לולא פגשתיך למי הייתי הופך – מורי ורבי הנריק אשר לראשונה אני פונה אליו בשמו ביראת כבוד והערצה שראוים להם הצללים הגבוהים
הייתי נותר עד סוף ימי נער מגוחך שמחפש מתנשף ממעט בדיבור בוש בעצם קיומו נער שאינו יודע
חיינו בזמנים אשר אכן היו סיפור של אידיוט מלא שָׁאוֹן ופשע רכותך החמורה כוחך העדין הורו כיצד עלי להתקים בעולם כעין אבן חושבת סבלני שוה-נפש ורגיש כאחד
סבבוך סופיסטים ומי שחושבים בפטיש מתעתעים דיאלקטיים חסידי האין – הבטת עליהם מבעד למשקפים דמועים מעט במבט שסולח ואינו צריך לסלוח
כל חיי לא יכולתי להוציא מתוכי מלים של הכרת תודה עוד על ערש דוי – כך נאמר לי – חיכית לקולו של התלמיד זה שהאוֹמְנוֹת האכזריות היו ממיתות במכות חסד בעיר האורות המלאכותיים שעל הסֶּן
אבל החוק הלוחות התורה – שרירים וקימים
יְהֻלְּלוּ אבותיך ואותם לא רבים אשר אהבוך
יְהֻלְּלוּ ספריך הדקים הקורנים החזקים מֵאָרָד
תְּהֻלַּל עֲרִיסָתְךָ
הפילוסוף הנריק אלזנברג נולד בוורשה בשנת 1887. הוא היה מורו של הרברט באוניברסיטה ובמסגרות-הוראה פרטיות בתקופה הקשה ביותר של השלטון הסטליניסטי בפולין. אלזנברג עסק בעיקר באתיקה ובאסטתיקה, וספרו הידוע ביותר הוא היומן הפילוסופי 'צרות עם הקיום' (1963) [הערת המתרגם]
התרגום נדפס לראשונה בספר 'אלגיה לעת פרידה', הוצ' הקיבוץ המאוחד
הביא למערכת:
עומר מיכאליס
תרגום מפולנית:
דוד וינפלד
במכתבך האחרון סיפרת על ארבעה מלומדים שלא הבינו את כתבי: על המספר הזה לגדול עשרת מונים. ישנם עוד אותם אחדים אליהם אני נושא תקוותי הנוקטים כלפי מדיניות של חסד, מעניקים לי נחמה וממלטים אותי מבדידותי. אותן נפשות למודות-דווי מקבלות את 'פירות רוחי' בדואר.
>>>
