בית

בבל , , 20/11/2019

                           

 

איתמר הנדלמן בן כנען גירל פאוור
רגע לפני סוף האלף הקודם זעזעה מכה קשה את עולם הספרות הצרפתי. למכה הזאת קראו "בז מואה" (זיין אותי). אם לא די היה בספר, הרי שהסופרת וירז'יני דפנט, עד אז צעירה לא מוכרת (היום בת 37) שהתפרנסה משורה של עבודות שונות ומשונות, מיהרה ועיבדה את ספרה עם הבמאית קורלי טרין טי ובכיכובן של שתי שחקניות פורנו מוכרות, לסרט פוצע באמינותו ובטירופו. הקרנתו נאסרה כמעט בכל מדינה שאפשר לחשוב עליה. גם בסרט, כמו בספר, דפנט לא מתפשרת. להגיד על הכתיבה שלה שהיא ישרה, בוטה, וולגארית וגסה יהיה בבחינת אנדרסטייטמנט קיצוני. קיצוני כמעט כמו הכתיבה שלה. השפה של דפנט ברורה ונהירה ושואבת הרבה מהספרות הריאליסטית האמריקאית. הדיבור הגברי הקשוח של צ'נדלר ובוקובסקי עושה אצל דפנט ניתוח לשינוי מין והופך לכתיבה נשית עזת מצח ומבע שאינה חוסכת בשום פרט. קשה לחשוב על הרבה סופרות, גם אם בתוך הז'אנר של הספרות הפורנוגרפית או המותחנית, שהגיעו לדרגות כאלו של כנות וברוטליות. הסיפור עוקב אחר שתי צעירות מהפרברים העניים: האחת היא נדין, חובבת פורנו המתפרנסת כזונת סאדו_מאזו והשנייה, מנו, השרמוטה של השכונה, שעוברת, די בתחילת הספר, אונס קבוצתי אלים. עם המטענים האלה הן נפגשות, לגמרי במקרה, ויוצאות יחדיו למסע אלים, נוטף דם, זרע וזיעה ורווי אלכוהול, המלווה במוזיקת רוק, פאנק והיפ הופ לוחמני נגד המין הגברי והחברה המערבית. במסען הרצחני ברחבי צרפת (מעין "תלמה ולואיז" על אסיד) הן הורגות ומזיינות כמעט כל מה ומי שנקרה על דרכן עד הסוף הטרגי הצפוי. מבין השיטין של הטקסט עולה זעקה נואשת כנגד הניכור האורבני, הקפיטליזם הדורסני ובעיקר, האלימות הגברית. המסע של שתי הנשים הללו כמו בא להוציא את האלימות, הזימה והגסות מחזקתם של הגברים. התיקון של נדין ומנו מתבצע תוך השימוש שהן עושות במלחמתן במין הגברי ובעולם באותם כלים שמהם נפגעו הן עצמן. כדי להפסיק להיות קורבנות הן הופכות למקרבנות. הגישה שלהן תמיד קשה וחד משמעית. הן לא רוצות לעשות סקס. בטח שלא רוצות לעשות אהבה. הן רוצות שיטחנו אותן. "הוא טוחן אותה באיטיות, חופר בה בהתנשמות כבדה, היא מועכת את ירכיה כדי להיפתח עוד יותר, שיבוא קצת יותר פנימה, היא כורכת את רגליה סביבו כשהוא מאיץ את התנועה. רטיטות במעמקי בטנה, הוא גמר" (עמ' 108). הן חולמות איך הן ימצצו זין: "היה בא לתקוע לעצמה את הזין עד עמקי הגרון, לשפשף את ראש הזין על דפנות הוושט". ובין לבין הן הכי נהנות להכאיב. נדין ומנו יורות ומפוצצות לכולם את הצורה, בלי חשבון ובלי עכבות, כאילו הן חיות בתוך משחק וידיאו אחד גדול. גברים, נשים, הכל הולך.
 "היא מרגישה איך זוחלת בתוכה ההנאה המלוכלכת להכאיב. היא תופסת את הפרצוף בשתי ידיה ומרסקת אותו על הקיר, חזק ככל שהיא יכולה ומספר פעמים".
התרגום של מיכה פרנקל קולח, קריא ומדויק. פה ושם הוא מגזים קצת בסלנגים העבריים ערביים עם ביטויים כמו "יא אללה" וכאלה אבל בסך הכל התרגום מצליח לשמר נאמנה את רוח הדברים, את הישירות של דפנט, את האינטנסיביות שלה. הרומן הזה יכול להיקרא כמשל חריף על החברה שאנו חיים בה ויכול גם להיקרא כהזיה משולחת רסן של כותבת פנקיסטית. כך או כך, "בז מואה" הוא מסוג הספרים שאני הייתי רוצה להיות המוציא לאור שלהם.
ברשת מ-18/06/06
baisemoi.jpg

פתוחה

סיפורם של א', צלמת רוסיה, וא' בעלה הטרי. ספק רומן מפתח, ספק רומן מציאות, וללא ספק הרומן הפורנוגרפי ביותר שאי פעם נכתב בעברית. >>>

 

שולמית הראבן ימים רבים, אוטוביוגרפיה

הספר ימים רבים, אוטוביוגרפיה הוא רטרוספקטיבה של יצירות המספרות על חיי המחברת. האוטוביוגרפיה של הראבן היא מופת הן לחיים בלתי-שגרתיים והן למעשה אמנות. >>>

נדין גורדימר המציאה

ג'ולי, בתם היחידה והמרדנית של בנקאי לבן ועשיר מיוהנסבורג ושל בעלת בתי קזינו מקליפורניה, פוגשת בעבּדו, מכונאי במוסך. עבדו הוא מהגר לא חוקי החי תחת זהות בדויה מפחד שלטונות ההגירה.
ג'ולי מתאהבת בעבדו. הוא עובר לגור אצלה. היא מראה לו את העולם השבע שלה. >>>

אילנה ברנשטיין פנטזמה: מחזור ראשון

נדרשתי למשמעת מלים, לקוצב שפתיים. רוחות הזמן לא נשאו לי חסד. נכשלתי בלשוני, טבעתי במים מוכים, אלוהים לא מרחם על ילדות. זה היה שיעורי הראשון, למדתי את יסוד המים. חיפשתי משפט להתחיל בו את היום, אבל המשפטים הטובים היו תפוסים. >>>

אפרת שלם בבניין שהוצת נשרפו ארבע נשים

אפרת שלם מתוך התערוכה "לפני שבוע ביום שני אתמול" בנושא אלימות נגד נשים. >>>

 

גירסה להדפסה

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved

בית