בית

בבל , , 22/8/2019

                           

 

אריה ארנון על היד הנעלמה

מתוך דב חנין ואריה ארנון מקום לתיקון



אריה: אי אפשר להבין את השקפת העולם המקובלת בימינו ואת העולם במאתיים השנים האחרונות מבלי להתייחס לספרו המפורסם של אדם סמית (Smith, 1776), עושר העמים. אדם סמית הוא מייסד "הכלכלה המדינית" ((political economy, כפי שקראו לכלכלה באנגליה ובסקוטלנד במאה ה-18. הוא שייך לזרם פילוסופי הקרוי "הפילוסופיה של הסדר הטבעי", של "חוק הטבע". זהו זרם מרתק במחשבה הפילוסופית, וכמובן גם בכלכלה. הרעיונות שיש סדר טבעי בעולם, ושבסדר הטבעי הזה שולטים כוחות שאינם תלויים ברצוננו, המקובעים בעולם עצמו, במקרה הזה בעולם הכלכלה, ושלא ניתן וגם לא כדאי להיאבק בהם, הוא חלק בלתי נפרד מיסודות המחשבה של אדם סמית על העולם. אלה טענות הקודמות לדיון בכלכלה. ההשקפה הכלכלית של סמית נובעת מההשקפה העקרונית הזאת על העולם. את העיקרון המארגן, או הכוח היוצר סדר בעולם התופעות, עיקרון שלא כדאי ואפילו אי אפשר להיאבק בו, הוא מייחס למשהו שהוא קרא לו "היד הנעלמה". חשוב להבין את המושג ואת העוצמה האדירה שהיתה לו בהפיכת הסדר הכלכלי הקפיטליסטי לדבר שהוא חלק מהטבע, שאי אפשר ולא כדאי לנסות לשנותו. "חבל על הזמן", במונחים של בני דורנו, אין טעם לנסות לשנות את הסדר הטבעי הקפיטליסטי, כי רק נקלקל. לא נצליח לשנות את המסגרת שהסדר הטבעי הזה יוצר בעולם, וכל ניסיון לשנות סדר זה, לצאת נגד השלכות פעילותו, יניב רק תוצאות כושלות. אני חושב שהרעיון הזה מככב בכלכלה המקובלת, השמרנית, עד היום.
אדם סמית אמר בעצם שאת החיים החומריים של מיליוני אנשים, שהם היצרנים בחברה והצרכנים בחברה, אלה המחלקים את התוצר בין בני החברה ודואגים לצדדים החומריים של קיומנו, אין צורך לארגן. את ההחלטות של מיליוני האנשים האלה צריך להשאיר לכל פרט ופרט. כל פרט ישפוט את האינטרסים שלו, יראה מה הכי טוב לו, והתוצאה המשותפת של מיליוני ההחלטות האלה תהיה טובה לו ולכלל. יש עיקרון מכוון, יש "יד נעלמה" המכוונת את כל ההחלטות האלה ומביאה לתוצאה שהיא אופטימלית בצורה מופלאה: בעת ובעונה אחת היא גם הכי יעילה – אי אפשר לייצר טוב יותר מאשר על פי ההכוונה של היד הנעלמה, ונוסף לכך היא גם הכי צודקת. אמנם יש ויכוח על מסקנה אחרונה זו, אך הכלכלנים השמרנים, הנאמנים יותר לתורתו של אדם סמית, טוענים שאין להתערב בחלוקת התוצר בחברה, מכיוון שהחלוקה הנוצרת בתהליך שכיוונה היד הנעלמה היא החלוקה הטובה ביותר האפשרית. לכן לא רצוי לשנות הן את תוצאות ההחלטות בייצור הן את תוצאות ההחלטות באשר לחלוקה, שהן ההחלטות הבסיסיות ביותר בכל כלכלה.
הרעיון הזה התקבל בעולם של המחשבה על הכלכלה במהירות מפתיעה. נראה שהזמן היה מתאים. הוא הפך לאבן הפינה של המחשבה הכלכלית הפרו-קפיטליסטית, המגינה על הקפיטליזם ומציגה אותו כשיטה שאין לה תחליף, ושכל הביקורות עליה נידונות מראש לכישלון, כי הן מנסות להתמודד עם דבר שהוא חלק מהסדר הטבעי של העולם. סדר טבעי במובן העמוק של המילה, סדר שכאמור אין לו תחליף ואי אפשר, ולכן גם לא כדאי, לנסות לשנותו.
אם כך, נשאלת השאלה: מה ניתן לעשות ביחס לקפיטליזם ההולך ונעשה גלובלי, מרוסן פחות, משוחרר גם מהמגבלות של הכלכלות הלאומיות? מי בוחן את תוצאותיו ומשגיח עליהן, וכיצד ניתן להתמודד איתן? המדינות הולכות ומסתלקות ממעורבות, וההון קובע לעצמו את הכללים. הקפיטליזם הגלובלי, המסלק גבולות ומגבלות, הוא האיום הכי גדול על ההגנות השונות שפיתחו במאתיים השנים האחרונות המדינות הלאומיות תחת לחצם של המאוימים על ידי ההון. סוגיה זו מעלה שאלות קשות על אודות גבולות כלכליים.
שאלת הגבולות הכלכליים היא בעינַי שאלה מרכזית העשויה לספק חלק מהתשובה. גבולות בכלל וגבולות כלכליים בפרט אינם אידאל, אך בנסיבות הקיימות של האנושות, סילוק כל הגבולות הכלכליים והנפת הדגל של הרעיון "הגלובליזציה טובה, והגבולות הכלכליים רעים" אינם מקובלים עלי; במקרה שלנו, מעבר לטיעון הכללי, ישראל צריכה גבולות כלכליים חיצוניים גם בהקשר האזורי. בהמשך אסביר מדוע.
אך אם כינון גבולות אינו אפשרי עוד, אם אי אפשר לכונן מחדש גבולות כלכליים, שזו תגובה נגדית אפשרית לגלובליזציה, אזי על כל האנשים החושבים לשאול את עצמם מה משמעות הדבר מבחינת המדיניות הכלכלית הבינלאומית. אני חושב שהגיע הזמן לדון בכך, ואני חושב שהתנועה הביקורתית על הגלובליזציה מעלה שאלות אלה. הכיוון הרצוי בעיני הוא הניסיון להחיל "דמוקרטיה כלכלית" הן בחברות השונות הן בעולם כולו. מדיניות כלכלית צריכה לחתור לכך שדברים מסוימים לא רק שלא ייעשו במדינות נאורות, במרכאות או בלעדיהן, אלא שגם לא ייעשו בעולם כולו.
אנשים שוכחים שרק לפני פחות ממאתיים שנה באנגליה, ב-1830 לערך, הפכה העסקת ילדים בגיל שמונה למשך 12 שעות עבודה להיות "לא נאורה", אף שהדבר היה נאור מאוד עד אז. אולם הדבר לא נאור בכל העולם, לא נאור לעשות זאת גם במפעל לייצור נעליים באינדונזיה ובכל מקום אחר. לכן החקיקה, הרגולציה הבינלאומית, היא חיונית, והשאלות איך מקדמים ומיישמים ואוכפים אותה הן שאלות פתוחות וחשובות שעדיין אין להן תשובה. התשובות נוגעות לחקיקה בינלאומית ולמשטר העולמי וחוזרות גם לשאלות הזיהום וחלוקתו בעולם ולשאלות של חלוקה צודקת של המשאבים בעולם ורמת החיים בחלקיו השונים. לפי דעתי, העולם צריך לשים על סדר יומו מגמה של התכנסות ברמת החיים, כלומר התקרבות בין רמות החיים במדינות השונות. התכנסות ביכולת לספק את הצרכים הבסיסיים ביותר לאנושות כולה על חברותיה השונות, וגם התכנסות ברמות החיים בתוך החברות השונות. אלה אינן שאלות שהן מחוץ לתחום הדיון הלגיטימי של הכלכלה, כפי שהכלכלה השמרנית והכלכלנים השמרנים מנסים להציגן. השמרנים טוענים שהחוקים הכלכליים הם הקובעים, והחלוקה הנוצרת על פי הכלכלה השמרנית היא כביכול "טבעית", אם נשתמש במושג של אדם סמית. לכן לא כדאי לנו לשחק בחוקים אלה ולנסות להתערב בפעילותם, כי התוצאות תהיינה הרסניות. לדעתי, ההפך הוא הנכון. צריך להתערב בחוקים אלה, לא צריך להסכים לחלוקה שהם יוצרים, צריך לכונן מנגנוני חלוקה חדשים בתוך החברות, בתוך המדינות, וגם מנגנוני חלוקה ותיקון בינלאומיים. ראוי לחזור ולבחון שינויים במוסדות שאנו בדרך כלל מבקרים. למשל הבנק העולמי, שתחום אחריותו כולל את הפיתוח הכלכלי בארצות המפותחות פחות. בעבר עלו רעיונות מעין אלה, בלי הצלחה יתרה, ובסופו של דבר, ברוב רובה של התקופה נכנעו במוסדות הבינלאומיים לגישת ההגמוניה ש"השוק יעשה את זה". לדעתי, חלה התפכחות אצל כלכלנים בכלל ואצל כלכלנים שמרנים בפרט מיכולת השוק להשיג חלק גדול מיעדי השוויון, והעמיקה ההבנה ש"היד הגלויה", כפי שאני קורא לה, צריכה לחזור ולהתערב בחלקים גדולים של הכלכלה הלאומית והבינלאומית ולתקן תוצאות הרסניות שהיד הנעלמה יצרה בחברה ובכלכלה, וגם בסביבה.

finger.jpg

ברברה ארנרייך כלכלה בגרוש

דו"ח על הבנאליות של העוני. ברברה ארנרייך רצתה ללמוד על בשרה את משמעות החלום האמריקאי מנקודת מבטם של אנשים עובדים אשר המשתכרים פחות משישה דולר לשעה. אתנוגרפיה חברתית ריאליסטית שהיתה לרב מכר ענק בארצות הברית ובאירופה. >>>

דיוויד קורטן לעצור את התאגידים

קורטן במאמר מיוחד עבור מדור "אג'נדה" במגזין גלובס:
"הונאות חשבונאיות, ניפוח מחירים והרצת מניות. שכר רעב והרס עסקים מקומיים, התייעלות ומיקור חוץ. סדנאות זיעה והעסקת אסירים. מכרזי ממשלה ללא מכרז. שימוש במידע פנים. רישום פטנטים נרחב. מנכ"לים במשכורות עתק. >>>

 

גירסה להדפסה

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved

בית