בית

בבל , , 19/11/2017

                           

 

ז'ורז' פרק הערות על מה שאני מחפש

אם אנסה להגדיר את מה שביקשתי לעשות מאז שהתחלתי לכתוב, הרעיון הראשון שעולה בדעתי הוא שמעולם לא כתבתי שני ספרים דומים, שמעולם רציתי לחזור בספר על נוסחה, שיטה, או מניירה שפיתחתי בספר קודם.

הרבגוניות השיטתית הזאת הביכה פעמים רבות מבקרים מסוימים, המבקשים לשוב ולמצזא את 'טביעת האצבע' של הסופר בספר אחר ספר ; ואין ספק שהיא בלבלה גם אחדים מקוראי. היא הקנתה לי שם של מין מחשב, מכונה לייצור טקסטים. ואילו בעיני, אני דומה יותר לאיכר שמעבד חלקות שונות; באחת הוא מגדל סלק, באחרת אספסת, בשלישית תירס, וכו'. באותו אופן, הספרים שכתבתי מתחברים לארבעה שדות נפרדים, ארבעה אופני חקירה שאולי,בסופן של חשבון, מציגים אותה שאלה, אבל מציגים אותה מנקודת המבט המתאימה בעיני כל פעם לסוג אחר של המעשה הספרותי

הראשון באופני חקירה אלה, אפשר אולי לכנותו 'סוציולוגי': איך להתבונן ביומיומי. הוא עומד ביסוד טקסטים כגון 'הדברים', 'חלל וכו'', 'נסיון לתיאור של כמה מקומות בפאריס', וביסוד העבודה שנעשתה בשיתוף עם הצוות של 'עניין משותף' בראשות ז'אן דוויניו ופול ויריליו. השני הוא אוטוביוגרפי באופיו : 'W או זיכרון ילדות', 'החנות האפלה', : 'אני זוכר', 'מקומות שם ישנתי', וכו'. השלישי, משחקי, מתייחס לחיבה שלי לאילוצים, לטור-דה-פורס, ל'סולמות', לכל היצירות שאת האמצעים ואת הרעיונות להם קיבלתי מהמחקרים של 'אוליפו': פלינדרומים, ליפוגרמות, פאנגרמות , אנגרמות, איזוגרמותאקרוסטיכונים, תשבצים וכו'; הרביעי והאחרון מתייחס לרומנים, החיבה לסיפורים ולתהפוכות, הרצון לכתוב ספרים שקוראים בשכיבה על הבטן במיטה ; 'החיים הוראות שימוש' הוא הדוגמא האופיינית לזה.

החלוקה הזאת היא שרירותית קצת ואפשר היה לעדן אותה בהרבה :כמעט בכל אחד מספרי יש משהו אוטוביוגרפי (למשל בכך שאני מכניס לפרק שאני עובד עליו רמז לאיזה אירוע שקרה לי באותו יום) ; וכמעט בכל ספר אני עושה שימוש באילוץ או במבנה 'אוליפי ,' אפילו רק באופן סמלי, ומבלי שהמבנה או האילוץ הזה יאלצו אותי למה שזה לא יהיה.

לאמיתו של דבר , נדמה לי שמעבר לארבעת הקטבים האלה שמגדירים את האופקים של עבודתי - העולם שמקיף אותי, תולדותי אני, השפה, הסיפורת - שאיפתי כסופר היא לכסות את כל הספרות של זמני בלי להרגיש אף פעם שאני חוזר על עקבותי או צועד בהם שוב , ולכתוב כל מה שאפשר לבן זמננו לכתוב : ספרים שמנים וספרים רזים, רומנים ושירים, מחזות, ליברטי, ספרי מתח , ספרי הרפתקאות , סיינס פיקשן, פיליטונים, ספרי ילדים ...

אף פעם לא הרגשתי נוח לדבר על עבודתי באורח מופשט, תיאורטי ; גם אם מה שאני מייצר נראה כאילו יצא מתוכנית שעיבדתי כבר מזמן, תוצאה של פרויקט לטווח ארוך, אני מאמין שאני מגלה את התנועה שלי - ומתנסה בה - תוך כדי הליכה :מסדרת הספרים שכתבתי נולדה עבורי התחושה, לפעמים מעודדת, לפעמים לא נוחה (משום שהיא תלויה תמיד ב'ספר הבא ,' במשהו לא גמור המציין את הבלתי ניתן להיאמר שאליו מכוונת נואשת תשוקת הכתיבה), שהם מתווים דרך, מסמנים מרחב, מכשירים מסלול תוך כדי גישוש, מתארים שלב אחרי שלב חיפוש שלא אוכל לומר עליו 'למה', אלא רק 'איך': אני חש במעורפל שהספרים שכתבתי נרשמים, מקבלים את משמעותם בתוך תמונה כוללת שאני יוצר לעצמי על הספרות, אבל נדמה לי שלא אוכל לעולם לתפוס את התמונה הזאת לאשורה, שהיא בשבילי משהו שהוא מעבר לכתיבה, מין 'למה אני כותב' שלא אוכל לענות עליו אלא בכתיבה, דוחה ללא הרף את הרגע שבו - משאפסיק לכתוב - היא תיעשה גלויה לעין, כמו פאזל שמגיע בהכרח לידי גמר .


תרגום מצרפתית: דן דאור

 

50s.jpg

ז'ורז' פרק, 1978 / Anne de Brunhoff

החיים הוראות שימוש

בחודשי חייו האחרונים הגה הצייר סרז' ולן את הרעיון ליצור תמונה אחת שתכנס את כל ניסיונו: יהיה בה כל מה שאי פעם נרשם בזיכרונו, כל התחושות שחלפו בו, כל החלומות שלו, התשוקות שלו, כל המרכיבים הזעירים שסכומם היה חייו. >>>

איש ישן

אחרי "הדברים" וזוג גיבורים שהוא אולי לא יותר מהשתקפות בחלון הראווה, ואחרי "איזה טוסטוס קטן עם כידון מצופה כרום בקצה החצר?" וגיבור אלמוני שאפילו המחבר אינו זוכר את שמו, ב"איש ישן", הרומן השלישי שלו, מתמודד ז'ורז' פרק לראשונה עם דמות אמיתית, שאין לה שם אבל >>>

איזה טוסטוס קטן עם כידון מצופה כרום בקצה החצר?

התנ"ך של הסרבנות האפורה: ספרו השני של פרק הוא אפופיאה המתארת את עלילותיה הטריוויאליות של חבורת צעירים פריזאית המנסה לסייע לאנטי-גיבור שהמספר לא מצליח בשום אופן להיזכר בשמו, להתחמק מהשרות הצבאי במלחמת אלג'יריה. >>>

חלל וכו' : מבחר מרחבים

"דומה שהמרחב יותר מאולף מהזמן, או פחות מסוכן ממנו: בכל מקום אפשר לראות אנשים שיש להם שעונים, ורק לעיתים רחוקות מאוד אנשים שיש להם מצפן. יש לנו תמיד צורך לדעת מה השעה, אבל אנחנו לא שואלים את עצמנו איפה אנחנו". >>>

הדברים

סילבי וז'רום הם צעירים בני המעמד הזעיר- בורגני. הם חדורים תשוקה בלתי נלאית לרכוש לעצמם שורשים, זהות ואושר באמצעות קנייה וצבירה של חפצים. מבעד למשאלותיהם הבלתי אפשריות, מצטייר דיוקנה של חברת-צריכה נרקסיסטית, שבה הפרט יכול לאהוב רק את השתקפות עצמו. >>>

 

הפרק ה-נא: ולן (חדרי משרתות, 9)

"הוא יצייר את עצמו מצייר את עצמו"...
הפרק ה-נא הוא הפרק האמצעי של הרומן "החיים הוראות שימוש".
במרכזו של פרק זה, המתאר את תכניותיו של ולן, ממוקם טקסט בן 179 פסוקים המחולקים ל-3 בתים. >>>

העין תחליק, ראשית כל, על פני השטיח האפור של מסדרון ארוך, גבוה וצר.

הפתיחה של "הדברים" בתרגומו של דן דאור >>>

הסיפור על הגברת והשעועית שלה

"מסיבות שלא הובהרו כל צורכן, אך הקשורות קרוב לוודאי בהעדרויותיו הממושכות של בעלה, לא יכלה מדאם אלטמון לנסוע בשעה שנקבעה תחילה ונאלצה להישאר בביתה יממה נוספת. >>>

הסיפור על השופט ואשתו שהפכו לפורצים

"לא מתוך תאוות בצע גנבו הדנגלרים, אלא דווקא, כבכל אותם מקרים המתוארים בשפעת פרטים בספרות הפסיכופתולוגית, משום שהסכנות שהיה עליהם להתמודד איתן עוררו אצלם התעלות והתרגשות בעלות אופי מיני ממש, ובעוצמה יוצאת דופן. >>>

הסיפור על האיש שצייר אקוורלים והורה לעשות מהם פאזלים

"נדמה לעצמנו אדם שהדבר היחיד המשתווה להונו הוא אדישותו כלפי מה שההון הזה מאפשר בדרך כלל לעשות, ושמשאלתו, רבת-הרַהב עוד הרבה יותר, תהיה לתפוס, לתאר, למצות – לא את כוליות העולם – פרויקט שעצם ביטויו במילים די בו להחריבו – אלא קטע מוגדר שלו: לנוכח האין-פשר >>>

איש ישן (ההתחלה)

"תחילה זו רק מין לאות, עייפות, כאילו שמת לב פתאום שזה זמן רב, זה כמה שעות, אתה אחוז אי-נוחות זדונית, משתקת, בקושי מכאיבה ועם זאת בלתי נסבלת, התחושה המבחילה והחונקת שאתה נטול שרירים ועצמות, שאתה שק מלט המצוי בין שקי מלט. >>>

חלל וכו' : מבחר מרחבים : הקדמה

לחיות, פירושו לעבור ממרחב אחד למשנהו, תוך השתדלות מרבית שלא להתנגש. >>>

על הקושי לדמיין את העיר האידיאלית

לא הייתי רוצה לחיות באמריקה אבל לפעמים כן... >>>

גישות למה ?

ז'ורז' פרק מתוך "האינפרא רגיל" 1989 הוצאת Seuil מצרפתית - לנה שילוני. >>>

חמישים דברים שהייתי רוצה לעשות לפני מותי

רשימה שנוצרה עבור תוכנית רדיו בהשתתפות פרק. היא קיימת בשתי גירסאות: כתמליל ההקלטה ובגרסה כתובה שנערכה על ידו, והיא מופיעה כאן. פחות משנה לאחר השידור חלה פרק בסרטן ריאות, שהכריע אותו תוך חודשים ספורים. >>>

סיפורים מאליס איילנד

אליס איילנד הוא בשבילי המקום בה"א הידיעה של הגלות, כלומר המקום של העדר המקום, של הלא מקום, של השום-מקום. >>>

הערות קצרות על אמנות ואופן סידור הספרים

הבעיה של הספריות היא בעיה כפולה: בעיה של חלל בתחילה ואחר כך בעיה של סדר. ז'ורז' פרק על אמנות סידור הספרייה. >>>

נעלם

תרגום לעברית של פתיחת הרומן "נעלם" DISPARITION. "רומן בלשי המתרחש בעולם שבו אינה קיימת E, האות הצרפתית הנפוצה ביותר. >>>

איש ישן

מתוך "איש ישן" הוצאת "דנואל", 1966. מצרפתית - אביבה ברק >>>

 

ז'ורז' פרק עם רובר בובר סיפורים מאליס איילנד

"מה שאני, ז'ורז' פרק, באתי לחקור כאן
זה את הנדודים, את הפזורה, את הגלות,
אליס איילנד בשבילי הוא המקום של הגלות, כלומר
המקום של העדר המקום, הלא מקום,
השום מקום. >>>

דייויד בלוס ז'ורז' פרק, חיים במילים

ז׳ורז׳ פרק נולד ב 7- במרץ 1936 בפריז לזוג מהגרים יהודים צעירים מפולין. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה התנדב אביו ייצק לצבא הצרפתי, נפצע בנוז'אן–סור–סן ב 15- ביוני 1940 , נלקח בשבי ונפטר למחרת. >>>

הארי מאת'יוס הפרדס (אני זוכר את ז'ורז' פרק)

"אני זוכר ששאלתי את ז'ורז' פרק, שהיה בעברו חובב מושבע של אופניים, למה זה כל כך קל לשמור על המהירות כשאתה נמצא "בתוך הגלגל" של רוכב אחר. האם יש לכך הסבר מכני או פסיכולוגי, או אולי שילוב של שניהם? הוא ענה שאין מה להסביר – או שמבינים את זה או שלא. >>>

 

גירסה להדפסה

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved

בית