בית

בבל , , 22/8/2019

                           

 

יחזקאל נפשי לילה טוב

קשה ללכוד ברשת של מילים ספורות את מהות היופי החידתי הצפון בסיפורי אלף לילה ולילה. הרי כל כך הרבה דובר בקובץ סיפורים נרחב זה, וככל הנראה ידובר עוד לא מעט. המתדיינים בו החלו במלאכתם הרבה לפני בואי לפה, ולא ייתמו דיוניהם הרבה אחר לכתי מן העולם. והרי ככה זה כשמדובר בקלאסיקות. כאן גם נעוצה הבעיה הקשה מכל, שכן כיצד מעבירים את הקלאסיקה, כל שכן בעלת משקל כה מהותי כאלף לילה ולילה, לקוראים בני הדור הצעיר, לזמננו אנו?

ההתחלה במובנים רבים אינה שונה מכל אפוס הוליוודי מרשים. הנה לפנינו מלך גדול ורב עוצמה (שאה זמאן שמו), שלו כוח רב והוא שליט על ארצות שונות ובממלכתו הכל, כמדומה, נע במישרין. והנה יום אחד, לאחר שהוא מקבל הזמנה מאחיו הבכור (שהריאר) לבוא לממלכתו. הוא שב לארמונו בחצות הליל ומזדעזע להבחין כי על היצועים נמה אשתו כרוכה בזרועותיו של עבד שחור. מיד שולף את חרבו ומכה בהם למוות. לאחר המעשה על לבו נח ענן שחור ועל ארשת פניו קדרות עמוקה, אבל מסעו אינו מתבטל והוא מגיע לממלכת אחיו הבכור, שם נגלה לו דבר מה מזעזע אף יותר. בשעה ששהריאר נמצא במסע ציד נפתחים שערי הארמון בפני שאה זמאן, והוא רואה עשרים שפחות ועשרים עבדים פושטים בגדיהם בבוסתן, שוכבים זו עם זה, וביניהם, גבירתם, הלוא היא המלכה, אשת אחיו. המלך שהריאר שב אל הארמון, ובשוך ההלם ממה שהוא שומע, כורת את ראש אשתו ואת ראשי העבדים ששכבו עימה ומאמץ מנהג חדש, לקחת לו נערה חדשה, בתולה, בכל לילה, לשכב עימה, ואז להורגה. כל זאת מתרחש במשך שלוש שנים, עד שהוא פוגש בשהרזאד.
כאן מתחילה התוויה של רשת סיפורים מתודית עצומה שסופם גאולה. הכל יודעים ששהרזאד, בת הווזיר, מערימה על המלך אלף ואחד לילות, עד שהוא אינו יכול יותר לרחשי ליבו, מתאהב בה, נישא לה, ובכך באה גאולה לבנות הממלכה. אולם הרבה מעבר לכך צפון במסתוריות שמאחורי הסיפורים. במובנים רבים זה ספר דתי-מוסרי, ובו הקשרים אורתודוקסיים רבים, סמליים. למשל, המספר 570, שמופיע לא אחת, הוא מספר מיתי באיסלאם המסמל את הולדת מוחמד ( 570 לספירה). או מימרת המוסר: "עשה טובה עם עושה הרעה, כי די לו ברעה שעשה", או אזכורים ההולכים ונשנים של שלמה המלך. בה בעת זה ספר מיני מאוד, יצרי ומעורר יצרים. "התעלסו איתי בכל כוחכם, ולא - אשסה בכם את השד!", תובעת שבוית הג'ין משני האחים התועים במבוא לסיפורים. באשר ליופייה נכתב: "כָּרְעוּ הַבְּרוּאִים לְרַגְלֶיהָ כְּשֶׁחָשְׂפָה בִּפְנֵיהֶם אֶת כֻּלָּהּ".
בכלל, קיומה של השירה היפה, היצרית, העוגבת, הנקייה, ניכר לאורכו של כל הספר, כיאה לשירת המזרח, ובמובן הזה, נקל להבין כיצד התעלה הוא מעל למושגי הזמן והפך קאנוני. דוגמה טובה לשיר אהבה כמיהה נקי ניתן לשמוע מהסיפור של הלילה ה- 51, והוא עולה מפיה של אניס אלג'ליס: "דְּמוּתְךָ אֶל מוּל עֵינַי אִם רָחַקְתָּ אוֹ קָרַבְתָ/ וְזִכְרְךָ אֵינוֹ עוֹזֵב אֶת לְשׁוֹנִי אֲשֶׁר אָהַבְתָּ". איזו ערגה לאהבה בין המילים. איזה ניקיון.

יש לשבח את המתרגמת חנה עמית-כוכבי, שבחרה לתרגם את הספר בשנינה ובהיצמדות למקור. המילים אמנם ארכאיות, אך אין בכך להעיב על זרימת הספר. אף שכונס לפני דורות, הוא עכשווי מאין כמותו, כי יש בו תום ילדותי וחוכמת חיים כבירה שנוהרת ישירות אל הלב. פיקחון גדול. האופן בו המספרת טווה את הסיפורים אלה באלה מותיר אותנו כל העת בצפייה לעתיד לבוא. למעשה, הספר הזה אינו אלא סיפור גורל הנשזר בגורל, ובכך, מעניק לנו מבט עליון על החיים ועל החומרים שהם עשויים מהם גם היום.



פורסם לראשונה במעריב, מדור ספרות וספרים, 18.07.08

גירסה להדפסה

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved

בית