בית

בבל , , 22/7/2018

                           

 

סער דיין מסע התנתקות חלומי

כל תרגום יצירה של ז'ורז' פרק הוא צעד מבורך במסגרת תוכנית השלמת הפערים לקורא העברי ביצירתו של אחד הסופרים המבריקים של המחצית השנייה של המאה ה-20. כמו בכל יצירה של פרק, גם כאן אין בתיאור ה"עלילה" כדי להעביר אפילו שמץ ממהות היצירה. אצל פרק ה"איך" תמיד מרתק יותר מה"מה", והאופן הנועז והווירטואוזי שבו הוא אורג את סיפוריו, ולא התוכן, הוא שהקנה לו את עולמו, שהרי פרק נחשב לסופר הצרפתי החשוב והמדובר ביותר בדור שאחרי "הרומן החדש".

פרק, שנולד ב-1936 בפריז למשפחה יהודית (הוא צאצא של י"ל פרץ), איבד את שני הוריו במלחמה – אביו מת בשבי הגרמני ואמו מתה באושוויץ – וטראומת היתמות הכפולה היתה לפצע פעור שנוכח, ישירות ולרוב בעקיפין, כמעט בכל יצירותיו. אפשר בהחלט לתאר את כתיבתו כמייצגת את אמנות "הדור השני" לשואה. דביר אינטרנטור וארז שווייצר, עורכי "המעורר" שהקדישו ליצירת פרק גיליון שלם, אמרו כי אפשר לראות ביצירתו הן סיכום מסוים של אמנות הסיפור עד זמנו והן מבט לעתיד. ואכן, יצירתו של פרק מסמנת בו בזמן נקודת סיום ונקודת התחלה, ודורשת מהקורא לעמוד במשימה לא פשוטה של השלמת פערים ב"עלילה" המלאה "חורים".

וכדי לומר בכל זאת משהו על העלילה הזאת, אפשר לסכם כי בלב הרומן השלישי שלו ואחרי "הדברים" ואחרי "איזה טוסטוס קטן עם כידון מצופה כרום בקצה החצר?", (שניהם בהוצאת "בבל") ניצב סטודנט פריזאי צעיר ונטול שם – אפשר בהחלט שמדובר בפרק עצמו – המחליט ערב אחד, מסיבה לא ידועה, לשקוע בשינה עמוקה ולצאת למסע התנתקות מכל קשריו עם הסביבה, עד הפיכתו ל"זר בביתו": "עשרים וחמש שנה ועשרים ותשע שיניים, שלוש כותנות ושמונה גרביים, כמה ספרים שאתה כבר לא קורא, כמה תקליטים שאתה כבר לא מאזין להם. לא מתחשק לך להיזכר במשהו אחר, לא במשפחה שלך, לא בלימודים שלך, לא באהבות שלך, לא בחברים שלך, לא בחופשות שלך ולא בתוכניות שלך. נסעת ולא הבאת איתך דבר ממסעותיך. אתה יושב ואתה לא רוצה דבר אלא להמתין, להמתין רק עד שלא יהיה עוד למה להמתין." (עמ' 19).

ברומן, הכתוב כולו בגוף שני, צולל פרק אל נבכי תודעתו של אותו צעיר המרדים את חייו בהדרגה, ויוצא איתו למסע-חלום אודיסאי ברחבי פריז והסביבה. כל המוכר מתפרק ממוכרותו, החל מן הסביבה האינטימית של חדרו של הסטודנט ועד לסביבה החיצונית על כל הקשריה, ובכלל זה השפה ומובנותה. כמו בכל יצירותיו, פרק שופך כאן את תכולת ארגז הכלים הספרותי הווירטואוזי הייחודי לו: הלשון הרזה העניינית, חקירת הפרטים הבנאליים  ביותר, ההתעכבות על חפצים, קיטלוג כמעט סטטיסטי של ההוויה, הזרה וניכור של הסביבה על כל אביזריה, עיסוק בזיכרון, ריפרורים לספרים ולסופרים אחרים, ומעל הכל הזרמה תמידית של רגש תלישות ובדידות, הנוסך בקורא הרהורים אקזיסטנציאליסטיים נוגים על חייו שלו עצמו. בקצה הרומן המלנכולי הזה, שרק גאוניותו של פרק מונעת ממנו להיות סנטימנטלי ומדכא עד עפר, מחכה לגיבור ולקורא סוג של נחמה זעירה, התחלה קטנטנה של חיבור כל מה שהתפורר ופורק במהלך האודיסאה, הבטחה ליום חדש ולמסע חדש בחזרה לחיים.

קל להסביר מדוע ספר הוא רע. קשה הרבה יותר להסביר מדוע ספר הוא טוב, מדוע הוא עולה בכמה וכמה דרגות מעל רוב שאר היצירות, אך אין ספק שפרק נמצא בליגה אחרת מזו של שאר היוצרים שאנו מכנים כאן סופרים וסופרות, ובהזדמנות זו אפשר להוסיף בקשה להוצאות הספרים: ברור מדוע קשה עד בלתי אפשרי לתרגם את ספרו הידוע "ההיעלמות", שלא נעשה בו שימוש ולו פעם אחת באות e, השכיחה ביותר בצרפתית, אך אנו מחכים בכיליון עיניים לתרגום לעברית של "החיים, הוראות שימוש", יצירתו הנשגבה שעליה זכה בפרס מדיסיס.

התפרסם לראשונה במדור הספרות של "מעריב", 12.11.2005

סטיל מתוך הסרט "איש ישן" בבימויו של ברנאר קיזן

ז'ק ספיסר, מתוך הסרט "איש ישן" / ברנאר קיזן, ז'ורז' פרק

שימו לילה אומרת

מיהו שימו? אלמוני רב- כישרון או סופר נודע המסתיר את זהותו? הרומן הזה, התמים והמתוחכם גם יחד, ראה אור בצרפת ובמשך זמן רב לא באה החידה על פתרונה. הוא מתואר בביקורת הצרפתית כ"פרח שצמח על הבטון של פרברי העוני". >>>

ואלר נובארינה איגרת לשחקנים

המחזה "איגרת לשחקנים" הופיע לראשונה ב- 1986 בספרו של ואלר נובארינה "ללואי דה פינס", ומאוחר יותר ב"תיאטרון הדברים", יחד עם טקסטים נוספים. >>>

ז'ורז' פרק הסיפור על האיש שצייר אקוורלים והורה לעשות מהם פאזלים

"נדמה לעצמנו אדם שהדבר היחיד המשתווה להונו הוא אדישותו כלפי מה שההון הזה מאפשר בדרך כלל לעשות, ושמשאלתו, רבת-הרַהב עוד הרבה יותר, תהיה לתפוס, לתאר, למצות – לא את כוליות העולם – פרויקט שעצם ביטויו במילים די בו להחריבו – אלא קטע מוגדר שלו: לנוכח האין-פשר >>>

ז'ורז' פרק איש ישן (ההתחלה)

"תחילה זו רק מין לאות, עייפות, כאילו שמת לב פתאום שזה זמן רב, זה כמה שעות, אתה אחוז אי-נוחות זדונית, משתקת, בקושי מכאיבה ועם זאת בלתי נסבלת, התחושה המבחילה והחונקת שאתה נטול שרירים ועצמות, שאתה שק מלט המצוי בין שקי מלט. >>>

 

גירסה להדפסה

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved

בית