בית

בבל , , 15/9/2019

                           

 

תמיר שר הכל הולכים אל תוך החושך
איריס לעאל


"הכל הולכים אל תוך החושך".

ברגע מסוים, איני זוכרת בדיוק מתי, התחלתי להעלות השערות על אופי הקרקע שהצמיחה את העבודות האחרונות של תמיר. זה רק טבעי, אני אומרת, זמן רב חייתי במחיצתן, הן צעדו לנגד עיני בזו אחר זו שלוש שנים, והעבודות האלו הרי אינן סובלות עמידה מן הצד, הן תובעות קונפרנטציה.
מבחינתי, אחרי שנה הן כבר התחילו למלמל; כמה חודשים אחר כך יכולתי לזהות בברור הברות, מילים וחלקי משפט; לאחרונה הן כבר ספרו לי ספור: האור שהושהה בחוץ במתכוון התחיל לפרוק את מטענו פנימה, והשחור הריבועי המוחלט של העבודות הראשונות התחיל להיפתח, כאילו החליט הצלם לדובב אותו.
זה היה הרגע שבו הבנתי שמשהו רובץ שם בעומק השחור, איזו ידיעה הנמצאת מעבר להשגת העין לפי שעה, מחוץ לתפיסה. החושך התרצה ודברים התחילו להיחשף ולהופיע על מפתנו כמו מנחות או פיתויים: עגלת ברזל נטושה, עייני פנסים, הבלחת אור חולפת, רשת ניקוז - כולם דימויים מאוחרים כמו תמונה המוטבעת על העין אחרי שזו כבר נעצמה, נאחזת בעיקשות, מהבהבת, עד שלבסוף נכנעת לאנטרופיה של הזיכרון - מסמנים את הדבר עצמו: מזון, מכוניות, מים, או במילים אחרות: חיוניות, תנועה, אנרגיה.
נוספו גם סימנים אחרים: שלטים עם חצים ומספרים שמדברים על כיוונים והגבלות גובה. הכאוס השחור התחיל לרמוז שבניגוד לאנרכיה הגלויה חוקים סמויים מארגנים גם אותו לכלל משמעות.
ומסגרת הבטון: היחסים בינה לבין התוכן - שנראה לפעמים כמו חומר רדיואקטיבי או ענן דיו, מערת קבר או מקום כינוס לרוחות רפאים - הם השתנו. לפעמים דחסה המסגרת את השחור חונקת אותו ומשתלטת עליו, פעמים אחרות דחק השחור את המסגרת, מציף ומצמצם אותה. זה היה מאבק בין שני סוגים של ידיעה, בין שתי מהויות שהתקיימו בתלות הדדית

עוינת והוא הכניס אותי ללחץ: לא ידעתי כיצד אני רוצה שהוא יוכרע, אבל חשדתי שהמסגרת היא רק זמנית.

על כל פנים סיפור התחיל להופיע, משחזר את עצמו בזיכרון על רקע העבודות, מוביל אותי למקור הצמיחה האפשרי שלהן.

ארנבות נמלטו מן הכלוב ונסו אל מחסן נטוש. היה צריך לחפש אחריהן בחושך, בין ערמות של חפצים ישנים, רשתות קורי עכביש וריחות של רקב. דלת עץ פתוחה שהייתה המקור האחד לשאוב ממנו אומץ, צרבה ריבוע של אור בוהק על הרשתית. ואז עקרה רוח את המעצור המאולתר והדלת נטרקה: החושך המוחלט, הבעתה של מי שמפחד ממקומות סגורים וחשוכים והתדהמה על ההיפוך המהיר שהתחולל בתוך מסגרת עץ אכול שאור והרף עין אחר-כך חושך, נוצקים אל תוכה.

כוחו הויזואלי המעצב של הזיכרון הזה, החלל שתפס בתודעתי, הפרויקציה שלו על נייר הצילום בסדרות עיקשות, והופעתו הריתמית לאורך שנים הפכו אותו במידה רבה לזיכרון שלי. מדוע לא? הוא דיבר בשפה המובנת לי, עיצב עבורי מחדש רצף ויזואלי של זיכרונות שעד כה התחמק מגיבוש משמעותי והסתכן בכליה. לאורו הבנתי שהילדות כולה מתרחשת בצל האפלה המצויה למעלה ולמטה: ההתבוננות המהופנטת בשמים, אל צבירי הכוכבים הנעים בחלל האינסופי; והעונג המצמרר הכרוך בירידה האורפאית למטה, בהזדחלות למחילות, בהתכנסות בלשכותיה האפלות, בחדרי החושך של האדמה - אלה אינם אלא פרלוד למאמץ המאוחר "לשפוך אור", להשיג ידיעה, תובנה חדשה, לדובב את השרוי בחושך.
הריבועים השחורים שניצבו מולי לימדו אותי שראיית הלילה היא אינה רק כשרון או רגישות חריפה. היא בעיקר מעשה גדול של איפוק ואומץ: נכונות להטיל ספק במראית העין, השהיית השיפוט וחתירה אל העולם הנמצא מעבר להשגה הגסה, הקרתנית והכוזבת של ראיית היום.
המבט הילדותי, הגרגרן, הלא סלקטיבי, אשר חשף משמעויות פרטיות שברוח, שחילץ מימד נוסף מתוך הסתמיות היומיומית של "מקרה הארנבות", אינו שונה במהותו מהמבט הבוגר והממושמע המופנה אל אתרי שוליים: מזבלה בפאתי העיר, מבנים נטושים בפרדסים או חניונים תת-קרקעיים. זהו מבט שמסיר מעליהם את הזהות השימושית המובנת מאליה שחנקה אותם ומעניק להם מרחב חדש ומושלם של אפשריות קיום.













נכתב ב-10/01/00
ברשת מ-25/10/00

ריבועים שחורים

מאמרה של ורד מימון על טרנספומציה אפשרית של חללי מעבר. מתוך קטלוג התערוכה "פתחים" של תמיר שר במוזיאון הרצליה לאמנות. >>>

פתחים 5

חור סופג, חור קולט, חור פולט, קו פשוט בין הרגליים שהופך למנהרה של חיים, פתח, אולי פתחים, פתיחה, ככה וככה אצבעות פתיחה, מנהרת חיים, מנהרות, נהרות, נהרה, אור, אורות קטנים באפלה, אגי משעול מתוך קטלוג התערוכה. >>>

פתחים 4

תעתועי התת, אולי מחילה, מחילה זה טוב, בין כל שתי רגליים של כל אישה יש הדבר הזה הכהה, משולש מרובע, מחילה, רחם, רחמים, אפילו נשים בתור לבנק, תנוחה של גלגול מחילות, אגי משעול מתוך קטלוג התערוכה. >>>

פתחים 3

כל מה שלמטה, הדרק סייד, הנבכים, נבכים זה יפה, רבים שאין להם יחיד, נבך ועוד נבך, כמו מעמקים שגם להם אין יחיד, ממעמקים, מנבכים קראתיך. אגי משעול מתוך קטלוג התערוכה. >>>

פתחים 2

או תת, אבל, TAT תת הכל, תתכל, תת הכרה, תת הקרקע, תת עיר, תת עולם, תת הדברים כולם, תתים, הלמטה. אגי משעול מתוך קטלוג התערוכה. >>>

פתחים 1

פתחים, בור סופג, חור סופג, חור שחור. בור שואב, בור בולע, ספטינג. אולי ספטינג, כמו גורה, חרה, חיריה, אופס. אגי משעול מתוך קטלוג התערוכה. >>>

 

סטודיו - כתב עת לאמנות גליון 114

אריאלה אזולאי מסבירה איך זה נראה לה ועונה לשאלות קשות, קרן רוסו- שיחה, בוריס מיכאילוב, קומר ומלמד עושים את זה עם פילים, טייט מודרן, יהודית סספורטס במוזיאון ת"א, קרן היינריך בל- סיכום ביניים. >>>

אריאלה אזולאי איך זה נראה לך?

קובץ שיחות עם בעלי מקצוע, שיחות החושפות שמה שנגלה למבט של בעל מקצוע אחד איננו בהכרח מה שנגלה מנקודת מבטו של בעל מקצוע אחר. שיחה עם הטייס שנטל חלק במבצע ענבי זעם, שיחה עם ארכיטקט, שיחה עם צוללן, שיחה עם רופא מארגון רופאים ללא גבולות , שיחה עם אמנית ועוד. >>>

מיקי קרצמן גופה 2

דליה אמוץ בקעה 4

 

גירסה להדפסה

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved

בית