סיר, אני מהארץ האחרת [1]

אנחנו משתעממים בעיר, מקדש השמש אינו קיים יותר. בין רגלי עוברות האורח הדאדאיסטים חיפשו מפתח ברגים והסוריאליסטים גביע בדולח. זה אבוד. אנחנו יודעים לקרוא על הפרצופים את כל ההבטחות, השלב האחרון של המורפולוגיה. הפיוט של הכרזות החזיק מעמד עשרים שנה. אנחנו משתעממים בעיר, צריך להתאמץ מאוד כדי לגלות מסתורין על שלטי החוצות, שלב אחרון של הומור ושירה:

מרחצאות הפטריארכים

מכונות לפריסת בשר

בית המרקחת של הספורט

מזון מרטירים

בטון שקוף

מנסרת יד זהב

מרכז התאוששות פונקציונלי

אמבולנס אנה הקדושה

קפה השדרה החמישית

רחוב המתנדבים המוארך

פנסיון משפחתי בגינה

מלון הזרים

רחוב פראי [2]

והבריכה של רחוב הילדות, ותחנת המשטרה של רחוב הפגישות. הקליניקה הכירורגית ומשרד ההשקעות של רציף הצורפים. הפרחים המלאכותיים ברחוב השמש. מלון מרתפי הארמון, בר האוקיאנוס וקפה בא והולך. מלון התקופה.

והאנדרטה המוזרה של דוקטור פיליפ פינל, מיטיב המשוגעים, בערבים האחרונים של הקיץ. לתור את פאריז.

נשכח, זכרונותיך נמחקים על ידי כל תדהמות תבל, נוחתים במרתפים האדומים של פאלי-קאו, בלי מוזיקה ובלי גיאוגרפיה, כשהם לא-עוד נישאים אל עבר ההאסיינדה שבה השורשים חושבים על הילד והיין נגמר במשלים ישנים. כל זה נגמר. ההאסיינדה, לא תראה אותה יותר, היא אינה קיימת. צריך לבנות את ההאסיינדה.

[1] הערה: זהו קטע הפתיחה של המניפסט, שנכתב ב-1953, הודפס ב-International Situationiste #1 , יוני 1958

[2] ברשימה מצוטטים שלטי חוצות ושמות רחובות, המהווים מעין רדימיידס של משחקי מלים שנוצרים משמות רחובות ועסקים. התרגום של השמות לעברית הוא מילולי.

(מצרפתית: שרון רוטברד)

ז'אן דוטור ראש של כלב

אדמונד דה-שאיו הוא ילד מקסים, אך לרוע מזלו נולד עם ראש של כלב ספאנייל. המשא הכבד הזה מענה את נפש האדם שלו ומקשה עליו להשתלב בחברה. שבע תלאות הוא מתבצר בבדידותו עד לרגע שהוא פוגש באהבתה של בת 25. >>>

ז'אן בודריאר אמריקה

המסע של בודריאר מעביר את הקורא מהמרחבים הגדולים של אמריקה - מהשגב האנכי של ניו יורק, מהשגב האופקי של לוס אנג'לס ובעיקר מהמדבר, "שבו נס המכונית, הקרח והוויסקי מתרחש מדי יום" - לתובנות חודרות על מצבו של האדם המודרני ועל מצבה של המודרניות. >>>

ארז צפדיה מרחב עירוני ופוליטיקה לאומית: ממדים של שליטה והתנגדות בכתיבה עכשווית על העיר

על שלושה ספרים העוסקים בעיר בישראל ובשטחים: "עיר לבנה, עיר שחורה" מאת שרון רוטברד, "כשהדרור הפסיק לשיר: רמאללה במצור – יומן" מאת רג'א שחאדה ו"קהילת יפו הערבית ומסגד חסן בכ: גיבוש זהות קולקטיבית, העצמה עצמית והתנגדות" מאת נמרוד לוז. >>>

גי דבור ארגון הטריטוריה

"אם יש להבין את כל הכוחות הטכניים של הכלכלה הקפיטליסטית כמחוללי הפרדות, במקרה של האורבניזם יש לנו עסק עם ציוד התשתית שלהם, עם הטיפול בקרקע לשם התאמתה להתפרשׂותם, עם הטכניקה של ההפרדה עצמה. >>>

גירסה להדפסה