בית

בבל , , 12/12/2018

                           

 

גליה יהב ליל הגשרים

ד"ר סארוויס הפציפיסט שורף שלטי חוצות בלילות המדבר היבשים בחברת בוני אבצוג, חתיכה קשוחה מהברונקס ש"הבינה שאינה מחפשת שינוי עצמי (היא דווקא אהבה את עצמה) אלא משהו טוב לעשות‭."‬ בין שריפת שלט אחת לשנייה הוא מציע לה נישואים והיא מסרבת ‭")‬נמאס לי להיות השפחה שלך. אתה חושב שאני רוצה להפוך את זה לרשמי‭.("?‬ ג'ורג' היידיוק, "מחבל עם זעם עצום אך מוח קטן‭,"‬ בוגר שנתיים בג'ונגל הווייטנאמי כאיש הכוחות המיוחדים שנשבה והתחרפן מזעם חסר מוצא, גונב ניידת משטרה ומניח אותה על פסי רכבת. סלדום סין סמית הוא מדריך מסעות שיט מורמוני שנלחם בשכר המינימום מלמטה ומגדל אבטיחים לעת מצוא. 
הארבעה חוברים יחד לקבוצת גרילה שמחבלת במה שהם קוראים לו ה"טכנו-רודנות‭,"‬ "צמיחת הצמיחה‭,"‬ "מגה מכונה מגלומנית‭,"‬ כלומר: יערנות תעשייתית, מכונות ענק, רשתות כבישים, מכרות שטח, בולדוזרים, תחנות כוח פחמיות, קווי מתח גבוה בלב ארץ הקניונים, הרס אדמות מרעה בנבאחולנד, הרעלת האוויר, יניקת משאבי מים, מכרות האורניום, חברות נדל"ן, בניית סכרי ענק ועוד. 
הם לא לגמרי מגובשים, ממש לא אינטלקטואלים, אינטואיטיבים מאוד, אימפולסיבים ומבולבלים. הם בעיקר אמריקאים נואשים, שנשמטו על ידי 'השיטה' למעמד הנמוך והבינוני-נמוך בארה"ב שאינה ניויורק, באזורים שבהם הפערים בין הידע לכוח הופכים את האדם המורד למת-מהלך או לחבר כנופיה. בתקשורת קוראים להם אקו-טרוריסטים.
 
 זהו "מערבון פוסט-מודרני של ספרות זולה‭,"‬ כמו שמתאר דאגלס ברינקלי בהקדמה את ספר הפולחן של אדוארד אבי מ‭,1975-‬ שמצטרף למדף ספרי 'הרדיקלים החופשיים' המקומי בתרגומו המצוין של מתן קמינר, שאפילו שפע הקללות יצא תחת ידיו אמין להפליא. לא סתם הפך הספר הזה לנציג בכיר של ה'זעם נגד המכונה‭;'‬ זה ספר הרפתקאות קליל ולא מטיפני, שמאורגן סביב מטרה אבודה מראש אבל צודקת – עצירת הקידמה בכל מחיר. החבורה הלא היפית ולא יפת נפש הזו, שהתייאשה מתביעות, קמפיינים ענקיים ו"פוליטיקה מזוינת‭,"‬ מצליחה לחבל בבטן הרכה של ההון-שלטון בפעולה ישירה, בפעולות דוד נגד גולית בסגנון שפיכת סוכר למנועי בולדוזרים, עקירת מוטות לסימון תוואי, זריקת טרקטורים מראשי צוקים ופיצוץ גשרים בדינמיט, תוך כדי סכסוכים אישיים קטנוניים, דיאלוגים מברקיים, רוטנים ומענגים, עד לסוף החמוץ-מתוק. 
הספר כולל גם תיאורים פרטניים (להתיש) של מכונות ענק ומבנים הנדסיים מורכבים, תרגילי חמיקה נועזים ומרדפים מרהיבים בחיק טבע עצום מימדים ומסוכן, התעמרויות בסגן השריף המקומי ורכישות באשראי פתוח בחנויות לציוד מחנאות, סנפלינג, חומרי בניין, חומרי נפץ וכלי עבודה ידניים וחשמליים. כלומר, זה ספר בנים קלאסי, בכיכובם של גברים מחוספסים, מורדים דלי מבע ומלאי זעם נואש, השותפים לשנאה כלפי סכר גלן קניון הענק; אנרכיסטים שהם בעצם פטריוטים ילידיים ‭")‬מה יותר אמריקאי מאלימות‭,"?‬ שואל היידיוק‭,(‬ מכורים לרעיון השיבה, להחזרת אמריקה לתמימותה הלא תאגידית, מפנטזים על היטמעות במרחבי נוף קדמוני, גולמי, לא נגוע, שתשוקתם להרואיות נתקלת שוב ושוב, מלבד בחוק, גם בספקנות הקשוחה שלהם עצמם, באכזבה מבני האדם, תמימותם הופכת למרירות ולהיפך. 
ומה מתדלק את התמהיל הזה ושומר אותו בטמפרטורה הנפיצה הנכונה? הבייב הקשוחה והיפהפייה מהברונקס, כמובן, שעברה יותר מדי בחייה הקצרים, כך שיש לה גוף נערי להדהים ותודעה של אישה מרת נפש. היריבות הסמויה (ואחר כך הפחות סמויה) בין שלושת הבודדים על ליבה, גופה והערכתה, היא זו שמאפשרת להתגבר על החשדנות ההדדית, על הפחד, ולהעניק לה פיצוץ גשרים כתחליף לזר פרחים. העמדה של הגברים הסוערים והילדותיים האלה כלפי נשים היא לכל הפחות שנויה במחלוקת. בלית ברירה מרשים לבוני להשתתף במשחק, אבל למרות שברגע מסוים של אינטימיות בין גברים אומר סמית להיידיוק ש"אין שום דבר מעניין יותר מאישה, ג'ורג‭,'‬ לא בעולם הזה‭,"‬ אפילו הוא, הנשוי לשלוש מהן, ימליץ לקראת סוף הספר: "אף פעם אל תיכנס למיטה עם בחורה שיש לה יותר צרות משיש לך‭."‬ היא, מצידה, חושבת: "אני מוקפת אידיוטים. שלושה ילדים שמשחקים בקאובויים. חזירים מהמאה ה‭.19-‬ אנכרוניסטים מהמאה ה‭.18-‬ טמבלים מהמאה ה‭.17-‬ מנותקים לגמרי מהמציאות‭,"‬ ומגיעה למסקנה ש"מי היה מאמין שפשיעה אנרכיסטית היא תחביב כל כך משעמם‭."‬ 
ספרות גדולה זה לא, ועיקר שמחת הקריאה נובע מכך שאבי גם אינו מתיימר לכך. בלי חשיבות עצמית ועם המון הומור, מעמדת אקטיביזם לא חלול ולא מעלה גירה משעממת, הוא יצר ספר שמרחיב את הלב לכל שוחר חירות שטרם התגבר על אהבת ההתגרות בגורל. וחוץ מזה, לקרוא את תיאורי המרחבים, מלאי האהבה היוקדת בתשוקה וכעס, בלב תל-אביב אשר בישראל המגודרת למוות, המאובטחת, המפוטרלת והביומטרית, עשוי להסב סחרחורת של קנאה.

הרשימה התפרסמה ב- 7 לילות, ידיעות אחרונות 18.03.2010

monkey-wrench-hcover.jpg

אדוארד אבי, טוסון, אריזונה, 1986 / Terrence Moore

בסדר

"קוד הבסדריות ותיק, הוא מופיע כהכרזה 'המשפט שאני הכי שונא לשמוע הוא "יהיה בסדר"', בסיום ספרו של קופרמינץ 'אוקטובר. יומן מלחמה' (הוצאת בבל, 2000), כרוניקת זוועה אנטי-מלחמתית מפורטת. כך נמתחת הזיקה בין שכחה לתקינות, לפיה מי שלא מצליח לשכוח הוא לא בסדר. >>>

עירומו של העוני

האם זה דיבור על תרבות נעורים סקסית ואלימה? לא. מיכאילוב אינו פאזוליני. על תערוכתו האחרונה של מיכאילוב בגלריה דביר. >>>

 

גירסה להדפסה

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved

בית