בית

בבל , , 21/11/2018

                           

 

אינגבורג באכמן תמרון סתיו

אֵינֶנִּי אוֹמֶרֶת, זֶה הָיָה אֶתְמוֹל, בְּכַסְפּוֹ חֲסַר-הָעֶרֶךְ
שֶׁל הַקַּיִץ בְּכִיסֵנוּ אֲנַחְנוּ שׁוּב שׁוֹכְבִים
עַל גְּבָבַת הַלַּעַג, בְּתִמְרוֹן הַסְּתָיו שֶׁל הַזְּמָן.
הַמְּנוּסָה אֶל הַדָּרוֹם אֵינָהּ מַעֲשִׂית בִּשְׁבִילֵנוּ, כְּפִי
שֶׁהִיא מַעֲשִׂית לַצִּפֳּרִים. מֵעֵבֶר, בָּעֶרֶב,
חוֹלֵפוֹת גּוֹנְדוֹלוֹת וְסִירוֹת-מִכְמֹרֶת, וּלְעִתִּים
פּוֹגֵעַ בִּי רְסִיס שַׁיִשׁ שְׂבַע חֲלוֹם,
בַּמָּקוֹם שֶׁאֲנִי פְּגִיעָה לְיֹפִי, בָּעַיִן.

בָּעִתּוֹנִים אֲנִי קוֹרֵאת עַל הַקֹּר
וְעַל הַשְׁפְּעוֹתָיו, עַל שׁוֹטִים וּמֵתִים,
עַל מְגֹרָשִׁים, רוֹצְחִים וְרִבְבוֹת
שְׂדוֹת קֶרַח, אוּלָם רַק מְעַט מִמַּה שֶׁמְּנַחֵם אוֹתִי.
וְלָמָּה לֹא? בִּפְנֵי הַקַּבְּצָן, שֶׁבָּא בַּצָּהֳרַיִם,
אֲנִי טוֹרֶקֶת אֶת הַדֶּלֶת, שֶׁכֵּן זוֹ עֵת שָׁלוֹם
וְנִתָּן לַחְשׂךְ מֵעַצְמֵנוּ מַרְאֶה זֶה, אַךְ
לֹא אֶת הַמָּוֶת חֲסַר הַשִּׂמְחָה שֶׁל הֶעָלִים בַּגֶּשֶׁם.

הָבָה נֵצֵא לְמַסָּע! הָבָה וּנְטַיֵּל מִתַּחַת לַבְּרוֹשִׁים
אוֹ אַף מִתַּחַת לַדְּקָלִים אוֹ בְּפַרְדְּסֵי הַהֲדָרִים
לִרְאוֹתָם בִּשְׁעַת־עַרְבַּיִם בִּמְחִירִים מוּזָלִים
שֶׁאֵין דּוֹמֶה לָהֶם! הָבָה וְנִשְׁכַּח
אֶת הַמִּכְתָּבִים אֶל הָאֶתְמוֹל שֶׁנּוֹתְרוּ לְלֹא תְּשׁוּבָה.
הַזְּמַן מְחוֹלֵל פְּלָאִים. אוּלָם אִם בּוֹאוֹ לֹא קָרוּא,
וְעִם נְקִיפוֹת אָשָׁם: אֲנַחְנוּ לֹא בַּבַּיִת.

בְּמַרְתֵּף הַלֵּב, שְׁנָתִי נוֹדֶדֶת, אֲנִי שׁוּב מוֹצֵאת אֶת עַצְמִי
עַל גְּבָבַת הַלַּעַג, כְּתִמְרוֹן הַסְּתָיו שֶׁל הַזְּמָן.

 
תרגום מגרמנית: גיורא לשם

 

bachmann-chess.jpg

זמן שאול

שיר מאת המשוררת והסופרת האוסטרית החשובה, חברת קבוצת ה-47. תרגום ראשון לעברית מאת גיורא לשם. >>>

 

אילנה ברנשטיין מושבת האהבה

שני סיפורי אהבה עזי מבע, בהירים ומבהירים: "פנטזמה" ו"מושבת האהבה".
גיבורת הסיפור "פנטזמה" היא אישה צעירה, לא הרבה יותר מילדה, שידעה הפקרה, שימוש, הונאה רגשית ומגע פיזי ממכר לאהבת שווא. >>>

חנה ארנדט אייכמן בירושלים

בספר "אייכמן בירושלים: דין וחשבון על הבנאליות של הרוע" מכונסות רשימותיה של ארנדט ממשפט אייכמן, שאותו סיקרה כשליחה מטעם ה"ניו יורקר". >>>

אנדריאה דבורקין סלידה

הפרק הראשון מתוך "משגל", ספרה של אנדריאה דבורקין.
"בשנת 1905, כשהיתה אלמה מאהלר בת עשרים וחמש, אם לשני ילדים חולים, עייפה, דחויה ואומללה בנישואיה, פרץ ויכוח בינה לבין בעלה גוסטב, ובמהלכו אמרה לו שהריח שלו מעורר בה סלידה. >>>

דוד אבידן הרחובות ממריאים לאט

מתוך ספרו הראשון של דוד אבידן "ברזים ערופי שפתיים". >>>

 

גירסה להדפסה

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved

בית