רופא טירון עומד בחדר הניתוח וצמרמורת בגופו, כשלמולו ילדה שנשימתה מחרחרת. הוא ביצע חתך בגרונה וכעת הוא מנסה באופן נואש לאתר את קנה הנשימה. "למה הלכתי ללמוד רפואה?", הוא שואל את עצמו בתסכול, כשלפתע עולות בדמיונו עיני אמה של הילדה, ולמזלו מיד נגלה לו הקנה. הסצינה הזאת, מהסיפור "גרון מפלדה" שבקובץ "רשימות של רופא צעיר", נצרבת היטב בזיכרון. היא מתארת שטח הפקר דקיק ומאיים בין מוות לחיים ששב ומופיע לאורך כל שבעת סיפורי הקובץ, תוך שהוא שואב את הקורא לתוכו באמצעות כל החושים.
השנה היא 1917. רופא ותיק ונערץ מסיים את עבודתו בבית חולים נידח שבשולי רוסיה, ולנעליו נכנס רופא כבן 26, יליד אוקראינה, בשם מיכאיל אפסנייביץ' בולגקוב. במהלך חודשי שירותו במקום נאלץ אותו רופא להתמודד עם תנאי עבודה קשים: מזג אוויר סוער, מחסור בציוד רפואי ובחשמל, דרכי גישה בעייתיות. הסיטואציות האנושיות שעוברות עליו נחרתות בזכרונו והופכות כעבור שנים לרשימות עיתונאיות מוקדמות של אחד מגדולי הסופרים הסובייטיים, מיכאיל בולגקוב ("הגוורדיה הלבנה", "האמן ומרגריטה").
כמו וויליאם קרלוס וויליאמס האמריקאי ואנטון צ'כוב הרוסי גם בולגקוב (1940_1891) מצליח להעביר בצורה משעשעת ומדויקת את הקסם שטמון במפגש החשוף כל כך שבין רופא לחולה. אי אפשר שלא לאהוב את הרופא הצעיר והלחוץ, שהופך במהלך הסיפורים לאיש מקצוע מיומן ונועז. הרשימות שלו הן שיר הלל לעשייה בעולם האמיתי, זה שמעבר לכל התיאוריות, דרכה מצליח האדם להתעלות מעל עצמו ולעשות גם את הבלתי אפשרי. החולים, אנשים פשוטים שתולים ברופא את כל תקוותיהם, מתייחסים לבולגקוב כאל אלוהים. חלקם בורים ומוציאים אותו מדעתו, אבל מבעד לשורות עולים גם רגעים נשגבים ואנושיים של הכרת תודה.
גם אם מתנתקים מההילה שנוצרה סביב השם בולגקוב ובוחנים ישירות את הטקסט, אי אפשר שלא להבחין בכך ש"רשימות של רופא צעיר" הוא קובץ סיפורים נפלא של סופר מחונן. המונולוגים של בולגקוב, שמתורגמים לעברית בצורה קולחת, מצליחים להעביר את אותם רגעים שבהם מתאפשר לנו להבין במדויק עד כמה אנו חלשים ופגיעים אך עד כמה אדיר גם יצר ההישרדות שלנו.

הרשימה התפרסמה לראשונה בגליון 267 של טיים אאוט, דצמבר 2007

גירסה להדפסה