סיר, אני מהארץ האחרת [1]

אנחנו משתעממים בעיר, מקדש השמש אינו קיים יותר. בין רגלי עוברות האורח הדאדאיסטים חיפשו מפתח ברגים והסוריאליסטים גביע בדולח. זה אבוד. אנחנו יודעים לקרוא על הפרצופים את כל ההבטחות, השלב האחרון של המורפולוגיה. הפיוט של הכרזות החזיק מעמד עשרים שנה. אנחנו משתעממים בעיר, צריך להתאמץ מאוד כדי לגלות מסתורין על שלטי החוצות, שלב אחרון של הומור ושירה:

מרחצאות הפטריארכים

מכונות לפריסת בשר

בית המרקחת של הספורט

מזון מרטירים

בטון שקוף

מנסרת יד זהב

מרכז התאוששות פונקציונלי

אמבולנס אנה הקדושה

קפה השדרה החמישית

רחוב המתנדבים המוארך

פנסיון משפחתי בגינה

מלון הזרים

רחוב פראי [2]

והבריכה של רחוב הילדות, ותחנת המשטרה של רחוב הפגישות. הקליניקה הכירורגית ומשרד ההשקעות של רציף הצורפים. הפרחים המלאכותיים ברחוב השמש. מלון מרתפי הארמון, בר האוקיאנוס וקפה בא והולך. מלון התקופה.

והאנדרטה המוזרה של דוקטור פיליפ פינל, מיטיב המשוגעים, בערבים האחרונים של הקיץ. לתור את פאריז.

נשכח, זכרונותיך נמחקים על ידי כל תדהמות תבל, נוחתים במרתפים האדומים של פאלי-קאו, בלי מוזיקה ובלי גיאוגרפיה, כשהם לא-עוד נישאים אל עבר ההאסיינדה שבה השורשים חושבים על הילד והיין נגמר במשלים ישנים. כל זה נגמר. ההאסיינדה, לא תראה אותה יותר, היא אינה קיימת. צריך לבנות את ההאסיינדה.

[1] הערה: זהו קטע הפתיחה של המניפסט, שנכתב ב-1953, הודפס ב-International Situationiste #1 , יוני 1958

[2] ברשימה מצוטטים שלטי חוצות ושמות רחובות, המהווים מעין רדימיידס של משחקי מלים שנוצרים משמות רחובות ועסקים. התרגום של השמות לעברית הוא מילולי.

(מצרפתית: שרון רוטברד)

גי דבור חברת הראווה

"כאשר הצורך נחלם בחברה, החלום הופך לצורך.
הראווה היא חלום הבלהות של החברה המודרנית הכבולה, שאינו מבטא בסופו של דבר, אלא את תשוקתה לישון. הראווה היא שומר הסף של השינה."

הראווה היא התוצאה והפרוייקט של תנאי הייצור המודרניים. >>>

אנטונן ארטו התיאטרון וכפילו

קובץ מאמרים זה, שראה אור ב 1938 צרפת, הוא לקט של מכתבים, הרצאות ומנשרים שנכתבו בין השנים 1932-1936 מן המאמרים השונים עולה תפיסת התאטרון הייחודית של ארטו. >>>

גי דבור תכנית לשיפורים רציונליים של פאריז

לחבר מפסקים לפנסי הרחוב, לבטל את בתי הקברות, להחליף את שמות הרחובות. פרוטוקול מישיבה של התנועה הלטריסטית מספטמבר 1955. >>>

יבגני זמיאטין מאמאי

בערבים ובלילות אין יותר בתים בפטרבורג: יש ספינות אבן שש-קומתיות. עולם בודד שש-קומתי, שטה הספינה על גלי האבן בין עולמות שש-קומתיים בודדים אחרים; הספינה חוצה את אוקיינוס האבן הסוער רחובות, נוצצת בשלל אורות התאים. בתאים אין דיירים, כמובן: יש נוסעים. >>>

גירסה להדפסה