בית

בבל , , 23/11/2019

                           

 

זביגניב הרברט דו"ח מעיר נצורה

זָקֵן מכדי לאחוז בנשק ולהילחם כמו האחרים –

יועד לי מתוך חסד תפקיד נחות דרגה של כותב רשומות
אני רושם – לא ידוע בשביל מי – את דברי ימי המצור

עלי לדייק אולם איני יודע אימתי החלה הפלישה
לפני מאתיים שנה בדצמבר בספטמבר אולי אתמול עם שחר
הכל כאן חולים באובדן תחושת הזמן

נותר לנו רק המקום הַקֶּשֶׁר אל המקום
עודנו מחזיקים חורבות של מקדשים תעתועי גנים ובתים
אם נאבד את החורבות לא ישאר דבר

הריני כותב כיכולתי במקצב של שבועות אין קץ
יום שני: המחסנים ריקים העכבר הפך מטבע עובר לסוחר
יום שלישי: ראש העיר נרצח בידי אלמונים
יום רביעי: שיחות על הפסקת אש האויב שם בכלא את הצירים
איננו יודעים את מקום הימצאם כלומר את מקום העינויים
יום חמישי: בתום אספה סוערת נדחתה ברוב קולות
הצעת סוחרי התבלינים בדבר כניעה ללא תנאי
יום שישי: פרץ דֶּבֶר שבת: התאבד
N.N המגן נחוש הדעת יום ראשון: אין מים הדפנו
התקפה בשער המזרחי הַמְּכֻנֶּה שער הברית

יודע אני כל זה הינו חד-גוני לא יצליח לעורר איש
אני נמנע מפרושים כובש את רגשותי כותב על עובדות
רק אותן מעריכים כפי הנראה בשווקים הזרים
אבל רוצה אני להודיע בגאוות מה לעולם
כי הודות למלחמה הצלחנו לגדל זן חדש של ילדים
ילדינו אינם אוהבים אגדות הם משחקים בלהרוג
בהקיץ ובהרדם חולמים הם על מרק לחם ועצמות
בדיוק כמו כלבים וחתולים

בערב אוהב אני לשוטט בְּעִבּוּרֵי העיר
לאורך גבולות חֵרוּתֵנוּ הלא בטוחה
מביט מלמעלה בהמון הצבאות באורותיהם
מאזין לשאון התופים לצווחות הברבריות
למעלה מן ההשגה הוא באמת שהעיר עודה מתגוננת

המצור נמשך ימים רבים האויבים נאלצים להתחלף
דבר אינו מלכד אותם זולת השאיפה לְאָבְדָנֵנוּ
גּוֹטִים טטרים שוודים גֵּיסוֹת הקיסר גדודי גלגול מושיענו
מי יִסְפְּרֵם
צבעי הדגלים משתנים כמו יער באופק
מצוהב אפרוחים עדין באביב עד יַרְקוּת אדמימות ועד שחור חָרְפִּי

אזי בערב פטור מן העובדות יכול אני להרהר
בענינים רחוקים שמכבר דרך משל על אודות
בני בריתנו מעבר לים אני יודע השתתפותם בצער כנה היא
הם שולחים קמח המון דברי עידוד שֻׁמָּן ועצות טובות
בלא שידעו אפילו כי אבותיהם
בני בריתנו לשעבר מימות האפוקליפסה השניה בגדו בנו
הבנים לא חטאו הם ראויים להכרת תודה הננו מכירים אפוא תודה
הם לא התנסו במצור שימיו נצח
מי שפגעם אסון הינם תמיד בודדים
מְגִנֵּי הַדָּלַאי- לָמָה הכורדים ההרריים של אפגניסטן

עכשיו בכתבי מלים אלה השיגו חסידי הפשרה
יתרון מה על סיעת הנחושים בדעתם
מטוטלת שכיחה של הלכי רוח הגורלות עודן על כפות המאזניים

בתי העלמין מתרחבים מספר המגנים מתמעט
אבל ההגנה שרירה ותהא קיימת עד הסוף
ואם העיר תיפול ואחד ינצל
הוא ישא את העיר בתוכו בדרכי הגלות
הוא יהיה העיר

מביטים אנו בפני הָרָעָב בפני האש בפני המות
וּבָרָעות מכל – פני הבגידה

וחלומותינו – רק הם לא הושפלו

1982


התרגום נדפס לראשונה בספר 'דו"ח מעיר נצורה', הוצ' הקיבוץ המאוחד


הביא למערכת: עומר מיכאליס
תרגום מפולנית: דוד וינפלד

 

Kazimierz, Cracow

רחוב בקאז'מייז', קראקוב, 1937 / תצלום: רומן וישניאק. רכוש המרכז הבינלאומי לצילום, ניו יורק

מכתב להנריק אנזלברג, 16 בדצמבר 1951

במכתבך האחרון סיפרת על ארבעה מלומדים שלא הבינו את כתבי: על המספר הזה לגדול עשרת מונים. ישנם עוד אותם אחדים אליהם אני נושא תקוותי הנוקטים כלפי מדיניות של חסד, מעניקים לי נחמה וממלטים אותי מבדידותי. אותן נפשות למודות-דווי מקבלות את 'פירות רוחי' בדואר. >>>

מקריא את 'המסר של מר קוגיטו'

ניצלת לא על מנת לחיות
זמנך קצר יש למסור עדות >>>

אל הנריק אלזנברג במלאת מאה להולדתו

לולא פגשתיך למי הייתי הופך – מורי ורבי הנריק
אשר לראשונה אני פונה אליו בשמו
ביראת כבוד והערצה שראוים להם הצללים הגבוהים >>>

 

גירסה להדפסה

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved

בית