בית

בבל , , 27/6/2017

                           

 

מישל וולבק הגרמני


הנה כך מתנהלים חייו של הגרמני. במשך הנעורים וגיל הבשלות, הגרמני עובד (על פי רוב בגרמניה). לפעמים הוא מובטל, אבל לעיתים תכופות פחות מהצרפתי. השנים חולפות, ומה שלא יהיה, הגרמני מגיע לגיל הפרישה; מעתה עליו לבחור את מקום המגורים שלו. האם יבחר לגור בחווה קטנה בסואב? בבית בפרבר יוקרה של מינכן? לפעמים, אבל במציאות זה קורה פחות ופחות. מוטציה עמוקה עוברת על הגרמני הקשיש בין גיל חמישים וחמש לשישים. כמו החסידה בחורף, כמו ההיפי המזדקן, כמו הישראלי המכור לגואה טראנס, הגרמני בן השישים עובר דרומה. מוצאים אותו בספרד, בדרך כלל על רצועת החוף שבין קרטגנה לוולנסיה. פרטים מסויימים - מסביבה סוציו-אקונומית באופן כללי אמידה יותר - ניצפו באיים הקנריים או במדירה.
המוטציה העמוקה הזו, הקיומית, הסופנית, אינה מפתיעה את הסובבים אותו; היא הוכנה באינספור חופשות והופכת כמעט לבלתי-הפיכה על ידי עצם רכישת הדירה. כך הגרמני חי, נהנה משנותיו היפות האחרונות. תופעה זו התגלתה לי לראשונה בנובמבר 1992. כשנהגתי במכוניתי קצת צפונה מאליקנטה הבליח בי רעיון מוזר לעצור במיני-עיר, שעל דרך האנלוגיה ניתן היה לאפיין ככפר. הים היה קרוב מאוד. לכפר הזה לא היה שם; כנראה שלא היה להם זמן - למראית עין, אף בית לא נבנה לפני 1980. השעה היתה 17:00. כשהלכתי ברחובות השוממים, שמתי לב, לפני הכל, לתופעה מוזרה: כל השלטים בחנויות ובבתי הקפה, תפריטי המסעדות, הכל היה כתוב בשפה הגרמנית. קניתי כמה מצרכים, והתחלתי לשים לב שהמקום מתחיל להתמלא בחיים. אוכלוסיה פחות או יותר צפופה החלה להידחק ברחובות, בכיכרות, על חוף הים; היא נראתה מונעת על ידי תיאבון עירני לצרכנות. עקרות בית יצאו ממעונותיהן. משופמים בירכו זה את זה בחמימות, כשהם כנראה מבררים פרטים באשר לערב. ההומוגניות של האוכלוסיה הזו, קודם כל מפתיעה, הפכה לאט לאט לכפייתית ולקראת השעה 19:00 הפכה לודאות: העיר היתה מאוכלסת באופן מוחלט על ידי פנסיונרים גרמנים.
מהבחינה המבנית, חייו של הגרמני מזכירים מאוד את חייו של הפועל הזר. נתונה ארץ A וארץ B. ארץ A נתפשת כארץ עבודה; הכל שם פונקציונלי, משעמם ומדויק. בעוד שבארץ B, שם מעבירים את הזמן בבילויים; החופשות, הפנסיה. מצטערים לעזוב אותה, שואפים לחזור אליה. רק בארץ B רוקמים חברויות אמיתיות, חברויות עמוקות; רק בארץ B מבצעים רכישה של מעון, מעון שרוצים להוריש לילדים. ארץ B ממוקמת בדרך כלל דרומה יותר.
האם ניתן להסיק מכך שגרמניה הפכה לאחד מהאזורים בעולם שהגרמני מאס בחיים בו ושמשם הוא נמלט מרגע שזה מתאפשר? אני סבור שאפשר להסיק זאת. דעתו על ארץ הולדתו מצטרפת לזו של הטורקי. אין הבדל של ממש; אף על פי כן, נשארו מעט פרטים.
באופן כללי הגרמני מצויד במשפחה המורכבת מילד אחד עד שניים. כהוריהם בשעתם, הילדים עובדים. כך מזדמנת לפנסיונר שלנו ההזדמנות למיקרו-הגירה - עונתית מאוד, כי היא מתרחשת בזמן תקופת החגים, כלומר בין חג המולד לשנה החדשה. (זהירות: התופעה המתוארת כאן לא נצפתה על פועלים זרים מובהקים; הפרטים הועברו אלי על ידי ברטראן, מלצר בברסרי "לה מדיטרנה" בנרבון).
הדרך בין קרטגנה לוופרטל היא ארוכה, גם כשהיא נעשית במכונית עם מנוע רב עוצמה. הערב יורד ואין זה נדיר איפוא שהגרמני חש צורך לבצע עצירה; חבל לנגדוק-רוסיון, המצויד באפשרויות רבות של מלונאות מודרנית, הוא אופציה מספקת. בשלב זה, הגרוע מכל כבר נמצא מאחור - רשת האוטוסטרדות הצרפתית, למרות הכל, עדיין עדיפה על הרשת הספרדית. נינוח אחרי הארוחה (צדפות בוזנג, תמנונים בנוסח פרובנסלי, בויאבס קטן לזוג לפי העונה), הגרמני נשפך. הוא מדבר אז על בתו, שעובדת בגלריה לאמנות בדיסלדורף; על חתנו, איש המחשבים; על הבעיות של הזוגיות שלהם ועל פתרונות אפשריים. הוא מדבר.

"Wer reitet so spat durch Nacht und Wind?
Es ist der Vater mit seinen kind."

מה שאומר הגרמני, בשעה זו ובשלב זה, אין לו עוד הרבה חשיבות. בכל מקרה, הוא נמצא בארץ ביניים, ויכול לתת דרור למחשבותיו העמוקות; ומחשבות עמוקות, לא חסר לו.
מאוחר יותר, הוא נרדם; וזה כנראה הדבר הטוב ביותר שהוא יכול לעשות.


היתה זו הרובריקה: "שער הפרנק-מארק, המודל הכלכלי הגרמני". לילה טוב לכולם.



נכתב ב-01/01/99
ברשת מ-25/03/03

כניעה

פרנסואה הוא פרופסור לספרות בסורבון המתמחה ביצירתו של הסופר בן המאה ה-19 ז'וריס–קרל הויסמנס. בזמנים רגילים, הוא היה יכול לקוות לחיים שלווים, לקריירה אקדמית משעממת אך מספקת ואולי אפילו למערכת יחסים
משמעותית עם אהובתו מרים, סטודנטית יהודייה. >>>

המפה והטריטוריה

כשז'ד מרטן נסע לאירלנד לפגוש את מישל וולבק כדי לשכנע אותו לכתוב הקדמה לקטלוג התערוכה השנייה שלו, סדרת "המקצועות הפשוטים", הוא היה אמן כמעט נשכח. >>>

לצאת מהמאה העשרים

העולם הוא בגודל בינוני.
(...)
שום דבר בעולם הזה לא יפה יותר מאשר הערפל העולה מעל הים.

בספר זה מכונסים טקסטים שכתב מישל וולבק בין הרומן "החלקיקים האלמנטריים" (1998) ובין הרומן "פלטפורמה" (2001). >>>

להישאר בחיים

בטקסטים אלה, הנעים בין מסה, כתבה עיתונאית, מניפסט, סיפור קצר, שירה ושירה בפרוזה, מסמן וולבק בכתיבתו החדה, המחוספסת והלקונית את המתווה הראשוני של עולמו: השמים ריקים, המבטים אבודים, הזמנים מתים. >>>

אפשרות של אי

מי מביניכם ראוי לחיי נצח?

דניאל הוא קומיקאי ציני שעשה קריירה מטאורית מבדיחות מרושעות ונבזיות על מין, מוצא, דת וגזע.
סיפור החיים שלו הוא רדיפה אחר אהבה, מין ונעורים, ובריחה מהשיעמום, מהבדידות ומהזיקנה. >>>

פלטפורמה

על גברים מאירופה ונשים מתאילנד, על תעשייה, תיירות, מין, תקשורת, כלכלה, אהבה, פוליטיקה. וולבק ממשיך לתעד את שקיעתו של האדם המערבי ומוסיף לקטלוג ההבלים של ההוה שלל מפגשים בלתי אפשריים שבין העולם הראשון ובין העולם השלישי. >>>

הרחבת תחום המאבק

איש מחשבים צעיר וחסר ייחוד נשלח למורת רוחו להפיץ את בשורת המחשב ברחבי צרפת. חייו הולכים ומתבררים כירידה מתמשכת אל השאול של חיי היומיום. שום דבר דרמטי רק החיים שכל אחד מכיר: עבודה, בילוים, מין, צרכנות, טלוויזיה. >>>

החלקיקים האלמנטריים

מישל וברונו הם שני אחים למחצה שנולדים בשנות החמישים ומתבגרים עם המאה העשרים, החברה הצרכנית והפורנוגרפיה. החלקיקים האלמנטריים הוא הרומן השני של מישל וולבק שהציב אותו כדמות הפרובוקטיבית והחשובה של הספרות הצרפתית העכשווית. >>>

 

מכתב מ-26 בינואר 2008

שבו מישל וולבק פותח באש: "יחד אנחנו מהווים סמל מופתי להתנוונות המחרידה של התרבות והאינטליגנציה הצרפתיות". >>>

כניעה: ההתחלה

במשך כל שנות נעורי העצובות, הויסמנס היה עבורי חבר לחיים, חבר נאמן; מעולם לא פקפקתי בו, מעולם לא שקלתי לזנחו, גם לא לפנות לנושא אחר; ואז, אחר–צהריים אחד ביוני 2007, אחרי השתהות ממושכת, אחרי התפתלויות רבות, אפילו קצת מעבר למקובל, הגנתי לפני חבר השופטים של >>>

לנזרוטה (ההתחלה)

גבר בודד שהחמיץ את ליל הסילבסטר האחרון של המאה העשרים רוכש במחיר מבצע שבוע נופש "הכול כלול" באי לנזרוטה שבקנריים. באי השומם ונטול האטרקציות הוא פוגש תיירים אירופים אחרים שמאבדים את דרכם כמוהו ומתוודע לכת מסתורית שבחרה להקים במקום שגרירות לחוצנים. >>>

שירת התנועה המופסקת

"כל אדם מסוגל לייצר בעצמו מעין מהפכה קרה אם יתמקם למשך רגע מחוץ לשטף המידע-פרסומת. קל מאוד לעשות זאת; מעולם לא היה קל יותר להתמקם, ביחס לעולם, בעמדה אסתטית: די לפסוע צעד אחד הצדה. ואפילו הצעד הזה, בסופו של דבר, אינו דרוש. >>>

אבטלה

אֲנִי חוֹלֵף בָּעִיר שֶמִמֵנָה לְכְּלוּם אֵינִי מְצָפֶּה
בֵּין יְצוּרִים אֶנוֹשִיִים תָּמִיד חַדָשִים
את המֶטְרוֹ האֲוִוירִי הַזֶה אֲנִי מַכִּיר בְּעַל פֶּה;
לִפְעָמִים אֲנִי יָכול לא לְדָבֵּר חודָשִים. >>>

תנוך האוזן הימנית שלי

מותקף על ידי המחלה, הגוף אינו מאמין יותר לשום אפשרות של הקלה. שיר בפרוזה מאת מישל וולבק. >>>

מאחורי השיניים שלי

מאחורי השיניים שלי ועד סוף הגרון שלי החיך שלי מרופד בהסתעפויות חומות, מוקשות ומסובכות זו בזו כענפים מתים; אבל בתוכם חי עצב של כאב. >>>

כמו קרפיונים

כדי להסוות את ריח המוות שיוצא לנו מהלוע, שיוצא לנו בלתי מנוצח מהלוע, אנחנו מוציאים מילים. >>>

סוף הערב

זה יהיה, על אף זאת, לילה מוגן; אבל לא תעריכו את ההגנה הזאת. אתם תעריכו אותה רק יותר מאוחר. כשתחזרו לעיר, כשתחזרו לאור היום, כשתחזרו לעולם. >>>

קליאופטרה 2000

הצעירים והיפים מזדיינים עם צעירים ויפים אחרים; הזקנים והמכוערים מזדיינים עם זקנים ומכוערים אחרים. אשתי ואני השתייכנו לקטגוריית הבינוניים ; אנחנו מזדיינים לפיכך, בבינוניות, עם בינוניים אחרים. >>>

כמו וויקאנד ברכב

כמו וויקאנד ברכב,
כמו סרטן ברחם,
המקרים המשתרשרים
לפי תכנית מסתדרים.

ובכל זאת, המגבות הרטובות,
לאורך הבריכות הנבובות,
משמידות את הכניעה
והמוח נכנס לתנועה. >>>

"מי ששם את האצבע על הפצע, בהכרח לוקח על עצמו את תפקיד האנטיפת."

מתוך ראיון עם מישל וולבק שראה אור בספר המסות שלו Interventions. >>>

 

www.houellebecq.info

האתר של וולבק (רב לשוני) >>>

 

גיום אפולינר אחד-עשר אלף המלקות

יצירת המופת הפורנוגרפית של המשורר גיום אפולינר מ- 1907 מגוללת בווירטואוזיות, בהומור ובקלילות את מעלליו המיניים של מוני וִיבֶּסְקוּ, נסיך רומני מזויף וחרמן אמיתי. >>>

לוקאס ברפוס מאה ימים

אפריל 1994. ההמון משתולל בקיגאלי, והאזרחים הזרים מפונים בבהלה מרואנדה.
דויד, עובד הארגון השווייצרי לסיוע ולפיתוח, מאוהב באגָת, בתו של פקיד ממשלתי גבוה, ואינו מתייצב בזמן לטיסה האחרונה.
במשך מאה ימים הוא מסתתר בביתו. >>>

דרור בורשטיין מטר המטאוריטים

המבט באריה בגן-החיות הוא גם מבט בכלוב. אנו ממקדים את הראייה בחלל שמעבר למוטות המתכת הצפופים, מתעלמים מן העובדה שמבטנו מתאפשר בגלל הסורגים, שהסורגים הם ההופכים את הפחד ליופי. ביום רביעי שעבר כל גופו של האריה הגדול שבשמים נמלא שאגות אור. >>>

שמעון בוזגלו גורנישט מיט גורנישט

"למרבה המזל אינני אשכנזי, ולכן, כמדומה או כמצופה, יש לי זכות לשלוף." מאמר ביקורת חריג בחריפותו על הספר "חזות מזרחית / שפת אם" שפרסם שמעון בוזגלו בגליון הראשון של מדור הספרים החדש ב"מעריב". >>>

 

גירסה להדפסה

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved

בית