בית

בבל , , 20/11/2017

                           

 

תמיר גרינברג מי ייתן והחד פעמי ישגשג

היה היה עלם צעיר שניחן בנפש של משורר, שאפתנות של מדינאי, וחוטם מחודד.בלידתו ניתן לו השם שארל-אדואר ז'אנרה, אך בשל חוטמו המחודד כינוהו רעיו ללימודים "לה-קורבוזיה", כלומר - העורב. לאחר אי-אלו הסתייגויות החליט שארל הצעיר לאמץ בהתלהבות את כינויו, וכך אירע שהשם "לה-קורבוזיה" נהפך לאחד השמות הידועים ומעוררי המחלוקת ביותר בהיסטוריה של האדריכלות המודרנית. יש הרואים בו מורה נערץ ובעל שאר רוח, אחרים יכווצו את שפתיהם בהבעת בחילה; על כל פנים, השפעתו העצומה על האדריכלות של המאה העשרים אינה מוטלת בספק. כל מי שטייל, התגורר, אכל או ישן אי-פעם בבת-ים, רמת-אביב, או עפולה - עשה זאת בסביבה לה-קורבוזיאנית למהדרין. קומת עמודים? לה-קורבוזיה. חלון פינתי? לה-קורבוזיה. שיכון פועלים מלבני, המשוכפל לאורך הרחוב כולו? לה קור-בו-זיה.

ספרו של לה-קורבוזיה, "לקראת ארכיטקטורה", ראה סוף סוף אור בעברית בהוצאת "בבל", סדרת "ארכיטקטורות", בתרגומו של עדו בסוק. האדריכל שרון רוטברד הוסיף הערות ואחרית-דבר למדנית. הספר הוא לקט של מניפסטים שפירסם לה-קורבוזיה בכתב העת "ל'אספרי נובו", וככזה, הוא ארוג מסדרה של דימויים אשר מהם בונה הצעיר בעל הנפש הסוערת את תפישת עולמו: הפרתנון והמכונית, מיכלאנג'לו והמטוס. בלב משתאה מביט לה-קורבוזיה אל העולם ההולך ומשתנה לנגד עיניו במהירות מסחררת. הוא שב לאחור, אל יצירות המופת של התרבות האנושית, בוחן אותן באהבה עזה, ומתוך כך קובע עקרונות נחרצים שעל פיהם צריך להיבנות העולם החדש. אל נא תטעו - אין זו משנה סדורה בנוסח דקארט או לייבניץ, כי אם פרץ רגשות עז עוצמה, לטוב ולרע. כל משפט בספר מפריך את קודמו. התביעה לאנטי-פאתוס מובעת בפאתוס עז רושם. המשורר, המבקש לברוא את האישי והחד-פעמי, נאבק בכל שורה עם המדינאי, המבקש לעצב עולמות בדרך של הכללה גסה, והתוצר הוא ספר מרתק, מצחיק, מרגיז, מקומם ומרגש.

כך כותב לה-קורבוזיה בפרק: "ארכיטקטורה, יצירה טהורה של הרוח": "יוצרים באבן, בעץ, במלט. בונים מהם בתים. היכלים. זוהי הקונסטרוקציה. אך לפתע אתם שובים את לבי. אתם נוסכים בי הרגשה טובה. אני מאושר. ואני אומר: זה יפה. הנה לכם ארכיטקטורה. "הבית שלי שימושי, תודה. ותודה גם למהנדסי מסילת הברזל וחברת הטלפונים. אתם לא נגעתם ללבי. "אך הקירות מתרוממים אל השמים בסדר כזה שאני נרגש. אני חש את כוונותיכם.הייתם ענוגים או ברוטליים, מקסימים או מכובדים. האבנים שלכם אומרות לי זאת... עיני מתבוננות במשהו שמבטא מחשבה. מחשבה שמתבהרת ללא מלים או צלילים, לא באמצעות מנסרות שיש ביניהן יחסים... יצרתם יחסים שריגשו אותי.זוהי הארכיטקטורה!" מאידך גיסא, מיד לאחר שורות פיוטיות אלו, בפרק ושמו "בתים סדרתיים", כותב המחבר: "אם נעקור מלבנו ומרוחנו את המושגים המאובנים של בית ונבחן את השאלה ב מבט ביקורתי ואובייקטיווי - נגיע אל הבית-מכשיר. הבית הסדרתי שנגיש לכולם. יש צורך ליצור הלך רוח הדרוש למגורים סדרתיים". ועוד הוא מוסיף באטימות ובלעג: "כאשר אקים את ביתי, אציב את הפסל שלי במסדרון, וקטי, כלבתי הקטנה, תזכהבסלון משלה... נושא לנוירולוג". המאפיין הבולט ביותר של הספר הוא השניות. לה-קורבוזיה מנתח ברגישות את דקות קימוריו של עמוד הפרתנון, ומיד אחר כך מציע לכלוא ערים שלמות בבנייני ענק. הוא משבח בהערצה אין קץ את גאוניותו של מיכלאנג'לו, ובה בעתמטיף לפונקציונליזם מכני. השניות החריפה המאפיינת את כתביו של לה-קורבוזיה ניכרת גם בעבודתו. בצד יצירות מופת רוחניות כגון וילה סבוי והכנסיה ברונשאן, הוא בנה מאות ואלפי יחידות דיור אנונימיות, חסרות כל ממד אנושי. "יחידות דיור", אגב, הוא מושג לה-קורבוזיאני טהור.

בקרב שבין החד-פעמי למשוכפל - ניצח המשוכפל, ובמלחמה שבין המשורר למדינאי, הובס למרבה האסון המשורר. אולי זה טיבו של עולם. גם בביולוגיה מביס המשוכפל ללא קושי את החד-פעמי. אך אנו, המתגוררים בתוככי החלום הלה-קורבוזיאני, בשיכונים כעורים שכל קמצוץ שאר רוח הוא מהם והלאה, שילדינו לומדים בבתי ספר שהם גושי בטון גסים הניצבים בלב שממות של אספלט,שרחובותינו הולכים ומשחירים מפיח, ושזקנינו אינם מוצאים עוד ספסל ועץ שיוכלו לחסות בצלו - אין לנו אלא להתגעגע לרחובות שאת מידתם קבע רוחב כתפיו של אדם ולא רדיוס הסיבוב של מכונית, ולבתים שחינם רב מן הרווח היזמי. נקרא בקול רם את משפט הסיום של הספר, ונתבע כל יום מחדש: "ארכיטקטורה או מהפיכה!" מי ייתן ובקרב הבא יביס המשורר את המדינאי. מי ייתן והחד פעמי ישגשג.

  

הרשימה שודרה לראשונה במוסף לספרות של קול ישראל ב-19 ביוני 1998 והתפרסמה ב"הארץ" ב- 24 ביולי 1998). 
 
נכתב ב-24/07/98
ברשת מ-29/10/06

שרון רוטברד עיר לבנה, עיר שחורה

לפעמים, כדי לשנות עיר, די לשנות את הסיפור של העיר. בתל אביב, שהיא אולי העיר היחידה בעולם שקרוייה על שם ספר, מזה זמן רב הסיפור של העיר נקרא "עיר לבנה". >>>

רם קולהאס הזיית ניו יורק

מנהטן היא אבן רוזטה של המאה העשרים. >>>

יצחק פרלשטיין וגדעון זיו מגדל שלום בבנייה

יצחק פרלשטיין, גדעון זיו, מגדל שלום בבנייה 1959-66 ת"א. מתוך תערוכת " הפרויקט הישראלי: בנייה ואדריכלות 1973-1948 ביתן הלנה רובינשטיין מוזיאון ת"א. >>>

אברהם יסקי ואמנון אלכסנדרוני הוסטל לעולים ("אקדמאים") ע"ש אלטשול, באר שבע

ההוסטל לעולים שתכננו יסקי ואלכסנדרוני ב- 1957 בשולי העיר הישנה של באר שבע, היה מעון הקליטה הראשון בארץ. >>>

 

גירסה להדפסה

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved

בית