בית

בבל , , 23/11/2019

                           

 

אסף שור בול פגיעה
"סיומים הם קצת כמו זנבות על בני אדם‭,"‬ הכריזה קלי לינק בתשובה לשאלות קוראים באתר האינטרנט שלה. "בלי ספק מושכים, אבל לרוב לא משכנעים במיוחד‭."‬
 
  אלא שהסיפורים הנפלאים שלה מסתיימים דווקא בצורה משכנעת מאוד. ולא משום שהכל נפתר, העלילה הותרה לכדי שרוך סתמי והתשובות שלמות ומספקות, אלא להיפך. משום שהם מסתיימים כמו חלום שיש להתעורר ממנו משתוממים ולומר, "המממפפפף. בדיוק כך‭."!‬
 
  מן הצ'לנים הלוכדים מתים בכלי הנגינה שלהם ועד הנערה שאביה מחליף אף מדי יום; ממשחקי המוות של תאומות זהות המתגוררות בביתו העצום של משורר נשכח ועד הגבר שמגלה שנשים בלונדיניות הן חייזרים שכוונותיהם אינן ידועות ואיבר המין שלהם אינו קיים – כמעט כל סיפור ב'דברים מוזרים קורים‭,'‬ לא משנה כמה תלוש או בלתי סביר עשוי סיכום העלילה שלו להישמע, נקרא כמו חלום שנשכח פעם, והנה חזר בדרך-לא-דרך. כל דבר נתון במקומו.
 
 הסיפורים של לינק ארוגים כמו לחש קסם שעובד באמת ובפשטות. הפלגותיה הפנטסטיות נשמעות סבירות ומדויקות במפתיע, והכל מוחזק במקומו בכוח פנימי עצום. היא יודעת לברור את התו הנכון, את המיתר שיתפור זה לזה ילדה שאינה אוכלת אלא מאכלים ירוקים (והייתה פעם כלב, לטענתה‭,(‬ אלמנת דיקטטור שאוספת את נעלי קורבנותיו, הוראות נסיעה לגיהנום ומלכות יופי מבעיתות ומרובות רגליים.
 
 אלה סיפורים שבוראים ומכילים את עולמם, ולינק – שניחנה בחוש יוצא מגדר הרגיל למיתולוגיות – יודעת לשאול עבורם מן המיטב שבסמלים ובהפלגות הדמיון. לא משנה אם מדובר באגדות עם, במיתוסים יווניים עתיקים, בספרי נוער, באגדות אורבניות או בהבלחות מעולם חובבי הקונספירציות, מן המיתולוגיה האמריקאית או מן המדע הבדיוני. למעשה, אפילו מחזור סיפורי הנעליים שלה הוא הטוב שקראתי מעודי (וכמו כן, היחיד‭.(‬
 
  אין להתפלא על שלל הפרסים הספרותיים שזכתה בהם. גם לא על הביקורות המהללות שנכתבו הן על הספר הזה, שהוא קובץ הסיפורים הראשון שפירסמה, והן על אלה שפירסמה אחריו. המרשימות שבין הביקורות האלה נכתבו בידי סופרות וסופרים אחרים. אלה ציינו בין היתר שהסיפורים שלה "שנונים, יפהפיים, מצחיקים וטורדי מנוחה" או "מסחררים, מצחיקים, מפחידים וסקסיים, על פי רוב בעת ובעונה אחת‭,"‬ ושהיא "ככל הנראה מחברת הסיפורים הקצרים הטובה ביותר בכל ז'אנר שהוא‭,"‬ ועל כן "צריך להכריז עליה כעל נכס לאומי, ואולי להקיף אותה בשרשרת של חיילי מארינס חמושים‭,"‬ כפי שציין ניל גיימן בהמלצה המופיעה גם על כריכת המהדורה העברית.
 
 יש בה משהו מן האיכות המהדהדת הזו, הנדירה, שמאפיינת ספרי ילדים טובים ממש, ואף כתבי קודש מסוימים. במי שיש לו חולשה לכתיבה כזו, היא מעוררת לא רק השתאות, אלא גם מידה ניכרת של קנאה. לא רק בגלל הדמיון או המיומנות, אפילו לא בגלל הדיוק הרב, אלא משום שניכר בהם שהיא קשובה לגמרי לקול הפנימי של הסיפור – הקול של כל סיפור וסיפור בקובץ, כמעט, אבל גם הקול של המלאכה עצמה.
 
 ועד כמה שניתן לשפוט, זו מלאכה שהיא עושה בשמחה ובנדיבות. "כשאני כותבת‭,"‬ הסבירה בראיון לבלוג הנאה של מוד ניוטון, "אני מרגישה כאילו אני כותבת סיפור לחבר. למישהו שאני מכירה ואוהבת. אני מנסה לכתוב משהו שיגרום הרבה הנאה או הרבה צמרמורת, או משהו שיצחיק ‭[...]‬ אני תמיד מקווה שאני מצליחה להצחיק (יש לנו נטייה להרגיש בנוח עם כותבים אחרי שהצליחו להצחיק אותנו. המניעים שלי לא טהורים‭."(‬ •
ברשת מ-21/03/10
kellylink.jpg

סיגל

אבל אני, אני סיימתי. עכשיו ממש סיימתי. הנה, אני מסתלק מהסיפור הזה. אני רוחץ את ידי ממנו. אני רוחץ את ידי אף שאי-אפשר. אף שאסור. הרי הכול כאן נעשה בכוונה. אולי לא בחוכמה, נכון, אבל בהחלט בכוונה. >>>

מוטי

הוא ישכב על גבו במיטתם, שהיא המיטה שלהם, והיא תיטול את העט העבה שינוח על השולחן הסמוך למיטה, והיא תגיד לו, תתהפך. ואז ישכב על בטנו במיטתם, במיטה שלהם, והיא תכתוב על גבו, בעט העבה, שייך לאריאלה. מוטי זה הינו אישי ואינו ניתן להעברה. >>>

עמרם

אתה צריך שמישהו יאהב אותך כדי שתוכל להיות מי שאתה.

ברומן אחר יכלו עמרם ואביחי להיות חברים. ברומן הזה הם מכסים את פניהם ויוצאים אל הלילה.
עמרם שבוי באהבתו לתקוה, בתו היחידה, המתאהבת בצעיר בן גילה. >>>

 

אלמוות

זה הסיפור של סיגל, כי סיגל שכבה במיטתה ולא אמרה לעצמה דבר. משום שישנה לא אמרה. >>>

מוטי (12)

כמה גדול הצורך להאמין, אפילו לדעת בוודאות, שיש שם מישהו מעלינו שמשגיח, שקובע, שפוקח עין צופיה על כל המעשים. לדעת שיש אבא, אפילו אבא רע, רק שיהיה. >>>

מוטי (הקדמה)

הספר הזה חמור במבנהו. חמור ופשוט. פירמידה סימטרית מאוד שראשה עננים ובסיסה גיאומטריה אוקלידית. ובכל זאת הוא ספר, לא קונצרט וכדומה אמנויות ביצוע, ואין לי אפשרות לשבת באולם ולהעיר בזמן החזרות. ואין שום חציצה בין הקהל והבמה. >>>

אהרן, סיפור ספציפי

סיפור קצר מאת אסף שור שהתפרסם לראשונה בגליון מס' 2 של כתב העת "מטעם". >>>

 

גירסה להדפסה

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved

בית