בית

בבל , , 21/10/2019

                           

 

גיא עד ילידת שישים ושבע
ילידת ששים ושבע / גיא עד

איכשהו אירע שנולדתי יפה וחכמה. מובן שבימים הראשונים לחיי לא היו הדברים ברורים עד כדי כך אבל מאוחר יותר הסתבר לכולם שאכן. ומאוד.
לנצח יתנהל ויכוח במשפחה מי עלה על כל העניין. נמרוד, אחי, שמבוגר ממני בשנתיים, זוכר בבירור איך מתוך הערצה ליופיי היה מבלה לידי שעות. אבי אוהב לספר שהפסיד לי בדמקה כשהייתי בת שלוש ואמי טוענת שיופיי וחוכמתי הם קונצנזוס ואין כל חשיבות לחיטוט בתוך היסטוריה ומקורן של תופעות.
ילדות, נעורים, צבא, אוניברסיטה. הכל התגלגל קדימה משומן להפליא. חייתי מלווה בזיכרונות, חוויות, העדפות וטעמים, וגדלתי להיות בחורה יפה, הישגית ואהובה. לא נתקלתי בדחייה ולא נדחיתי. שנים. התעוררתי כל בוקר לתוך פני הנעימים, לבשתי בגדים על גופי היפה ויצאתי לעבודה שלי כמהנדסת חומרה. הייתה לי דירה שכורה, היה לי מינוי במחוממת, אפילו מכונית עמדתי לרכוש לעצמי. אין ספק. לא חסרתי דבר.

לא מיד הבנתי שיש בעיה, לא מיד נתנו לי להרגיש. תכננתי עתיד ושחיתי קדימה, כדרך הבריות. אלא שיום אחד - יום הולדתי השלושים ושלושה - הודיע לי מנהל הבריכה כי הבריכה תיסגר בסוף החודש ובמקומה יוקם איצטדיון כדורגל.
כשפניתי למשפחה בבקשה לסעד רוחני, מלמלו, נורא נורא, פרט לאמא שלי שאמרה, "בינינו, לא נמאס לך לעשות בריכות?"
התנחמתי ונרשמתי למכון כושר במקום - תחזוקה שוטפת לפני היפים, לגופי המחוטב ולמוחי החושב. ולמרות זאת, לא יהיה זה שקר אם אספר שחיי היו עלובים וריקים, הארנק חסר את המינוי ובכלל, הרגשתי מוקצה. מכון כושר זה דבר אחד ובריכה מחוממת זה דבר אחר. לא שלא הועיל לי הספורט במכון. ובכל זאת.

ואז, פגשתי שם בחור.
הוא אמר לי שאני יפה וחכמה ושמחתי שפגשתי בחור עם תובנה פנימית ויכולת הסתכלות עמוקה.
קראו לו אוהד.
הוא בא לבקר אותי כמה פעמים בדירתי. הכנתי תה, הקשבנו למוסיקה ודיברנו על ספורט ומחשבים.
באחד הביקורים הייתה הפסקת חשמל. לא שתינו תה ולא הקשבנו למוסיקה. אמרתי לו שזה בסדר, שאפשר לדבר גם בחושך. אפילו הדלקתי נר שהפיץ אור נעים.
אוהד אמר לי שאני מריחה טוב. צחקתי מההערה המשונה הזאת ועניתי, "נקה שבע". הוא התקרב אלי והתחיל ללטף אותי. צחקתי מהמחווה המשונה הזאת וזזתי קצת ממנו. הוא שוב התקרב ושם את פיו על פי.
פתאום חזר האור החשמלי ושאלתי אותו אם הוא רוצה לשתות תה. הוא דווקא רצה ללכת לשירותים. כשהוא עזב את החדר חשבתי לעצמי שהוא מתנהג מוזר והחלטתי שהכל בגלל הפסקת החשמל - אוהד פוחד מהחושך וחש צורך להיות קרוב למישהו.
"לא שמעת על מין?" שאל אותי כשחזר.
"מין מה?"
"יחסי מין. כשבחור ובחורה נפגשים ומשהו בריח מושך אותם אחד אל השני והם רוצים לנגוע להתנשק להתחבק להתלקק."
צחקתי.

ביום שני לפנות ערב, בארוחה אצל ההורים, בסוף המרק, סיפרתי מה אוהד אמר לי. נמרוד, אחי, שעדיין גר בבית, פלט גיחוך מאוד לא משועשע. אבי השתנק. אפילו אמא שלי התחילה להשתעל. הבטתי בה, באישה שתמיד יודעת לחשוב, להרגיש, להתנגד, והאמא הזאת משתעלת עכשיו.
תחושת אסון אחזה בגופי ולפתה את מוחי. מעולם לא הגיבו בני משפחתי בצורה כזאת לשום סיפור שלי.
והתמוטטתי. ככה. ליד השולחן. את המרק השפרצתי לכל עבר וקרטעתי מהכסא אל הרצפה כמו סנאית דרוסה. בני המשפחה נעמדו מעלי והביטו אחד אל השני אל השלישית וללא מילים אחזו באברי גופי המתפרק וביחד צעדו לחדר האמבטיה והניחו אותי מתחת לברז פתוח.
המים הקרים הקפיצו אותי. התיישבתי רטובה ונדהמת.
אמא שלי עמדה שעונה אל הקיר, אבא שלי הביט בי בכאב ואחי נראה מאוכזב וכעוס.
"איפה טעינו?" זעקו ההורים שלי.
"מה הטעות, לעזאזל," שאלתי אותם בחוסר סבלנות מסוים, "על מה אתם מדברים?"
"על מה שאוהד ההוא אמר, טליה. על מין. מין. זאת הטעות," ענתה לי אמי ברכות.
"כלומר?"
"כלומר?" חשבתי שאבא שלי מתנפץ, " את באמת לא מבינה?"
נדתי בראשי באיטיות. ממבטו המטורף מדאגה הבנתי שהמצב מאוד חמור.
הוא המשיך. "את לא תהיי בהריון אף פעם, לא יהיו לך ילדים, לא תהיה לך משפחה. אין לך עניין בזה, חסר לך הצורך. תמיד תהיי לבד לבד לבד. וגם אנחנו לא נחיה לנצח." את המשפט האחרון הוא אמר בשקט.
הסתכלתי על נמרוד במבט של אחים נגד הורים, אבל הוא התחמק ממבטי ובדיוק באותה שנייה פתח את הדלת ורץ החוצה. אחר כך הסתבר לי שהוא רץ ורץ ורץ ל 'א-ת'. כולם הכירו אותו שם עוד מילדות אבל הוא לא התייחס לחיוכים שלהם ולא נח עד שמצא מדריך מיני לנוער וקנה אחד, בלי לעטוף. היו שם תמונות, אילוסטרציות, פרטים על אמצעי מניעה. כל מה שנדרש.
הוא התפרץ הביתה עם הספר. אנחנו עדיין התייפחנו בחדר האמבטיה.
"אפשר להירגע," הוא אמר מתנשף, "קניתי מדריך. טליה תקרא, טליה תבין. הכל יהיה בסדר."
אני הגבתי ראשונה. חייכתי בהקלה וקמתי לחבק אותו בבגדים רטובים ופנים רטובים וידיים רטובות. וגם הוא נרטב, אבל לא היה אכפת לו. רק את הספר הוא החזיק בקצה זרועו המתוחה, הרחק מהגוף.
אמא שלי התחילה לשרוק, וזה תמיד סימן שמשהו רע נגמר ומשהו טוב מתחיל.

נמרוד היה מין יצור מבולבל שחי בלי סדר, בלי תכנית, ובגלל שאני הייתי כל כך מוצלחת, נחה דעתו שאני הטובה והוא הדפוק ושכולם כבר התרגלו. אני חושבת שהוא נבהל מהאירוע. לא פשוט לגלות שיש לך אחות יפה וחכמה, אבל מפגרת. הרי כל השנים הוא חשב שהוא ככה וככה. ופתאום מוטל עליו הדבר הזה, להצליח.
אירועי חדר האמבטיה, כפי שכונו במשפחתנו מאוחר יותר, גרמו לטלטלה עזה במוחו הלא קטן של אחי. ככה זה כשמתנפץ מיתוס. יום אחרי שרכש בעבורי את המדריך המיני לנוער, ארז לעצמו כמה בגדים בתרמיל והשאיר לי פתק: "טליה, נסעתי למעלות. או שאמצא עבודה ואשאר או שלא אמצא עבודה ואשאר. נשיקות. נמרוד."

במשך אותו שבוע ישנתי אצל ההורים. הודעתי בעבודה שאני חולה ולא חזרתי לדירה. ישבתי בחדר שהיה שלי ועיינתי במדריך. ההורים הכניסו מדי פעם כריך עם חמאה וסלמי הונגרי לעידוד המתלמדת והאמינו שיהיה בסדר, כדרכם של הורים. קראתי ושיננתי, וכשגמרתי שכנעתי את עצמי שלא ייתכן שחברה שלמה טועה - זוגות, ילדים, והרבה.
החלטתי ליישם את עיקרי הדברים ובערב של אחד מימי השבוע ההוא התקשרתי לאוהד וקבענו להיפגש. לא ברור למה הסכים. אבל 'בנים שונים מבנות', זכרתי שכתוב במדריך.
ונפגשנו. הלכנו לסרט ואחר כך לדירה שלי.

היה קצת לא מאוורר ודחוס שם כי לא פתחתי חלונות כמה ימים אבל לאוהד זה בכלל לא הפריע. הוא היה, כמו שכתוב במדריך, 'מגורה מינית'. לא הצעתי לו אפילו תה והתחלנו להתגפף בחושך וניסיתי וניסיתי וניסיתי, בחיי, אבל הרוק והלשון והידיים דגדגו אותי ולא יכולתי להתרכז בדבר המוזר הזה. ההפך קרה. נזכרתי בנמרוד, כשהיינו קטנים, במלון, בחופשה משפחתית, ושיחקנו ביריקות.
אוהד הופתע. הוא הדליק את האור, נעמד מולי בתסכול והביט בי כאילו אומד את מה שקורה כאן. אני נותרתי ישובה על הספה, בתחושה לא מוכרת של כישלון. הוא לא אמר כלום, לא ניסה להוכיח אותי, אבל כנראה עלה על איזה רעיון בינו לבין עצמו, כי הוא לא התמהמה והוריד לי זֵץ די רציני בכתף. לא עשיתי ספורט באותו שבוע ונמלאתי שמחה. החזרתי לו אחד. הוא גלגל צחוק של שחרור מהגוף אל החדר וניסה לבעוט בי, אבל תפסתי לו את הרגל וסובבתי אותה לא בעדינות. הוא התאפק שלא לצרוח ודי מהר התעשת ונכנס עם הראש בבטן השרירית שלי. בגמישות ראויה לציון התגלגלתי מעליו ובקושי ספגתי את הראסיה. המשכנו ככה לא מעט זמן. עלינו ירדנו, זרקנו הרמנו, קפצנו נפלנו, ובסוף מצאנו את עצמנו עומדים מחויכים זה מול זה. פתאום, לראשונה בחיי, התחשק לי לשתות קפה. עברנו למטבח, התיישבנו עם הספלים ולגמנו. מהחלון נראו השמיים שחורים ומנצנצים. ואז, רק אז, הגוף, הו הגוף.

למחרת בערב הלכתי להורים. ליקקנו גלידה פיסטוק. סיפרתי להם שאוהד היה אצלי והם סיפרו לי שנמרוד התקשר.









נכתב ב-01/01/00
ברשת מ-07/09/00

אגו מלגו

סיפורים על תרבות, בשר, מכות ואהבה. מסעו המודולרי של האגו משלב הלגו לשלב הפוסט עובר דרך באר שבע, ניו יורק ות"א ומגלה מציאות הגיונית ומבולבלת, ירוקה ומדממת. כדי לשרוד בעולם האורבני הכאוטי הזה, על הגיבורות לפתח לעצמן אגו אלסטי ולהפוך לנשים בעלות תושייה. >>>

 

גוש דן

קוראים לי אנה פרנק. אני לא אנה של היומן אבל בהחלט נקראתי על שמה מהסיבות הרגילות ובגיל חמש נלקחתי לאמסטרדם כדי לבקר במחבוא שלה ושל בני-משפחתה.
בהתעלם מהנסיבות שהביאו את משפחת פרנק להסתגר שם, המחבוא נראה סימפטי, ואמסטרדם הסבירה פנים. >>>

דו"ח של חברת ביטוח

אני מפעילה את הטייפ. הרי לא אוכל לזכור כל מה שהוא מספר, מתאר, מסביר. הטייפ פועל ואני מרוכזת, מסתכלת על פניו, על ידיו המפרשות קטע מסוים, להמחשת המילים. אני מקשיבה. אחר כך אשב להעביר את עדותו מהטייפ אל הנייר. מילה במילה ארשום. >>>

אגו מלגו

הבוקר התעוררתי עם צורך חזק מהרגיל למות. בקפיצה. זה בוקר נעים עם שמש רכה, שמים עם קונצנזוס, וארומה של פריחת הדרים. מצחיק. דווקא הבוקר. זה אפילו לא איזה יום אפור וגשום, שאומרים אחר כך, טוב, זה היה יום אפור וגשום. >>>

 

דונאטיין אלפונס פרנסואה (המרקיז) דה סאד ז'וסטין או יסוריה של המידה הטובה

ברומן פורנוגרפי ופילוסופי זה מתאר המרקיז דה סאד את סיפור תלאותיה של ז'וסטין, בתולה מהוגנת וצדקת ואת סיפור מסעה הקצר והמיוסר בעולמו של סאד: עולם שכולו רוע צרוף ומנומק, שיש בו אולי השגחה, אבל אין בו אלוהים. >>>

דוד אבידן הפסיכיאטור האלקטרוני שלי

"הפסיכיאטור האלקטרוני שלי - שמונה שיחות אותנטיות עם מחשב" מאת דוד אבידן (1995-1934) ראה אור לראשונה ב- 1974 בהוצאת א. לוין-אפשטיין - מודן. >>>

ליה נירגד שיעור

דוגמא - דוגמית ממש - לדברים הקשים שמוכנים לעשות בשם הרומנטיקה. >>>

אתגר קרת סוסיקו

" סוסיקו" - סיפור קצר של אתגר קרת. >>>

 

גירסה להדפסה

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved

בית