"הוא יצייר את עצמו מצייר את עצמו"...
הפרק ה-נא הוא הפרק האמצעי של הרומן "החיים הוראות שימוש".
במרכזו של פרק זה, המתאר את תכניותיו של הצייר ולן, ממוקם טקסט בן 179 פסוקים המחולקים ל-3 בתים. כל אחד מהפסוקים מספר את אחד מהסיפורים המופיעים ברומן באמצעות 60 סימני דפוס כולל רווחים.
בתוך הטקסט מופיעים 3 אקרוסטיכונים אלכסוניים שביחד יוצרים את המילה "נפש".
הנה הפרק, בצרוף קובץ pdf של האקרוסטיכון, והערת הסבר. >>>

רומן גארי הסערה

רופא ואשתו שהתיישבו באי טרופי מקבלים אורח לא צפוי; גבר בודד מחכה בלוס אנג'לס לרוצח שלו; טייסי קרב מחליפים רשמים אחרי מלחמת העולם השנייה; טייסים צרפתיים באפריקה פוגשים משרת אפריקאי ששר בצרפתית; מהנדס צרפתי מצרף אליו את אשתו לנסיעת עבודה מסוכנת בג'ונגלים של >>>

רם קולהאס הזיית ניו יורק

מנהטן היא אבן רוזטה של המאה העשרים. >>>

אלי סמית המקרית

אסטריד מצלמת שְׁחָרים בסוני הדיגיטלית שלה. התריס בחדר של מגנוס מוגף תמיד. הוא אף פעם לא מתרחץ, לא במקלחת ולא באמבטיה. >>>

כלנית וסר-אוחיון מקום לאהבה אחת

הנעליים של נעמי כבר שחוקות מרוב הליכה, הלוך ושוב, בין הקריות לצ’ק–פוסט. לא אכפת לה שמציעים לה נדבה או זורקים לה סנדוויץ‘ מאוטובוס חולף: יום יום, כבר חמש–עשרה שנה, היא חורשת את הכביש, מחפשת הסבר לאסון שהחריב את חייה. >>>

עוד ספרים

אור אלכסנדרוביץ' בשבח הפינטוז

מנהטן של ה"מנהטניזם" היא אוסף של אוטופיות מוגשמות, של חיים ממשיים בתוך פנטזיה רבת-פנים, תוצר של נסיבות היסטוריות וגיאוגרפיות שהמציאו את אורח החיים המטרופוליני כמגרש משחקים דחוס של הזיות שמתקיימות זו לצד זו ועוד יותר מכך - זו מעל זו. >>>

רם קולהאס גודל או בעיות גודל

מעבר לקנה-מידה מסוים, אדריכלות מקבלת תכונות של 'גודל'. הסיבה הטובה ביותר לדון ב'גודל' היא זו שנתנו מטפסי האוורסט: "מפני שהוא שם".
'גודל' הוא אדריכלות אולטימטיבית. >>>

רם קולהאס הקדמה

איך כותבים מניפסט - על צורה של אורבניזם שתתאים למה שנותר מהמאה העשרים - בעידן שסולד ממניפסטים? החולשה הקטלנית של מניפסטים נובעת מכך שמעצם טבעם הם אינם מבוססים על ראיות.
הבעיה של מנהטן הפוכה: מנהטן היא הר של ראיות ללא מניפסט. >>>

מישל וולבק לנזרוטה (ההתחלה)

גבר בודד שהחמיץ את ליל הסילבסטר האחרון של המאה העשרים רוכש במחיר מבצע שבוע נופש "הכול כלול" באי לנזרוטה שבקנריים. באי השומם ונטול האטרקציות הוא פוגש תיירים אירופים אחרים שמאבדים את דרכם כמוהו ומתוודע לכת מסתורית שבחרה להקים במקום שגרירות לחוצנים. >>>

תמונות קצרות

"בין קלחת הגיהנום הרותחת של הצ'ק פוסט למפעלים הכימיים לאורך כביש חיפה-עכו, מותכת הישראליות ליישות אחת, מזיעה, מאובקת, מיואשת ושרוטת ברכיים."
נילי אושרוב על ספרה של כלנית וסר אוחיון "מקום לאהבה אחת", הארץ ספרים >>>

יותר מדי אמת

"כשגמרתי את 'המקרית' הצטערתי שלא קראתי ספרים קודמים של אלי סמית. היא פשוט מצוינת. כתיבתה פיוטית ובעלת עומק רגשי כאחד, והסיפור עצמו קולח ומכיל גם משחקים צורניים כמו שילובי שירים, ראיונות ומלים בודדות השזורים בפרוזה ה'רגילה'. גם התרגום של ארנה קזין מצליח להעביר את המורכבות והעושר הלשוני ולהתמודד עם אתגרי השפה שמציבה סמית."
קציעה עלון על ספרה של אלי סמית "המקרית", הארץ ספרים >>>

תשאירי לי מקום לחבק אותך

"רומן אמוציונלי מאוד, הנוגע בעצבים החשופים של האדם כאדם, מבלי לשייכו לחברה ספציפית. יש בכך שינוי מרענן נוכח הספרות המגויסת, החברתית, הנכתבת בארץ חדשות לבקרים. עוד מוקדם לזהות את קולה של וסר-אוחיון כסופרת, אך כבר ברומן הביכורים שלה היא מניחה יסודות של כתיבה חכמה ורגישה."
יותם שווימר עך ספרה של כלנית וסר-אוחיון "מקום לאהבה אחת", YNET >>>

תאונה במשפחה

"קשה לי לשים את האצבע על מקור ההנאה הגדול מהמקרית ולנסח לעצמי במדויק מדוע אהבתי אותו. יש משהו מלא קסם בכתיבתה של אלי סמית. לא שגרתי, שובר מוסכמות, מקורי ומבריק, אבל עדיין מאד סיפורי וקריא. המקרית מסופר מפי חמש דמויותיו: ארבעת בני המשפחה והזרה. פרק לכל דמות, על נקודת מבטה, לשונה וסגנונה. וסמית מצליחה לסיים את הספר באופן לא שבלוני או מאכזב, אלא מעורר מחשבה."
נעמה כרמי על ספרה של אלי סמית "המקרית", בלוג "קרוא וכתוב" >>>

הסופרת הכי מעניינת שתקראו השנה

"פגשתי את אלי סמית – סופרת נפלאה, באמת נפלאה – בקיימברידג', לשיחה שבאמת לא רציתי שתיגמר. הספרים של אלי סמית זוחלים באיטיות מענגת אל מתחת לעור. כמו מוזיקה מורכבת, שלפעמים נדמה שצלילה נפרעו במידה שמחייבת טלטלה גדולה בראש ובלב.היא מרשה לדמויות שלה לחרוק ולעלילה לצפצף ולכל התערובת הזו להפוך למשהו בלתי צפוי שגולש מגבולותיהן של תבניות ספרותיות מוכרות. סמית היא מספרת סיפורים מצוינת, ויצרנית סדרתית של כורים אטומיים מילוליים, זעירים ומטעים, שהיא מטמינה בין השורות, וממתינים שם לרגע שבו יפער בהם הקורא סדק ואי אפשר יהיה להתחמק מהקרינה."
דפנה לוי משוחחת עם אלי סמית מחברת "המקרית", "עולם מלון" ו"כמו", המדור לאיבוד קרובים >>>

זיבולי שכל

"שנת הגנן של קארל צ'אפק יעשה למוח שלכם בדיוק מה שגנן צריך לעשות לגינה: יחפור, יזבל היטב וישקה בהומור, והכל כדי שיצמחו לכם רעיונות יפים כפרחים."
שרון קנטור על ספרו של קארל צ'אפק "שנת הגנן", וואלה >>>

נביא זעם אירופאי

"הצלב הנוצרי וצלב הקרס הנאצי היו בספריו של תומס ברנהרד לשתי הבשורות האיומות של היבשת האירופית. בזעמו נגד 'הרוח הגרמנית הפושעת', לא היסס להציע שוב ושוב לגרמנים או לאוסטרים 'לארגן התאבדות המונית' כדי לשים קץ לבושה."
לוראן כהן על ספרו של תומס ברנהרד "הטובע", ארץ אחרת >>>

עוד חדשות