בית

בבל , , 20/11/2017

                           

 

שרון רוטברד בנוגע לבן פול
בסוף 2013 הגיעה להוצאת בבל מעטפה עם כתב יד של רומן בשם "מלך, בלש" מאת אחד בן פול. 
לכתב היד צורף מכתב קצרצר בצירוף כתובת אימייל שבו הבהיר הכותב כי בן פול הוא שם בדוי. לקחתי את כתב היד, התחלתי לקרוא ולא יכולתי להפסיק.
כמה ימים אחר כך כתבתי אליו ולאחר מספר חילופי דברים הוסכם כי זהותו של בן פול תישמר בסוד מוחלט גם ממני וכי ההסכם ייחתם מול עורך דין שייצג אותו. 
היו לי כמובן ניחושים במהלך הקריאה ואחר כך (יצא לי להתכתב עם בן פול באימייל) אך בסופו של דבר הגעתי למסקנה שאין זה חשוב. הרי ממילא, בתקופה שבה הפעילות האנושית העיקרית והנפוצה ביותר היא קריאה וכתיבה (במחשבים, בטלפונים) ושחלק גדול מהמעשים והפעולות מתבצע בכתב, כל אדם הוא בסופו של דבר הטקסטים שהוא כותב. 
עד לכתיבת שורות אלה, איני יודע מי האדם או הגורם שעומד מאחורי בן פול . אני מציע להיענות להזמנה הזאת של המחבר ולהסתפק בכך שבן פול הוא המחבר הדמיוני ושהוא הדמות שאת קרעיה הכתיבה היפה הזאת מנסה להרכיב.


זה מתחיל כך:

עלי להתרכז. משהו הלך לאיבוד. לא לאיבוד, לעזאזל. לקחו לי. הדלת נעולה, בדקתי. המיזוג פועל, האזעקה מהבהבת, הכול עובד. האחוזה מושתתת על עקרון הניצוּל עד הסוף. א. מזעוּר (המקום שאנחנו תופסים) ‫ב. צמצום (זמן השהות) ג. נוחות (חיסכון באנרגיה). הגז סגור? שכחתי. מרשים לנו רק כיריים חשמליים. לא סומכים עלינו. בצדק. הניצול מייצר אנתרופיה. אנחנו העודף ונקמת העודף, הבזבוז והאי–נחת. אני שונא את הבז' הפְּרַקְטי של הקירות ואת צבע השמן הירוק והאופטימי של מעקות הבטיחות. ואת האדניות. אני רוצה הביתה. שוב מתגעגע לבתים ישנים? אין זמן לזה עכשיו. המוות מחכה לי. עלי להתרכז בחדר–וחצי. אני יכול לראות מפה את החצי עד פתח האמבטיה. אין לי אמבטיה. זקנים מתחלקים באמבטיה. ומקלחון תופס פחות מקום.‬ ‫גם כך הארון קיר לא נפתח עד הסוף. בגלל המיטה הכפולה. למה שלא תחליף למזרן–וחצי? כי אני רוצה למות במיטה שלי, הזוגית. המיטה שלנו. אני יושב רק בסלון. לסלון שלי חמש צלעות, זה מפליא אותי כל פעם מחדש, אחרי אלפי שנות חיים בריבועים הגה הומו ספיינס‬ ‫את הסלון שלי שהולך וצר בזווית חדה מן המטבח הפתוח עד לדלת הכניסה. באחוזה אין שטח לא מנוצל. כל סמ"ר נמכר. בזנב העפיפון, ליד הדלת, מתגבהת ערימת הקרטונים. למה אני מתכתב עם עצמי? כי לא נשאר לי עם מי לדבר. כי למדתי להשתמש במחשב. כי אני מוכרח‬ ‫להשאיר אחרי משהו. כמו כולם. ‬>>>

מתוך:

ברשת מ-15/11/14
ben envelope1.jpg

אברהם יסקי, אדריכלות קונקרטית

ב-1952, אברהם יסקי ושותפו שמעון פובזנר תכננו את הפרויקט הראשון שלהם, כיכר מלכי ישראל (כיום כיכר רבין). יסקי היה אז בן 25.
בחמישים וחמש השנים הבאות עשה יסקי את אחת הקריירות המזהירות בתולדות האדריכלות בישראל. >>>

עיר לבנה, עיר שחורה

לפעמים, כדי לשנות עיר, די לשנות את הסיפור של העיר. בתל אביב, שהיא אולי העיר היחידה בעולם שקרוייה על שם ספר, מזה זמן רב הסיפור של העיר נקרא "עיר לבנה". >>>

 

יקירת העיר

"מי שלא עושה, לא טועה" - כך בדרך כלל נוהגים ביהירותם אנשי המעשה להצדיק בדיעבד את מעשיהם ואת טעויותיהם כאחד, כי "כשחוטבים עצים, עפים שבבים". >>>

המוזיאון הוא שלוחה של התיאוריה של האמנות / מכשירי הראיה / טרנספוזיציה

לארכיטקטורה ולארכיטקטים יש הרבה מה ללמוד מהאמנות המודרנית, שהצליחה להעמיד כמה פרדיגמות מאוד קיצוניות ביחס לאובייקט >>>

אדריכלות ללא ארכיטקטורה

על כיכר מלכי ישראל של אברהם יסקי ושמעון פובזנר, על אורי צבי גרינברג, ירושלים ותל אביב, ועל קסמה של הריקות. >>>

איילון סיטי

לנגד עינינו הולכת ומוקמת עיר חדשה, העיר הקווית הראשונה במזרח התיכון, "איילון-סיטי" שמה.
המאמר התפרסם לראשונה בעיתון העיר, אביב 2000. >>>

איש הרוח

שיחה עם הארכיטקט האוסטרלי גלן מרקוט. בזמנים שבהם ארכיטקטים הופכים לחברות רב-לאומיות, מרקוט מקיים פרקטיקה ארכיטקטונית מינימלית, "שכונתית" כמעט. שיחה על אוסטרליה והטבע שלה, על טכנולוגיה ואקולוגיה. השיחה התפרסמה במוסף "שישי" של העיתון "גלובס". >>>

בטון מסוייד בעמל

הברוטליזם, עם המאסות הכבדות, עם הדימויים האלימים ועם הטקסטורות המחוספסות היה הסימן הראשון לתובנה שאולי אין זה מתפקידה של הארכיטקטורה להפוך אותנו לאנשים מאושרים. >>>

 

מארק ון דר יאכט הסיפור של הקרחת שלי

מארק ואן דר יאכט הוא סטודנט וינאי לפילוסופיה, השקוע בכתיבת שירה חיפוש נואש אחר L'amour fou, אידיאל האהבה המשוגעת של המשוררים הסוריאליסטים.

סיפורו של מארק מתחיל בבר מפוקפק שבו הוא מקבל מזוודה המכילה בגדים של אימו המנוחה. >>>

פרננדו פסואה ספר האי-נחת

מהדורה מחודשת של "ספר האי-נחת", גולת הכותרת של יצירת הפרוזה של פרננדו פסואה, אחד היוצרים הגדולים בספרות העולמית של המאה העשרים. >>>

פרננדו פסואה מתוך "ספר האי-נחת" אשר חובר על-ידי "ברנרדו סוארש"

אני מקנא‎‎ אך אינני יודע אם אני מקנא באלה שעליהם אפשר לכתוב ביוגרפיה, או שמסוגלים לכתוב את הביוגרפיה שלהם. ברשמים אלו נטולי הקשר, ואינני מעוניין בקשר ביניהם, אני מגולל באדישות את האוטוביוגרפיה שלי נטולת העובדות, את ההיסטוריה שלי נטולת החיים. >>>

רחלי רוטנר קולי

בלילות היינו הופכות לגיבורות-העל שהמצאנו בגיל תשע. >>>

 

גירסה להדפסה

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved

בית