בית

בבל , , 23/10/2019

                           

 

אריאלה אזולאי מעשיות במלוא מובן המילה

שיחה עם חיים דעואל לוסקי לרגל צאת הספר "היה היה פעם: צילום בעקבות ולטר בנימין", הוצאת אוניברסיטת בר אילן.

חיים דעואל לוסקי: מאז התערוכה שאצרת חלל/תצוגה/כוח את עוסקת בנושא האלימות, ואינך מוותרת על המשולש של אמנות-פוליטיקה-מחשבה [נשית], ובכל זאת משהו השתנה באיזונים: מה קרה למחשבה שלך מאז בוגרשוב ראשית שנות ה90?

אריאלה אזולאי: המוטיבציה המרכזית של חלל/תצוגה/כוח היתה להראות דרך עבודותיהם של 4 אמנים את היחסים בין שלושת המונחים שבכותרת. ראשיתה של התערוכה בחוסר הנחת לנוכח הקיים והמשכה במחווה ביקורתית שעניינה "להראות" את האופן שבו "זה" עובד. נדמה לי שהקפיצה המשמעותית ביותר של המחשבה שלי מאז בוגרשוב היא הנסיון להשתחרר מהפסיביות שנגזרת על נקודת המבט המבקשת להראות איך "זה" עובד ומאמץ למצוא דרכים שונות לדבר ממקומות אחרים שבהם לאני הדוברת יש קיום יותר מורכב בתמונה אותה היא מבקשת לתאר ותרומה יותר משמעותית לפרימתה. באמצעות מבט מאוד מקרוב בסיטואציות מקומיות וקונקרטיות, ועל פי רוב באמצעות התבוננות בתצלומים מהן, אני משתדלת להימנע מניתוחים מופשטים שאין להם תפקיד אחר זולת ההצבעה "כאלה הם פני הדברים".

ח. ד. ל.: העניין שלך בקונקרטי מתחבר גם לעניין בבנימין, המבטא את התנועה שלך שהייתה הפוכה [היסטורית] - מפוקו – שאיתו באת מצרפת וששלט בשיח בבוגרשוב, למקום אחר שבנימין מאפשר לך היום, שהוא אולי רך יותר, עמום, פתוח, אולי פחות שוביניסטי אפילו.
א. א.: בנימין הקסים אותי בשל המבט המאגי שלו בחפצים ובתמונות וביכולת המופלאה שלו לספר מהם סיפורים, ומכאן הכותרת שבחרתי לספר היה היה פעם. אולם התגלית המרגשת ביותר שהיתה לי בעבודה על הספר – וכן, אני בכוונה משתמשת במונח תגלית - היתה כשהבנתי שהסיפורים שלו הן מעשיות במלוא מובן המילה. יסודן בסיפור אמיתי שנמסר לאזניו ידיו או עיניו, אך על מנת למסור אותו הלאה הוא אינו יכול אלא להמציאו מחדש. בתגלית הזו היה משהו מנחם. כמו לגלות שעוד מישהו שאתה מאוד מעריך לא זוכר תאריכים. אבל מעבר לנחמה, היתה כאן גם גאולה קטנה. אבל בענין הזה חייבים לדייק. לא מדובר בהמצאה במזיד – זו אינה רמאות! ויותר מכך, הסיפורים שהוא מספר עומדים בקנה מידה אקדמי מחמיר. אתן דוגמא. בניתוח שלי את אחד הטקסטים החשובים שלו, זה שעוסק ביצירת האמנות בעידן השעתוק הטכני, אני מראה שבנימין המציא את ההילה של יצירת האמנות שעל אובדנה הוא מקונן. הראיפיקציה שנעשתה מאז להילה, ותיאורו הקבוע של בנימין כמקונן, מחמיץ לא רק את סיפור המעשה אלא גם את מבנה היחסים הייחודי של המסירה הנבנה באמצעות הסיפור. ההמצאה או הטעות כן עלולות להיהפך לקטסטרופליות ואף לבטא חוסר אחריות אינטלקטואלי כשהן חוזרות כלשונן אצל פרשניו. לחזור אחרי בנימין ולומר שמלאך ההיסטוריה נועץ את עיניו קדימה מבלי לראות שהמלאך של קליי פוזל, פירושו להסתפק בשורה התחתונה של העלילה מבלי להתמסר כליל לסיפור הכולל במקרה של בנימין גם מרכיבים חזותיים. לא רק שאני מבקשת בספר לקרוא את החומרים החזותיים שמהם כתב בנימין, אני גם מציבה את הצילום – ואת החזותי בכלל – בתור מה שמאפשר לנו לשקם את היכולת לספר סיפורים, יכולת שלטענת בנימין אבדה במלחמת העולם הראשונה.


ח.ד.ל.: הספר מתחיל מהצבת המקום העדכני של המחשבה שלך לטעמי – העיסוק בזונה. איך הגעת להבין כי תמונת הזונה מעבירה את האמצע הזה שבין – היסטוריה, צילום, פילוסופיה והמרחב הפוליטי-אזרחי? האם הייתה זו מעין הארה יצירתית, משהו שמתחוור לנו פתאום ושאינו בהכרח שלב טבעי במחשבה?
א.א.: העיסוק שלי בזונה אצל בנימין התחיל מחוסר נחת לנוכח הזונה שבהינף משפט מוזכרת בתזה ה- 15 בטקסט על מושג ההיסטוריה ונעלמת ממנו: "הוא מניח לאחרים להתבזבז אצל הזונה 'היה היה' בבית הבושת של ההיסטוריזם". כבר מן הטקסטים המוקדמים שלו, הזונה מבליחה כמטפורה, כנוכחות קונקרטית, כישות משפטית או כסימן מודחק. מאז שהתחלתי לעבוד על בנימין אספתי את המופעים השונים שלה בטקסטים אבל לא ידעתי מה אוכל לספר מהם ואיך לעשות זאת, אבל ידעתי שאני רוצה לייחד לה את פרק המבוא. בפעמים שחשבתי לוותר על הדיון בה כיוון שלא מצאתי את השפה הנכונה, את הטון המדויק או את התנועה הנכונה בין מה היא עושה אצלו ומה אני עושה אתה, נזכרתי בחוסר נחת גדול עוד יותר במדפי הספרים על בנימין שעבור רוב כותביהם היא נותרה שקופה, לא שווה התייחסות. המפגש שלי עם שני תצלומי הזונות של אטג'ה, שאת תצלומי פריז שלו תיאר בנימין כריקים מאדם, יצר אצלי בהתחלה מבוכה כמו ביחס לטעויות, המצאות והיסטים אחרים אצל בנימין. מרגע שהתחלתי להתייחס לפערים האלה בכתיבתו לא כאל מעידות אלא כמשהו המובנה בפרקסיס של סיפור הסיפורים, שבזיקה אליו פיתחתי את המושג של המסירה, התחלתי להנכיח את אותם פערים ולעבוד איתם לא רק כחומרים אלא גם ככלי עבודה תיאורטיים. וכך הטעויות הקונטינגנטיות של בנימין הפכו לאמצעי המשמר את המשך המסירה. במקום לענות על השאלה איך יכול להיות שבנימין לא כתב על תצלומי הזונות של אטג'ה והאם בכלל הכיר אותם, הצבתי את עצמי בתור נמענת של התצלומים והפעלתי אותם בטקסט. ביקשתי לראות מה קורה למונח זירת הפשע שטבע בנימין ביחס לתצלומי פריז של אטג'ה הריקים מאדם. והנה הפקרתה של הזונה, שמרפקה השעון על אדן החלון מסמן אותה כמי שסולקה אל מחוץ לפוליס אבל הושארה בגבולותיו כדי לספק שירותים מיניים, הופיעה בתור הפשע שאותו מתארים אותם תצלומים שוממים של העיר. כך גם ביחס לצילום המדהים שבו הינדנבורג ממנה את היטלר לקנצלר גרמניה. בנימין מעיד על המפגש שלו עם קולו של היטלר, אבל כשהוא משווה את דמותו לזו של צ'פלין ומפתח ביחס אליהם את המושג של "גבריות מוחלשת", הרגשתי צורך לשחזר את ההיטלר שבנימין ראה לנגד עיניו ולספר את הסיפור שבנימין מסר לי אך לא השלים את סיפורו.

ח.ד.ל.: חלק חשוב בספר שלך הוא ניתוח חדש של מושג המקור, וביחס אליו מושג ההילה של בנימין.
א.א.: אני מתארת את המקור כהמצאה אבל לא ממהרת להיפרד מהמקור משום שהומצא. להיפך, אני מציבה אותו כציר מכונן בקיום שלנו, מה שאני מכנה המסורת של החד-פעמי. לצידה אני מעמידה מסורת נוספת, לא פחות מכוננת – המסורת של הניתן לשעתוק. אני מראה את הפוריות של ההנחה בדבר הקיום הבו-זמני של שתי מסורות אלה בדיון באמנות, בהיסטוריה ובאלימות.

ח.ד.ל.: איזה מושג חדש של אלימות את מנסחת בספר, ואיך המושג הזה מתחבר לרעיון הפותח של הזונה, להבנה חדשה של נשיות?
א.א.: את העבודה על הספר הזה התחלתי לפני עשר שנים. בתחילה הוא היה חלק מהספר שלי על צילום ואזרחות אבל עם הזמן הבנתי שמדובר למעשה בשני ספרים נפרדים אם כי קרובים מאוד זה לזה. בספר על בנימין, דרך קריאה מחדש של כמה טקסטים שכתב בתגובה למלחמת העולם הראשונה ולשני אירועים "פרטיים" הקשורים בה שהיו מכריעים מבחינתו – התאבדותם של שני חבריו כמחאה על המלחמה ובגידתו של מורהו הנערץ ויניקן ששלח את תלמידיו למלחמה - אני מנתחת את הפעולה המוסרית אצל בנימין כבִּטנתה של האלימות. במוקד ספר השני: האמנה האזרחית של הצילום (הוצאת רסלינג), אני מנסה לחשוב על יחסים פוליטיים שאינם מתוּוכים דרך הריבונות. אני מנתחת שם את האופן שבו באמצעות הפרקטיקות של הצילום, שהתמסדו מהמחצית השניה של המאה ה- 19 ואילך, הלכה ונוצרה קהילה פוליטית שאת יחסיה אני קוראת בהיפוך למבנים הלאומיים-ריבוניים שהתעצבו בדיוק באותן שנים. פרקטיקות אלה מבוססות על מה שאני מכנה שם אמנה אזרחית. את החיפוש אחר מחשבה פוליטית אחרת, מחשבה אזרחית, מחשבה שמבקשת לשמור על מרחק משמעותי מהשלטון ולהיזהר ממנגנוני הגיוס וההזדהות שהוא תובע מהאזרחית, אני מציבה שם בזיקה לשלוש נשים שנדמה לי שאני מזהה אצלן את ביקורת הריבונות – אולימפיה דה גוג', חנה ארנדט וקרול פטמאן.

איך זה נראה לך?

קובץ שיחות עם בעלי מקצוע, שיחות החושפות שמה שנגלה למבט של בעל מקצוע אחד איננו בהכרח מה שנגלה מנקודת מבטו של בעל מקצוע אחר. שיחה עם הטייס שנטל חלק במבצע ענבי זעם, שיחה עם ארכיטקט, שיחה עם צוללן, שיחה עם רופא מארגון רופאים ללא גבולות , שיחה עם אמנית ועוד. >>>

 

שפת אם, שפת אב, אחרי מות האם ומות האב

גירסה ראשונה של הטקסט הזה נכתבה ב- 2003 ופורסמה בספר "חזות מזרחית" (עורכים יגאל ניזרי וטל בן צבי) ולאחר מכן במכונת קריאה.
אריאלה אזולאי חזרה אליו בימים שאחרי מות אביה, כשנה וארבעה חודשים אחרי מות אמה. >>>

ההזדמנות של הצילום

שיחה עם אורי דסאו בעקבות הספרים "האמנה האזרחית של הצילום", ו"היה היה פעם: צילום בעקבות ולטר בנימין", והתערוכה "מעשה מדינה: 1967-2007" >>>

הפלסטינים במאה ה-20 - חסך בארכיון

בסוף הטקס שקיימה מדינת ישראל בכפר הפלסטיני סילואן לרגל פתיחת חגיגות 3000 שנה לירושלים, הפריחו דיירי הכפר בלונים בצבעי דגל פלסטין. >>>

לשון ההוראות ראויה לבדיקה


ההתערבות של מיכל היימן במוזיאון היתה אמורה להעשות באמצעים עבודה על מבחני ה-
T.A.T: Thematic Appreception Test, קופסת תצלומים, חדר קבלה, חדר טיפולים וחדר מעבר,
אבחונים שוטפים של המבקרים, מיונים חוזרים ונשנים של הסיפורים, הדימויים ודפוסי
המיון. >>>

מיקי שלום

בנה ביתך, בנה שולחן, כיסא, מיטה, שידה. בנה לבד. בעצמך. אנחנו ניתן את ההוראות ואתה תבצע. אנחנו ניתן את מודל החלומות ואתה תשיג אותו, בכספך ובזיעתך. >>>

מתווה לפרוגרמה: שינויים בארגון המרחב ובמשטר המבט

המוזיאון המודרני לאמנות, בצורתו הכללית והארכיטיפית ביותר, הוא תוצר של המאה ה-18, בן-זמנו של תחום הידע הנקרא "תולדות האמנות". הוא מסמן את רגע לידתה של יצירת האמנות במובן המוענק לה עד היום. >>>

ספר כתובות

איה & גל אמורים היו להקים במוזיאון חללית/ספרייה. מקום מובחן, נטול מובהקות, מקום שמראהו החיצוני מזכיר חלל פשוט וסטנדרטי של חדר, ותוכו, כמו החוץ שלו, הוא רק דרך מעבר, מעבר למקום אחר שאינו נמצא בשום מקום. >>>

נא להשחיל פנימה / שומרי הארכיון

הטקסט של הפילוסוף הצרפתי ז'אק דרידה המופיע כאן בתרגום לעברית תחת הכותרת "נא להשחיל פנימה" הודפס על דף כפול שהושחל לתוך ספרו 'רוע הארכיון'. >>>

הצעה לסובייקטיביות חדשה, ערב אחד, מול תא סגור

בתמונה נראים שני תאים שקיר משותף מחבר ביניהם. הפעילות שהתקיימה בהם הסתיימה, הדלתות נסגרו והנשמות התועות שאיכלסו אותם הלכו לדרכן. >>>

המוזיאון שלא היה

במוזיאון שלא היה אמורות היו להתקיים זו לצד זו, בעת ובעונה אחת, פעילויות רבות. >>>

כלכלת זמן מוזאלית

בפרקטיקה המרחבית של המוזיאון שלובה פרקטיקה של זמן, שאיננה עסוקה רק בחלוקה לתקופות, כי אם ביצירת מיכל של זמן שאפשר לדמותו לצינור שבו נצברת האמנות לתקופותיה. >>>

שיעור באזרחות

המרחב הציבורי אינו מנוהל ונשלט רק בידי המדינה אלא גם ובעיקר בידי האזרחים. >>>

אחרית דבר

חדר החושך הוא הבונקר האולטימטיבי שאליו מגיע הצלם כדי לאלץ אץ הסוד להופיע >>>

שפת אם, שפת אב

למיטב זיכרוני אבי מעולם לא דיבר על אלג'יר‮. ‬ובכלל מיעט לדבר‮. ‬אולי משום כך לא אותו שאלתי לפשר ההפרש בין צרפת לאלג'יר‮. ‬אמי השיבה כי בשעה שאבי הגיע לישראל ב–‮ 8491, ‬והדגישה במסגרת מח"ל‮ (‬מתנדבי חו"ל‮), ‬הוא נשאל למקום הולדתו‮. >>>

תצלום לא חתום

ה"היסטוריה הקטנה" היא היחידה מבין כתביו של בנימין המצהירה על עצמה כמסה שכתיבת היסטוריה היא עניינה המרכזי, ולמעשה זהו המקום היחיד בו ניתן לראות את מושג ההיסטוריה של בנימין בפעולה. >>>

מוטלת על כף המאזניים

האנטי-מיתולוגיה המודרנית הנשית של סיגלית לנדאו מאופיינת בתנועה מתמדת, בזרימה החומקת מכל קיבוע בהווה. >>>

חזרתו של המודחק

"להיות יהודי פירושו לשמור את היטלר בחיים..."(סטיינר) אריאלה אזולאי מתוך סטודיו 124 >>>

 

פרנסואה טריפו היצ'קוק / טריפו

ב-1962 נערך מפגש פסגה בין שני יוצרי קולנוע מבריקים, אלפרד היצ'קוק ופרנסואה טריפו, שהוליד את כתיבתו של ספר זה, שהפך לאבן יסוד בספרות הקולנוע. >>>

ולטר בנימין היסטוריה קטנה של הצילום

ולטר בנימין הוא אחד הפילוסופים הבודדים שתרמו באופן משמעותי לצילום. המסה שנכתבה ב-1931 מובאת בצרוף אחרית דבר של אריאלה אזולאי. >>>

דליה אמוץ דיר צמית 1

דליה אמוץ דיר צמית 5

 

גירסה להדפסה

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved

בית