בית

בבל , , 12/12/2018

                           

 

ברנאר-אנרי לוי מי הרג את דניאל פרל? - פתח דבר

הספר הזה מתחיל ב-31 בינואר 2002, יום מותו של דניאל פרל, העיתונאי האמריקאי שנחטף ולאחר מכן ראשו נערף, בקראצ'י, בידי חבורה של מטורפי אל.

בבוא הרגע אומר היכן הייתי ובאילו נסיבות ראיתי לראשונה את התמונה של עריפת הראש.

אספר כיצד ומדוע החלטתי ביום ההוא להקדיש את כל הזמן שיידרש על מנת להסיר את המסתורין מעל מותו של האיש הזה, שלא הכרתי.

החקירה נמשכה שנה.

היא הובילה אותי מקראצ'י לקנדהאר, לניו דלהי, לוושינגטון, ללונדון ושוב לקראצ'י.

את השתלשלות העניינים הזו אני מספר כאן.

סיפור החקירה הזו, החיפוש הזה אחר האמת, הוא החומר ממנו עשוי הספר; גולמי ככל האפשר; קרוב ככל האפשר למה שראיתי וחוויתי; חלקו ספק וחלקו ודאות; הסמטאות ללא מוצא והצעדים החפוזים; עדי השקר ועדי האמת; הפִּיות שנפתחים מכיוון שיודעים שאתה יודע; השחקנים מאחורי הקלעים שמתוודים בפניך על חלקם בסוד או להפך, שמוליכים אותך שולל; הרגעים שבהם נדמה לחוקר כי הוא הופך מצייד לניצוד; הפחד כתחושה מבשרת רעות או כיועץ טוב – הפחד ההכרחי הזה שבלעדיו חסר הדיווח פרטים על הלכי רוחות, על מקומות עמומים, על צללים מוארים באור מלא האופייניים לארצות מפוקפקות; העובדות; העובדות בלבד; וכשהמוחשי חומק, המדומה התופס את מקומו באין ברירה; בקיצור, רומן-חקירה.

מושאה הראשון של החקירה הוא, כמובן, פרל עצמו.

חידת "האנשים הרכים" עליהם מדבר דוסטויבסקי.

חייו של העיתונאי המוכשר, האמריקאי והיהודי, שהיה גם לא מעט דברים אחרים: אזרח העולם; אדם שמתעניין בזולתו; המאושר באדם, ידיד הנשכחים; שמח בחלקו, לבו עם מוכי הגורל; תלוש מגויס; נדיב; אופטימיסט חסר תקנה; אישיות מוארת שידעה בשעת הצורך לחשוב נגד עצמה ושבחרה להשיב טובה תחת רעה ולהבין.

מותו, החל מכאן.

הכרוניקה של המוות הזה.

את מי הוא ראה.

מה הוא עשה.

האם היה משהו בחקירה שניהל, שמסביר מדוע רצו להשתיק אותו ולהרוג אותו.

חקירה על חקירה, אם כן.

לערוך מחדש, במקומו במובן מסוים ולמענו, בעזרת הרמזים שהותיר, את החקירה שעלתה לו בחייו.

לשים את צעדי בצעדיו; לחפש ולמצוא, החל באיסלאמאבד וכלה בקראצ'י, את עקבות האיש הזה, אשר נכנס בבלי דעת אל תוך העלטה; לצעוד כמוהו; להתבונן כמוהו; לנסות לחשוב כמוהו, לחוש את מה שחש - וכל זאת עד סוף כל הסופים, עד רגע המוות ומה שעבר עליו באותו הרגע – שנה אחת בניסיון לשחזר את רגע מותו של אדם שמעודי לא פגשתי.

ואז ישנם האחרים, אלה שרצחו אותו ובעיקר אחד מהם, המוח שמאחורי הפשע, עומר שייך.

האימה לנוכח אדם זה.

הזוועה לנוכח שנאת האדם שלו.

אבל כמו במקרה של הקורבן שלו, גם הרצון העיקש להבין - הרצון לחדור, לא למניעים שלו, כמובן, אלא לנפתולי תשוקותיו, להזיה המקפיאה שלו, לדרך שבה חי ופעל, הגה ותכנן את הפשע שלו.

פיסיקה של תשוקות מדממות.

כימיה של ייעוד רצחני.

לא עוד שטן בראש, אלא בתוך הראש של השטן, בניסיון לשמוע מעט את הרוצח המענה שאחרים, לפני פרל, כבר היו קורבנותיו – ושאחרים, אחרי פרל, עוד יהיו קורבנות כמוהו.

איך הוא חי כיום, זה שנכנס בו השד?

מה קורה בנשמתו של אדם אשר ללא סיבה, בדם קר, בוחר להינשא לרוע, לפנות לפשע המוחלט?

מה הופך את השפלוּת, בתחילתה של המאה, לתשוקה ולגורל?

מי הן אותן רוחות רעות חדשות שחושבות שהכול מותר, לא עוד בגלל שאלוהים אינו קיים, אלא דווקא בגלל שהוא קיים ושהקיום הזה מעביר אותם על דעתם?

מרחק וקרבה.

תיעוב קיצוני ורצון להכיר.

עומר, המעבדה.

ולבסוף, העולם שלהם.

העולם שהוא גם שלנו ושבו התאפשר מותו הנורא של דניאל פרל.

העולם הלא מוכר, נטול ציוני הדרך, שבו מזה עשר שנים, בין מלחמות נשכחות, מהמחויבות הבוסנית לדו"ח האפגני, אני עוקב ללא הרף אחר הדגירה – שאליה שייכת פרשת פרל זו, על כל השלכותיה, על כל הכוחות שלוקחים בה חלק והסתעפויותיהם הבלתי-צפויות - ולגלות רבדים חדשים.

עולם האיסלאם הרדיקלי על הקודים שלו, על מילות הצופן שלו, על מוּלוֹת הביעותים שלו שנושפים טירוף אל תוך הנשמות, על מסייעיו הקטנים, על הגנרלים שלו.

עולם הטרור החדש, ובייחוד עולמו של בן לאדן שעוד ניווכח שיש לו חלק בסיפור ושצלליתו, המסתורין העגום העוטף אותו, כלי הנשק שלו להשמדה מתוחכמת או המונית, כניסותיו ויציאותיו, טורדים דפים אלה כרוח רפאים.

ואז השאלות: התנגשות בין תרבויות או לא; איסלאם אחד או שניים; כיצד יכול איסלאם הנאורות לגבור על האל תאב הגוויות הזה, שמרטש גופות ונשמות בכור ההיתוך של חוק שאיבד כיוון; האם המפלצות הקרות של היום הן עדיין מדינות או לא; מה היא התשובה ההולמת לשנאה הסוחפת הזו שמחברת ארצות זו אל זו; איזו חומה ניתן להקים כנגד הפוליטיקה התיאולוגית המלובנת; האם רוח מסעי הצלב והמאבק ב'ציר הרשע' הם התגובה הראויה; האם צריך להשלים עם הכישלון האוניברסלי, עם הרצון לנקמה כלל-עולמית, עם הרגרסיה, שיהדהדו במחלת הנשמות החדשה.

מילה אחרונה.

הספר הזה מתחיל בתחילת שנת 2002 ומסתיים באפריל 2003, בעיצומה של המלחמה האנגלו-אמריקאית בעיראק.

ועם סיום כתיבתו של הספר, אני מבין טוב יותר מדוע המלחמה הזאת, למן תחילתה, עוררה בי מועקה קשה כל כך.

זה לא מפני שאני פציפיסט, כמובן.

זה גם לא מפני שאני רגיש פחות מאחרים למראה העם העיראקי הגוסס במותו העלוב, נשכח מלב האומות, שנפטר מתליינו.

נכנסתי לעולם האחר הזה. וכל אותו הזמן שהתנהל הוויכוח סביב השאלה האם הפלת סדאם היא צו השעה והאם גורל כדור הארץ תלוי בנעשה בבגדד או לא, הייתי אני נתון בחוֹר השחור של קראצ'י. ולא יכולתי, עדיין אינני יכול שלא לחשוב שהמלחמה העיראקית, גם מעבר למחיר הפוליטי והאנושי שגבתה, מעבר למתיה האזרחים ולדחיפה החדשה שהיא תעניק לגלגל הרע של מלחמת התרבויות, מעידה על משגה ייחודי בחישוב היסטורי.

משטר שכבר פורק מנשקו כמעט לגמרי, כשבתוככי הערים הפקיסטניות נסחרים סודות גרעיניים.

רודן בסתיו חייו, רוח רפאים מהמאה ה-20, כששם, בפקיסטן, נצרפות התבניות הברבריות של המחר.

אחד מאחרוני הרודנים הפוליטיים, שכבר מקוטלג במשלי חיות ישנים, כשראיתי כיצד זוקפות ראש חיות מזן לא מוגדר, בעלות שאיפות חסרות גבולות, שעבורן הפוליטיקה היא, במקרה הטוב, פיקציה שימושית.

וכנגד אותו רודן, לחיזוק מלחמת הראווה שהושלכה טרף לדעת הקהל העולמית, קמה קואליציה אקראית שאליה – לעג עליון – ביקשו לצרף את אותה פקיסטן שראיתי הופכת למשכן השטן עצמו.

גם זו פרשת פרל.

ההזדמנות לחקור את הגיהנום החרישי הזה, הגדוש מקוללים חיים, שבו נרקחות הטרגדיות הבאות שלנו.


נכתב ב-03/04/03
ברשת מ-28/02/04

מי הרג את דניאל פרל?

דניאל פרל, כתב הוול סטריט ג'ורנל, נרצח באכזריות ב- 31 בינואר 2002 לאחר שנחטף שמונה ימים קודם לכן על ידי קבוצת "מטורפי אל" בקראצ'י. ברנאר-אנרי לוי, האינטלקטואל הצרפתי-יהודי הנודע חקר את הפרשה תוך שהוא צועד בעקססבותיהם של פרל ושל רוצחו, עומר שייח'. >>>

 

מכתב מ- 27 בינואר 2008.

שבו מתייחס ברנאר–אנרי לוי ללינץ' שבוצע בסארטר, פאונד, סלין ובודלר. >>>

 

שולמית הראבן ימים רבים, אוטוביוגרפיה

הספר ימים רבים, אוטוביוגרפיה הוא רטרוספקטיבה של יצירות המספרות על חיי המחברת. האוטוביוגרפיה של הראבן היא מופת הן לחיים בלתי-שגרתיים והן למעשה אמנות. >>>

מישל וולבק פלטפורמה

על גברים מאירופה ונשים מתאילנד, על תעשייה, תיירות, מין, תקשורת, כלכלה, אהבה, פוליטיקה. וולבק ממשיך לתעד את שקיעתו של האדם המערבי ומוסיף לקטלוג ההבלים של ההוה שלל מפגשים בלתי אפשריים שבין העולם הראשון ובין העולם השלישי. >>>

דניאל דור מלחמת אין ברירה? על תודעה, הדחקה ומצור

בתוך סבך הטענות, ההכחשות וההטעיות שהותיר מבצע "חומת מגן" בתודעה הישראלית, הפלשתינית והעולמית, דומה שאפשר למצוא קביעה עובדתית אחת ויחידה שאיש לא יתנגד לה: מעולם לא נפערה תהום תודעתית עמוקה כל כך בין החברה הישראלית ובין שאר העולם. >>>

צבי אלחייני "קו" וההיסטוריה של הכתיבה על אדריכלות בישראל (טיוטה לקראת מחקר)

באמצע המיתון של שנות ה- 1960, אולי בגללו, התרחבה באופן משמעותי זירת השיח על אדריכלות בישראל. בתוך שנה הופיעו בסמיכות שלושה כתבי-עת חדשים – קו, ארכיטקטורה, תוי – שעסקו, כל אחד בדרכו, באדריכלות, אמנות ומה שביניהן. >>>

 

גירסה להדפסה

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved

בית