בית

בבל , , 22/10/2018

                           

 

אלי שי זכרונותיו של בנאי

איך נבנתה בעצם העיר הראשונה? או: מה עומד בנקודת הפתיחה של הציוויליזציה האורבנית?
התשובה פשוטה: פשע מהדרגה הראשונה. איש אחד, שהיה אחד מתוך פחות מחצי מניין בני אדם שהיו אז על פני הארץ כולה, רצח את אחיו. הפושע נחרד מאוד בדאגתו פן יהא נרדף ונע ונד על פני האדמה, ולכן זיכתה אותו ההשגחה העליונה, מתוקף גחמה או פרוטקציה משונה, באות מגן, מעין קמע אלוהי. בהמשך זכה הרוצח להקים בית ומשפחה בישראל, ואף נחשב למייסדה של העיר הראשונה: "ויהי בונה עיר ויקרא שם העיר כשם בנו חנוך" (בראשית ד', י"ז).

מה כל זה קשור לתולדות העיר העברית הראשונה? זו נבנתה, כידוע, מכוח טללי נעורים עבריים ורוחות אביב על חולות אחוזת בית. גם כאן עומד בנקודת ההתחלה אקט של הפרת אחת הדיברות, אלא שהפעם מדובר במין גניבה מתוחכמת, פרשה של ריגול תעשייתי. את הסוד הנחבא מאחורי בניין העיר ניתן לכנות "צופן הסיליקט", והוא מובא בפרק י"ב, בשער הראשון של ספר זיכרונות נפלא. בעל הסוד הוא [יוסף] אליהו שלוש, אחר מבוני העיר הזאת, איש רב פעלים ובעל יוזמה, חריצות ופיקחות מעשית. למעלה מ-70 שנה לאחר מותו יוצא לאור ספרו הביוגרפי תחת הכותר "פרשת חיי".

שלוש הוא מן האבות המייסדים של תל אביב ומי שנחשב נושא כליו הנאמן של דיזנגוף. הוא מייצג דמות ילידית ציונית נכחדת - לא עסקן מקצועי, לא דברן של אידיאולוגיות, אלא בן לזן של נייטיבס, שנולד ב-1870 ביפו העתיקה להורים יוצאי אלג'יר ובגדד.

ספרו האוטוביוגרפי התפרסם לראשונה בראשית שנות השלושים, כשלוש שנים לפני מותו. הוא שב וראה אור בתחילת שנות השבעים, אך נותר ספון בהוצאה פרטית בלא שיגיע לתודעת הציבור הרחב. זהו חיבור מרגש. יש בו רטט של מגע בחומרי ההיסטוריה המוחשית של העיר ובפרטים הגינקולוגיים מחדר הלידה של אותו תינוק אורבני המכונה תל אביב. את "סוד הסיליקט" הוא אוצר כמו איזו נוסחת זרע וביצית שחוללה את פעולת ההפריה. שלוש, שעסק כל ימיו בקבלנות בניין, היה אז בחור צעיר, שבדומה לאלכימאי מעשי חיפש את אבן החכמים שממנה ניתן יהיה להרים עיר בלב החולות. האבן המקומית התפוררה לו בידיים ונענתה רק למגע ידם של פועלים ערבים, חזון הבנייה העברית התקשה כבר אז במבחן החומר.

תחילה החל שלוש חומד את הלבנה האדומה, וכראוי לאלכימאי פרקטי אף מיהר לבנות תנור עבורה. במהרה התברר לו שמסלול זה בעייתי לא פחות מאיתורה של הפרה האדומה הנעלמה. בצר לו החל שלוש מחזר אחר אהובה חלופית בדמותה של הלבֵנה הלבָנה. מקורותיו סיפרו לו על מפעל בגרמניה, אך בהמשך התברר כי נמצא אתר קרוב יותר, השייך ליווני מסתורי במצרים. היווני השתייך לכת הבונים החופשיים, ושלוש לא חסך משיכות חוטים בסניפה היפואי של אגודת הסתרים הזאת. מצויד במכתב המלצה הולם מיהר שלוש לרדת מצרימה. היווני התגלה כמארח מסביר פנים אך צופן סוד. כמו מחזר עקשן באגדה על נסיכה החליט שלוש להתחפש. עוטה בגדי משרת הסתובב בכל מחלקות המפעל עד שצד את סוד הסיליקט. עם הסוד רץ שלוש אל דיזנגוף, ושניהם יצאו לבנות את בתי הקיץ האירופאיים על מגרש המציאה המשתרע משפת הים ועד הירקון. ימים לאחר הפרשה רבת העלילה הזאת חש שלוש שזכויות הראשונים שלו נגזלות. מיד נתקף התרגזות עצומה, רדף אחר סוסתו של ראש העיר, והחל צועק מלוא גרונו, "אדון דיזנגוף, אדון דיזנגוף! למי שייך כל הפרויקט בבניין זה?".

קריאה בזיכרונות הללו מעוררת פעולה השוואתית  בלתי רצונית במרחק  הזמנים שבין הטורקים לזמננו. מבחינת מערך הרכבות, אין ספק בעדיפותה של התקופה הראשונה, מבחינת התנהלותו של היישוב, עומדת הביוגרפיה של שלוש תחת צל גזירות הגירוש הטורקי. למרבה הפלא, דווקא מכריו הישמעאלים מגלים אהדה אנושית מלווה בהכנסת אורחים יפה בקלקיליה ובכפר ג'מאל, להבדיל מאטימות ומלשינות, מחלוקות וקנאות, המציינות את התנהלותה של האוכלוסייה היהודית כלפי המגורשים.

באחרית דבר דאובה, הנכתבת על רקע הספר הלבן המאיים על היישוב, כותב שלוש כי הבעיה הקריטית נעוצה בצורך לעדכן בדחיפות את היחס לשכנים הערבים, שהוא, כיליד הארץ, ידע להתנהג עימם בכבוד, להבדיל מהעסקונה הציונית האשכנזית, שהעדיפה לשחק ב"נדמה לי" והתייחסה אל בני הארץ, יהודים וערבים, מתוך ביטול והתנשאות. ספר הזיכרונות הזה מציג היסטוריה מושתקת, מזרחית וילידית, ובשיאיו מגיע שלוש להתפייטות של בנאי הרואה בהתנחלות תל אביב, שהטורקים זוממים לגרשה, את צמיחת ישועתו, "כמגדל אור הבקיעה את קווי אורה לחשכת הגולה ובישרה את הגאולה" (137).

(נדפס לראשונה בעיתון העיר, 19/08/2005)

מוקי צור, שרון רוטברד (עורכים) לא ביפו ולא בתל אביב

"כשאתה מאזין לשיחתם הצנועה על ימים ראשונים בצריפים 'מחוסרי הבטנה' כלומר בעלי הקירות הבלתי כפולים, על רוחות לא טובות שהילכו בין חרכי לוחים, ועל לחשי המוות בין פרדסים משופעי עלים ומזימות, על לילות ארוכים של הצטנפות בתוך המשפחה ברוכת הילדים, בעוד שעם אדוות >>>

דוד אבידן ברזים ערופי שפתיים

מהדורה מחודשת לספרו הראשון של דוד אבידן, שראה אור ב- 1954. למהדורה המחודשת נוספו גרסאות מאוחרות יותר של השירים "חלום רע" ו"בעניין אהבתו האומללה של אלפרד פרופרוק" שהתפרסמו בקובץ "סיכום ביניים" (עכשיו, 1960). >>>

גיאורג זימל העיר הגדולה וחיי הנפש

"מבחינה פורמלית, ניתן לתאר את יחסם של בני העיר הגדולה איש לרעהו כיחס של הסתייגות. >>>

אסף מולכו תכנית ההתנתקות של יפו מתל אביב

 

גירסה להדפסה

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved

בית