בית

בבל , , 21/9/2017

                           

 

מישל וולבק הורדת גיל הפרישה
מישל וולבק / הורדת גיל הפרישה
-----------------------------------------------------
בימים עברו היינו מנחי-אירועים במועדוני נופש: היו משלמים לנו כדי לשעשע את האנשים, כדי לנסות ולשעשע את האנשים. מאוחר יותר, נשואים (ולעיתים קרובות יותר גרושים), חזרנו לכפר הנופש, הפעם כלקוחות. צעירים, צעירים אחרים, ניסו לשעשע אותנו. עד כמה שזה נגע לנו, ניסינו ליצור קשרים מיניים עם כמה מהמבקרים בכפר הנופש (לפעמים הם היו מנחים-לשעבר, לפעמים לא). לפעמים הצלחנו; בדרך-כלל נכשלנו. לא נורא השתעשענו. היום, מסכם המנחה-לשעבר בכפר הנופש, למעשה אין יותר כל משמעות שניתן לתת לחיינו.
ה- Holiday Inn Resort של סאפאגה, שנבנה ב- 1995 על חופי הים האדום, מציע 327 חדרים ו- 6 סוויטות מרווחות ונעימות. מהמיפרט, ניתן להזכיר את אולם הקבלה, ה- coffee-shop , המסעדה, מסעדת-החוף, הדיסקוטק ורחבת האירועים. המרכז המסחרי כולל בוטיקים שונים, בנק, מספרה. על אירועי הבידור מופקד צוות צרפתי-איטלקי סימפטי (ערבי ריקודים, משחקים שונים). בקיצור, אם נשתמש בביטוי של הנוסע, יש לנו עסק עם "יחידה נאה".
הורדת גיל הפרישה לגיל חמישים וחמש, המשיך המנחה-לשעבר במועדוני הנופש, התקבלה בחיוב על ידי אנשי ענף התיירות. קשה לשמור על רווחיותה של תשתית בסדר גודל שכזה, כשמסתמכים על עונה קצרה ומקוטעת המוגבלת בעיקר לחודשי הקיץ - ובמידה פחותה בתקופת חופשת החורף. הפיתרון חייב כמובן לכלול יצירת צ'רטרים המיועדים לפנסיונרים צעירים, שייקנו להם תעריפים מועדפים ויאפשרו לשלוט בתנועת התיירים. לאחר פטירת בן הזוג, הפנסיונר מוצא את עצמו במצב המזכיר מעט את זה של הילד: הוא נוסע בקבוצה, הוא חייב למצוא לעצמו חברים. אבל בזמן שהילדים משחקים עם הילדים, והילדות מפטפטות עם הילדות, הפנסיונרים מתקבצים ללא הבדל מין. למעשה, ניתן להבחין שהם מרבים באיזכורים וברמיזות בעלות אופי מיני; החרמנות המילולית שלהם היא ממש מדהימה. עד כמה שזה עשוי להיות מכאיב, אין מנוס מלהגיע למסקנה שהמיניות נראית כמשהו שמתגעגעים אליו אחר כך, כנושא שאוהבים לרקום מסביבו וריאציות נוסטלגיות. כך נוצרות חברויות, בשנים או בשלושה. ביחד הם מגלים את שער החליפין, מתכננים טיולים ברכב שטח. הפנסיונרים, קצת מכווצים, ובשער קצר, נראים כמו גמדים - זעפנים או חביבים, על פי אישיותו של כל אחד מהם. העמידות שלהם היא לפעמים מדהימה, מסכם המנחה-לשעבר.
"אני טוען שכל אחד והדת שלו, ושכל הדתות ראויות לכבוד" התערב, בלי שום קשר, מדריך הכושר. המנחה-לשעבר, שנפגע מההפרעה הזאת, מצא מפלט בשתיקה זועפת. בגיל חמישים ושתים, ובעונה זו של סוף ינואר, הוא היה אחד הלקוחות הצעירים ביותר. מכל מקום, הוא לא היה ממש פנסיונר, אלא בפנסיה מוקדמת, או בקדם-פנסיה, או משהו מהסוג הזה. לאחר שיידע את כולם באשר לאיכויותיו כאיש מקצוע לשעבר בענף התיירות, הוא הצליח ליצור לעצמו שם בקרב צוות הבידור. "השתתפתי בפתיחת הקלאב מד הראשון בסנגל", הוא אהב להזכיר. אחר כך הוא היה מזמרר, כשהוא מטייט צעד ריקוד: "אני הולך להשתולל בססס-נ-גל / עם חב-רררררה בתור גמל." בסך הכל הוא היה טיפוס נורא נחמד. אף על פי כן, בכלל לא הופתעתי כשלמחרת בבוקר מצאו את הפגר שלו, צף ברוגע על מימי בריכת-הלגונה.
-------------------------------------------
הסיפור התפרסם לראשונה בסידרה "זמנים מתים", בכתב העת Les Inrockuptibles
מצרפתית: שרון רוטברד

הולידיי אין סאפאגה, סיני

חוש המאבק

מחסום אחרון נגד הליברליזם :

אָנוּ דּוֹחִים אֶת הָאִידֵאוֹלוֹגְיָה הַלִּיבֶּרָלִית מִשּׁוּם שֶׁאֵין
בִּיכָלְתָּהּ לְהַתְווֹת לָנוּ כִּוּוּן , נָתִיב שֶׁיּוֹבִיל לְפִיּוּס
שֶׁל הַפְּרָט עִם הַדּוֹמִים לוֹ בְּקֶרֶב קְהִלָּה >>>

כניעה

פרנסואה הוא פרופסור לספרות בסורבון המתמחה ביצירתו של הסופר בן המאה ה-19 ז'וריס–קרל הויסמנס. בזמנים רגילים, הוא היה יכול לקוות לחיים שלווים, לקריירה אקדמית משעממת אך מספקת ואולי אפילו למערכת יחסים
משמעותית עם אהובתו מרים, סטודנטית יהודייה. >>>

המפה והטריטוריה

כשז'ד מרטן נסע לאירלנד לפגוש את מישל וולבק כדי לשכנע אותו לכתוב הקדמה לקטלוג התערוכה השנייה שלו, סדרת "המקצועות הפשוטים", הוא היה אמן כמעט נשכח. >>>

לצאת מהמאה העשרים

העולם הוא בגודל בינוני.
(...)
שום דבר בעולם הזה לא יפה יותר מאשר הערפל העולה מעל הים.

בספר זה מכונסים טקסטים שכתב מישל וולבק בין הרומן "החלקיקים האלמנטריים" (1998) ובין הרומן "פלטפורמה" (2001). >>>

להישאר בחיים

בטקסטים אלה, הנעים בין מסה, כתבה עיתונאית, מניפסט, סיפור קצר, שירה ושירה בפרוזה, מסמן וולבק בכתיבתו החדה, המחוספסת והלקונית את המתווה הראשוני של עולמו: השמים ריקים, המבטים אבודים, הזמנים מתים. >>>

אפשרות של אי

מי מביניכם ראוי לחיי נצח?

דניאל הוא קומיקאי ציני שעשה קריירה מטאורית מבדיחות מרושעות ונבזיות על מין, מוצא, דת וגזע.
סיפור החיים שלו הוא רדיפה אחר אהבה, מין ונעורים, ובריחה מהשיעמום, מהבדידות ומהזיקנה. >>>

פלטפורמה

על גברים מאירופה ונשים מתאילנד, על תעשייה, תיירות, מין, תקשורת, כלכלה, אהבה, פוליטיקה. וולבק ממשיך לתעד את שקיעתו של האדם המערבי ומוסיף לקטלוג ההבלים של ההוה שלל מפגשים בלתי אפשריים שבין העולם הראשון ובין העולם השלישי. >>>

הרחבת תחום המאבק

איש מחשבים צעיר וחסר ייחוד נשלח למורת רוחו להפיץ את בשורת המחשב ברחבי צרפת. חייו הולכים ומתבררים כירידה מתמשכת אל השאול של חיי היומיום. שום דבר דרמטי רק החיים שכל אחד מכיר: עבודה, בילוים, מין, צרכנות, טלוויזיה. >>>

החלקיקים האלמנטריים

מישל וברונו הם שני אחים למחצה שנולדים בשנות החמישים ומתבגרים עם המאה העשרים, החברה הצרכנית והפורנוגרפיה. החלקיקים האלמנטריים הוא הרומן השני של מישל וולבק שהציב אותו כדמות הפרובוקטיבית והחשובה של הספרות הצרפתית העכשווית. >>>

 

מחסום אחרון נגד הליברליזם

אָנוּ דּוֹחִים אֶת הָאִידֵאוֹלוֹגְיָה הַלִּיבֶּרָלִית מִשּׁוּם שֶׁאֵין
בִּיכָלְתָּהּ לְהַתְווֹת לָנוּ כִּוּוּן , נָתִיב שֶׁיּוֹבִיל לְפִיּוּס
שֶׁל הַפְּרָט עִם הַדּוֹמִים לוֹ בְּקֶרֶב קְהִלָּה
שֶׁנִּתָּן לְכַנּוֹתָהּ >>>

מכתב מ-26 בינואר 2008

שבו מישל וולבק פותח באש: "יחד אנחנו מהווים סמל מופתי להתנוונות המחרידה של התרבות והאינטליגנציה הצרפתיות". >>>

כניעה: ההתחלה

במשך כל שנות נעורי העצובות, הויסמנס היה עבורי חבר לחיים, חבר נאמן; מעולם לא פקפקתי בו, מעולם לא שקלתי לזנחו, גם לא לפנות לנושא אחר; ואז, אחר–צהריים אחד ביוני 2007, אחרי השתהות ממושכת, אחרי התפתלויות רבות, אפילו קצת מעבר למקובל, הגנתי לפני חבר השופטים של >>>

לנזרוטה (ההתחלה)

גבר בודד שהחמיץ את ליל הסילבסטר האחרון של המאה העשרים רוכש במחיר מבצע שבוע נופש "הכול כלול" באי לנזרוטה שבקנריים. באי השומם ונטול האטרקציות הוא פוגש תיירים אירופים אחרים שמאבדים את דרכם כמוהו ומתוודע לכת מסתורית שבחרה להקים במקום שגרירות לחוצנים. >>>

שירת התנועה המופסקת

"כל אדם מסוגל לייצר בעצמו מעין מהפכה קרה אם יתמקם למשך רגע מחוץ לשטף המידע-פרסומת. קל מאוד לעשות זאת; מעולם לא היה קל יותר להתמקם, ביחס לעולם, בעמדה אסתטית: די לפסוע צעד אחד הצדה. ואפילו הצעד הזה, בסופו של דבר, אינו דרוש. >>>

אבטלה

אֲנִי חוֹלֵף בָּעִיר שֶמִמֵנָה לְכְּלוּם אֵינִי מְצָפֶּה
בֵּין יְצוּרִים אֶנוֹשִיִים תָּמִיד חַדָשִים
את המֶטְרוֹ האֲוִוירִי הַזֶה אֲנִי מַכִּיר בְּעַל פֶּה;
לִפְעָמִים אֲנִי יָכול לא לְדָבֵּר חודָשִים. >>>

תנוך האוזן הימנית שלי

מותקף על ידי המחלה, הגוף אינו מאמין יותר לשום אפשרות של הקלה. שיר בפרוזה מאת מישל וולבק. >>>

מאחורי השיניים שלי

מאחורי השיניים שלי ועד סוף הגרון שלי החיך שלי מרופד בהסתעפויות חומות, מוקשות ומסובכות זו בזו כענפים מתים; אבל בתוכם חי עצב של כאב. >>>

כמו קרפיונים

כדי להסוות את ריח המוות שיוצא לנו מהלוע, שיוצא לנו בלתי מנוצח מהלוע, אנחנו מוציאים מילים. >>>

סוף הערב

זה יהיה, על אף זאת, לילה מוגן; אבל לא תעריכו את ההגנה הזאת. אתם תעריכו אותה רק יותר מאוחר. כשתחזרו לעיר, כשתחזרו לאור היום, כשתחזרו לעולם. >>>

קליאופטרה 2000

הצעירים והיפים מזדיינים עם צעירים ויפים אחרים; הזקנים והמכוערים מזדיינים עם זקנים ומכוערים אחרים. אשתי ואני השתייכנו לקטגוריית הבינוניים ; אנחנו מזדיינים לפיכך, בבינוניות, עם בינוניים אחרים. >>>

כמו וויקאנד ברכב

כמו וויקאנד ברכב,
כמו סרטן ברחם,
המקרים המשתרשרים
לפי תכנית מסתדרים.

ובכל זאת, המגבות הרטובות,
לאורך הבריכות הנבובות,
משמידות את הכניעה
והמוח נכנס לתנועה. >>>

הגרמני

"כשהלכתי ברחובות השוממים, שמתי לב, לפני הכל, לתופעה מוזרה: כל השלטים בחנויות ובבתי הקפה, תפריטי המסעדות, הכל היה כתוב בשפה הגרמנית. " >>>

"מי ששם את האצבע על הפצע, בהכרח לוקח על עצמו את תפקיד האנטיפת."

מתוך ראיון עם מישל וולבק שראה אור בספר המסות שלו Interventions. >>>

 

www.houellebecq.info

האתר של וולבק (רב לשוני) >>>

 

עמנואל ברנהיים אשתו

רופאה בת 30 מנהלת רומן חשאי עם גבר. היא אוספת בשקדנות את החפצים שהוא מותיר אחריו (עטיפות קונדומים , קוביות סוכר, מקלות לערבוב קוקטיילים) ואת בדלי האינפורמציה הנדירים שהוא מספק לה (על אשתו , על עבודתו, ושוב על אשתו) סיפור פשוט על אהבה, על ניאוף ועל יחסים. >>>

מארי נדיאיי רוזי קארפ

שנותיה הראשונות של רוזי קארפ עברו עליה בעיר בריב-לה-גיארד שבדרום מערב צרפת, שם גדלה עם אחיה לזאר והוריה, מרת קארפ, שנעשתה אחות ופתחה במרכז העיר עסק קטן לטיפולי קוסמטיקה ביתיים וקארפ, שהיה רב-סמל ראשון. >>>

מישל פוקו "אך מה מסוכן כל-כך בעובדה שאנשים מדברים, ושדיבוריהם הולכים ומתרבים עד בלי גבול? היכן אפוא טמונה הסכנה?"

"לשיח שאשא היום, ולאלה שאצטרך לשאת כאן אולי במשך שנים, הייתי רוצה, לו היה הדבר אפשרי, להסתנן בחשאי. יותר משהייתי רוצה לשאת דברים, הייתי רוצה להיעטף על ידי הדברים ולהינשא באמצעותם הרחק מעבר לכל התחלה אפשרית. >>>

ז'ורז' פרק העין תחליק, ראשית כל, על פני השטיח האפור של מסדרון ארוך, גבוה וצר.

הפתיחה של "הדברים" בתרגומו של דן דאור >>>

 

גירסה להדפסה

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved

בית