בית

בבל , , 12/12/2018

                           

 

ציפה קמפינסקי המסדר יעבור לנוח

כל מי שעוסק בביקורת תרבות יש בעיה. ככל שדבריו יותר מדויקים ונוקבים, כך פחות אנשים שמחים להקשיב לו. ארנה קזין, למשל, רוצה להחדיר קוץ לקרוקס שלכם, לשחרר בורג במנגנון ההטיה לאחור של כורסת הטלוויזיה, לעורר את מצפונכם ביחס לתנאי העסקתה של העובדת הפיליפינית, ובדרכה החוצה מצמוד הקרקע הפרברי שלכם להכתים במגע אישי את סלון האיקאה שרכשתם, ועוד להשאיר טיפת דיו שחורה במיכל המים המינרליים. למה שתסכימו?

לכן כנראה היא מתנצלת, בגב ספרה החדש, על אי הנוחות הזמנית שאולי תתלווה לקריאתו. אפולוגטיקה מסחרית וקורצת, אבל אמירה מחלישה: רומזת לאי נוחות, אך מבטיחה מיד שהיא "זמנית" (תחלוף כנראה אחרי הקריאה), ועוד מסויגת ב"אולי" (כלומר, ייתכן שכלל לא תתרחש). רוצים לתת בראש (בצדק), אבל מפחדים שאף אחד לא יקשיב (יקנה את הספר).

בישראל חובבת הקניות, הדיון בתרבות הצריכה די מוגבל. קזין, עיתונאית ועורכת סדרת ספרים, היא כמעט היחידה שמנסה להרחיב אותו במו ידיה, ובדרך מקורית, לא אקדמית ונגישה. בספרה הראשון והמטלטל, 'במרחק הליכה', היא הציעה שוטטות עירונית כתשובת נגד לשופינג קניוני, ובחיבורה החדש, 'על הנוחות', היא נוגעת היכן שאתם עוד לא יודעים שכואב, היכן שלא אומרים ג'ק ולא מקבלים צ'ק.

הטיעון של קזין נגד הנוחות ארוז ב־21 רשימות קצרות, וניתן לסכם אותו כתלת ראשי: הנוחות שכולנו חושקים בה מכתיבה יציקה של תבניות אחידות, מנטרלת כמעט כל שאפתנות יצירתית ומנחילה למעשה פסיביות מנוונת; מאחורי כל שירות נוח ומיטיב ניצב עובד מנוצל שקיומו נשכח; והשלישי, היותר מורכב ותובעני: רק אם נסכים לוותר על תבניות הנוחות, נוכל ליהנות מהמגוון (גם המיני) האינסופי שהטבע והתרבות מציעים ויכולים להציע (אם יהיה ביקוש).

את הדוגמאות גוזרת קזין מהתבוננות בחייה האישיים: מיכל המים המינרליים שניצב באפלולית המטבח, חופשה זוגית לא מספקת בצימר, מחלק העיתונים שהבריז, תוכנת המחשב שקרסה, שליחי המסעדות, נציגי שירותי הלקוחות, עוזרת הבית ועוד עניינים דומסטיים כאלה ואחרים, שמובילים אותה לבדיקה, ניתוח וחשיפת אחורי הקלעים של תופעות יומיומיות כמו מובנות מאליהן.

למשל הסלון הביתי, שלא תמיד איכלס רק בטטות מכונסות מול מכשיר טלוויזיה. בהקשר זה היא מספרת למשל שהשלט־רחוק הראשון, שהומצא ב־1950 על ידי תאגיד האלקטרוניקה זניט, וחובר מכורסת הצופה לטלוויזיה באמצעות כבל ארוך, נקרא 'לייזי בונז', עצלן. "היום", כותבת קזין, "לא נכנה מכשירים מעין אלה בכינויים שיפוטיים מתחום הבטלנות, כי מי יעלה על הדעת לקום מהכיסא כדי להחליף תחנות".

קזין מבהירה שכשהיא מדברת על נוחות היא לא מתכוונת לנחת. זה ברור. סיפוק, כידוע, הוא אויב הצרכנות. אבל חבל שאינה מנסה להסביר את הבריחה שלנו ממנוחה, ובמיוחד מיום המנוחה המובנה, שבת, שכרודפי נוחות היה הגיוני שנשמח לקדש, אבל אנחנו מעדיפים להקדיש - לעוד ועוד ביי אנד בונוס.

הכתיבה של קזין זורמת וההיתלות שלה בציטוטים של הוגי דעות ופילוסופים ממוננת. אם אתם מוכנים לעצור לרגע ולהתבונן בהרגלי החיים והקנייה האוטומטיים שלכם, לא תספגו יותר מדקירה. כמו בדיקת דם. זה שום דבר, אם לא מחליטים לטפל ברצינות בחריגת הכולסטרול החריפה שנמצאה בה.


(הביקורת נדפסה לראשונה במוסף שבעה לילות של ידיעות אחרונות ב-20 ליוני 2008)

גירסה להדפסה

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved

בית