בית

בבל , , 16/11/2018

                           

 

יוסף אליהו שלוש קול קורא להספרדים ולעדות המזרח בארץ ישראל

רבותי ואחי,
אין אני בא להגיד לכם על עבר הספרדים הרחוק והמזהיר בכדי להתגאות בגדולינו, בעבודתם המקסימה, מפני רק הם לבדם ראויים לתהילה, אבל בזה באתי להזכיר לכם עברנו הקרוב מאז התחלת העלייה היהודית לארץ, שהתחילה מהיהודים הספרדים בזמן שלא היתה אפשרות קלה לנסיעות הנמצאת בימים אלה - אז לא היו אוניות אלא סירות רוח, לא היו מסילות ברזל ורכבות, כי אם גמלים, סוסים - ובזמן שהממשלה לא הרשתה להיכנס ולהשתקע בארץ. למרות כל הקושיים האלה עלו לארץ ועזבו מקום מגוריהם איפה שהיו לא מתוך לחץ שהוא כי אם רק בשביל חיבת הארץ ואידאל טהור. וכמעט כל אלה שעלו לארץ בזמנים שונים לא עזבוה למרות כל הקושיים המכורכים בה, אלא השתקעו ומתו בארץ, וכל ההיסטוריה הזו התנהלה משך כמה דורות. והנה כיום שארית הפלטה ביחד עם הבאים מחדש גם כן באים בכוונה תחילה להשתקע ולהתאחז בארץ. ובכן זה פרק חשוב שנוכל להתגאות בו.
ובוודאי בכל דור היו אנשים ציבוריים שעמדו בראש הקהילה וניהלו אותה. נוכל לומר שלא פעלו הרבה, ועבודתם הציבורית היתה אטית לפי כוחותיהם הפעוטים ונדבות הדלים שהיו מקבלים מחוץ לארץ, ולא היה להם צורך להתארגן לחטיבה אחת מפני שהיו רגילים למשמעת חזקה לראשי הקהילה ואין מי שידחק אותם.
אחרי כן באה תקופת חובבי ציון. נהרו להם גדולי הספרדים וקיבלוהום בזרועות ובשמחה ועזרו אותם באחיזת מושבות, כמובן שלא על מנת לקבל שכר. רק הספרדים היו ככלי שרת בלי השתתפות אף ספרדי אחד באותן המושבות, וכן גם בתקופת הביל"ויים ובסוף תקופת הציונים, והספרדים רובם ככולם שמחו להופעה משמחת זו ובלב טהור חשבו לעבוד ולהשתתף יחד בעבודה.
והנה התמונה של הסך כיום, נעשה דין וחשבון בינינו לבין עצמנו:
האם השתתפנו בעבודת הציוניות ולקחנו חלק בכל דבר גם עם אלה שנהרגו בפרעות? – כן!
האם השתתפנו בנדבות ובתרומות בארץ ובגולה? – כן! לפי כוחותינו.
האם הספרדים נחשבים חלק מהציבור היהודי? – בוודאי כן!
האם יש לנו זכות הקיום בארץ? – כן! (לפי ההיגיון יש לנו הזכות המלאה מפני שאחזנו בארץ כל הזמן ולא עזבנוה עד בוא המציל)
האם יש לנו ספרדים המתאחזים בקרקע בתוך המאה מושבות הנמצאות כיום בארץ? – בוודאי לא! אולי אחדים שצריכים להביט עליהם במשקפיים המגדילים (מיקרוסקופ) ובוודאי נחיצותם באיזו מושבה היתה בכדי לשמור או לצורך ההבנה עם השכנים.
האם יש לנו מוסדות לעצמנו? – לא ולא! חוץ ממוסדות השרידים העתיקים שרכשנו במשך דורות לפני שנידחק.
האם אנו מקבלים איזו עזרה מההנהלה הציונית? – לא ולא! רק לפעמים דברים יפים ותקוות שווא.
ראו עד כמה הם חכמים, חלק מאחינו, בשביל שאינם ספרדים: בנו לעצמם בשם "המזרחי", ראו את הנולד לפני היבראו, התארגנו ועשו נפלאות; וגם המה השתמשו בכוחותינו על מנת שחלקנו לא יהיה בירושה. אינני מתרעם על אחינו שאינם ספרדים הנלחמים בעד קיומם בכל האופנים. הנה למשל: תמיד ידועים היהודים בארץ, שני סוגים, ספרדים ואשכנזים. ובמשך כל הזמן נחלקו אחינו האשכנזים במפלגות ובסיעות שונות בשמות נרדפים. וכל מפלגה או סיעה היתה לה באות כוח בהוועדים השונים וכמובן גם בוועד הלאומי ובהנהלה הציונית אז, והספרדים בשביל שהינם צבע אחד נשארו מחוץ למחנה למרות שמספרם כיום יותר משליש מהיהודים בארץ (37 אחוזים).
והספרדים, כיהודים תמימים, עשו מצדם כל האפשריות בכדי להיבלע בתוך הקהל היהודי הרחב, בחושבם כי יבוא זמן וייקראו כל היהודים בארץ בשם יהודים סתם ולא בשמות שונים. והניסיון במשך כל הזמן הראה שגם זה לא הואיל. אינני מתבייש כלל וכלל מצבע ספרדיות זה, כל זמן שעל יד הצבע ישנו שם יהודי. והתמימות והעדינות הנשארת לנו בירושה לא הביאה לנו שום תועלת.
ואנו הספרדים חלק מהיהודים השקטים ביותר עד שנחשבים לאדישים, ובצדק, לא עושים שום דבר להרמת מצבנו ואחרים לא רק משתמשים בנו להנאתם הם בלבד, אלא דוחקים אותנו במה שמגיע לנו, ובמקרים שונים השתמשו לקחת מאיתנו כבשת הרש, ובזמן האחרון גם הירושה שנידבה לנו הגברת המנוחה בליליוס הספרדית שמוצאה מסוריה ושהיתה שולחת מדי פעם בפעם נדבתה להספרדים בירושלים והשאירה בצוואתה סכום הגון שיוכלו הספרדים לעשות בו איזה דבר, לרומם מצב אומלליהם.
קפצו חלק מאחינו הזריזים תמיד ביותר ומצאו איזו טענה שהיא צודקת או לא צודקת; העיקר אצלם נילחם וניקחו מפני שהם יודעים שהספרדים אינם מאורגנים וכל אחד לדרכו פונה ובזה אחת-שתיים או מקבלים את הירושה או מחלקים אותה לחצאים, כמובן, אם תהיה התנגדות מצד הספרדים. ממש אותו הדבר קרה מזמן לא רחוק בעיזבון כדורי הספרדי (כמובן להבדיל). טענה הממשלה שהסכום הנ"ל מוקדש לבתי הספר בארץ בכלל, ובסוף נחלק חצי וחצי לאמור, להגויים חצי ולהיהודים בכללם חצי. אילו יהודים? המאורגנים, בוודאי לא הספרדים, מפני שאינם מאורגנים. וממילא נבלע או ייבלע הסכום הענקי הנזכר בתוך הנהלת החינוך שאין בתוכם אף מנהל ספרדי אחד וגם מורה, אולי אחד מני אלף, אבל שמש כן בטוח.
עובדות כאלה היו ותהיינה גם להבא, אם לא נתארגן ונעמוד על מה שמגיע לנו. אין אני בא בדברי אלה להביא פירוד חס וחלילה מפני שאין מה להפריד ולחלק, יען כי חלק מהיהודים שייכים לו כל הירושות והמוסדות והחלק האחר אין לו כלום.
הנה אתם רואים יום יום שבאים להארץ מבני המזרח, ממקומות רחוקים. יש גם ביניהם שבאים רגלי דרך המדבר. זה מצד אחד משמח, מצד שני מעציב מאוד מהאי-יכולת להחיש להם עזרה.
רבותי, אם אין אני לי מי לי. יהודי המזרח, לכם אני פונה, הנמצאים בארץ, ומבאר לכם כידוע כי בערך מלפני שנתיים היה קונגרס ספרדי בווינה ובאו צירים מכל אירופה והבלקן ומארץ ישראל ובחרו נשיאות הא' מואיז די פיג'וטו, אדם גדול בישראל שעזב עסקיו בחו"ל בידי פקידיו והשתקע בארץ בכוונה לעבוד לטובת הרמת מצב הספרדים בארץ, והנה כשנתיים עובד במרץ רב בלי הרף ובלי נחת ותוצאות עבודתו בזמן הקצר הביאו פרי וכמעט הבלקן, אירופה, אפריקה וחלק גדול מאמריקה וסוריה התארגנו לאחדות זו, ויסדו להם סניפים ותמכו ומוכנים לתמוך תמידי. רק בארץ גופא, כי בשבילה נבראה התאחדות זו, עוד לא התארגנו ונכנסו לאחדות זו אלא חלק קטן. על כן אני חושב  שדברי מבוארים די צורכם ושצריכים אנו להתארגן כאוויר לנשימה שעה קודם. על כן הצעתי היא כי בכל עיר בארץ ישראל יתארגנו הספרדים על ידי בחירת ועדים מקומיים, ובזמן הכי קרוב תיקרא כנסייה מכל הוועדים הנ"ל שתבחר מקרבה ועד מצומצם שייקרא "הסתדרות הספרדי בארץ ישראל". ההסתדרות הנזכרת תכריז על עצמה בתור חלק מההתאחדות העולמית הספרדית ותשתתף בתקציב ההוצאה של ההתאחדות העולמית הספרדית. ההסתדרות תנהל רק את העניינים המקומיים, וההתאחדות העולמית תנהל את כל העניינים הישוביים הכלליים בארץ ישראל ובגולה, וכל ההסתדרויות תקבלנה את מרותה.
ובהתארגנות זו נתקן את מוסדותינו הקיימים, נחדש מוסדות לעצמנו במקום להתרפס בכל מקרה להממונים במוסדות של אחינו אשר בקושי ובתחנונים מתקבלת הצעה אחת מני אלף, העני או היתום או הזקן או החולה וכו'. ואם גם בזמן זה הקשה לא נתארגן תחת דגל שכבר מאורגן כאיש אחד למשמעת חזקה אחת, אז יצטרך אותו הגזע, שאחז בארץ כל הזמן אפילו בזמנים היותר קשים, חס ושלום לעזוב אותה בזמן שכבר היתה ביתו הלאומי.
חי נפשי שתמיד לא הייתי מבדיל אפילו במצפוני בין יהודי זה ליהודי אחר, אלא אחרי שנוכחתי לדעת בהזדמנויות שונות הוא בזה שבני המזרח בכללם מסתפקים במועט וענייהם ויתומיהם וזקניהם וחוליהם אינם דורשים עזרה אלא ברגע האחרון עד שידם אינה משגת ועד שבאים מים עד נפש (אין אני בא בחשבון מאילו נרגנים הידועים במספר), ודרישתם ובקשתם כתפילת חנה ממש, רק שפתיים נעות ומלאים בושה, וכשפונים, פונים כמובן לראשי הציבור הספרדי שאין להם מוסדות משלהם לענותם, והאנשים הציבוריים האלה אז מתחילים בעצמם לבקש ולהתחנן בעדם להממונים במוסדות אחינו. ושם הטרגדיה המצערת, כי לפעמים רחוקות מתקבלות אחדות מהצעותיהם ובקושי ובעמל.
ומתוך צער עמוק ומההתמרמרות הטרגית הזו הוכרחתי לבוא לקול קורא זה לאחי כל בני המזרח לארגון מיידי בתקווה שדברי אלה היוצאים כהווייתם מקרב לבי ימצאו אוזן קשבת ונתחיל בעבודה וה' יהיה בעזרנו.
כאמור "הזֹרעים בדמעה ברִנה יקצֹרו."


נכתב ב1927
ברשת מ-26/06/05
עורך: אור אלכסנדרוביץ'

 

Chelouche-1.jpg

פרשת חיי

ספרו האוטוביוגרפי של יוסף אליהו שלוש "פרשת חיי" התפרסם בתל אביב בשנת 1931, ראה אור בשנית בהוצאה פרטית ב- 1973 אך מעולם למעשה לא הופץ לקהל הרחב. ספר זה מציג מבט אחר לגמרי על ההיסטוריה המוקדמת של תל אביב וזווית יחודית, אוהדת וביקורתית כאחת, על המפעל הציוני. >>>

 

אל הערביים

"הלא אחים אנו, לא רק לגזע ולמולדת כי אם גם אחים לצרה: כמונו כמוכם הננו עמים של עבר מזהיר, של תרבות ומסורת עתיקה ושל שאיפות לאומיות נעלות, וגורלנו אינו ניתן בידינו אנו. >>>

הציוניות והסוכנות

"חלק מהציוניים שבארץ מבליטים לנו בזמן האחרון, על-ידי נאומיהם באספות ומאמריהם בעיתונות, כי יש בעולם שני מיני יהודים, חלק מהם ציוניים וחלק אחר יהודים סתם. >>>

הרצל ויהודי יפו

עדותו של יוסף אליהו שלוש על ביקורו של הרצל ביפו בשנת 1898 ועל מפגש חטוף איתו בתחנת הרכבת של יפו. >>>

פתח דבר

"התאמצתי כפי יכולתי לרשום את זיכרונותי למען יישארו לבני משפחתי אחרי, וגם להמעוניינים בתולדות ובהתפתחות היישוב העברי ביפו, ועל היחסים הטובים ששררו בינינו ובין שכנינו הערבים במשך תקופה של עשרות שנים עד בואם של 'גואלי' ארצנו האנגלים. >>>

"על כן לכל הפחות הכתבן הזה היה צריך לחתום שמו הפעם לא מזג טוב אלא מזג רע" (טוק-בק של אחרי פורים)

מכתב למערכת עיתון דואר היום מיוסף אליהו שלוש בעניין דיווח העיתון על בחירת בת אחיו רקטה שלוש לאסתר המלכה של שנת 1927.
(מהארכיון הציוני) >>>

 

יואל כהן המתריע מדימונה

ב-26 באפריל 1986 הותכה ליבת הכור הגרעיני של צ'רנוביל שבברית המועצות לשעבר, וגרמה לתאונה הגרעינית והסביבתית החמורה ביותר בהיסטוריה של המאה העשרים. כמה חודשים אחר כך, ב-5 באוקטובר 1986 פרסם הסאנדיי טיימס הלונדוני כתבה על תוכנית החימוש הגרעיני של ישראל. >>>

תנועת אחותי למען נשים בישראל לאחותי

מה פירוש להיות אישה מזרחית בתרבות המציבה אותך בשולי החברה? מה המשמעות של השמעת קול נשי מזרחי ונקיטת פעולה לשינוי המציאות הישראלית, שבה נשים מזרחיות מודרות מן המרכז הפוליטי, החברתי והכלכלי? כיצד אפשר לשנות את סדרי העדיפויות בחברה שבה אנו חיות ושבה מתעצבת >>>

שמעון קורבמן רקטה שלוש

הזוכה בתואר המלכה אסתר בעדלאידע בתל אביב, 1927. >>>

דליה מרקוביץ' וקציעה עלון מלכת יופי

על קטלוג "מלכת יופי", התערוכה הרטרוספקטיבית של מאירה שמש במשכן לאמנות בעין חרוד באצירת גליה בר אור - מתוך "לקרוא כאישה מזרחית", גליון מס' 11 של "הכיוון מזרח". >>>

 

גירסה להדפסה

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved

בית