בית

בבל , הודפס ב, 15/8/2018

דרור בורשטיין מטר המטאוריטים

08/01/99

‏מטר המטאוריטים "ליאונידים", 18.11.99 4.00 בבוקר
המבט באריה בגן-החיות הוא גם מבט בכלוב. אנו ממקדים את הראייה בחלל שמעבר למוטות המתכת הצפופים, מתעלמים מן העובדה שמבטנו מתאפשר בגלל הסורגים, שהסורגים הם ההופכים את הפחד ליופי. ביום רביעי שעבר כל גופו של האריה הגדול שבשמים נמלא שאגות אור. מאות המטאוריטים שנקראו על שם קבוצת הכוכבים שממנה הגיחו כביכול ("לאו", כלומר אריה), אינם יכולים לפגוע בנו. האטמוספירה, ולמעשה גם האסטרונומיה, כלומר הידע שיש לנו על האטמוספירה, היא הכלוב. אבל האם אין חשש קל מתגנב ללב שמא תחדור אחת האבנים הללו את הסורגים ותנחת ישר על ראשנו המורם? העובדה שאנו מביטים באבנים האלה, מצלמים אותן או כותבים עליהן מתאפשרת בגלל מעטפת האטמוספירה ובגלל מה שאנו יודעים על המעטפת הזו. הידע הזה הופך את המוות שיש כאן ליופי: מות האבנים הנשרפות, ומותנו שלנו, שיכול היה לבוא מן האריה הזה, לו אך היו האבנים גדולות קצת יותר. אנו מביטים בחזיון הזה ורואים בו אור ויופי, בעוד שהוא אינו אלא מוות גדול, רגעיהם האחרונים של גופים שמימיים. אור המטאוריטים צריך היה להזכיר לנו את מותנו שלנו, אך תחת זאת אנו מדמים לראות זיקוקין.
אותו ידע שמאפשר לנו להתפעל מן המטאוריטים מושם ללעג על ידם. המטאוריטים מציגים את תפיסת הידע שלנו במלוא המגלומניה הפתטית שלה. הצורה המוצקה שאנו כופים על השמים, ה"אריה" שלמעשה אינו אריה ואינו צורה כלל, נהרסת על ידי המטאוריטים. היקום אז מתגלה כחסר צורה, פרוע. הליאונידים אינם "ליאונידים" גם מכיוון שאין באמת דבר כזה, צורת אריה בשמים, אבל גם מכיוון שהם מסרבים לקבל על עצמם את גבולות הצורה הזו, שאנו משליכים על הרקיע כמו נעצים על לוח שעם. ובאמת, המבט במטאוריטים דומה למבט במותנו: אחרי שנים של סדר, של צורה ברורה, של סיפורים ("מיתולוגיות") שסיפרנו לעצמנו על הצורה הזו (כמו על עצמנו, על גופנו), מגיע המטח חסר הצורה הזה, פרוע ושקט, חולף דרך הדמות הברורה שדימינו לזהות, ואחר כך דועך ונעלם. מביטים בשמיים אחרי גשם האורות, אנו מדמים לראות את האריה עדין שם, אפילו לא שרוט, נוחר בשלווה מעל לגגות בשעה חמש לפנות בוקר, אך למעשה מת כבר, הרוס ללא תקנה, אוסף נצנוצים חסר משמעות שהיה פעם מלך.

‏‏

נכתב ב-08/01/99
ברשת מ-08/01/00

ספרים מאת דרור בורשטיין

אדם בחלל

"החלל הוא כמו תערוכה גדולה במוזיאון הפתוח רק בלילה והכניסה אליו חופשית תמיד, אך המוזיאון כמעט ריק ובתערוכה מעטים בלבד צופים, הגם שכולם ישֵנים במוזיאון מדי לילה. >>>

בלי שום מקרה מוות

בשנת 1949 הוקם בגליל המערבי קיבוץ לוחמי הגיטאות. מיסדיו עברו את המלחמה במרחבי ברית המועצות או כאסירים במחנות וגיטאות במרכז אירופה ובמערבה.

עיקרו של ספר זה הוא תמצית מסיפוריהם של מייסדי הקיבוץ, סיפורים המובאים כאן בקולם שלהם. >>>

הרוצחים

שאול רובינזון הוא מבקר ספרות בן 33 שפִּרסם כמה ספרים של פרוזה ניסיונית ועיקר עיסוקו גניבות ספרותיות קטנות. כמה צלחות חומוס במסעדת "עבאס" בירושלים עם חבר ילדות, המשורר נחמן לורי, בבוקר אחד של יוני במהלך שבוע הספר שלפני רצח רבין, משכנעות אותו לשדוד ספרייה. >>>

ערים תאומות

דרור בורשטיין מביא לקורא העברי טעויות הגהה ודפוס, טעויות ניווט, הסכמי ערים תאומות ושאר אי הבנות. >>>

אבנר ברנר

בסופו של דבר נופל אבנר ברנר ומתמוטט בלא סיבה. 1987. ישעיהו ליבוביץ` מגיע להרצאה בפני תלמידי תיכון דתי בעיר ליד הים, אבל בשל חקירת רצח ההרצאה מתבטלת ושערי בית הספר ננעלים עליו. ספר אפור נופל אל האסלה, וגורם להצפה. >>>

 

חומרים מאת דרור בורשטיין

על הגג

מן הגג, קומה אחת בלבד מעל דירתי, העיר נראית אחרת. מטרים ספורים כלפי מעלה, וצמרות העצים כבר נמצאות מתחת, כמו עננים בשעת טיסה. אפשר בקושי לראות פיסת ים רחוקה. >>>

טִיטַנְיוּם

שלג קל ירד על בִּילְבָּאוֹ. ישבנו שם מתחת למוזיאון גוגנהיים וחיכינו לפתיחה. כמה מטרים מאיתנו עמד האדריכל הנודע פרנק גֶרִי והתבונן בעיון במבנה המפואר שתכנן ושהקנה לו תהילת עולם. >>>

הגשר

לאור תלונות של מטיילים באזור הגולן על הצורך להקיף את האגם כדי להגיע מטבריה לעין גב ולסוסיתא, הוחלט להרים גשר בין הצד המזרחי והמערבי של הכנרת. >>>

הרוצחים: ההתחלה

בשנת 2004, בחודש אוקטובר, שהיה החם והלח ביותר מזה שנים בתל אביב, עד כי ראש השירות המטאורולוגי פוּטר ממשרתו בידי שׂרת האנרגיה בעוון טעות חיזוי קשה ובלתי נסלחת והטעיית ההמונים הצמאים לְסתיו בכל הנוגע לאופיו הצפוי של חודש אוקטובר האהוב שלנו, כלשון מכתבה של >>>

תחזיק את הסולם

תחזיק את הסולם, שלא ייפול לכם המשורר ויישבר לחתיכות, צעק-צחק המו"ל לוּאיס ירקוני מהדוכן ממול, תתנו לו קצת ספרים, שלא ישתעמם שם בשמים, עלץ מפינתו פופאי ברקוביץ', אמרו ברמקול: נחמן לורי, המשורר זוכה פרס פוגל יחתום עכשיו על 'גיאוגרפיה' >>>

סנט הלנה

מעטים יודעים כי כריית תעלת פנמה, שהחלה בשנת 1904, היתה רק השלב הראשון בתכנית לחיבור אפריקה לדרום אמריקה. דרור בורשטיין מספר על שתי תכניות שבוטלו. >>>

על הסרבנים

מנהיגיה האמיתיים של ישראל יושבים בבית הסוהר. אם מנהיגות היא מבט במציאות ובעקרונות, וקביעה של פעולה לפי מכלול המציאות והעקרונות, הרי שחמשת הסרבנים הם המנהיגים הגלויים היחידים של המדינה כיום. >>>

יש חדש תחת השמש

היכן מקומו של הכותב? מהו החושך הזה שבצדו השני, החסום, הנסתר, של הדף? האין כבר ברור לנו כי היד הכותבת כאן נשלחת מעברם של "המתים שכבר מתו"? >>>

שתי הליכות בעקבות יעקב שבתאי

בעקבותיו של מאיר ליפשיץ, גיבורו של שבתאי, ברחובות תל אביב ואמסטרדם. >>>

הגן בגבעת רם

גן אמיתי יודע את מקורו ומתייחס אליו. והמקור הוא גן-עדן, אבי כל הגנים. דרור בורשטיין על הגן בגבעת רם. >>>

בוא אלי פרפר נחמד

"בספר הקלאסי, החביב לכאורה הזה יש שירים תמימים, קצרים. ילדים אוהבים אותם. לאחרונה, כשהקראתי ממנו לבתי, חשתי צמרמורת. אחר כך הבנתי למה." דרור בורשטיין על פניה ברגשטיין. >>>

בית המשפט העליון

השופטים, ממש כמו השומר מול שער החוק, נתפסים אז בדיוק כפי שהם, עומדים - בדיוק כמו האיש המחכה לפני השער - בפתחו של החוק במלוא מובן המילה, שלטי ה"אין מעבר" הקטנים המגינים עליהם מסתרגים, ועל מבטיהם השיפוטיים, כמו עלינו, חולש מבט רואה-כל, הנשקף מכל החלונות. >>>

פינת הרחובות עמק-רפאים ודוד רמז

פסי הרכבת בתל-אביב הם תמיד "דרך", ולא "מקום". תמיד יהיה שם "הלאה", המשך שאת סופו אי אפשר לראות: הרצליה, נתניה, חדרה, חיפה, עכו‏...‎‎ אין למסילה הזו סוף (כן, בוודאי, יש לה סוף, אבל לא עבורנו). >>>

קניון מלחה

רק בישראל כל מי שנכנס לקניון, מקום שאמורים להוציא בו כסף, לבלות, עובר טקס צבאי: שומר חמוש עוצר אותו, תא המטען נפתח. חיפוש. טקס המעבר הביזארי הזה ממחנה צבאי לעולם הצריכה, הוא קיצור ההיסטוריה של הישראליות בעשורים האחרונים. >>>

 

http://readingmachine.co.il/home/articles/article_065