בבל , , 27/7/2017

                           

 

אורן קקון אמן השלילה

סיפור צריך להאמין בעצמו, לתכנן, לקוות, להתבדות, להזדקן, להחוויר, להתקמט, לצבור חטאים ומעשים טובים, להתרחש רחוק מכל אפשרות של הצלחה.

השואף אל הכתיבה לא רצה להחמיץ את העולם ולא רצה שיחמיץ העולם אותו. הוא היה מנופח מקוקאין, אבל זה לא הספיק לו. גם לא הספיק חצי בקבוק הוויסקי ששתה. הוא רצה עוד, הוא רצה יותר, הוא רצה הרבה מהכול, כל הזמן. אם כבר הזיה אז עד הסוף, אם כבר ייאוש שיימשך עד קצה הלילה, אם כבר מוות שיהיה במנות גדולות של וויסקי וקוק, ואם חיים? אז בביטול גמור של הכלל ובבטלה מוחלטת של הפרט השרוע על הספה בסטודיו מהרהר את הרהוריו הכבדים. מה שמעניין, מה שמושך את הלב, מה שמרגש, שמקפיא את התענוג האישי ומשכיח את נטל הגולדברגיוּת והאלתרמניוּת, הזהב והזקנה, הפזמון החוזר ורעש פיצוח האותיות בין שפתיו של הפוסח על שתי הסעיפים.

כשנמאס לו מעצמו לבש את ז'קט הקטיפה הכחול ויצא אל האלכוהול שלו, מחזיר לחייו את בנות לילית הכנועות, השובבות, המיואשות, הנפלאות, החכמות, המצחיקות והצמאות לאהבת גבר זונה. גם כשהזין עמד סוף-סוף, זה לא היה הזין הפנימי שלו, גם לא החיצוני, משהו אחר הזדקר כאן, משהו הקשור באגו עלוב, בחיים בזבזניים, בחוסר אחריות, בטיפשות. זו נעימות רפה, רפה מאוד, אבל, אחרי הכול, נעימות.

והנה עכשיו הוא בפירנצה, תקוע עם כתב היד של הסופר הציוני האחרון, כותב את הסיפור שלו.

>>>

negation_03s.jpg

ללא כותרת (2017) / אסף רומאנו

אורן קקון אמן השלילה - ההתחלה

השואף אל הכתיבה גלגל את הכיסא לאחור והדליק מרלבורו אדום. הדמות המבוססת על חייו עשתה את הבלתי–ייאמן ונהפכה לבשר ודם. יש להם עבר דומה ושניהם נמצאים עכשיו בפירנצה. הוא כותב המשך לחייו. >>>


nobody move.jpg

דניס ג'ונסון לא לזוז

ג׳ימי לונץ הוא איש תמים (פחות או יותר).
כשהוא יוצא מתחרות חבורות זמר בסגנון ברברשופ שבה השתתף בבייקרספילד שבקליפורניה, יש לו הרגשה שהמזל לצדו. פתאום בא לו להמר. בשתים–עשרה וחצי הסוסים מתחילים לרוץ. >>>

11_front ssmall.jpg

אמילי סנט ג׳ון מנדל תחנה אחת-עשרה

קירסטן ריינולד לא תשכח לעולם את הלילה הגורלי שבו הגיעה ילדותה לקצה. זה קרה באמצע הצגת ״המלך ליר״ על בימת תיאטרון אלגין שבטורונטו, שבה שיחקה בתפקיד הילדה קורדליה, כשלנגד עיניה מת לפתע מהתקף לב הכוכב ההוליוודי הנערץ ארתור ליאנדר. >>>

widelyopen_cover_front.jpg

אסתר פלד פתח גדול מלמטה

כפי שמעידה כותרת המשנה של ״פתח גדול מלמטה״, הספר מכיל סיפורים מאוד רומנטיים שעניינם יחסים בין נשים וגברים, המתוארים מנקודת מבטה של אישה. >>>

cockroaches_print front.jpg

יו נסבו התיקנים

״על כל תיקן שאתה רואה יש לפחות עשרה שהצליחו לברוח. משמעות הדבר שהם נמצאים בכל מקום.״

גופתו של שגריר נורווגיה בתאילנד התגלתה בחדר מלון מפוקפק בבנגקוק כשסכין נעוץ בגבה. >>>

עוד ספרים

אורן קקון אמן השלילה - ההתחלה

השואף אל הכתיבה גלגל את הכיסא לאחור והדליק מרלבורו אדום. הדמות המבוססת על חייו עשתה את הבלתי–ייאמן ונהפכה לבשר ודם. יש להם עבר דומה ושניהם נמצאים עכשיו בפירנצה. הוא כותב המשך לחייו. >>>

איבן שצ׳גלוב (ז׳יל איבן) מרשם לאורבניזם חדש

״כל אחד יתגורר ב״קתדרלה״ האישית שלו. שיהיו בה חדרים שיעוררו חלומות חזקים יותר מכל סם ובתים שאי אפשר יהיה לעשות בהם דבר מלבד לאהוב.״
"מרשם לאורבניזם חדש", נכתב ב-1953 והתפרסם בגליון הראשון של כתב העת של התנועה הסיטואציוניסטית ב- 1958. >>>

ג’ימי לונץ בחיים לא היה במלחמה, אבל ידע שבטח ככה מרגישים שם

שמונה–עשר חבר’ה בחדר אחד, ורובּ, הבמאי, שולח אותם החוצה ־ שמונה–עשר חבר’ה שכם אל שכם, נעים להוראות המפקד ועושים מה שהתאמנו יום ולילה לעשות. >>>

אסתר פלד נניח אישה

נניח אישה.
איפה נניח אותה?
עם כל הסימנים:
יונדאי סנטה-פה, נפח מנוע גדול, גדול.
נוסעת על כביש מספר אחת כמעט כל יום. בקטעים שאפשר נוסעת מאה ארבעים. >>>

עוד חומרים

 

גברים במלכודת

״במחווה פוסט־מודרנית לז'אנר הנואר, רומן הפשע של דניס ג'ונסון מצליח לא להיתפס כחיקוי, אלא כיצירה מדויקת ועתירת סטייל.״
נטע הלפרין על ספרו של דניס ג׳ונסון ״לא לזוז״, ישראל היום >>>

הספר שילמד אתכם כמה דברים על יחסים בין גברים לנשים

"בתור מי שעבודתה היא לעשות עניין מיחסים רומנטיים, ׳פתח גדול מלמטה׳ עזר לי ממש לנשום. לנשום כשאני עמוק בתוך המים הסוערים האלה שנקראים יחסים. פלד, פסיכונאליטיקאית ומתרגלת בודהיסטית, יודעת שיש פערים בלתי ניתנים לגישור בין בני אדם, והיא יודעת שגם לא ניתן לדבר עליהם. אבל בתור סופרת, אין לה ברירה אלא לנסות. "
עמליה רוזנבלום ל פרה של אסתר פלד ״פתח גדול מלמטה״, הארץ >>>

ספר משעמם על דמויות מחוספסות שאומרות פאק

"מר בלהקת חובבים נחטף, בורח עם יפהפייה ובדרך הם מנסים להשיג אוצר. כל זה נשמע מבטיח, אבל "לא לזוז" מאת דניס ג'ונסון, שהלך לעולמו לאחרונה, הוא למעשה בזבוז זמן מוחלט."
גפי עמיר על ספרו של דניס ג׳ונסון ״לא לזוז״, הארץ ספרים >>>

מי בכלל רוצה לזוז?

״מה שהכי יפה אצל ג'ונסון הם הניסוחים. בתור התחלה הם מקוריים – אתה יכול לשמוע סופר פחות טוב משתמש בכול הקלישאות הזמינות, אבל ג'ונסון עושה את זה בשפה ובדרך המיוחדות לו. הנימה שלו מדודה, יציבה, כפי שקורה אצל אמריקאים רבים, ובזכות זה גם מאוד קצבית, קשוחה וסוחפת. פשע אמריקאי כמו שצריך.

יש ספרים שכתובים כהכנה לסרט – אתה קורא אותם ורואה איך זה הופך לסרט, וגם מבחין במקומות שבהם הסופר החליט לקרוץ למפיקים שכדאי להם. אלה לא ספרים גרועים אפריורי, אבל אצל ג'ונסון אתה מקבל הרבה יותר – הוא מספק את הסטוריבורד, כך שאתה לא רואה איך זה הופך לסרט, אלא רואה את הסרט עצמו.״
ארז אשרוב על ספרו של דניס ג׳ונסון ״לא לזוז״, החיים בתהיתי - הקונפטי האפל של ארז אשרוב >>>

נפילת מתח

״הנואר היעיל של דניס ג'ונסון מגלם את האובססיה של התרבות האמריקאית לדמויות של עבריינים.״ֿ
אריק גלסנר על ספרו של דניס ג׳ונסון ״לא לזוז״, 7 לילות, ידיעות אחרונות >>>

אחרי סוף העולם: "תחנה אחת-עשרה" הוא רומן אפוקליפטי מיוחד ויפהפה

״בניגוד לאופן שבו התרגלנו לצרוך יצירות דיסטופיות בשנים האחרונות, הרומן של אמילי סנט ג'ון מנדל עוסק דווקא בחיים ולא במתים. 20 שנה אחרי מגפה קטלנית, הוא מציג באופן מרתק את התחדשות הגזע האנושי בלי האפלה שמאפיינת את הז'אנר.״
יונתן גרוסמן על ספרה של אמילי סנט ג׳ון מנדל ״תחנה אחת-עשרה״, וואלה! >>>

הסימפוניה הנודדת

״לפנינו יצירה היכולה להפגיש את שוחרי הספרות הגבוהה ואת חובבי הספרות הקצבית במקום טוב באמצע; רומן עשוי היטב, היטב עד מאוד, השוזר חוטי עלילה במיומנות משכנעת (אף כי העלילה עצמה מסתברת פחות, בפרט מבחינה טכנולוגית). לשבחה גם ייאמר כי אף שאינה מתעלמת ממה שבינו לבינה בתרבות מתירנית, היא נוגעת בזה בכיסוי וברמיזה ובאופן השווה לכל נפש, גם לזהירות שבנפשוֹת.״
צור ארליך על ספרה של אמילי סנט ג׳ון מנדל ״תחנה אחת-עשרה״, מקור ראשון >>>

עוד חדשות

 

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved