בית

בבל , , 22/10/2018

                           

 

דניאל זק על הדחף לפרסם: ועל הצורך בקהל

א. ממשיכים

את שלוש הרשימות הראשונות של 'פינת היצירה' סיימתי לכתוב זה מכבר. במשך החודשים שחלפו ניסיתי להציע אותן כמתכונת עיתונאית קבועה במסגרות שונות, עד שבסופו של דבר נמצא מקום - אתר הבית של הוצאת הספרים 'בבל'. במתכונת הפרסום הנוכחית ניתן להתחבר אל האתר, לסמן בו את הטקסט של הרשימות ולהדפיס אותן (ללא תשלום, כמובן). אלה תופענה כאן מעתה ואילך, מדי חודש בחודשו (פחות או יותר).

כעת אנחנו בתוך האינטרנט - העיר החשמלית המוזרה. אגב כך נוספות שאלות חדשות לדיון. אולם, נסיונותי הנמרצים למצוא לעצמי מקום פרסום פומבי מעלים על הדעת שאלה אחרת, ובה אעסוק הפעם. אם שתי הרשימות הקודמות התמקדו ביצירה התרבותית מנקודת מבטו של הצופה בה, הפעם אנסה להתמקד במה שדוחף יוצרים לתת ביטוי פומבי ליצירתם. האמנות החזותית המוצגת בגלריות ובמוזיאונים תשמש לשם כך, אך קרוב לוודאי שהתהליך מתרחש באופן דומה גם בתחומי יצירה אחרים.

ב. סיבוב גלריות

נסו לאחוז חפץ כלשהו, מחזיק מפתחות נניח, ולהשאירו חבוק בידכם. מהר מאד, לכל היותר כעבור דקה או שתיים, לא תרגישו דבר. חיישני המגע הפזורים על העור מגיבים רק לשינויי תחושה, וברגע שאלה פוסקים, פוסקת התחושה. כנראה שכך גם עם התרגשות ממה שמושך ומעורר את הסקרנות, וכנראה שכך גם עם אמנות. אלה מתקיימים בסמיכות לתחושות של גילוי, הפתעה. כשנכנסים לגלריה, אחד המרכיבים שיבטיחו הנאה מקורו בדיוק בזאת – ביכולת שלנו להיות מופתעים וביכולתו של היוצר ליצור את התנאים הנאותים לכך. מכאן גם מתברר מקור חולשה עיקרי של מי שבחרו לקשור את חייהם בעשייה אמנותית. נראה שהיא תמיד נתונה בידיהם של אלה המתבוננים בה, ותמיד אלה ימשיכו הלאה ויחפשו היכן להיות מופתעים מחדש. אפשר לשער מה הן התחושות של אמנים הנאלצים להימצא במאבק לחדשנות מתמדת, הנאלצים לשלוף כל פעם שפנים וארנבים מזן יותר ויותר מיוחד, אם ברצונם להשאר במוקד ההתעניינות הציבורית.

ומעבר להפתעה, מה עוד? נבודד את הרגע שאחרי כניסתנו לגלריה. כך קרה לא מזמן, כאשר הלכתי לראות את תערוכתה המדוברת של אמנית כלשהי. ניסיתי לחשוב מה אני מרגיש, ועד כמה רגשות אלה נובעים מהעבודות עצמן ומאותם חודשים ארוכים של מאמץ שהושקעו אל תוכן. בגלריה הסתובבו מבקרים נוספים, רוכנים אל המוצגים הפזורים בחלל. בעודי מהלך בין היצירות שמתי לב עד כמה התבוננות בהן כרוכה במאמץ להשאר ממוקד. חשתי סקרנות רבה ביחס לאנשים שסביבי. הייתי עסוק בציפייה לפגוש מישהו מוכר. חשבתי מחשבה נעימה שאולי אני משתייך אל קבוצה נחשבת, קבוצת המתעניינים באמנות טובה ומוערכת. מתברר שהמאבק שאותו מנהל היוצר על מה שיירשם בתודעתי כצופה מתקיים בתחומים החורגים הרבה מעבר לקו הישר והפשוט המחבר ביני לבין יצירותיו. קשה מאד לבודד אותן ולנתק את הרשת הצפופה של ההתרחשויות שסביבן.

ובכל זאת, מה עם היצירות עצמן? היכן בדיוק הן ממוקמות? במרחב של הגלריה? בתודעתי שלי? לצדן של מחשבות נוספות? בתודעתו של האמן שיצר אותן? בציפיותיו? לא ברור היכן בדיוק מתקיימת משמעותן. האם נובע מכך שיצירותיו של היוצר אינן אלא תפאורה, רקע לקיומה של התרחשות אחרת? האם השאלות האמיתיות נוגעות למערכת הקשרים הענפה והסמוייה מן העין בין בעלי העניין השונים? רבים היו רוצים להאמין שיצירות נשפטות ומוערכות על סמך קריטריונים חיצוניים של אמת אוביקטיבית, ותו לא. בוודאי שיש לאלה מקום חשוב, אך הפעם אנו הולכים ומתמקדים בהבט זה של רשת החיבורים האנושית העוטפת את מעשה היצירה, כשבמרכזו הדחף לפרסם.

ג. שוב - קצת תיאוריה

בנקודה זו אצרף את האנליטיקאי היינץ קוהוט. נראה לי שניתן ללמוד משהו מחשיבתו ומהמשגותיו על מה שמניע רבים בתקופות של יצירה מאומצת. כמו אנליטיקאים אחרים גם קוהוט נמשך לברר את טיבן של החוויות הראשוניות ואת האופן בו מתגבשת מהן תחושה של עצמיות. הוא תיאר תהליך שבו מתהווה בהדרגה חוויית עצמי בשתי חטיבות מקבילות ומשלימות של התפתחות. חטיבות אלה הן סוג של אסטרטגיות רגשיות שאנו מסגלים כפיצוי וכתגובה על אובדן חווייה קדומה יותר, שתוארה בספרות הפסיכואנליטית כחווייה אוקיאנית, נטולת גבול בין מה שנחווה כפנים לבין מה שנחווה כחוץ.

החטיבה האחת מורכבת מתחושות של גדולה חסרת תקדים, עוצמה פלאית, יופי יחיד במינו. עם השנים, תחושות חזקות אלה מתמוססות ומתמתנות אל תוך האישיות הבוגרת. שרידיה של חטיבה גרנדיוזית זו באים לידי ביטוי בדחף בריא למימוש עצמי ולהישגיות, וברצון להיות נאהבים ומוערכים. החטיבה השנייה מבוססת על אסטרטגיה אחרת ומשלימה. באותן שנים ראשונות, ככל שהעולם שסביב הולך ומתברר כנפרד, כך על פי קוהוט, נשאף להצמד לדמות ההורית המטפלת בנו ולשאוב מדמות זו את כוחנו. ההורה ייתפס בעינינו כמושלם וכל יכול. חטיבה זו בבגרות מיתרגמת למטרות אידאליסטיות ושאיפות חיים, ולמצפן ערכי פנימי. היחס לאלהים משמר משהו מהחווייה הקשורה בדמות ההורה הכל יכול של הילדות.

במאמר 'יצירתיות כאריזמה ופסיכולוגיה קבוצתית' קוהוט מרחיב בנוגע ליצירתיות אמנותית ומדעית. התזה שלו היא שבתקופות של יצירתיות אינטנסיבית, אותן עמדות רגשיות ארכאיות חוזרות אל פני השטח במלוא עוצמתן הגולמית, הטוטאלית והמשכרת. נובע מכך שאנשים יצירתיים יהיו זקוקים בתקופות של עבודה מאומצת לסוג של יחסים עם אחרים המזכיר את דפוסי הקשרים הראשוניים. ובמילים אחרות, בתקופות של יצירה היוצר יהיה זקוק להערצה ולהכרה בגדולתו, או לחילופין, הוא ינסה להצמד אל דמויות והישגים שייתפסו על ידו כחזקים ואידאליים, מתוך התחושה שבכך יינתן התוקף והאישור החיצוני ליצירתו. את הקשר שיוצר האמן או המדען עם סביבתו קוהוט מגדיר כקשר של 'העברה יצירתית' (Creativity Transference). כידוע, שחזור המזכיר קשרים עם דמויות מרכזיות מן העבר המוקדם ומזכיר עמדות רגשיות ארכאיות מתפתח במהלכו של טיפול פסיכולוגי, ונקרא העברה. קוהוט איננו טוען שהעברה יצירתית מלמדת בהכרח על פגמים במבנה האישיותי של האנשים המפתחים אותה, אולם הוא משער שלחלקם יש מבנה אישיות פלואידי, משתנה ותלת-מחזורי. אנשים אלה עוברים משלב של איזון נפשי, לשלב קדם-יצירתי המלווה בתחושה של ריקנות וחוסר שקט, ולשלב של פעילות יצירתית קדחתנית ומקורית. קוהוט מגבה את טיעונו במספר דוגמאות: שינויי מזג קיצוניים אצל אנשים יצירתיים; תיאורו של פרויד את עצמו בתקופות שלפני יצירה; תחושות בידוד, עקב גילויים חדשים, המשחזרות את תקופת הילדות המוקדמת; בחירה בדמות להעברה הנתפסת כאידאלית ושאיפה להצמד אליה - וילהלם פליס במקרה של פרויד וג'ורג' בראק במקרה של פיקאסו.

ד. הקהל שבדמיון והקהל שבחוץ

ההמשגות של קוהוט, ובמיוחד מאמרו הנדון כאן, עוזרים לתאר תמונת תקריב אפשרית אחת של הדחף לפרסם. נראה שבתקופות של יצירה, האדם היוצר מופעל על ידי מערך נפשי קדום וסוחף, המאופיין ראשית כל ברגשות עזים. תחושות של עוצמה ללא גבול, של יופי חסר הגדרה או שם ברור, מפעפעות בדרכן החוצה אל האנשים המחכים בנמיכות קומה ובהשתאות - הקהל העתידי שבדמיון. או לחילופין, העולם הופך לארץ בה מתגוררים ענקים של רוח בדמותם של 'תערוכת יחיד במוזיאון', 'האוצרת אנלי פוהלן אמרה ליWunderbar! ', 'בחודש מרץ אשתתף במיצב נחשוני שיתקיים בחללית של NASA', למשל. בהחלט אפשר גם לדמיין איך אותן חטיבות קדמוניות הנחשפות מחדש בתקופות של יצירה, משפיעות על היחסים בין היוצר לבין הסביבה המקצועית והחברתית שבה הוא פועל. יחסים אלה, קרוב לוודאי יהיו מאופיינים בתובענות גדולה, בתלות גדולה, או בשתיהן גם יחד. בכל מקרה, ברור שהוויה כזו מותירה אצל היוצר תחושות של בדידות. כי הדחף לפרסם הוא מנגנון עיוור שאינו מכיר בקיומם של אנשים, אלא רק בשרתים שישמשו כספקי הערצה או כמוקדים של כח וגדלות. הדחף לפרסם הוא כמו פייטן המזמר מזמור עצמי למנצח, אשר עומד בתוך חלל ענק וריק, חסר חיים.

עד כאן היוצר. ומה הם מניעיו של מי שבא לצפות ביצירה? ייתכן שכמו בתמונת ראי הופכית לזו של היוצר, מקומו של הצופה בהתרחשות, גם הוא ביטוי של איזה צורך. מסוג אחר. למשל, להיות הורה חזק שנזקקים לו, קשוב ומאמין או אכזר ושיפוטי. להיות מי שירומם ויטפח או שיזעיף פנים. או לחילופין, פועל אצלו הצורך להתפעם לנוכח היצירה 'המדהימה הזו, הגדולה כל כך מהחיים!', למשל. אם כך, נדמה שיש כאן הזדמנות לעסק משתלם בין היוצר המדמיין את קהלו העתידי, לבין הקהל הממשי שהולך לתערוכה לצפות ביצירותיו. אך לא: שני הקהלים הם סוג אחר לחלוטין של חומר וצורה. הקהל המעריץ שבדמיון הוא יצור ללא רצון, ללא דעה או מחשבה פנימית. הוא רק נראה שלם וחגיגי בעיני רוחו של היוצר, אך האמת שהוא עשוי מכלום. לעומתו, הקהל האמיתי בחוץ קיים בזכות עצמו, וחי. מפגש בין שני סוגי הקהלים אינו יכול להיווצר. וכשאין מפגש, תופסות את מקומו תחושות צורמות של אכזבה והחמצה.

עוד חצי סיבוב, לפני פרידה: ראשית, החלוקה בין 'היוצר' לבין 'הצופה', האם היא מתארת משהו אמיתי? הרי בסופו של דבר, כולנו בליל שלם של תפקידים. פעם יוצרים ופעם צופים. פעם מאד מאד רוצים ללמד, ופעם מרשים לעצמנו גם ללמוד מאחרים. שנית, האם המסקנה מהדברים היא שהנתק בין היוצר לקהלו הוא חד ומשמעי? האם אין טעם בתגובות ממשיות? ובמקרה שלי - אינני מעוניין שתיכתבנה? לא אוכל להיות ניזון מתגובות של אנשים ממשיים? ודאי שכן! אבל, לשם כך אהיה זקוק לסוג אחר של ציפייה ולסוג חדש של קשב - כאלה שמוצאים בתוך שיחה. האם קיימת אפשרות להיות בתוך שיחה? האם ניתן לתפוס מקום, ובה בעת למסור אותו לאחרים? על כך ארחיב יותר בפעם הבאה.

נכתב ב-01/07/03
ברשת מ-01/01/04

התיאוריה של הטכניקה: על גדר ההפרדה

על מנת להמשיך ולחיות פה, נדרשת קפיצה עקרונית, הנראית בלשון הווה כל כך מבהילה ובלתי אפשרית.ישראסטין-איל-אורדונייה: זה השם הבא. דניאל זק על רעיון ההפרדה. >>>

אמנות והסתגלות: טעם הזעתר

ירדנו לאילת היה דווקא עליז, חשבנו את עצמנו עלמה ומואיז, פתאום אזל הביסלי על כביש הערבה - ואין תקווה. >>>

לחיות בתוך מה שבא: עוד על שיחה

לכאורה, מה יותר פשוט? שני אנשים נתקלים אחד בשני, כמעט במקרה, ללא היכרות מוקדמת, ללא משקעים מן העבר. צצים האחד אל תוך עולמו של האחר מתוך האין, ומנסים להתקרב. >>>

מאחורי האוויר, מתחת ליקום: על חזי לסקלי וחברים

חזי לסקלי ינק את קצותיהן של האותיות, ופתח פתח רחב בתוך העברית. הוא יצר קופסא של זמן בתוך קופסא של חדר, וההיפך - ובתוך ההתפתלות הזו נוצר מרווח.מאמר נוסף בסדרה של דניאל זק. >>>

מדברים עלינו

הסרט המרהיב של אלמודובר בנוי יחידות יחידות. אופנים מגוונים של ביטוי אמנותי משתלבים כמו בקליידוסקופ משוכלל. אחיזתן של המילים מרפה לרגע. משמעותם של מעשים מושהית. דניאל זק על "דבר אליה". >>>

סימני שאלה: על יצירות ויצירה

חתימת האמן, כמו גם המסגרת הארגונית שבה מוצגת יצירתו, מרמזת על סיום וסתימה. מעשה האמנות המקצועי מקבע, חותם וממית את מעשה היצירה. >>>

 

לאון נירנבלט טיפול בכוונה תחילה

מיקי, פסיכולוג במשבר, מגלה שהוא נואש יותר מרוב מטופליו. אשתו בוגדת בו, הפציינט החדש, שמתגלה כמחסל בשירות המוסד, סוחט ממנו טיפול באיומי אקדח, סיגל פציינטית יפהיפייה מעמידה את רגשותיו במבחן. מיקי מנסה בשארית כוחותיו לשרוד - לא רק כאדם אלא גם כפסיכולוג. >>>

איימי בלום האהבה ממציאה אותנו

זהו סיפורם של אשה אחת, אליזבת טאוב ושל שני גברים, מקס והאדי והיחסים בינהם הנפרשים על פני 30 שנה. הזמן זורם במעגלים שהולכים ומתרחבים, ובתחנותיו הגבורים נפגשים, נפרדים, עוזבים, אובדים ונפגשים שוב. >>>

דורית אברמוביץ' המלך עירום: פתח דבר

לא ניתן לאתר במדויק מתי נפרץ הסוד לראשונה. אי אפשר לדעת מהו הרגע הראשון בו נסדקה השתיקה. כי גילוי עריות הוא לא אירוע אחד וגם לא רק מעשה אב, אלא דינמיקת חיים שלמה בה אין גבולות והכל מותר והכוח כולו טמון בשריריו של הפטריארך. >>>

איימי בלום אהבה זה לא עוגה

באמצע דברי ההספד בהלוויה המשעממת וקורעת הלב של אמי, התחלתי לחשוב על ביטול החתונה. העשרים ואחד באוגוסט לא נראה לי תאריך מתאים, ג'ון ווסקוט לא נראה לי האדם המתאים להתחתן אתו, והיה לי קשה לראות את עצמי בשמלת המשי הלבנה שמרת ווסקוט הציעה לי. >>>

 

גירסה להדפסה

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved

בית