בית

בבל , , 20/11/2019

                           

 

דניאל זק לחיות בתוך מה שבא: עוד על שיחה

א. תקשורת בין מחשבית?

לאחר שרכשתי מחשב חדיש וחזק, יכולתי סוף סוף להתחבר אל האינטרנט. התוכנה הראשונה שהורדתי מהרשת היתה תוכנת ICQ (I Seek You). כידוע, אפשר באמצעותה לנהל דיאלוגים כתובים עם אנשים אחרים ברחבי העולם, המחוברים גם הם אל הרשת באותו הזמן. קשה לתאר את ההתרגשות העצומה שאחזה אותי למראה הסימנים החשמליים שקופצים פתאום אל תוך המסך ממקום רחוק ולא מוכר, חסר זהות. מהצד השני, ידעתי, נמצא אדם אחר - ואיתו אני נפגש כעת. התמליל המופיע כאן לקוח מאחת השיחות הראשונות הללו, ונראה לי שהוא יכול לייצג שיחות מקוונות רבות, המתקיימות באותו האופן פחות או יותר.

21:23 27/06/2002 סיוון היי

21:23 27/06/2002 דניאל שלום שלום

21:23 27/06/2002 סיוון מה המצב

21:24 27/06/2002 דניאל את מומחית באינטרנט? אני די חדש

21:24 27/06/2002 סיוון לא מומחית

21:25 27/06/2002 דניאל לא מומחית באינטרנט או לא מומחית?

21:25 27/06/2002 סיוון אני טובה אבל לא מומחית באינטרנט...

21:25 27/06/2002 דניאל אני מתמחה. לא באינטרנט.

21:26 27/06/2002 סיוון אחלה

21:26 27/06/2002 דניאל סבבה

21:28 27/06/2002 דניאל אז שנדבר בהזדמנות? אני יורד עכשיו מהקו

21:29 27/06/2002 סיוון טוב לילה טוב

21:29 27/06/2002 דניאל ביי, להתראות

22:48 01/07/2002 דניאל היי, כתוב שאת על הקו אבל עם סימן שאת לא נמצאת. זה אומר שאת לא רואה את ההודעה שלי? בכל מקרה, ערב טוב.

לכאורה, מה יותר פשוט? שני אנשים נתקלים אחד בשני, כמעט במקרה, ללא היכרות מוקדמת, ללא משקעים מן העבר. צצים האחד אל תוך עולמו של האחר מתוך האין, ומנסים להתקרב. אולם, כפי שניתן לראות, הנפשות הפועלות בשיחה הזו לא יצרו מפגש. לפחות אחת מהן נסוגה לאחור באמצעות מנגנון מילוט ייחודי, שקוראים לו 'פחד' או 'חשש'.

ב. אינטרסובייקטיביות?

ב-1957 נפגשו מרטין בובר והפסיכולוג ההומניסטי קרל רוג'רס לשיחה פומבית, במסגרת כנס שהוקדש לפילוסופיה של מרטין בובר. שיחה פומבית זו הפכה ברבות הימים לאירוע בעל חשיבות בקרב אנשים המתעניינים באספקטים התיאורטיים השונים הקשורים בדיאלוג. רוב אנדרסון וקנת סיזנה, שני חוקרים מתחום מדעי התקשורת, חיברו ספרון קטן ומבריק המורכב מתמליל ההקלטה המקורית ששרדה מן הדיאלוג, לצד הערות והארות שהוסיפו (The Martin Buber-Carl Rogers Dialogue). הספר פורסם ב-1997 בהוצאת האוניברסיטה של מדינת ניו יורק. הוא מאד ידידותי לקריאה, ומומלץ בחום. שני חוקרים אלה פירסמו ב-2002 ספר נוסף ומקיף יותר, באותו ההקשר ובאותה ההוצאה.

בובר ורוג'רס התמקדו בשיחתם בשאלות שונות שהעסיקו את שניהם לאורך שנים רבות. למשל: האם דיאלוג הוא בהכרח הדדי ושיוויוני, והאם הדדיות ושיוויוניות אפשריות גם במסגרת של מפגש טיפולי בין מטפל למטופל או של מפגש בין מורה לתלמיד; היכן מתקיים הדיאלוג - אצל כל אחד מהמשתתפים בו, או במרחב הנוצר ביניהם; מה משמעותם של קבלה ותיקוף הניתנים על ידי האחד לאחר ומה נחיצותם כמרכיב מרכזי במפגש. תמליל הדיאלוג בספרם של אנדרסון וסיזנה מאד מפורט, וכולל כל תו ותג שניתן לתאר, כמו למשל ציונם של מרווחי הזמן הנוצרים על ידי שתיקות. בפסקאות הבאות אציג את הדברים שנאמרו בסיומו של הדיאלוג.

126. בובר: עכשיו, אה, [מרווח של 3.8 שניות, מלווה באנחה] אולי יעזור אם אוסיף ש, [3.7 אנחה] אה, שמצאתי בזמן שקראתי את המאמר [רוג'רס: אה הה] שלך, אה, או בעיה ש, אה [בובר נאנח], עלתה בעיני. [רוג'רס: אה הה] אה, אתה מדבר על בני אנוש (Persons) ונראה שהמושג 'בן אנוש', הוא אה, מאד קרוב למושג 'אינדיבידואל'. הייתי אה, אה חושב שמומלץ להבחין בין שניהם.

(בפרשנותם הנלווית של אנדרסון וסיזנה, הם מציינים שבובר מבקר כאן עמדות שאותן הוא מייחס בשוגג לרוג'רס, בשעה שהדברים שיאמר מיד בהמשך מהווים סיכום נאה גם להמשגותיו של רוג'רס עצמו).

... אה, יש ברשותי אה [רוג'רס: אה הה] הרבה דוגמאות [רוג'רס: אה הה] של אנשים שהפכו להיות מאד, מאד אינדיבידואליים, מאד נבדלים מאחרים, מאד מפותחים בכך וכך שלהם, מבלי להיות כלל וכלל מה שאני מעדיף לכנות אדם. [רוג'רס: אה הה] על כן, בן אנוש, הייתי אומ-, אינדיבידואל הוא בדיוק זה, הייחודיות הזו, הוא יכול אה, היכולת להתפתח, אה, אה, כך וכך. אבל בן אנוש, הייתי אומר, הוא רק אינדיבידואל שחי ממש עם העולם. ועם העולם, אני לא מתכוון בתוך העולם [רוג'רס: אה הה], אלא רק במגע אמיתי בהדדיות אמיתית של העולם בנקודות שהעולם יכול לפגוש את האדם.

... ו-, אה, אני, אם אוכל להתבטא ב-'כן' ו-'לא' ביחס לתופעות מסויימות, אני נגד אינדיבידואלים ובעד בני אנוש.

127. רוג'רס: אה ההם. מדויק [מאד במהירות ובחרישיות - אולי לא באופן ישיר אל המיקרופון?] [4.6] [מחיאות כפיים].

הפסקאות הללו ממחישות את מה שנפרס בשיחה המתומללת כולה. וזאת, מבלי לקחת בחשבון מגוון גורמים ומרכיבים שאינו יכול להיתרגם להקלטה, כמו הבעות פניהם של הדוברים או נוכחותו הממשית של הקהל. השיחה מכילה רגעי שתיקה טעונים בתוכן שאינו ידוע, ביטויים הכוללים צלילים חסרי מובן, פרשנויות מוטעות לדבריהם של אחרים. גם במקרים שבהם נוצרת הסכמה בין המשתתפים, חשוב לציין: הסכמה זו מבוססת בדרך כלל על קטעי מחשבות ורעיונות שנרקמו במקום אחר, לאורך השנים, לאורך התנסויותיהם הנפרדות של הדוברים.

ג. אנו באנו ארצה?

בימים אלה מוצגת במוזיאון תל אביב תערוכה רטרוספקטיבית של הצלם אברהם סוסקין. חלק נוסף של התערוכה מוצג במוזיאון הישראלי לצילום בתל חי. התערוכה נאצרה על ידי גיא רז והיא מלווה בקטלוג מרשים ומכובד בעיצובה של דפנה גרייף. סוסקין צילם ותיעד כמה מן האירועים המכוננים של ראשית הישוב היהודי בארץ ישראל. מעבר לכך, סוסקין הצליח לבודד רגעים ייצוגיים רבים מתוך חיי היומיום של הישוב, כולם בעלי נופך חגיגי ולעתים מעט נמלץ. הצילומים בתערוכה מוצגים בחללים נפרדים, על פי תשעה 'שערים' שונים. למשל: ארץ ישראל, תל אביב, טיולים, תעשייה. בין המבקרים המסתובבים באולמות התצוגה ניכרת התרגשות ממשית, ואין ספק שהתערוכה מעוררת הנאה רבה. ניכרים בה המאמצים האדירים שהושקעו בבניין הארץ. ניכרת התעקשותם הגובלת בהקרבה עצמית של הראשונים שהגיעו לכאן והצליחו לייסד קהילה. קיר דיוקנות האישים, המוכרים לרובנו כשמות של רחובות, מעלה חיוך משועשע. תצלומי שחקני התיאטרון על שלל תלבושותיהם המתחלפות, מרשימים מאד ומעוררים מחשבה בדבר הרפתקנותם המשחקית והתמימה של המתיישבים באותה התקופה. צילומים רבים בתערוכה דוחפים לבירור מאומץ בדמיון, בדבר מראיתם העכשווית של המקומות של אז.

מעוררי מחשבה במיוחד הם בתיה הראשונים של תל אביב המתועדים בתערוכה. למשל: בניין פיינגולד-לוין ברחוב נחלת בנימין (ע' 89 בקטלוג התערוכה), בנייניו של הקבלן שמואל (סם) וילסון (ע' 89), בניין הדואר והטלגרף (ע' 93), או בניין לוין בשדרות רוטשילד (ע' 98). בניינים אלה ואחרים נבנו מתוך החולות כהעתק של מה שצמח והתפתח הרחק מאד מכאן, ונראים כאילו נחתכו מתוך תמונת נוף בווארי או מתוך פרבר אמיד בעיר אוסטרו-הונגרית. גם בתים אחרים אשר בהם הודגשו במכוון מוטיבים מזרחיים, גימנסיה הרצליה (ע' 121) למשל, נראים כבנייני צעצוע בהשוואה למבנה הנמצא באתר שבע תחנות (ע' 100), או בהשוואה לשכונת נווה צדק היהודית הוותיקה יותר, אשר בתיה אינם נכללים בתצלומיו של סוסקין.

חסרים לא רק בתיה של נווה צדק או של שכונות ותיקות אחרות. מתברר מהטכסט של רז המופיע בקטלוג, שסוסקין נמנע על פי רוב מלצלם יהודים ממוצא מזרחי, או מוסלמים. בנוסף, כמעט שאין אצלו תיעוד של מבנים ערביים. ואגב כך - מישהו שמע על שדרות ביבאס? לא. מפני שאין כאלה. גם לא רחוב. מדריך הרחובות של אזור המרכז כולל שמות כמו ביאליק וביל"ו, אך ביניהם, שמו של ביבאס נפקד. ובכל זאת, עיון בספרי ההיסטוריה מלמד על עלייה משמעותית של יהודים שהחלה כבר במחצית הראשונה של המאה ה-19, בהשראתו של הרב יהודה ביבאס ממרוקו, אשר קרא לשוב לארץ ישראל עוד בטרם גאולה. אם כן, הישוב המצולם בתערוכתו של סוסקין מתאר למעשה קהילה אפשרית אחת, והארץ המופיעה בה היא רק חלום משותף אפשרי אחד. עניין זה יכול ללמד הרבה על טבעו של דיאלוג. ייתכן מאד שלסוסקין לא היתה ברירה, אלא להיעזר במסננים רבי עוצמה ולהתמקד רק בקהילה המצומצמת שאליה השתייך ושאותה עזר לגבש ולהגדיר בצילומיו. שייכות למשהו מסויים כנראה שמתגבשת רק על רקע נפרדות ממשהו אחר. וכך, תערוכתו של סוסקין ממחישה אחת מתכונותיה של שיחה בכלל: על מנת שזו תהפוך בעלת משמעות לאחדים, תמיד חייבים להיות אחרים שיישארו מחוץ לתמונה שאותה היא מגדירה.

ד. שכל עם ידית?

ברשימה הנוכחית הגשתי תמליל של שיחה מקוונת שקיימתי לפני כשנה. התייחסתי לדיאלוג הפומבי המפורסם שהתקיים בין מרטין בובר לבין קרל רוג'רס ב-1957. התעכבתי על צילומיו של אברהם סוסקין מתחילת המאה שעברה, המוצגים כעת במוזיאון תל אביב. בדוגמאות אלה נעזרתי על מנת להדגיש פערים ומחסומים הניצבים בפני כל נסיון לבסס דיאלוג ומפגש: יצירה של קשר בינאישי עלולה להיות מפחידה. דיאלוג מכיל קטעים של חוסר הבנה, ומורכב בחלקו העיקרי מטלאים של משמעות שנרקמו והתגבשו כבר בעבר. לצד קבלה ותיקוף של אחדים, שיחה מותירה אחרים תמיד מחוץ לתמונה. המסקנה הנגזרת מתוך הדברים נראית עגומה: פתיחות אל החדש היא רק סיסמא ריקה מתוכן, יחסים עם השונה אינם אפשריים. האם בהכרח זו המסקנה היחידה?

הרשימה הקודמת הובילה אל סוג דומה של מבוי סתום. הצעתי בה, במילותיו של חזי לסקלי ובשמו של מרטין בובר את האפשרות להוסיף ידית לשכל, ולמצוא כיוון - להשתייך אל מה שתמיד היה ויהיה גדול ממך, מתפיסותיך, משפתך. להעשיר ולעבות כך את שפת הסימנים החברתית והיחסית. הפעם אנסה לחזור על הדברים באופן מעורפל פחות, יותר קונקרטי וארצי. 'לגעת באלוהי' כפי שהתנסחתי שם, במילים פשוטות, פירושו אולי 'להתעלות אל העקרוני'. אולם, בהקשר דיאלוגי, מה משמעותה של התעלות אל העקרוני? משמעותה יכולה להיות למשל: לשאוף להשקיף על פני הדברים מבלי להיענות לדגדוג הקורא תמיד לומר בקול 'אני אני אני אני'; להשתדל להיות קשוב לשיחה המתנהלת, כמו הורה לשלישייה של ילדים שאיננו מעדיף את הראשון על פני השני או השלישי; לנסות ולהימנע מלעשות למשתתפים בשיחה את מה שלא היית רוצה שיעשו לך; לנסות ולזכור שגם אם נרחיק אחרים אל מחוץ לתמונה, סבל בעולם יישאר אירוע כולל, לגמרי לא פרטי.

השאיפות הללו, נאצלות ככל שתהיינה, אינן ניתנות ליישום מלא ומושלם. מלבד זאת, גם הן יחסיות, וברור שאנשים שונים יגדירו לעצמם עקרונות שונים. אך נראה שעצם קיומן בזכרון, מרגע לרגע, של שאיפות למצוא מצפן פנימי - הוא המאפשר, ככל שרק ניתן ללא חשש או פחד, לספוג בלב רחב כמעט כל מה שרק יבוא, ובה בעת לחשוב ולהגיב מתוך העקרוני.

נכתב ב-01/09/03
ברשת מ-13/03/04

התיאוריה של הטכניקה: על גדר ההפרדה

על מנת להמשיך ולחיות פה, נדרשת קפיצה עקרונית, הנראית בלשון הווה כל כך מבהילה ובלתי אפשרית.ישראסטין-איל-אורדונייה: זה השם הבא. דניאל זק על רעיון ההפרדה. >>>

אמנות והסתגלות: טעם הזעתר

ירדנו לאילת היה דווקא עליז, חשבנו את עצמנו עלמה ומואיז, פתאום אזל הביסלי על כביש הערבה - ואין תקווה. >>>

מאחורי האוויר, מתחת ליקום: על חזי לסקלי וחברים

חזי לסקלי ינק את קצותיהן של האותיות, ופתח פתח רחב בתוך העברית. הוא יצר קופסא של זמן בתוך קופסא של חדר, וההיפך - ובתוך ההתפתלות הזו נוצר מרווח.מאמר נוסף בסדרה של דניאל זק. >>>

על הדחף לפרסם: ועל הצורך בקהל

נסו לאחוז חפץ כלשהו, מחזיק מפתחות נניח, ולהשאירו חבוק בידכם. מהר מאד, לכל היותר כעבור דקה או שתיים, לא תרגישו דבר. >>>

מדברים עלינו

הסרט המרהיב של אלמודובר בנוי יחידות יחידות. אופנים מגוונים של ביטוי אמנותי משתלבים כמו בקליידוסקופ משוכלל. אחיזתן של המילים מרפה לרגע. משמעותם של מעשים מושהית. דניאל זק על "דבר אליה". >>>

סימני שאלה: על יצירות ויצירה

חתימת האמן, כמו גם המסגרת הארגונית שבה מוצגת יצירתו, מרמזת על סיום וסתימה. מעשה האמנות המקצועי מקבע, חותם וממית את מעשה היצירה. >>>

 

איימי בלום האהבה ממציאה אותנו

זהו סיפורם של אשה אחת, אליזבת טאוב ושל שני גברים, מקס והאדי והיחסים בינהם הנפרשים על פני 30 שנה. הזמן זורם במעגלים שהולכים ומתרחבים, ובתחנותיו הגבורים נפגשים, נפרדים, עוזבים, אובדים ונפגשים שוב. >>>

דז'ו קוסטולני אנה מתוקה

בודפשט, 1919 אנה, צעירה כפרייה, מגיעה לביתם של בני הזוג ויזי, בני המעמד הבינוני-גבוה, המתאושש מהמהפכה הקומוניסטית הקצרה שהנהיג בלה קון. אנה הופכת בתוך זמן קצר למשרתת לדוגמה, גאוות מעסיקיה, עד שהסדר הבורגני מופר במעשה רצח. >>>

איימי בלום אהבה זה לא עוגה

באמצע דברי ההספד בהלוויה המשעממת וקורעת הלב של אמי, התחלתי לחשוב על ביטול החתונה. העשרים ואחד באוגוסט לא נראה לי תאריך מתאים, ג'ון ווסקוט לא נראה לי האדם המתאים להתחתן אתו, והיה לי קשה לראות את עצמי בשמלת המשי הלבנה שמרת ווסקוט הציעה לי. >>>

דורית אברמוביץ' המלך עירום: פתח דבר

לא ניתן לאתר במדויק מתי נפרץ הסוד לראשונה. אי אפשר לדעת מהו הרגע הראשון בו נסדקה השתיקה. כי גילוי עריות הוא לא אירוע אחד וגם לא רק מעשה אב, אלא דינמיקת חיים שלמה בה אין גבולות והכל מותר והכוח כולו טמון בשריריו של הפטריארך. >>>

 

גירסה להדפסה

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved

בית