בבל , , 30/4/2017

                           

 

אמילי סנט ג׳ון מנדל תחנה אחת-עשרה

קירסטן ריינולד לא תשכח לעולם את הלילה הגורלי שבו הגיעה ילדותה לקצה. זה קרה באמצע הצגת ״המלך ליר״ על בימת תיאטרון אלגין שבטורונטו, שבה שיחקה בתפקיד הילדה קורדליה, כשלנגד עיניה מת לפתע מהתקף לב הכוכב ההוליוודי הנערץ ארתור ליאנדר.
אחר כך התברר שמוקדם יותר באותו יום החל להתפשט במהירות מבהילה נגיף שפעת גיאורגיה הקטלני. בימים ובשבועות הבאים הכחידה המגיפה את כל האנושות כמעט, זה היה סוף העולם המוכר והתגשמות כל החרדות הקולקטיביות של המין האנושי: לא עוד חשמל, טלפונים, טלוויזיה, אינטרנט. לא עוד טיסות, רכבות, מכוניות. לא עוד גבולות, מדינות, חוקים, משטרות.     
עשרים שנה אחר כך, הסימפוניה הנודדת של קירסטן, חבורת מוזיקאים ואנשי תיאטרון שניצלו מהמגיפה, נודדת בין ריכוזי השורדים המאכלסים בדלילות את נופי ההפקר של ארץ האגמים המשתרעת בין טורונטו ושיקגו, ונאבקת לשרוד ולהביא יופי ועידון לחיי השורדים בנגינת יצירותיו של בטהובן ובהעלאת מחזותיו של שייקספיר. 
אך לעולם אין לנדוד בלי יעד, והיעד הנוכחי של החבורה הוא מוזיאון הציוויליזציה, שלפי השמועות הוקם באחד מנמלי התעופה הנטושים, בטרקלין הנוסעים המתמידים של דלתא איירליינס.
שמה של הסימפוניה הנודדת מתנוסס על כל אחד משלושת הקרוואנים, משני צדיו, אבל על הקרוואן שבראש חקוקה שורה נוספת, הלקוחה מסדרת הטלוויזיה "מסע בין כוכבים", שאותה קיעקעה קירסטין על זרועה בגיל חמש-עשרה: כי הישרדות לא תספיק. 


״תחנה אחת-עשרה״ הוא ספרה הרביעי של הסופרת הקנדית אמילי סנט ג׳ון מנדל שראה אור ב-2014. באופן נדיר, זכה הספר לשבחים גורפים הן מצד קהל קוראי ספרות הז׳אנר והן מצד קוראי הספרות היפה. הספר זכה בפרס ארת׳ור ס׳ קלארק, בפרס טורונטו ובפרס "מורנינג ניוז", היה בין המועמדים הסופיים לפרס הספר הלאומי ולפרס פן/פוקנר, כיכב ברשימות רבי המכר של ניו יורק טיימס, ונכלל ברשימות הספרים הטובים של השנה של טיים מגזין, וושינגטון פוסט, קירקוס, שיקגו טריביון, האפינגטון פוסט, סן פרנסיסקו כרוניקל, גרדיאן, ועיתונים וכתבי עת רבים אחרים.

>>>

11_front ssmall.jpg

Michael Turek / Gallery Stock

תנועת ראש (המלצה על ספר)

״הרומן הנהדר "תחנה אחת-עשרה" מצליח במקום שבו כתיבת ההיסטוריה מתקשה. זה רומן, והוא אינו מתיימר "לכסות" משהו מעבר לעלילתו ודמויותיו. גם הוא מתאר מגפה ויראלית של שפעת קטלנית, שבזמן קצר מכחידה כמעט את כל המין האנושי (מעריכים כי שרדו חצי אחוז ממנו). אבל המחברת (ילידת 1979) מצליחה לחדור, כביכול, את המשפט ההיסטוריוני האנונימי הנ"ל ולתאר רשת של גורלות אנוש ייחודיים בתוך ההתרחשות הזאת. כוחו העיקרי של הספר, בעיני, הוא לא בתיאורי העולם החדש-ההרוס, ולא במורכבות של היחסים בין הדמויות – ושני אלו עשויים להפליא – אלא במבטה של המספרת ביחס לציר הזמן. ״
דרור בורשטיין על ספרה של אמילי סנט ג׳ון מנדל ״תחנה אחת-עשרה״, מתחת לשולחן >>>

בסוף כולנו רחוקים רק שש ארוחות חמות מלאכול אחד את השני

"יכול להיות שאנחנו נמשכים כל כך לסיפורי אפוקליפסה כי עמוק בפנים אנחנו יודעים שהציוויליזציה שלנו די שברירית?"
אורן נהרי על ״תחנה אחת-עשרה״ ועל אפוקליפסות אחרות, וואלה! >>>

כי הישרדות לא תספיק

״ספרים כאלה נוטים לשנות את מבטנו על העולם בזמן הקריאה. כמו בחלום. אתה קם, ודבר מה ממנו דבק בך, ואתה רואה אחרת דברים. או כמו לפעמים ביציאה מסרט, כשאתה עדיין עונד את גוף הגיבור גם כשדלת האולם עוברת דרך ביתן פחי האשפה.״
יגאל סרנה על ספרה של אמילי סנט ג׳ון מנדל ״תחנה אחת-עשרה״ ידיעות אחרונות >>>

"תחנה אחת־עשרה": הישרדות לא תספיק

"בספר הזה, שמצטרף בהצלחה לספרי החורבן, שורדת חבורה של לקטים־אמנים־מוזיקאים מגיפה קטלנית ומאמינה שהתקווה טמונה בשימור התרבות וביצירות של שקספיר."
אריאנה מלמד עלספרה של אמילי סנט ג׳ון מנדל ״תחנה אחת-עשרה״, הארץ ספרים >>>

״תחנה אחת-עשרה״ הוא רומן מופתי שכתוב בקלילות ובו בזמן בתחכום מרבי

״זהו רומן מדע־בדיוני העומד בשורה אחת עם יצירות של אייזק אסימוב ורוברט היינלין, אך בשונה מהן, מעבר למעטפת הדיסטופית יש כאן בעיקר סיפור על זיכרון, נוסטלגיה ותשוקה, ועל מלחמתו של האינדיבידואל בים האפלה הרוחנית.״
אלעד זרט על ספרה של אמילי סנט ג׳והן מנדל ״תחנה אחת-עשרה״, ידיעות אחרונות >>>

ספר מעולה -דירוג של חמישה כוכבים

״הרומן שונה בכל קנה מידה. הסופרת השכילה לאפשר לנו אבחנת MRI על זמן וזכרונות... הספר אחז בי בכבלי קסם ולא הירפה גם כשסיימתי אותו. הוא מצליח לגרום לקורא לראות את היופי שיש ביצירה האנושית, את התקווה שבעצם היצירה הזו. את הקשרים המפותלים שיש בין בני האדם...יצאתי מהספר הזה שונה משהייתי כשנכנסתי אליו.״
יעל הר על ספרה של אמילי סנט ג׳והן מנדל ״תחנה אחת-עשרה״, אתר סימניה >>>

הספר הזה שבה את לבי, נהניתי מכל רגע

"מיהו ג'יוואן, מה הקשר שלו לארתור והאם הוא שרד? מיהו ארתור האדם ומיהן ארבע נשותיו ואיך הן קשורות לסיפור? איך הגיע עיתון הקומיקס של תחנה אחת עשרה לידי קריסטין? מי כתב אותו ואיך הוא קשור לסיפור? האם יצליחו קריסטין וחבריה להגיע למוזיאון הציוויליזציה?
תקראו ותגלו, מקסים מקסים מקסים!"
כרמית בר-גיל על ספרה של אמילי סנט ג׳ון מנדל ״תחנה אחת-עשרה״, כרמיתושיק >>>


widelyopen_cover_front.jpg

אסתר פלד פתח גדול מלמטה

כפי שמעידה כותרת המשנה של ״פתח גדול מלמטה״, הספר מכיל סיפורים מאוד רומנטיים שעניינם יחסים בין נשים וגברים, המתוארים מנקודת מבטה של אישה. >>>

cockroaches_print front.jpg

יו נסבו התיקנים

״על כל תיקן שאתה רואה יש לפחות עשרה שהצליחו לברוח. משמעות הדבר שהם נמצאים בכל מקום.״

גופתו של שגריר נורווגיה בתאילנד התגלתה בחדר מלון מפוקפק בבנגקוק כשסכין נעוץ בגבה. >>>

laszlo_frontss.jpg

לאסלו קרסנהורקאי תוגת ההתנגדות

האטרקציה היחידה בקרקס הנודד שהגיע העירה היתה גווייתו החנוטה של לווייתן, מעין מפלצת משותקת, אולי סמל לרודני העבר שגוויותיהם מוצגות במוזוליאומים, אבל גם התגלמות מעוררת חלחלה של הטבע החנוט, המסואב, שאין לחיות בו עוד: האדמה הקפואה, הבתים שהביתיות היא מהם >>>

perec_front.jpg

דייויד בלוס ז'ורז' פרק, חיים במילים

ז׳ורז׳ פרק נולד ב 7- במרץ 1936 בפריז לזוג מהגרים יהודים צעירים מפולין. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה התנדב אביו ייצק לצבא הצרפתי, נפצע בנוז'אן–סור–סן ב 15- ביוני 1940 , נלקח בשבי ונפטר למחרת. >>>

עוד ספרים

אסתר פלד נניח אישה

נניח אישה.
איפה נניח אותה?
עם כל הסימנים:
יונדאי סנטה-פה, נפח מנוע גדול, גדול.
נוסעת על כביש מספר אחת כמעט כל יום. בקטעים שאפשר נוסעת מאה ארבעים. >>>

לאסלו קרסנהורקאי מצבי חירום - מבוא

אם כי הלכה למעשה לא עברו מאז אלא רגעים ספורים, דומה כי נצח שלם חלף בשבריר השנייה המסנוור שבּו כמו ראתה את עצמה מלמעלה, והנה היא חדורה עריריוּת מצמיתה וממררת בבכי, במרחב האדיר של עלטת הערב, ניצבת בחלון המואר של הרכבת המתמהמהת כעומדת בקופסת גפרורים והפנים >>>

דייויד בלוס השם

ז'ורז  פרק נולד בפריז ב-7 במרץ 1936, ארבע שנים ושלושה חודשים לפני כניסתם של הכוחות הגרמניים לעיר. היו לו שם פרטי צרפתי ושם משפחה שנשמע כמו פֶּר֫ק בצרפתית. >>>

ז'ורז' פרק הערות על מה שאני מחפש

"בעיני, אני דומה יותר לאיכר שמעבד חלקות שונות; באחת הוא מגדל סלק, באחרת אספסת, בשלישית תירס, וכו'." >>>

עוד חומרים

 

מה מסמל ביקור הלווייתן ב"תוגת ההתנגדות"

״ספרו של לאסלו קרסנהורקאי, שהתפרסם לראשונה ב–1989 ועתה רואה אור בעברית, מיטיב לתאר את תחושות המבוכה וחוסר הוודאות שנישאו באוויר עם התפוררות הקומוניזם.״
יניב ניצן על ספרו של לאסלו קרסנהורקאי ״תוגת ההתנגדות״, הארץ ספרים >>>

הספר הזה שבה את לבי, נהניתי מכל רגע

"מיהו ג'יוואן, מה הקשר שלו לארתור והאם הוא שרד? מיהו ארתור האדם ומיהן ארבע נשותיו ואיך הן קשורות לסיפור? איך הגיע עיתון הקומיקס של תחנה אחת עשרה לידי קריסטין? מי כתב אותו ואיך הוא קשור לסיפור? האם יצליחו קריסטין וחבריה להגיע למוזיאון הציוויליזציה?
תקראו ותגלו, מקסים מקסים מקסים!"
כרמית בר-גיל על ספרה של אמילי סנט ג׳ון מנדל ״תחנה אחת-עשרה״, כרמיתושיק >>>

בהחלט ספר שונה

״אפשר להאשים את התקופה שבה הספר נקרא או את העבר שלי, אבל אני מצאתי את הספר מאוד מעניין. נכון, הוא לא פשוט כי אין בו מתח קלאסי או משהו שיחזיק אותך במתח, אבל הזדהיתי עם כל כך הרבה דברים וזה היה מרתק מבחינתי. בהחלט ספר שונה. הכתיבה מדהימה לדעתי, עם הרבה משחקי מילים וציניות.״
קואלת ספרים על ספרה של אסתר פלד ״פתח גדול מלמטה״, בלוג ״קואלת ספרים״ >>>

50 הספרים הכי טובים שראו אור ב-2017 עד כה

״תחנה אחת-עשרה" מאת אמילי סנט ג'ון מנדל, ״תוגת ההתנגדות" מאת לאסלו קרסנהורקאי ו"התיקנים" מאת יו נסבו - ברשימת ״50 הספרים הכי טובים שראו אור ב-2017 עד כה״.
דור בביוף , איתי ולדמן וניב שטנדל, אתר mako >>>

ספר מעולה -דירוג של חמישה כוכבים

״הרומן שונה בכל קנה מידה. הסופרת השכילה לאפשר לנו אבחנת MRI על זמן וזכרונות... הספר אחז בי בכבלי קסם ולא הירפה גם כשסיימתי אותו. הוא מצליח לגרום לקורא לראות את היופי שיש ביצירה האנושית, את התקווה שבעצם היצירה הזו. את הקשרים המפותלים שיש בין בני האדם...יצאתי מהספר הזה שונה משהייתי כשנכנסתי אליו.״
יעל הר על ספרה של אמילי סנט ג׳והן מנדל ״תחנה אחת-עשרה״, אתר סימניה >>>

המתח הבלתי נגמר שבין עונג לכאב

״זהו הספר הרביעי של פלד — קדמו לו שני ספרי עיון על קו התפר שבין פסיכולוגיה לבודהיזם וספר הפרוזה ׳לאורה הצח של המציאות׳ משנת 2013 — אבל לצערי לא שמעתי עליה עד שנטלתי לידי את כריכתו הוורדרדה. בים הספרים המיוחצנים להפליא והמטופשים להחריד, הספר הצנוע והמוצלח הזה היה מבחינתי הפתעה נהדרת. כמה מעט זה קורה, לפתוח ספר (ישראלי!) בלי מידע מוקדם ולהישאב לתוכו בעונג...
הרקע של פלד בפסיכואנליזה ובבודהיזם ניכר ביכולתה להתבונן מן הצד בנימי נימים של רגשות, לתאר את הדיבור האינסופי של התודעה ולהתייחס לכך במידה שווה של חיבה ושל לגלוג. היא דנה בכובד ראש באהבה ובפרידה ובכל הכרוך בהן, ובה בעת גם מפקפקת בדרמה הסוערת של הזוגיות וברצינות התהומית שבה בני האדם עוסקים בה. גם אל מלאכת הכתיבה היא ניגשת מתוך הדואליות הזו, מערבבת בין הרהורים פילוסופיים להתחכמויות לשוניות, בתוך טקסטים שמתחזים לאסופת סיפורים קצרים ולמעשה הם פרקי נובלה עם נגיעות יומניות. התוצאה מרגשת, מצחיקה וחכמה, וגם מרעננת בחוסר הרצינות שבו היא מתייחסת לעצמה.
׳פתח גדול מלמטה׳ מיטיב לתאר את הקונפליקט הבלתי נגמר שבין כאב לעונג ובין חיבור לנתק, והרי המתח הזה הוא לוז האהבה. במילותיה היפות והמדויקות של פלד בפרולוג: ׳הדבר הזה לא מוביל לשום מקום׳.״
יוענה גונן על ספרה של אסתר פלד ״פתח גדול מלמטה״, הארץ ספרים >>>

הַבַּארוֹקַאִי

״מרות שהביוגרפיה הזאת לא יכולה היתה להוסיף עוד לחיבה הרבה שאני נוטה לפֶּרֶק ממילא, ואולי אפילו קצת פּגמה בּהּ (אבל רק מעט, בעיקר כי מדרכן של ביוגרפיות מודרניות, יש כאן לא מעט אספקטים שנתפסים על-ידי כרכילותיים). וגם אם עוררה בי מידת-מה של אי-נחת, עד כדי כך שלפרקים תפסתי את הביוגרף כבר-פלוגתא ממש, בכל זאת העשירה מאוד את ידיעותיי על יצירת פֶּרֶק ועל מקומהּ בחיי התרבות הצרפתית והאירופאית במחצית השניה של המאה העשרים. עם כל אלו, התחייכתי למקרא היכרותם של פֶּרק ובת-זוגו המאוחרת— הבמאית, קתרין בינה; וכשהגעתי לעמוד החותם, המתאר את מותו של פֶּרֶק בגיל 46, כחודש ימים לאחר שאובחן לראשונה כחולה סרטן, מצאתי את עצמי גם דומע מעט.״
שועי רז על ספרו של דייויד בלוס ״ז׳ורז׳ פרק, חיים במיליםן״, בלוג ״פרא אדם חושב״ >>>

עוד חדשות

 

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved