בית

בבל , , 16/11/2018

                           

 

עינת יקיר תורת החלקיקים

עלילת הרומן "עולם מלון" סובבת סביב בית מלון בצפון בריטניה אליו נאספים חמישה קולות של דמויות: שרה ווילבי, חדרנית ושחיינית מוכשרת שנהרגה במלון בתאונה משונה; קלייר, אחותה הצעירה, שלא משלימה עם מותה המוזר של שרה; אֶלס, הומלסית המקבצת נדבות בכניסה למלון; ליז, פקידת הקבלה; ופֶּנִי, עיתונאית השוהה במלון לצורך הכנת כתבה עליו. חמישה קולות זרים, שבמפגשם יש לעתים אותה ארעיות מטפורית שנושא בחלליו "גלובל", מלון אחד מרשת מודרנית של מלונות הפזורים ברחבי העולם. זוהי התשתית לספרה הנפלא של הסופרת הסקוטית אלי סמית, שהיה מועמד לפרס ה-Booker  כשראה אור ב-2001.
הקול השישי והלא מוצהר בספר הוא קולו של המלון. מותה של החדרנית שרה ווילבי, המסופר על ידה לאחר מעשה, הופך אותה לנוכחות נעדרת מופשטת השורה מעל הרומן, למעין קול-מוות המרחף בין המונולוגים האחרים. כמעין הד הפוך לקולה של שרה, מלון גלובל הוא הנוכחות הנעדרת הממשית של הרומן. ככל שגוברים ומתעבים הקולות היפים, העשירים, הרגישים והמובחנים כל כך שסמית מצליחה לעצב, כן גוברת שתיקת המלון כגוף שמדומם/מהדהד קולות אחרים.
המלון הוא גוף מעכל-מקיא, מוליד-מעקר, מחייה-ממית. התנודות חולפות בו למן הרגע הראשון: במלון נהרגה שרה בתאונה מסתורית, כשנפלה דרך פיר מעלית שירות, אך במקום גם ייוולדו יחסים בין האחות הצעירה לעיתונאית, בין ההומלסית לפקידה וכך הלאה. מה שיְכַלֶּה אפשרות קיום אחת יפתח אינסוף אפשרויות אחרות. נראה אפילו כי הקול הצלול והמסתורי החותם את הספר ואינו מזוהה עם דובר כלשהו – הוא קולו של המלון עצמו המשתלב בסביבה רחבה יותר.
סמית ("כמו" ו"בת פוגשת בן") יוצאת מתוך הניכור שיצר הגלובליזם, מתוך עולם שבו האנונימיות היא אבן יסוד. אלא שמבטה הוא מבט אינטימי, מרובד ומחלץ. הניכור והניצול והעליבות והדלות והזרות והבדידות והנישול והעבדות -  כולם תוצר מבוהק של המאה ה-21 בעידן הקפיטליסטי הציני, האכזרי, המריק, הבולע, המזייף. "ואם ככה אם אי פעם יהרסו את הבניין הזה או אפילו רק את תוכו נגיד אם יהפכו אותו לבניין אחר אבל ישאירו את החוץ שלו הם אוהבים לעשות את זה להשאיר את הקליפה של הבניין ולשנות את כל הפְּנים כמו שהם עשו עם הבית קולנוע הזה ברחוב מֶרֶט", כך מקוננת קלייר על החזות ההיסטורית המטעה והמרוקנת ממשמעות של המלון, המוחקת את זכר אחותה.
אבל כוחה של סמית הוא בזיהוי תחומי הביניים העשירים, האינסופיים, דווקא בתוך גבולותיו הנוקשים והעקרים לכאורה של העולם_מלון. בתוך השעתוק (רשת מלונות גלובל) מתגלה הפירוק. כך, למשל, מתוארת סופה של הגנאולוגיה הארוכה שמריצה במוחה פני העיתונאית שעה שהיא שוכבת במיטת חדרה: "הפרפרים המרפרפים יום אחד בלבד, ופרפרי העש שצפתה בהם מתפחמים על מנורות דולקות, וזבובי-פגרים מחוצים, צהובים ומבוקעים. כל היתושים הקטנים שהתחככו בחייה בנתיבי התעופה העקלקלים שלהם, החיפושיות הזערוריות והנוקשות שהתגוררו בין קורות הגג, שמצאה לעתים במיטתה ומעכה בין אצבע לאגודל, אפילו החיידקים הנישאים באוויר שחיו ומתו, וחלפו במיליארדים בלתי נראים דרך הגוף שלה בלבד. כל אלה, כל אלה, כל אלה, מכים על הקיר שהיא לא יכולה לראות באגרופים וכפות ופרסות ומחושים גבעוליים אמביים בלתי נראים, מייללים וצווחים בכל שפותיהם השתוקות, נובחים וצורחים את זה, נוחרים ומייללים את זה, גועים ונוערים וזועקים ומצייצים ומנהמים ושורקים את זה, הי את! אנחנו לא מתים! אל תקראי לנו מתים!".
ובתוך הפירוק מתגלה הפגם. כשפני מתבוננת בחדר שלה במלון היא מבחינה: "המים שיצאו מתוך הברזים נראו חלודים, צבעם היה צהוב. תקרת החדר היתה זקוקה לשיפוץ. הכל נועד להיראות יוקרתי אבל היה קצת מרופט". הפגם הוא תחום החיים, הוא המיקרוב, הוא מאבק הקיום.
סמית מצליחה ליצור הבחנה עשירה ומפעימה בין הקולות והעולמות השונים, בין אם באמצעות משפטי סטקטו חריפים לצד זרם תודעה שוטף וחסר פיסוק, ובין אם על ידי מעבר מגוף ראשון לגוף שלישי צמוד תודעה. כאן ניכרת עבודת התרגום הרגישה והנהדרת של דפנה רוזנבליט, שמעמידה לא אחת רגעי ליריות צרופה: "היינו נערה, מתנו צעירה, ההפך מזקֵנה, ככה מתנו. היה לנו שֵם ותשעה_עשר קיצים, כך מספרת האבן. שלה/שלי היא/אני. טוק טוק. מי שאאאא".
ייחוסה של סמית לכל אחד מהקולות זמן מסוים - עבר (שרה), הווה היסטורי (אלס), עתיד אפשרי (ליזה), צורת השלם (פני), עתיד היה (קלייר), הווה (לא ידוע) - הוא מעשה חתרני ששב וטורף את הקלפים על ידי יצירת זהות נשית המועצמת מתוך הד המוות. וההד הזה מעובה בדמויות נשים המופיעות ברקע לאורך הרומן, מהנסיכה דיאנה ודסטי ספרינגפילד ועד אליס בארץ הפלאות. כולן רוחות רפאים נשיות הנעות על קו המתח שבין חולשה לעוצמה.
"עולם מלון" מצטרף בדרכו למסורת רומן הקולות המפואר, שבה לקחו חלק מיטב הסופרים (מווירג'יניה וולף ועד וויליאם פוקנר). ייחודה של סמית הוא בהצבת קול פוליטי-אידיאולוגי סמוי בדמותו של מלון, הפועל לכאורה כנגד אפשרות הריבוד. אלפי התרחשויות מתקיימות באתריו במקביל: דלפק הקבלה, הרחוב שממול, חדר, מסדרון, מחסן, אפילו הפיר המוליך לתהום. ההתרחשויות המיקרוביות מרכיבות תמונה מפלצתית של עולם ומפרקות אותה בה בעת. נותרות השאלות: מהו מלון-עולם? מה מרכיב אותו? המתים? המתים בו? החיים המתארחים בו לשעה? הזרים לו? העובדים בו? התשובה היא תשובת חלקיקים שלא תעובד עד תום. בסופו של חשבון, החלקיקים עולים על סכום השלם היצוק. בעבור סמית, הניכור הראשוני של השלם היצוק הוא גם מצע לאינטימיות.

הרשימה התפרסמה בגיליון 302 של TimeOut תל אביב

ברשת מ-14/08/08
alismithcover.jpg

גירסה להדפסה

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved

בית