בית

בבל , , 20/11/2019

                           

 

ארנה קזין אוספת בקבוקים

מתוך במרחק הליכה

ספרתי: 78 בקבוקי בירה ריקים בפינת המטבח. הם עומדים כאן, מעיקים, עד שאחליט מה לעשות בהם.
לכאורה, התשובה פשוטה: עלי להוציא אותם מהבית ולהשליכם בפח הירוק שבפינת הרחוב. זהו פתרון קל ומסודר, שמבטא התחשבות נאותה בסביבה. ממילא זו אינה פסולת מזיקה. הבקבוקים עשויים זכוכית ולא פלסטיק. אין שום בעיה, המנקים יאספו אותם, הכול בסדר.
אבל לא זה העניין. אתם מבינים, בירה היא המשקה האהוב עלי. אני צרכנית פעילה. כבר שנים שאני שותה בקבוק או שניים ביום, בהנאה, ומייצרת פסולת זכוכית בלי דאגה. והנה, בזמן האחרון משהו השתנה.
בעבר, לא נהגתי לצבור בקבוקים ריקים. מהרגע שגמרו את תפקידם, לא הייתי מקדישה להם מחשבה: הייתי קונה, שותה, וזורקת את הבקבוק הריק לפח. אם נשקלו שיקולים, הם היו רק כספיים: בימים שבהם המשכורת היתה נמוכה במיוחד, וחישבתי כל הוצאה וקניתי רק מעט, הרשיתי לעצמי רק את המוצרים הזולים, בירה נשר או גולדסטאר בבקבוקים הגדולים, ובסוף השבוע טרחתי להחזיר אותם ריקים למכולת כדי לקבל את דמי הפיקדון בחזרה. זה היה די פשוט.
אבל עכשיו הסיפור מורכב מעט. המשכורת גדלה במקצת, הטעם התעדן וההרגלים השתנו והתגוונו. בדרך כלל מתחשק לי לשתות מבקבוקים קטנים: למשל, בירה הולנדית, הייניקן, קלילה ומרעננת. או אסהי – בירה יפנית יבשה, שמורגש בה טעם האורז, והיא טעימה ומסוגננת ומספקת צורך מסוים, מדויק. ובחורף אני בדרך כלל בוחרת באחת הבירות הבלגיות – לף או הוגרדן או דובל – שהן סמיכות, מעשירות ומתוקות. מחממות את החזה. 
אבל לא, גם זה לא העניין. הבקבוקים הקטנים הריקים – במגוון צבעים וצורות – מצטברים אצלי במטבח והשלכתם מתעכבת, לא רק משום שבמכולת לא מוכנים לאסוף אותם, ולא רק כי אין לי כוח ללכת עד לסופרמרקט, שנמצא הרחק מחוץ לשכונה.
הם נערמים כאן בהמתנה, משום שבזמן האחרון אני חושבת על אישה אחת, שעוברת ברחובות השכונה שלי מעת לעת. אישה רזה מאוד, שיערה הקצוץ מאפיר. ביום טוב היא נראית בת 40, ביום רע בת 60. היא מתלבשת בסגנון נערי – מכנסי ג'ינס וז'קט חום – שנראה די מושך מרחוק. לפעמים הבגדים שלה מלוכלכים מאוד. לפעמים היא נראית בסדר. לפעמים היא מצחינה. מדי פעם היא הולכת ישר וזקוף, כאילו אכלה משהו מזין בבוקר. לרוב היא רוח רפאים כפופה, מדדה, והיא תמיד עוברת מפח לפח ומכניסה את היד שלה עמוק אל תוך האשפה.
היא מחטטת בלכלוך, מפלסת בו דרך כדי למצוא בקבוקים ריקים, שאנשים זרקו, וממשיכה הלאה לפח הבא. היא שולה אותם אחד אחד ומכניסה אותם לתיק שחור וגדול או לשקיות, וסוחבת הכול מפח לפח, מקרן רחוב לקרן רחוב. היא עושה עם הבקבוקים האסופים כברת דרך ממושכת וארוכה עד לסופרמרקט הגדול, הרחק מחוץ לשכונה. שם היא מוסרת אותם לאיש בקופה הראשית ויוצאת לחכות בחוץ. האיש סופר את הבקבוקים, אחד אחד, מוציא מהקופה חשבונית וגם כסף מזומן – 25 אגורות לכל בקבוק שנשאה – יוצא אליה ונותן לה את הכסף. היא הולכת לדרכה.
ובכן, זהו העניין: פגשתי את האישה הזאת לא מזמן ליד הסופרמרקט, בבוקר שבו הילוכה היה עקמומי ומתנדנד ועיניה היו כבויות. אזרתי אומץ ושאלתי אותה מתי תעבור שוב בשכונה, כי יש לי בקבוקים בשבילה. היא מלמלה שהיא "לא יודעת, אולי מחר". שאלתי אם היא רוצה לתאם פגישה, שאוריד לה בקבוקים, שאשאיר לה אותם. היא מלמלה: "לא יודעת, אולי מחר". היא הושיטה אלי יד והשפילה מבט. היה לי רק שטר של מאה. נראה לי מוגזם לתת לה שטר של מאה. עזבתי אותה לנפשה.
אז מה לעשות עכשיו? לעמוד ליד החלון ולחכות שתופיע שוב, ואז לתת לה את הארגז המלא כדי לחסוך לה קצת חיטוט? לחכות שיהיו לי מאה בקבוקים כדי שהיא תרוויח בזכותי סכום עגול ויפה, 25 שקלים? להניח את הבקבוקים ליד הפח הירוק בפינת הרחוב בתקווה שהיא תמצא את הבקבוקים לפני שייאספו באוטו-זבל? להתחקות אחריה ולהניח את הבקבוקים בפתח הדירה שלה? לקנות לה עגלה?
או שמוטב לזרוק את הבקבוקים לפח, ולעזוב שטויות. כי בינינו, היא לא הענייה היחידה, זה גורלה, אלה החיים, לא כולם שפר מזלם, אלה זורקים ואלה אוספים, אלה שותים במשורה ואלה גומעים לשוכרה, אלה בולעים אקמול וכוס מים לפני השינה ואלה מתמוטטים ומקיאים על המדרכה. אלה מקמטים את המצח ומתלבטים מה לעשות בבקבוקים ריקים ואלה משתרכים בין הפחים ומוצאים בהם את מה שהם צריכים. 

dist.jpg

על הנוחות

מה משותף לתופעות מרכזיות של תרבות הצריכה בישראל: ההצלחה האדירה של חנות רהיטים שוודית אחת בשם איקאה; אופנת נעלי קרוקס שסחפה את החברה הישראלית על כל שדרותיה; תעשיית המים המינרליים ששינתה מן היסוד את הרגלי השתייה של ישראלים והולדתו של מקצוע חדש, "נציג שירות >>>

 

שלום וסליחה על אי הנוחות הזמנית

זהו חיבור על נוֹחוּת. לא על נחת הרוח, אלא על מה שמניח את הדעת. על המאמצים האדירים שמשקיע האדם כדי להרגיש נוח. >>>

 

אנדרה שיפרין עסקי ספרים

"...לרוע המזל, קיימים רק מעט מאוד מחקרים כלליים על תולדות המו"לות באמריקה, ולמעשה מדובר בדרך כלל בסקרים רחבים. גם ספרי הזיכרונות מעטים להפתיע – יש קומץ ביוגרפיות של מו"לים אמריקנים ובריטים מפורסמים, וכמה ספרים על תולדות התאגידים. >>>

רוברט ונטורי, דניז סקוט בראון, סטיבן אייזנאוור ללמוד מלאס וגאס

ב־1968 יצאו רוברט ונטורי, דניז סקוט בראון וסטיבן אייזנאוור, שלושה מרצים מאוניברסיטת ייל, מלווים ב־13 סטודנטים, לסיור לימודי בלאס וגאס. >>>

בוריס מיכאילוב עניי חארקוב 1

דב חנין בחזרה מן המרוץ

בחברת ה"השתמש וזרוק" לא נותר עוד מקום לתיקון: לא תיקון של חפצים וגם לא תיקון של יחסים. אם זה התקלקל - פשוט זורקים. הרעיון הגדול הזה של התיקון, רעיון שיש לו משמעות כה גדולה הן בחשיבה הפסיכולוגית והן במסורת היהודית, הולך ושוקע במציאות חיינו. >>>

 

גירסה להדפסה

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved

בית