בית

בבל , , 19/7/2019

                           

 

גיא עד דו"ח של חברת ביטוח
דו"ח של חברת ביטוח / גיא עד

אני מפעילה את הטייפ. הרי לא אוכל לזכור כל מה שהוא מספר, מתאר, מסביר. הטייפ פועל ואני מרוכזת, מסתכלת על פניו, על ידיו המפרשות קטע מסוים, להמחשת המילים. אני מקשיבה. אחר כך אשב להעביר את עדותו מהטייפ אל הנייר. מילה במילה ארשום.
הוא מתרכז לרגע בטייפ היפני הזעיר. הוא מתפעל ממנו. ידיו המטופחות, הרכות, המריחות מסבונים של מקומות רחוקים המלאים בחרסינות ובמראות, אוחזות בסיגריה שלא מתאימה לו. הוא מקרב אותה לפה ויונק ממנה בעדינות, כמו כל דבר שהוא מקרב אל פיו. הוא משתעל, מתעטש, לוגם מעט, מתנצל, וממשיך בסיפורו. מרגע זה ואילך יתעלם מהטייפ כאילו לא היה קיים.

הוא מספר לי על הבוקר בו רכש את הכבשה לכבוד החג, כבשה שמנמנה וטובת בשר. הכל התנהל באופן מוצלח במיוחד. בעל הכבשה לא היה איש קשה. המחיר שביקש היה טוב לשני הצדדים, והכבשה עצמה לא מאנה להתיישב במושב האחורי של המיני-ואן השכור לנסיעה בחזרה אל העיר. עד-כדי-כך. אלא אחרי כעשרים קילומטרים החלה לדמם בנרתיק. מיד סטה לשביל המוביל אל רופא צאן מוכר וידוע שהתייעץ בטלפון עם כמה מגדולי המומחים ואז החליט לשים לה טמפון לעשרים וארבע שעות. מיד בהגיעם לעיר הוא שיכן אותה באזור טוב באחת מדירותיו הרבות, בקומה ארבע.
אמנם בפרק זמן זה פסק הדימום אך בשום אופן לא הסכימה הכבשה שיוציאו לה את הטמפון. נראה היה שהוא מועיל לה ושטוב לה איתו. הוא לא רצה להשתמש בכוח, שהרי הכבשה היתה מיועדת לאכילה - הוא בחר בה וקנה אותה, כי ראה עד כמה משובחת היא, והוא האמין שעד ליום שחיטתה עליה להיות מרוצה ונינוחה ואין לעצבן אותה, אחרת הבשר, הבשר. והבשר יועד לאהובתו, והוא ידע שדבר תלוי בדבר ואין דבר מנותק מאחר.
לכן נהג בעדינות אין קץ.
הוא ניסה לדבר אל ליבה כאשר הביא לה את העשב המשובח ביותר שמצא. הכבשה רק הניעה בראשה, תנועה שאצל בני האדם מתפרשת כסירוב. הוא אמר לה: 'כבשונת, יש לך עוד שבועיים לחיות. למה לך הטמפון הזה שתקוע לך ככה? הרי זה עלול לזהם אותך מאוד.' אבל הכבשה לא השתכנעה, ואפילו לא הסכימה שיתקרב אליה.

הוא פורש את ידיו בחוסר אונים, מצית עוד סיגריה שלא מתאימה לו, ולוגם מעט. הטייפ סופג לתוכו מילים, לא תנוחות.

בייאושו חשב שאולי אהובתו תדע לדבר אל ליבה של הכבשה. נשים, טמפונים. הוא ידע שתהיה זאת הקרבה עצומה ובכל זאת, אחרי שהקדיש לעניין יומיים של מחשבה עמוקה, בשיטת שתי וערב, החליט לוותר על גורם ההפתעה ולקחת את אהובתו לדירה ההיא, בקומה ארבע. לא היה לו מה להפסיד: כבשה חולה או כבשה עצבנית - שתי האפשרויות גרועות ואהובתו, אישה סוערת וטובת לב, ידעה לשכנע היטב. היא מאוד התרגשה מכך שהוא קנה לה כבשה לחג, וכלל לא התרעמה על שנגרע ממנה גורם ההפתעה. עד כדי כך שמחה שלא התאפקה, וכבר למטה, בחצר השכונה, קראה בקולי קולות אל הכבשה: 'כבשה, כבשתי, קבלי את ברכתי'. הכבשה, שבאותו רגע ליחכה גבעול רשד משובח שהונח לפניה בצלחת על רצפת המטבח, שמעה וטופפה בסקרנות לעבר הגזוזטרה. היא הניעה את ראשה בעדינות, בעודה תוחבת פניה בין חרכי המעקה כדי לראות מי זה הצועק שם בקולי קולות עליזים. לפתע, התמוטטה הגזוזטרה והכבשה צנחה לזרועות אהובתו.

הוא מביט בי. אני לא אומרת מילה, תוהה ביני לבין עצמי אם לעצור את הטייפ. הסיגריות האלה, הוא אומר לי כאשר הוא מצית סיגריה נוספת, ואני מסרבת להצטרף אליו.

למחרת הוא קבר את אהובתו ואכל את הכבשה. וכעת התביעה הזאת.
נכתב ב-01/01/01
ברשת מ-04/09/01

אגו מלגו

סיפורים על תרבות, בשר, מכות ואהבה. מסעו המודולרי של האגו משלב הלגו לשלב הפוסט עובר דרך באר שבע, ניו יורק ות"א ומגלה מציאות הגיונית ומבולבלת, ירוקה ומדממת. כדי לשרוד בעולם האורבני הכאוטי הזה, על הגיבורות לפתח לעצמן אגו אלסטי ולהפוך לנשים בעלות תושייה. >>>

 

גוש דן

קוראים לי אנה פרנק. אני לא אנה של היומן אבל בהחלט נקראתי על שמה מהסיבות הרגילות ובגיל חמש נלקחתי לאמסטרדם כדי לבקר במחבוא שלה ושל בני-משפחתה.
בהתעלם מהנסיבות שהביאו את משפחת פרנק להסתגר שם, המחבוא נראה סימפטי, ואמסטרדם הסבירה פנים. >>>

ילידת שישים ושבע

"לא שמעת על מין?", מין מה?" "יחסי מין. כשבחור ובחורה נפגשים ומשהו בריח מושך אותם אחד אל השני והם רוצים לנגוע, להתנשק, להתחבק,להתלקק". צחקתי. >>>

אגו מלגו

הבוקר התעוררתי עם צורך חזק מהרגיל למות. בקפיצה. זה בוקר נעים עם שמש רכה, שמים עם קונצנזוס, וארומה של פריחת הדרים. מצחיק. דווקא הבוקר. זה אפילו לא איזה יום אפור וגשום, שאומרים אחר כך, טוב, זה היה יום אפור וגשום. >>>

 

דאצ'יה מריאני קולות

מיקלה קנובה, שדרנית רדיו, "פסיכולוגית" של קולות אנושיים, חוזרת מחופשה ומגלה ששכנתה היפה, נרצחה באכזריות בדירתה. במקביל, מחליט מנהל תחנת הרדיו בה היא עובדת ,לערוך סדרה על פשעים לא מפוענחים נגד נשים. השדרנית מוצאת עצמה מעורבת בעל כורחה בפרשיית הרצח. >>>

ג'אנט ווינטרסון כתוב על הגוף

"כתוב על הגוף" הוא סיפור על אהבה ומחלה הכתוב בגוף ראשון. מיהו המספר? אנחנו יודעים שהוא חי לבדו בלונדון, מתרגם מרוסית לאנגלית, פעם אהב גברים והיום אהבתו נתונה לנשים, אך האם הוא גבר או אשה? הספר תואר כשילוב נדיר של סיפור אהבה והתבוננות פילוסופית בגוף. >>>

איימי בלום אהבה זה לא עוגה

באמצע דברי ההספד בהלוויה המשעממת וקורעת הלב של אמי, התחלתי לחשוב על ביטול החתונה. העשרים ואחד באוגוסט לא נראה לי תאריך מתאים, ג'ון ווסקוט לא נראה לי האדם המתאים להתחתן אתו, והיה לי קשה לראות את עצמי בשמלת המשי הלבנה שמרת ווסקוט הציעה לי. >>>

דיויד בורוז דיוקן עצמי כמלך הנרי השמיני

צילום שחור לבן מתוך התערוכה I Hate You In June משכן לאמנות עין-חרוד. >>>

 

גירסה להדפסה

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved

בית