בית

בבל , , 24/1/2019

                           

 

גיום אפולינר אחד-עשר אלף המלקות
אחד-עשר אלף המלקות

גיום אפולינר לאחר פציעתו במלחמת העולם הראשונה

 

© בבל, 2005
דאנאקוד: 462-195
שם מקורי: Les onze mille verges
מס' עמודים: 141
מחיר קטלוגי: 84
תרגום מצרפתית: בני ציפר
עורך: דורי מנור
עיצוב עטיפה: נדב שלו ודורית 'באבי' גריץ

 

יצירת המופת הפורנוגרפית של המשורר גיום אפולינר מ- 1907 מגוללת בווירטואוזיות, בהומור ובקלילות את מעלליו המיניים של מוני וִיבֶּסְקוּ, נסיך רומני מזויף וחרמן אמיתי.
כיתר בני רומניה, יוצא גם לבו של הנסיך ויבסקו יפה-התואר לפאריס, אשר נשיה יפות הן עד אחת, וגם קלות כל-כך להשגה. הוא עוזב את בוקרשט עירו ונוסע לעיר האורות, משם הוא יוצא לאודיסיאה הזויה שמפגישה אותו עם כל סטייה אפשרית, מגלגלת אותו בכל אירופה ולוקחת אותו בסופו של דבר עד למנצ'וריה...

מאז יציאתו לאור של הספר ועד שנת 1970 נאסרה הפצתו של "אחד-עשר אלף המלקות" מטעמי מוסר והוא נמכר באופן מחתרתי, מה שרק קיבע את מעמדו כאחד מספרי-הפולחן הקלאסיים של הספרות הפורנוגרפית העולמית.

 

ההתחלה

בוקרשט עיר נאה, שכמו חברו בה יחד מזרח ומערב. מבחינת המיקום הגיאוגרפי גרידא אתה עוד באירופה; אבל גם כבר באסיה, אם מביאים בחשבון מנהגים מסוימים של בני הארץ, ואת התורכים, הסרבים ושאר עממים מקדוניים, שהעין נתקלת בנציגיהם הציוריים המתהלכים ברחובותיה. >>>

 

אחד-עשר אלף המלקות

"אפולינר, אשף המילה הכתובה, לועג לכל: לאהבה, לתאווה המינית, ללאומניות ולגאוותנות, ביצירה שאין בה אפילו שורה אחת משעממת."
אריאל הירשהורן על ספרו של גיום אפולינר "אחד עשר אלף המלקות", דפדפן-ספרים שנשכחו, ישראל היום >>>

 

ניקולא פארג הייתי מאחוריך

"בגיל שלושים חטפתי את החיים בפרצוף. רק אז הפסקתי להתייחס לעצמי כמלך העולם והפכתי לאדם בוגר כמו כולם, שעושה כמיטב יכולתו עם מה שהוא. חיכיתי לגיל שלושים כדי להפסיק לתהות מה זה בדיוק סבל ודאגה, חיכיתי לגיל שלושים כדי להתחיל לחפש, כמו כולם, אחר האושר. >>>

ז'ורז' בטאיי סיפור העין

סיפורה של העין הוא לכאורה מסעם גדוש המעללים האירוטיים והאלימים של צמד מתבגרים. הסיפור שנפתח בעיירת-חוף צרפתית, ממשיך במדריד ובסביליה ומסתיים בגיברלטר, הוא גם מסע בעקבותיה של העין - מהעין ועד לתחת . >>>

ז'אן נובל אפשר היה להפוך את תל אביב לסימפוניה בלבן

שיחה בין ז'אן נובל ושרון רוטברד. >>>

מישל וולבק הגרמני

"כשהלכתי ברחובות השוממים, שמתי לב, לפני הכל, לתופעה מוזרה: כל השלטים בחנויות ובבתי הקפה, תפריטי המסעדות, הכל היה כתוב בשפה הגרמנית. " >>>

 

גירסה להדפסה

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved

בית