בית

בבל , , 13/12/2017

                           

 

הארי מאת'יוס הפרדס (אני זוכר את ז'ורז' פרק)

פתח דבר

ב- 1970, האמריקאי ג'ו בריינארד, שהיה כבר מוכר כצייר, פרסם את I Remember, הפריט הראשון של סדרה שהדגים באופן מבריק ג'אנר אוטוביוגרפי חדש. דיווחתי על כך לז'ורז' פרק, אולי באופן מוטעה, אבל האי דיוקים שלי הפכו לנסלחים משום שהם הביאו אותו לכתוב את  Je me souviens (אני זוכר) – יצירה אולי פחות אינטימית מזו של בריינארד – שראתה אור כמה חודשים לפני החיים הוראות שימוש. 
כמה שבועות אחרי מותו של ז'ורז' פרק לקחתי על עצמי ובעניינו לחזור על הנוסח של ספרו, לא כמחווה עבורו או כדי לנבור בעבר אלא כדי להתעמת, גם באמצעות הכתיבה, עם התדהמה שאחזה רבים מאיתנו באותה התקופה. במשך כמה חודשים כתבתי בכל יום אני זוכר את ז'ורז' פרק אחד או שנים, לא כדי להיות שנון או ממצה, תוך קבלה של כל מה שייכתב,  כאילו שמדובר בחלוקי אבן שהונחו על ידי ים סוער, שלכל אחד מהם משקל משלו ומקום משלו: זה לא מה שיכול היה להושיע אותי אבל לפחות היה ביכולתי לתת בהדרגה שמות לחלקים של הגלעד העלוב שהחל להיערם.
יום אחד, שכחתי להמשיך. אחר כך נעצרתי לגמרי, ולמעט שתים או שלוש תוספות מאוחרות, חזרתי אל הדפים האלה רק כדי לתת בהם מעט סדר שיתאם את טעמו של זה שהדפים הללו מדברים אודותיו (כלומר סדר מעט פחות שרירותי). אף על פי כן, הדפים האלה מייצגים מסלול אקראי, שאינו מוביל לשום מקום, בעל מקריות עצובה. 

  

  

אני זוכר שיצא לי יותר מפעם אחת להצטרף לז'ורז' פרק לנסיעה באוטובוס או במטרו. הוא תמיד התמקם ליד החלון; הייתי מזהה אותו מרחוק: תסרוקת ה"אפרו" שלו והזקנקן העניקו לקלסתרו הילה של מסיכה פרימיטיווית.

אני זוכר שלפני שהיכרתי אותו, אמרו לי שז'ורז' פרק "אוהב לעשות צחוקים".  מצאתי אדם נואש. למרות זאת, בפגישות, הוא היה משלח כמעט בעקשנות, משחקי מילים. ה"צחוקים" שלו היו בעיקר דרך לא תוקפנית לשמור מרחק מהאחרים.

אני זוכר את הרוגז שלי, לאחר מותו של ז'ורז' פרק, כאשר שאלו אותי אם עישן הרבה. המוות שלו היה כל כך בלתי ניתן לקבלה שלאף אחד לא היתה הזכות להסביר את זה באופן כל כך בנאלי. מאוחר יותר, הרופאים אמרו לקתרין ב' שלגידול שהיה לו בריאות לא היה קשר לטבק. מאוחר עוד יותר, למדתי שהמחלה שלו היתה אותו סוג הסרטן של המעשנים.

אני זוכר ששאלתי את ז'ורז' פרק, שהיה בעברו חובב מושבע של אופניים, למה זה כל כך קל לשמור על המהירות כשאתה נמצא "בתוך הגלגל" של רוכב אחר. האם יש לכך הסבר מכני או פסיכולוגי, או אולי שילוב של שניהם? הוא ענה שאין מה להסביר – או שמבינים את זה או שלא.

אני זוכר שהגעתי עם ז'ורז' פרק לתחנת אוסטרליץ בקיץ 1975. למרות שבעיניו הוא חיפש רק אותה, הוא לא ראה את קתרין ב' שחיכתה לו בודדה ויפה בקצה הרציף. הייתי צריך להראות לו אותה באצבע.

אני זוכר את ז'ורז' פרק על החוף של האי רה. מכיוון שהעור שלו היה רגיש לשמש, הוא התכסה בחלוק עם כיסוי ראש מכותנה לבנה שהעניק לו חזות של אמיר נפט. (במהלך נסיעה לסיישל הוא נשרף כהוגן).

אני זוכר שביקשתי מז'ורז' פרק לא לספר לי דבר על הרומן "53 ימים" בזמן שעבד עליו. רציתי שהספר הגמור יהיה עבורי הפתעה גמורה.

אני זוכר את השיפוט המחמיר באופן מפתיע שז'ורז' פרק הפנה לעבר אלה שלא אהב אותם יותר. בפתיחה אחת הוא טען שק'א' הוא "צבוע". אחרים זכו לגורל דומה: נ'י' , י'ו'.

אני זוכר ששוחחתי עם ז'ורז' פרק על מעלותיהם של סכיני הגילוח החד פעמיים. כשאימצתי לעצמי את דגם הסכין הכפול של ג'ילט, הוא שמח לקחת את המלאי של סכני הווילקינסון שצברתי בזהירות מזה כמה חודשים.

אני זוכר שאחד עשר יום אחרי מותו של ז'ורז' פרק התעוררתי ונוכחתי שאני שקוע בהפיכת המוות הזה לוודאות שכל יום יהיה אבוד מראש – מעין "חרדת התעוררות" די נוחה שתקפה אותי למרות שכבר הצלחתי להיפטר ממנה שבע שנים קודם.

אני זוכר שבאותה תקופה כל האנשים שחלפתי על פניהם ברחובות פריז נראו אבלים על ז'ורז' פרק.

אני זוכר שלמרות שמעולם לא ראיתי את ז'ורז' פרק קורא עיתון, הוא תמיד ידע הכול.

אני זוכר שיום אחרי מותו של ז'ורז' פרק רציתי להסביר לסטודנטים האמריקאים שלי מה שקרה. כבר סיפרתי להם עליו. תכננתי לדבר עליו זמן רב ולכתוב על הלוח "ז'ורז' פרק (1936-)" ולדבר במשך רבע שעה בפרוטרוט על כשרונותיו והשגיו, ובסוף לבשר על מותו ולהשלים את הכתוב בסוגריים.

   
ברשת מ-02/12/08
תרגום מצרפתית: שרון רוטברד

 

cheich.gif

פרק באי רה

חיי בְסי-איי-אי

בעקבות שרשרת של צירופי מקרים ואי-הבנות, הסתובבה בפריז בתחילת שנות השבעים שמועה עיקשת שהסופר והמשורר האמריקאי הארי מאת'יוס, שחי אז בעיר, הוא סוכן סי-איי-אי. >>>

 

הפרדס (אני זוכר את ז'ורז' פרק) II

קטעים נוספים מהספר "הפרדס" >>>

חיי בסי-איי-אי: הפתיחה

את היותה בתו הלא החוקית של נצר למשפחת אורסיני לא ניתן היה להוכיח או להפריך; אבל העיניים הכהות והבורקות האלה, גון העור השחום הזה, הסגירו את הדם האיטלקי שבעורקיה. >>>

חיי בסי-איי-אי, 2

באותו בוקר ברחוב באק, אנדרה נתנה אישור רשמי למה שעד כה חשבתי שהוא בגדר שמועה בלבד. הפעם הראשונה שבה תויגתי כסוכן בפריז היתה ב-1967, בפתיחת תערוכה בגלריה בגדה השמאלית. סופר בשם מישל לוֹריוֹ התווכח איתי. הוא התרגז ופתאום צעק: "כולם יודעים שאתה בסי-איי-אי. >>>

חיי בסי-איי-אי, 3

לוריו צץ שוב מאוחר יותר בקריירת הסי-איי-אי שלי, במהלך מה שכונה ה"מאורעות" של מאי 1968. בתחילת החודש התקשרה אלי ניקי, אשתי לשעבר, לניו יורק. היא אמרה שפריז נמצאת על סף מלחמת אזרחים. >>>

 

דוד אבידן ברזים ערופי שפתיים

מהדורה מחודשת לספרו הראשון של דוד אבידן, שראה אור ב- 1954. למהדורה המחודשת נוספו גרסאות מאוחרות יותר של השירים "חלום רע" ו"בעניין אהבתו האומללה של אלפרד פרופרוק" שהתפרסמו בקובץ "סיכום ביניים" (עכשיו, 1960). >>>

המעורר - כתב עת לספרות ואמנות המעורר 1

גליון מספר 1 של המעורר מוקדש ליצירתו של הסופר הצרפתי יהודי ז'ורז' פרק. פרק נחשב לאחד הסופרים המקוריים והמעניינים ביותר במאה העשרים. בגיליון גם קטעים מיצירות יואל הופמן, פרימו לוי, רמון קנו ועוד. >>>

היה אחד, קראו לו...

היה אחד. קראו לו קאראמאנליס, או משהו כזה: קאראמה? קאראמי? קאראכמה? טוב, בקיצור, קאראמשהו. בכל מקרה, שם לא כל-כך שכיח, שם שאומר לכם משהו, שלא שוכחים בקלות. >>>

דוד אבידן שיחות ששוחחו את עצמן

"תהליך-היצירה מעולם לא היה זהה בעיניי עם עבודה פיסית, אלא צימצומה עד למינימום, עד כדי ביטולה המוחלט". דוד אבידן מתוך המבוא ל"הפסיכיאטור האלקטרוני שלי". >>>

 

גירסה להדפסה

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved

בית