בית

בבל , , 25/2/2021

                           

 

גיום אפולינר אחד-עשר אלף המלקות
אחד-עשר אלף המלקות

גיום אפולינר לאחר פציעתו במלחמת העולם הראשונה

 

© בבל, 2005
דאנאקוד: 462-195
שם מקורי: Les onze mille verges
מס' עמודים: 141
מחיר קטלוגי: 84
תרגום מצרפתית: בני ציפר
עורך: דורי מנור
עיצוב עטיפה: נדב שלו ודורית 'באבי' גריץ

 

יצירת המופת הפורנוגרפית של המשורר גיום אפולינר מ- 1907 מגוללת בווירטואוזיות, בהומור ובקלילות את מעלליו המיניים של מוני וִיבֶּסְקוּ, נסיך רומני מזויף וחרמן אמיתי.
כיתר בני רומניה, יוצא גם לבו של הנסיך ויבסקו יפה-התואר לפאריס, אשר נשיה יפות הן עד אחת, וגם קלות כל-כך להשגה. הוא עוזב את בוקרשט עירו ונוסע לעיר האורות, משם הוא יוצא לאודיסיאה הזויה שמפגישה אותו עם כל סטייה אפשרית, מגלגלת אותו בכל אירופה ולוקחת אותו בסופו של דבר עד למנצ'וריה...

מאז יציאתו לאור של הספר ועד שנת 1970 נאסרה הפצתו של "אחד-עשר אלף המלקות" מטעמי מוסר והוא נמכר באופן מחתרתי, מה שרק קיבע את מעמדו כאחד מספרי-הפולחן הקלאסיים של הספרות הפורנוגרפית העולמית.

 

ההתחלה

בוקרשט עיר נאה, שכמו חברו בה יחד מזרח ומערב. מבחינת המיקום הגיאוגרפי גרידא אתה עוד באירופה; אבל גם כבר באסיה, אם מביאים בחשבון מנהגים מסוימים של בני הארץ, ואת התורכים, הסרבים ושאר עממים מקדוניים, שהעין נתקלת בנציגיהם הציוריים המתהלכים ברחובותיה. >>>

 

אחד-עשר אלף המלקות

"אפולינר, אשף המילה הכתובה, לועג לכל: לאהבה, לתאווה המינית, ללאומניות ולגאוותנות, ביצירה שאין בה אפילו שורה אחת משעממת."
אריאל הירשהורן על ספרו של גיום אפולינר "אחד עשר אלף המלקות", דפדפן-ספרים שנשכחו, ישראל היום >>>

 

אנטונן ארטו הליוגבלוס

ביצירה פסבדו-היסטורית זו, שראתה אור ב- 1934, בחר ארטו להתעמק באחת האפיזודות השוליות והדקדנטיות בתולדות הקיסרות הרומית. הליוגבלוס היה כוהן פגני מן המזרח שנעשה קיסר רומא בגיל 14 ונשחט במחראות ארמונו 5 שנים אחר כך. >>>

ז'אן דוטור ראש של כלב

אדמונד דה-שאיו הוא ילד מקסים, אך לרוע מזלו נולד עם ראש של כלב ספאנייל. המשא הכבד הזה מענה את נפש האדם שלו ומקשה עליו להשתלב בחברה. שבע תלאות הוא מתבצר בבדידותו עד לרגע שהוא פוגש באהבתה של בת 25. >>>

מישל פוקו "אך מה מסוכן כל-כך בעובדה שאנשים מדברים, ושדיבוריהם הולכים ומתרבים עד בלי גבול? היכן אפוא טמונה הסכנה?"

"לשיח שאשא היום, ולאלה שאצטרך לשאת כאן אולי במשך שנים, הייתי רוצה, לו היה הדבר אפשרי, להסתנן בחשאי. יותר משהייתי רוצה לשאת דברים, הייתי רוצה להיעטף על ידי הדברים ולהינשא באמצעותם הרחק מעבר לכל התחלה אפשרית. >>>

מישל וולבק כמו קרפיונים

כדי להסוות את ריח המוות שיוצא לנו מהלוע, שיוצא לנו בלתי מנוצח מהלוע, אנחנו מוציאים מילים. >>>

 

גירסה להדפסה

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved

בית