גיום אפולינר לאחר פציעתו במלחמת העולם הראשונה

ההתחלה

בוקרשט עיר נאה, שכמו חברו בה יחד מזרח ומערב. מבחינת המיקום הגיאוגרפי גרידא אתה עוד באירופה; אבל גם כבר באסיה, אם מביאים בחשבון מנהגים מסוימים של בני הארץ, ואת התורכים, הסרבים ושאר עממים מקדוניים, שהעין נתקלת בנציגיהם הציוריים המתהלכים ברחובותיה. >>>

אחד-עשר אלף המלקות

"אפולינר, אשף המילה הכתובה, לועג לכל: לאהבה, לתאווה המינית, ללאומניות ולגאוותנות, ביצירה שאין בה אפילו שורה אחת משעממת."
אריאל הירשהורן על ספרו של גיום אפולינר "אחד עשר אלף המלקות", דפדפן-ספרים שנשכחו, ישראל היום >>>

ניקולא פארג הייתי מאחוריך

"בגיל שלושים חטפתי את החיים בפרצוף. רק אז הפסקתי להתייחס לעצמי כמלך העולם והפכתי לאדם בוגר כמו כולם, שעושה כמיטב יכולתו עם מה שהוא. חיכיתי לגיל שלושים כדי להפסיק לתהות מה זה בדיוק סבל ודאגה, חיכיתי לגיל שלושים כדי להתחיל לחפש, כמו כולם, אחר האושר. >>>

ז'ורז' בטאיי סיפור העין

סיפורה של העין הוא לכאורה מסעם גדוש המעללים האירוטיים והאלימים של צמד מתבגרים. הסיפור שנפתח בעיירת-חוף צרפתית, ממשיך במדריד ובסביליה ומסתיים בגיברלטר, הוא גם מסע בעקבותיה של העין - מהעין ועד לתחת . >>>

ז'אן נובל אפשר היה להפוך את תל אביב לסימפוניה בלבן

שיחה בין ז'אן נובל ושרון רוטברד. >>>

מישל וולבק הגרמני

"כשהלכתי ברחובות השוממים, שמתי לב, לפני הכל, לתופעה מוזרה: כל השלטים בחנויות ובבתי הקפה, תפריטי המסעדות, הכל היה כתוב בשפה הגרמנית. " >>>

גירסה להדפסה