בית

בבל , , 27/7/2017

                           

 

גי דבור תכנית לשיפורים רציונליים של פאריז
(מתוך כתב העת "פוטלטש" 23)

הלטריסטים שהתכנסו ב- 26 בספטמבר (1955) ניסחו את ההצעות הבאות לפתרון הבעיות האורבניות שהתעוררו במסגרת הדיון. הם מסבים את תשומת הלב לכך שלא תתקבל כל הצעה מעשית כל עוד לא הוחל במשימה שנראתה לכולם הדחופה ביותר, יישור השטח.

הרכבת התחתית צריכה לפעול כל הלילה, אחרי שהרכבות פסקו מלנוע. על המעברים והרציפים להיות מוארים באור עמום ומהבהב.

גגות פאריז צריכים להיות פתוחים לתנועת הולכי רגל באמצעות שינויים בסידורי מילוטי האש ובניית סולמות וגשרים, היכן שצריך.

גנים ציבוריים צריכים להיות פתוחים כל הלילה, לא מוארים (במקרים מסויימים, אור עמום יכול להיות מוצדק בהתאם לשיקולים פסיכו-גיאוגרפים).

כל פנסי הרחוב צריכים להיות מצויידים במפסקים. התאורה צריכה להיות לשימוש ציבורי.


באשר לכנסיות, ארבע הצעות הוגשו וכולן נמצאו ראויות עד שהניסוי המתאים יוכיח מי מהן הטובה ביותר:

ג. א. דבור
טוען בזכות ההריסה המוחלטת של בנינים דתיים מכל סוג. (כל שריד לא יוותר מהן והקרקע שלהן תשמש לצרכים אחרים).
ז'יל וולמן מציע שהכנסיות יישארו על כנן אבל יופשטו מכל תוכן דתי. יש לנהוג בהן כבבניינים רגילים. מותר יהיה לילדים לשחק בהן.
מישל ברנשטיין מציעה שהכנסיות יהרסו באופן חלקי, כך שההריסות שלהן ירמזו על תפקודן המקורי (מגדל סן ז'ק בבולבאר סבסטופול הוא דוגמה לא מכוונת לכך). הפתרון האידיאלי יהיה גילוח הכנסיות ובניית הריסות במקומן. האלטרנטיבה הראשונה עדיפה מטעמים כלכליים.
לבסוף, ז'ק פיון בעד הפיכת הכנסיות לבתים מפחידים (תוך שימור האווירה הנוכחית שלהן והדגשתה באפקטים מיוחדים).

הכל הסכימו שיש לדחות שיקולים אסתטיים ושיש להשתיק את מעריצי השערים הגדולים של קתדרלת שארטר. יופי, שאין בו הבטחה של אושר, חייב להיעלם. ומה מייצג יותר אומללות מאשר סוג המונומנטים הללו לכל מה שיש להילחם בו , מונומנטים לצד הלא אנושי של החיים?


תחנות רכבת
צריכות להישאר כפי שהן. הכיעור הנוגע ללב שלהן מוסיף הרבה לתחושת הארעיות שהופכת אותם למושכים כל כך. ז'יל וולמן קרא להסרת כל שילוט או מידע בנוגע ליציאות הרכבת (יעדים, זמנים וכו'). כל זה יקדם את הסחף. לאחר ויכוח עירני, אלה שהתנגדו לצעד הזה פרשו את טיעוניהם וההצעה התקבלה ללא הסתייגויות. הסביבה ההילתית של התחנות תודגש על ידי שידור הודעות ממספר רב של תחנות אחרות וגם מנמלים.

בתי קברות
צריכים להתבטל. כל הגופות והזכרונות יושמדו באופן מוחלט: ללא אפר וללא שרידים. (חשוב לציין שהתעמולה הריאקציונרית לשרידים אלה של עבר מנוכר מהווה את האסוציאציות האוטומטיות ביותר. האם אפשר לראות בית קברות מבלי להיזכר במוריאק, ז'יד או אדגר פור?)

מוזיאונים
חייבים להיכחד ויצירות המופת יחולקו בין הברים (היצירות של פיליפ דה שמפניי בבתי הקפה הערבים של רחוב קסבייה-פריבה; "הפולחן" של דויד ב"טונו" [החבית] במונטניי-גנבייב).

לכולם צריכה להיות גישה לבתי הסוהר. הללו יתפקדו כאתרי תיירות ללא הבחנה בין אסורים ומבקרים (כדי להפוך את החיים למשעשעים יותר, ייערכו הגרלות תריסר פעמים בשנה שבהן יוגרלו עונשי מאסר אמיתיים. זה יתאים במיוחד למטומטמים שאינם יכולים לחיות מבלי לקחת סיכונים מעניינים: חוקרי מערות, למשל, וכל אלה שמשוועים למשחקים יהיו מרוצים מחיקויים חיוורים כגון אלה).

כל המונומנטים שכיעורם אינו מאפשר כל שימוש אחר (כמו הפטי והגראנד פאלה), יפנו מקום למבנים אחרים.

כל האנדרטאות שמשמעותן חלפה מהעולם - כשכל חידוש אסתטי שלהן מראש יידון לכישלון - יוסרו. שימושיותן תיבחן בשנותיהן האחרונות באמצעות שינוי הכתובות שעל כנן, אם במובן פוליטי (הנמר המכונה קלמנסו בשאנז אליזה), אם במובן החידתי (מחווה לקדחת ולכינין, בצומת בולבאר מישל ורחוב קומט; העומק בכיכר הקתדראלה באיל דה לה סיטה).

ההשפעה החנונית של שמות הרחובות הנוכחיים על האינטילגנציה של האנשים צריכה להיפסק. שמות של חברי מועצה, גיבורי הרזיסטנס, כל האמילים והאדוארדים (55 רחובות בפאריז), כל הבוז'ו והגאליפה, ובאופן כללי, כל השמות המגונים (רחוב האבנז'יל ) חייבים להתבטל.

בהקשר זה, הקריאה שהתפרסמה בפוטלטש מס' 9 ביחס להתעלמות מהמילה סאן (קדוש) בשמות המקומות נכונה יותר מאי פעם.



נכתב ב-26/09/55
ברשת מ-20/07/03
תרגום מצרפתית: שרון רוטברד

 

ארנון ניר ודפנה מתוק: בא-בילת

מפת העיר בא-בילת / ארנון ניר ודפנה מתוק

חברת הראווה

"כאשר הצורך נחלם בחברה, החלום הופך לצורך.
הראווה היא חלום הבלהות של החברה המודרנית הכבולה, שאינו מבטא בסופו של דבר, אלא את תשוקתה לישון. הראווה היא שומר הסף של השינה."

הראווה היא התוצאה והפרוייקט של תנאי הייצור המודרניים. >>>

 

ארגון הטריטוריה

"אם יש להבין את כל הכוחות הטכניים של הכלכלה הקפיטליסטית כמחוללי הפרדות, במקרה של האורבניזם יש לנו עסק עם ציוד התשתית שלהם, עם הטיפול בקרקע לשם התאמתה להתפרשׂותם, עם הטכניקה של ההפרדה עצמה. >>>

ההפרדה הכוללת

"הראווה אינה מכלול של דימויים, אלא יחס חברתי בין אנשים בתיווכם של דימויים."
כמה תזות ראשונות. >>>

הגדרות סיטואציוניסטיות

סיטואציה, סחף, היסט, פסיכוגיאוגרפיה, תרבות.
הגדרות קצרות של מונחי התנועה הסיטואציוניסטית.
מתוך גליון מס' 1 של Internationale situationniste. >>>

תיאוריית הסחף

"בין השיטות הסיטואציוניסטיות, הסחף הוא טכניקה של מעבר מואץ דרך סביבות מגוונות. מושג הסחף קשור באופן הדוק להכרה בתוצאים בעלי אופי פסיכוגיאוגרפי, ובהפגנת התנהגות משחקית-קונסטרוקטיבית, מה שמנוגד למושגים הקלאסיים של המסע ושל הטיול. >>>

 

ז'אן בודריאר אמריקה

המסע של בודריאר מעביר את הקורא מהמרחבים הגדולים של אמריקה - מהשגב האנכי של ניו יורק, מהשגב האופקי של לוס אנג'לס ובעיקר מהמדבר, "שבו נס המכונית, הקרח והוויסקי מתרחש מדי יום" - לתובנות חודרות על מצבו של האדם המודרני ועל מצבה של המודרניות. >>>

חוליו קורטאסר מתומן

חוליו קורטאסר מרבה לבדוק בכתיבתו את גבולות המציאות ודרכי הבעתה. הקורא בסיפוריו נסחף לעולם מעורר צמרמורת ומלא הפתעות. מה שחשבת למציאות מתפורר בפתאומיות, ומשהו אחר, זר ומדהים אך בה בעת מוכר וטבעי, מציף את תודעתך. המציאות מתגלה כחידה שאין אנו מסוגלים לפענח. >>>

ז'ורז' פרק איש ישן (ההתחלה)

"תחילה זו רק מין לאות, עייפות, כאילו שמת לב פתאום שזה זמן רב, זה כמה שעות, אתה אחוז אי-נוחות זדונית, משתקת, בקושי מכאיבה ועם זאת בלתי נסבלת, התחושה המבחילה והחונקת שאתה נטול שרירים ועצמות, שאתה שק מלט המצוי בין שקי מלט. >>>

ז'ורז' פרק העין תחליק, ראשית כל, על פני השטיח האפור של מסדרון ארוך, גבוה וצר.

הפתיחה של "הדברים" בתרגומו של דן דאור >>>

 

גירסה להדפסה

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved

בית