בית

בבל , , 27/6/2017

                           

 

שירה אבן פיצה-פיצוץ
פיצה-פיצוץ

הסיפור מוקדש למפכ"ל המשטרה



רק עכשיו, יום אחרי, אני מבינה שהאשמה היא בי. בהתחלה לא קישרתי. ישבתי בערב במרפסת, קצת מתפלאת מדוע הסלולרי שלו עדיין לא זמין, קצת מתרפקת על גל הגעגועים שהציף אותי. שחזרתי בראשי את כל מה שהיה אתמול, ואז, ללא כל אזהרה מוקדמת, זה היכה בי: הכל קרה בגללי.
אין לי הרבה מה לספר על ההיכרות שלנו. הרי איך שראיתי אותו, מייד נדלקתי. הוא הזכיר לי אחד מאצני השליחים של נבחרת ארצות הברית באליפות העולם באתלטיקה, עור בגון שוקולד ותנועות של חתול. פגשתי אותו אחרי הצהריים, בדרך לבית הקפה השכונתי. הוא שאל אותי איזה אוטובוס מגיע למרכז העיר. הקול שלו היה חרישי אבל מאוד בטוח בעצמו. בעינייו החומות מייד זיהיתי שהוא מסתיר עצב. כשהראיתי ביד לאיזה כיוון ללכת לתחנה, נגעתי לו במקרה בכתף. הוא חייך. אני חייכתי. קצת רעדו לי הרגליים כששאלתי אותו אם הוא באמת ממהר להגיע למרכז או שיש לו מעט זמן פנוי. ישבנו בקפה ודיברנו על כל מה שרק אפשר ובכלל לא שמנו לב איך הזמן עבר ובחוץ כבר נהיה חשוך לגמרי. בדרך כלל אני הרבה יותר איטית אבל במקרה הזה לא התאפקתי. אפילו קראתי לו בכף היד וראיתי שיש לו קו חיים מצחיק, מקוטע. הרגעתי אותו. הסברתי שזה בכלל לא מסמל את אורך החיים.
"לרגע דאגתי," אמר ומשך את כף ידו מבין ידיי והציץ בשעון. ידעתי שזה עכשיו או לעולם לא. הצעתי:
"אתה יודע, אני גרה ממש במרחק של חמש דקות הליכה מפה. אולי אתה רוצה לראות אצלי את אליפות העולם באתלטיקה?"
בדרך אלי הביתה חיבקתי אותו, ככה שאת אליפות העולם באתלטיקה לא ראינו, אבל לדעתי הזמן שבו לקח לנו לעלות במדרגות הוא שיא-עולם לזוגות שהידיים שלהם חובקות זה את זו. הסקס היה פיצוץ. אחר כך פשוט שכבנו לנו על הגב ודיברנו ואני בעצמי לא יודעת מה עבר לי בראש לפני שאמרתי:
"אתה יודע, בעצם אתה הראשון..."
הוא התהפך על הצד ובחושך לא יכולתי לראות את הבעת פניו בבירור אבל ידעתי שהוא תמה מאוד.
"מה, את..."
"לא," צחקתי, "טיפשון, ברור שלא, מה, לא שמת לב? פשוט התכוונתי שאתה הראשון, כי לפניך אף פעם לא שכבתי עם..." ואז אמרתי את המילה הזאת, עם ארבע האותיות, והשתררה דממה.
הוא פשוט שכב לו לצידי ושתק והייתי בטוחה שהכל הרוס וכבר דמיינתי איך הוא מזנק לפתע מהמיטה, מתלבש ומשאיר אותי לבד. תקתוק שעון הקיר מעל למיטה הלך והשתכפל בתוך חזי. לא היה לי מושג איך להחזיר את המצב לקדמותו. אבל אז הוא פשוט התרצה, וקבר את שפתיו בצווארי. הוא שאל אם בא לי עוד פעם. כמובן שלא סירבתי והתפלאתי כמה כוח יש לו בשעה שהוא חודר לתוכי, כמעט באלימות, ואחזתי בכף ידו ושמתי אותה על פי על מנת לא לצעוק מרוב הנאה, כי השעה הייתה כל כך מאוחרת ולא רציתי להעיר את השכנים.
"תגיד," שאלתי אותו אחרי הפעם השנייה, "אתה לא רעב? אולי בא לך שאזמין פיצה?"
משום-מה לקח לו המון זמן לענות. הוא הדליק את האור ולקח את כף ידי בין כפותיו הגדולות. בערב של יום המחרת נזכרתי: לרגע אחד היה בעיניו מבט שונה, כבוי. כאילו ששוב אמרתי משהו שפער בינינו תהום, או כאילו שאינו רואה אותי כלל, כאילו שאני שקופה, מיותרת. ואז, שוב, אורו עיניו. הוא הביט ישר אל תוך עיני. בידו האחת קירב את כף ידי אל שפתיו, בידו האחרת פרע את שיערי וצחק.
"פיצה..." הוא אמר בעניין, "את יודעת... פיצה זה רעיון בכלל לא רע!"
הוא יצא מוקדם בבוקר, בזמן שעוד ישנתי, והשאיר לי על הכרית פתק עם המספר של הסלולרי שלו. לא רציתי להישמע להוטה מדי. הצלחתי להתאפק ולא להתקשר עד ארוחת הצהריים. בזמן שחיממתי את שאריות הפיצה של אתמול, חייגתי את המספר. במשך שתיים-שלוש שניות שמעתי המון קולות מעברו השני של הקו. ואז נהיה שקט מוחלט. הקו נותק.

מונה

היא סופרת את מספר הפעמים שבני נכנס ויוצא (השיא שלו הוא חמישים ושמונה) עד שהוא גומר על הבטן ומורח טוב טוב על הבטן, החזה ושיפולי הצוואר, בגלל ש"זה בריא לעור". >>>

פגישה עיוורת

מכל המבטים, שנואים עליה במיוחד המבטים שהיא מרגישה בהם רגע אחרי שהם כבר התיישבו לה על הצוואר. היא חושבת שלפני שהרגישה בהם, הם היו אולי דומים לפרפרים. >>>

מי מפחד מאיה

לא האמנתי לה. אבל אז היא קמה, כרעה, הורידה את התחתונים והוציאה מבין רגליה שיניים תותבות. >>>

צריך להרוג ערבי!

נועם אמר שצריך להרוג ערבי ואני אמרתי שזה בכלל לא פשוט רק בטלוויזיה זה נראה קל. >>>

הכוס השישי

כל היום היא מתלוננת - הכוס שלי מקולקל, הכוס שלי מקולקל. אני שואל אותה, מה זאת אומרת הכוס שלך מקולקל. רק אתמול קנינו לך כוס חדש. >>>

מוות בפיג'מה

המוות לבש פיג'מת פסים ומעליה מעיל עור.
הוא נכנס דרך החלון שלי דקה לפני תחילת מהדורת החדשות בערוץ 2. התיישב על הספה בחדר האורחים. בלי לומר מילה, לקח את השלט של הטלוויזיה ולחץ על off. >>>

על יחסי מין אחרי פיגועי תופת

אחרי כל פיגוע קשה, ליאת ואני היינו ניצבים בפני בעיה קורעת לב. לשכב או לא לשכב? >>>

 

ניקולאס בלינקו האב גראס

מותחן פוליטי הזוי שבמרכזו דיוויד, מסטול נצחי וסוחר סמים לשעבר. הוא מגיע לבית לחם לבצע עיסקת נדל"ן עם חברו הפלסטיני טוני. העניינים מסתבכים, לדיוויד אין מה לעשן והוא כמעט יוצא מדעתו, והשב"כ בעקבותיו... >>>

ברנאר-אנרי לוי מי הרג את דניאל פרל?

דניאל פרל, כתב הוול סטריט ג'ורנל, נרצח באכזריות ב- 31 בינואר 2002 לאחר שנחטף שמונה ימים קודם לכן על ידי קבוצת "מטורפי אל" בקראצ'י. ברנאר-אנרי לוי, האינטלקטואל הצרפתי-יהודי הנודע חקר את הפרשה תוך שהוא צועד בעקססבותיהם של פרל ושל רוצחו, עומר שייח'. >>>

מיקי קרצמן פלסטינים 1

מיקי קרצמן יגאל עמיר

 

גירסה להדפסה

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved

בית