בית

בבל , , 21/8/2017

                           

 

מישל וולבק קליאופטרה 2000

כאתר נופש נטוריסטי וליברטיני בעל מוניטין אירופי, קאפ ד'אגד באופן טבעי מצויד בכמה מועדוני לילה המיועדים לקלוט את תענוגותיהם של הזוגות ה"נון קונפורמיסטים". בתחום המחנה עצמו אפשר להזכיר את הפאראון, האבסולוט, הקליאופטרה, הגלאמור. ברדיוס של כמה קילומטרים אפשר יהיה למצוא את האקסטזיה, הפרדיסיו, השאטו, הפילינג.

להגדיר את תנאי המחקר. בין בנייני המגורים הליופוליס ופורט-ונוס, הקומפלקס של פורט-נטור תופס מקום מרכזי. במפגש של שני אגפי הבניינים בצורת L, אפשר למצוא מצד אחד את ה- Deutsches Eck (מסעדה, בראסרי) ומצד שני את הקליאופטרה. כדיסקוטק הסווינגרי הכי ותיק בקאפ, הוא נחשב גם להכי מכובד (מעולם למשל, בתקווה לרווח מפוקפק, הוא לא פתח את שעריו לגברים בודדים). כשמבקרים בו, אפשר להיות בטוחים שמתחמקים מהאפקטים האופנתיים של הפתיחות החדשה; יש כאן עסק, שנה אחרי שנה, עם ברומטר נאמן של האווירה בסביבה הסווינגרית.

בכל קיץ, אתר הנופש הנטוריסטי של קאפ ד'אגב קולט 300,000 מבקרים, ששני שליש מביניהם, לפי תחקיר של המגזין connexions, עשויים להיות מסווגים תחת הכותרת "זוגות מודרנים". תקופת השיא של הביקורים ממוקמת בדרך כלל במחצית הראשונה של אוגוסט. גם אם, כמו שטוען נילס, "לא נמנעים מכלום, זאת חגיגה בכל ערב" (הזוג מדיסלדורף שרואיין על ידי המגזין, הוציא בממוצע 35,000 פרנקים בכל קיץ במשך שבועיים של נופש), בשבת בערב, כמו בכל הערים בצרפת, התכונה גבוהה באופן מיוחד.

הפרוטוקול מתנסח כך: בשבת הראשונה של אוגוסט, בקליאופטרה, בחצות (המוסד פותח את שעריו ב- 23:00). אהיה מלווה במארי-פייר, אשתי (עדיין אותה אחת). הווריאציות הניתנות לצפייה ייקבעו על פי ההתפתחות ההיסטורית, מצב הרוח שלי ולשניהם (מבלי להוציא מכלל אפשרות את התערבותו של פקטור המזל, גם אם אני מתפתה להמעיט בערכו באמצעות ההגדרה הקפדנית של הפרוטוקולים).

שבת 2 באוגוסט 1997. בערך חמישים זוגות באולם 1 (אולם 2, שנראה כמעט זהה, חצי שומם). תלבושות נועזות למדי על רחבת הריקודים; כמה נגיעות (הזוגות רוקדים זה לצד זה; לפעמים גבר לוקח יוזמה ומלטף את ישבנה של שכנתו; זו משיבה, או לא, בליטוף על ישבנו או על איבר מינו). אקטים מיניים במלוא מובן המילה (מציצות, אוננויות, משגלים) מתרחשים על הספסלים המקיפים את רחבת הריקודים. יש די הרבה; יש, למעשה, חילופים. ההיררכיות הבסיסיות, יש לומר, נשמרות: הצעירים והיפים מזדיינים (הרבה) עם צעירים ויפים אחרים; הזקנים והמכוערים מזדיינים (פחות באופן ברור) עם זקנים ומכוערים אחרים. אשתי ואני השתייכנו לקטגוריית הבינוניים ; אנחנו מזדיינים לפיכך, בבינוניות, עם בינוניים אחרים. בכל זאת, זהו ערב מוצלח. יש לי בעיקר זיכרון מצויין מלנגדוקית אחת בגיל שלושים וחמש; אחרי כמה מילים ידידותיות, היא מסתובבת ומרימה את החצאית שלה ; היא לא לובשת כלום מתחת. אני מיד משחיל לה; הכוס שלה רך, מאוד רטוב. היא מחייכת כשהיא מפשקת כדי לגמור יותר טוב, שערה הארוך והמקורזל רוקד לאורך פניה; מארי-פייר כורעת כדי למצוץ לבעלה. שניהם באים מבזייה לערב אחד; אנחנו מחליפים כתובות.

שבת 1 באוגוסט 1998. באולם 1, האווירה נראית ללא שינוי. אולם 2 צויד בכמה מסכי וידיאו שמקרינים סרטים פורנוגרפים. האנשים נמצאים כאן, ישובים על הספסלים, בוהים במסכים (שדיים גדולים, שמוקים גדולים, בחורות וגברים יפים); הפסיביות מוחלטת. מארי-פייר מאוננת לי, אני מלקק לה את הכוס; הזוג שלידינו נשאר ללא תנועה, עם עיניים מוברגות למסך. אף על פי כן, אנחנו שייכים לאותה שכבת גיל; אבל אין לנו אומץ לעשות ולו מחווה קטנה. אנחנו מתלבשים בחזרה באיטיות, מוותרים. אנחנו עוברים שוב באולם 1. נראה שמשהו, מאז השנה שעברה, התקשח. זוג צעירים עושה אהבה על הרחבה; לגבר יש שיער ארוך, מתולתל ובלונדיני, הבטן שלו שטוחה ושרירית. האישה ברונטית, עורה שחום. הוא לוקח אותה מאחורה, התחת שלה עגול באופן מושלם ומורם גבוה מאוד, הקשת של מותניה מרהיבה. איש כבן חמישים מתקרב, מנסה לגעת בה; היא דוחה אותו בתנועה פתאומית. הזוגות האחרים, נשארים עכשיו במרחק; הם יוצרים מעגל, במרחק של שלושה מטרים מהצעירים. הגבר שולף את עצמו לרגע, איבר המין שלו נשטף להרף עין בנצנוץ של אור סגול; אחר כך הוא ממשיך לחדור לאישה, בקצב מהיר יותר; האור האולטרה-סגולי משחק בפלג גופו העליון השרוי במאמץ. אני הולך להתיישב על הספסל. לידינו, זוג גרמנים בני שישים; חנותו של הגבר פתוחה ורטובה. האישה לובשת מחוך מלטקס, אבל הבשר שלה גולש כמעט מכל מקום; המבט שלה אבוד; הם נראים קרובים לגיל הפרישה. היא מניחה את ידה על איבר המין של בעלה, מבלי להצליח לעורר אותו לחיים מחדש; אחר כך הם גומרים את הבירה שלהם. אנחנו עוזבים די מהר.

שבת 7 באוגוסט 1999. תמיד בערך אותו מספר של זוגות. באולם 2 נעלמו מסכי הוידיאו, אבל התקינו מיטה גדולה. זוג הולנדים מזמין אותנו להצטרף אליו; משטח המזרן גמיש ואדום. במהלך השבועות שקדמו, התאמנתי בשליטה על השרירים הפובו-קוסיגיינים שלי; כך אני מצליח לחדור למארי-פייר ולאנה בזו אחר זו, ולהביא אותן לגמירה מבלי להשפיך; אני חש מזה שמחה רבה. אחרי האורגזמה שלה, אנה מוצצת לי ברכות; מארי-פייר ופטר מחליפים כתובות של מסעדות. אני עושה מקלחת מהירה. ביציאה מהמקלחת אני מבחין בתא קטן, סגור באופן הרמטי, שדפנותיו מנוקדים בחורים עגולים, במרחק של כשמונים סנטימטרים מהרצפה. אני מבין מיד, מדביק את עצמי אל הדפנות, עוצם את העיניים ומכניס את איבר המין שלי לתוך החור. במשך כמה שניות לא קורה כלום, אני מרגיש שעומד לי בחלל הריק. אחר כך יד שמונחת, שפתיים רכות באופן אינסופי נסגרות על עורלתי. תחושת העונג קיצונית, אני כפסע מלשאוג ומלגמור. כשהן חשות בסכנה, היד והפה נסוגים. אני לא יכול להימנע מכך, ומתכופף כדי להסתכל בתוך התא: בלונדינית בגיל עשרים בעלת פנים מלאכיות, בביקיני מעור שחור, רכונה עכשיו על זין אחר. אני מתחרט על ההתנהגות שלי, מזדקף; החלטתי לשחק את המשחק עד הסוף. במשך שעתיים אני דבוק לדפנות במצב של המתנה מאושרת. מפעם לפעם, ידיים ופיות התעסקו לי באיבר המין. הם היו פחות או יותר רכות, ליטופיהם היו פחות או יותר מיומנים; לעולם לא אדע למי היו שייכות, אם בעליהם ההיתה יפה וצעירה או מכוערת ושמנה; הייתי אומר אפילו (אבל הרעיון הזה צץ במוחי רק למחרת, מאוחר אחרי הצהריים) שחלקם לבטח היה שייך לגברים. מארי-פייר ואני עזבנו בין האחרונים, לקראת חמש בבוקר; הלכנו לאט, הלילה היה מתוק, חיבקתי את מתניה; מוחותינו היו עסוקים בתוויית זכרונות נפלאים.

אחזור לקליאופטרה בשנה הבאה, לקראת חצות בשבת דומה; נהיה שם ב- 5 באוגוסט 2000. איני יודע עדיין כיצד הדברים יתפתחו, קשה לומר. יהיו קרוב לודאי Glory holes, חדרים חשוכים שבהם אנשים יעשו אהבה מבלי שיבחרו בהם, יפקירו את עצמם לזרם של תחושות מישושיות. אולי להפך, יהיו שם מסכי וידיאו גדולים, מראות, אולמות שבהם זוגות ירקדו ויעשו אהבה זה לצד זה, מרוכזים, נרקיסיסטים, בלתי מושגים לחלוטין. בסופו של דבר, אני לא ממש אופטימי: נראה שלסווינגינג יש כיום סיכויי הישרדות מועטים. התקופה לא מתאימה. לפחות הקליאופטרה נשאר עד היום פתוח לכל הזוגות, ללא הבדל גילים; יותר ויותר מועדונים, בקוט ד'אזור, סוגרים את דלתותיהם בפני בני יותר מחמישים. אראה את תעודת הזהות שלי אם יש צורך, אשחק את המשחק, אציית לכללים. חמישים, כן; יש לי עוד בערך עשר שנים לנצל את זה. זה הרבה, וזה מעט; אין לי ברירה.

אחרית דבר: לא חזרתי לקליאופטרה ב- 2000, אלא רק בתחילת יולי 2001; המקום הפך למועדון הומואים.

נכתב ב-01/01/01
ברשת מ-03/05/04
קלוד-ניקולא לדו, אויקמה

Oikema / קלוד ניקולא לדו

כניעה

פרנסואה הוא פרופסור לספרות בסורבון המתמחה ביצירתו של הסופר בן המאה ה-19 ז'וריס–קרל הויסמנס. בזמנים רגילים, הוא היה יכול לקוות לחיים שלווים, לקריירה אקדמית משעממת אך מספקת ואולי אפילו למערכת יחסים
משמעותית עם אהובתו מרים, סטודנטית יהודייה. >>>

המפה והטריטוריה

כשז'ד מרטן נסע לאירלנד לפגוש את מישל וולבק כדי לשכנע אותו לכתוב הקדמה לקטלוג התערוכה השנייה שלו, סדרת "המקצועות הפשוטים", הוא היה אמן כמעט נשכח. >>>

לצאת מהמאה העשרים

העולם הוא בגודל בינוני.
(...)
שום דבר בעולם הזה לא יפה יותר מאשר הערפל העולה מעל הים.

בספר זה מכונסים טקסטים שכתב מישל וולבק בין הרומן "החלקיקים האלמנטריים" (1998) ובין הרומן "פלטפורמה" (2001). >>>

להישאר בחיים

בטקסטים אלה, הנעים בין מסה, כתבה עיתונאית, מניפסט, סיפור קצר, שירה ושירה בפרוזה, מסמן וולבק בכתיבתו החדה, המחוספסת והלקונית את המתווה הראשוני של עולמו: השמים ריקים, המבטים אבודים, הזמנים מתים. >>>

אפשרות של אי

מי מביניכם ראוי לחיי נצח?

דניאל הוא קומיקאי ציני שעשה קריירה מטאורית מבדיחות מרושעות ונבזיות על מין, מוצא, דת וגזע.
סיפור החיים שלו הוא רדיפה אחר אהבה, מין ונעורים, ובריחה מהשיעמום, מהבדידות ומהזיקנה. >>>

פלטפורמה

על גברים מאירופה ונשים מתאילנד, על תעשייה, תיירות, מין, תקשורת, כלכלה, אהבה, פוליטיקה. וולבק ממשיך לתעד את שקיעתו של האדם המערבי ומוסיף לקטלוג ההבלים של ההוה שלל מפגשים בלתי אפשריים שבין העולם הראשון ובין העולם השלישי. >>>

הרחבת תחום המאבק

איש מחשבים צעיר וחסר ייחוד נשלח למורת רוחו להפיץ את בשורת המחשב ברחבי צרפת. חייו הולכים ומתבררים כירידה מתמשכת אל השאול של חיי היומיום. שום דבר דרמטי רק החיים שכל אחד מכיר: עבודה, בילוים, מין, צרכנות, טלוויזיה. >>>

החלקיקים האלמנטריים

מישל וברונו הם שני אחים למחצה שנולדים בשנות החמישים ומתבגרים עם המאה העשרים, החברה הצרכנית והפורנוגרפיה. החלקיקים האלמנטריים הוא הרומן השני של מישל וולבק שהציב אותו כדמות הפרובוקטיבית והחשובה של הספרות הצרפתית העכשווית. >>>

 

מחסום אחרון נגד הליברליזם

אָנוּ דּוֹחִים אֶת הָאִידֵאוֹלוֹגְיָה הַלִּיבֶּרָלִית מִשּׁוּם שֶׁאֵין
בִּיכָלְתָּהּ לְהַתְווֹת לָנוּ כִּוּוּן , נָתִיב שֶׁיּוֹבִיל לְפִיּוּס
שֶׁל הַפְּרָט עִם הַדּוֹמִים לוֹ בְּקֶרֶב קְהִלָּה
שֶׁנִּתָּן לְכַנּוֹתָהּ >>>

מכתב מ-26 בינואר 2008

שבו מישל וולבק פותח באש: "יחד אנחנו מהווים סמל מופתי להתנוונות המחרידה של התרבות והאינטליגנציה הצרפתיות". >>>

כניעה: ההתחלה

במשך כל שנות נעורי העצובות, הויסמנס היה עבורי חבר לחיים, חבר נאמן; מעולם לא פקפקתי בו, מעולם לא שקלתי לזנחו, גם לא לפנות לנושא אחר; ואז, אחר–צהריים אחד ביוני 2007, אחרי השתהות ממושכת, אחרי התפתלויות רבות, אפילו קצת מעבר למקובל, הגנתי לפני חבר השופטים של >>>

לנזרוטה (ההתחלה)

גבר בודד שהחמיץ את ליל הסילבסטר האחרון של המאה העשרים רוכש במחיר מבצע שבוע נופש "הכול כלול" באי לנזרוטה שבקנריים. באי השומם ונטול האטרקציות הוא פוגש תיירים אירופים אחרים שמאבדים את דרכם כמוהו ומתוודע לכת מסתורית שבחרה להקים במקום שגרירות לחוצנים. >>>

שירת התנועה המופסקת

"כל אדם מסוגל לייצר בעצמו מעין מהפכה קרה אם יתמקם למשך רגע מחוץ לשטף המידע-פרסומת. קל מאוד לעשות זאת; מעולם לא היה קל יותר להתמקם, ביחס לעולם, בעמדה אסתטית: די לפסוע צעד אחד הצדה. ואפילו הצעד הזה, בסופו של דבר, אינו דרוש. >>>

אבטלה

אֲנִי חוֹלֵף בָּעִיר שֶמִמֵנָה לְכְּלוּם אֵינִי מְצָפֶּה
בֵּין יְצוּרִים אֶנוֹשִיִים תָּמִיד חַדָשִים
את המֶטְרוֹ האֲוִוירִי הַזֶה אֲנִי מַכִּיר בְּעַל פֶּה;
לִפְעָמִים אֲנִי יָכול לא לְדָבֵּר חודָשִים. >>>

תנוך האוזן הימנית שלי

מותקף על ידי המחלה, הגוף אינו מאמין יותר לשום אפשרות של הקלה. שיר בפרוזה מאת מישל וולבק. >>>

מאחורי השיניים שלי

מאחורי השיניים שלי ועד סוף הגרון שלי החיך שלי מרופד בהסתעפויות חומות, מוקשות ומסובכות זו בזו כענפים מתים; אבל בתוכם חי עצב של כאב. >>>

כמו קרפיונים

כדי להסוות את ריח המוות שיוצא לנו מהלוע, שיוצא לנו בלתי מנוצח מהלוע, אנחנו מוציאים מילים. >>>

סוף הערב

זה יהיה, על אף זאת, לילה מוגן; אבל לא תעריכו את ההגנה הזאת. אתם תעריכו אותה רק יותר מאוחר. כשתחזרו לעיר, כשתחזרו לאור היום, כשתחזרו לעולם. >>>

כמו וויקאנד ברכב

כמו וויקאנד ברכב,
כמו סרטן ברחם,
המקרים המשתרשרים
לפי תכנית מסתדרים.

ובכל זאת, המגבות הרטובות,
לאורך הבריכות הנבובות,
משמידות את הכניעה
והמוח נכנס לתנועה. >>>

הגרמני

"כשהלכתי ברחובות השוממים, שמתי לב, לפני הכל, לתופעה מוזרה: כל השלטים בחנויות ובבתי הקפה, תפריטי המסעדות, הכל היה כתוב בשפה הגרמנית. " >>>

"מי ששם את האצבע על הפצע, בהכרח לוקח על עצמו את תפקיד האנטיפת."

מתוך ראיון עם מישל וולבק שראה אור בספר המסות שלו Interventions. >>>

 

אליזבת מקראקן ביתו של הענק

חייה של פגי, ספרנית מיזנטרופית מקייפ קוד של שנות ה-50, משתנים לבלי הכר ביום שלספרייה נכנס ג'יימס, נער תמהוני עצום מימדים, שאינו מפסיק לגדול: מטר שמונים ושמונה בגיל 11, שני מטר עשרים ושישה בגיל 16. סיפור אהבה עדין וטרגי נרקם בין הנער הגבוה בעולם לספרנית. >>>

יאן אָפֶּרי פאראגו

"לפתע פילח את השמים כוכב נופל:
'אני רוצה שיהיה לי גורל,' לחשתי. 'אני רוצה לחוות סיפור שיהפוך את חיי לגורל.'"

הקול הוא של הומר איידלוויילד, נווד מלידה, אסופי ובטלן שחי בלי מחר ומשוטט לו יום אחרי יום מהצד האחד אל הצד האחר של מחוז פאראגו. >>>

ז'ורז' פרק , כרונולוגיה

ז'ורז' פרק (1936 - 1982) נולד בפאריס והתייתם בילדותו המוקדמת מהוריו, מהגרים יהודים מפולין. חבר בקבוצת OULIPO, התפרנס בין השאר מכתיבת תשבצים. פרסם רומנים, ספרי הגות, תסריטים, מחזות ותסכיתי רדיו. בשנת 1984 הוענק לפלנטה מספר 2817 השם "פרק". >>>

מישל פוקו "אך מה מסוכן כל-כך בעובדה שאנשים מדברים, ושדיבוריהם הולכים ומתרבים עד בלי גבול? היכן אפוא טמונה הסכנה?"

"לשיח שאשא היום, ולאלה שאצטרך לשאת כאן אולי במשך שנים, הייתי רוצה, לו היה הדבר אפשרי, להסתנן בחשאי. יותר משהייתי רוצה לשאת דברים, הייתי רוצה להיעטף על ידי הדברים ולהינשא באמצעותם הרחק מעבר לכל התחלה אפשרית. >>>

 

גירסה להדפסה

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved

בית