בית

בבל , , 15/9/2019

                           

 

אורי ניסן גנסין 'הלא תהיה לנו גאולה, הלא תהיה!'

לי.ח ברנר

[יקטרינוסלאב, 24 (באוגוסט או ספטמבר) 1904]
 
אחי הטוב!

אגרתך האחרונה אלי קובלה בשעה שהייתי בורשה על מנת לנסוע לחו"ל והמה לא ידעו עוד את אדריסתי, כי אמרו, שכבר נסעתי מורשה. אח"כ היה מה שהיה ואנוכי הוכרחתי לדחות את נסיעתי לירחים אחדים ומשום שבורשה לא חפצתי להשאר, כי כבר היתה לי לזרא, אעפ"י שבשעה שאינני שם הריני מתגעגע עליה, לכן באתי ליקט"ס [יקטרינוסלאב] וחושב אנוכי, כי אמצא לי פה הוראות אחדות ואוכל לבלות את הירחים האחדים בכאן, לערך עד בוא האביב, אם לא קודם לזה.

ואתמול קבלתי את תוכן אגרתך לכאן. אחי הטוב! ברח לך מלונדון. אינני תולה את הכל במקום. יודע אנוכי כבר היטב את טיבו של זה. אלא שאין אצלי כל ספק, כי יחד עם כל הקטנויות, המתאספות לקופה של שרצים אחת ומחניקה את נשמותינו, יש להם חלק גם לתנאי-המקום. ברח לך משמה אל אשר ישאך הרוח. אם העינים פקוחות יותר מדי – הבה ונעצום אותן בכונה. בהדי כבשי דרחמנא, אחי! [ארמית: אצל כבשונות הרחמן, כלומר, מה אנחנו אצל סודות אלוהים הגדולים.] עוד לבי נלחץ בי מאתמול ואיני יכול לחשוב על דבריך המועטים בלי כאב-חד. עתה אני מבין מה נעים היה לך לקרוא את מכתבי שלי האחרון. ואולם אחדל. לו עלתה בידי לישן את כאבי שנת-ארעי – הבה ואעצום את עיני! אני חפץ לנוח מעט.

וורשה הרי היא מה שהיתה, כמעט. את ביאליק לא יכולתי לראות כי לא היה בעיר וחס אנוכי על זה, אף על פי. את כל האחרים ראיתי, נפגשתי, דברתי ופהקתי. את ברשדסקי ראיתי והייתי עמו עת רבה פה – הלא יודע אתה את כתביו – הרי הוא עד תומו. איש-שיחה לפרקים נוח ולפרקים למשא. בימים האחרונים אני מתראה עם יעקב רבינוביץ'. - -

- - - ועוד הפעם, יוסף חיים. לך-לך אל שויצריה או לארץ אחרת ועזוב את לונדון ואנוכי אבוא גם אני לשם. הלא תהיה לנו גאולה, הלא תהיה! הלא היא צריכה להיות, יוסף חיים!

ואהר"ס עודנו תפוס. בקרוב אהיה באודיסה לימים אחדים. לערך אצל ראש שנת-האזרחים, אקוה, אוכל לנסוע מכאן לשבוע או יותר ואסע לשם בכדי להראות אתם אם יעלה בידי.

והריני מתנפל על צוארך, אחי, אחי הטוב! ודע לך, כי מחכה אנוכי לדבריך בקוצר רוח. כתוב לי, יוסף חיים. כתוב, כי עוזב אתה את לונדון; כתוב, כי – מה שתחפץ כתוב, אך כתוב והחם מעט, כתוב והתחמם. די, די. הריני שלך
 
אוריניסן

'האמת היחידה, הקימת לעד: ראשי האילנות של אותו מקום'

מכתב למ. הופנשטיין, ינואר 1913. >>>

'אותה קדחת שבנפש, המבקשת גם היא את תקונה בטלטול'

מכתב לר. שמעונוביץ', מאי 1912. >>>

'ואני אדם חלש, לא עלינו ויצרי כל כך חזק'

מכתב לי.פיכמן, פברואר 1909. >>>

'במה נזכרתי? ולמה?'

מכתב ליוליה טוקורוב, דצמבר 1907. >>>

'אבל מה יהי סוף דבר?'

מכתב לי.ח ברנר, מאי 1904. >>>

 

גירסה להדפסה

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved

בית