בית

בבל , , 7/8/2020

                           

 

ההתחלה

מתוך גיום אפולינר אחד-עשר אלף המלקות

בוקרשט עיר נאה, שכמו חברו בה יחד מזרח ומערב. מבחינת המיקום הגיאוגרפי גרידא אתה עוד באירופה; אבל גם כבר באסיה, אם מביאים בחשבון מנהגים מסוימים של בני הארץ, ואת התורכים, הסרבים ושאר עממים מקדוניים, שהעין נתקלת בנציגיהם הציוריים המתהלכים ברחובותיה. ועם זאת, מחוז לטיני הוא, וחייליה של רומי שיישבו את הארץ נשאו מן הסתם את עיניהם תמיד אל רומא, בירת העולם וצומת כל התפנוקים. כמיהה זאת אל המערב הנחילו לצאצאיהם: הרומנים הוגים בלי הרף בעיר שהתענוג הוא  בטבעה והחיים עוברים בה בעליצות. אך רומא הן ירדה מגדולתה, אם הממלכוֹת העבירה את כתרה לפאריס, ומה הפלא שעיניהם של בני רומניה נשואות בלי הרף, כתופעה שנתקבעה בתורשה, אל פאריס, שהיטיבה כל כך לתפוס את מקומה של רומא בראש היקום!

כיתר בני רומניה, יצא גם לבו של הנסיך וִיבֶּסְקוּ יפה-התואר לפאריס, עיר-האורות, אשר נשיה יפות הן עד אחת, וגם קלות כל-כך להשגה. עוד בהיותו תלמיד בית ספר בבוקרשט, די היה שיחשוב על פאריסאית, על האשה הפאריסאית, וכבר עמד לו הזין עד שנאלץ לאונן אט אט ובנועם. ברבות הימים שפך את זרעו באינסוף חורי-קוס וחורי-תחת של רומניות נפלאות. אבל לבו אמר לו: לךָ נחוצה פאריסאית.

מוני ויבסקו בא מבית עשירים מופלגים. סבא-רבא שלו היה הוֹסְפּוֹדָאר, המשרה המקבילה לתת-מושל-מחוז בצרפת. אך התואר נשאר במשפחה ועבר בה בירושה, שעל כן נשאו הן סבו הן אביו של מוני את התואר הוספודאר. גם מוני היה אמור לשאת את התואר מתוך כבוד לאבי-השושלת.

אלא שהוא קרא רומאנים צרפתיים דיו לדעת שתת-מושלים מחוזיים ראוי לשים ללעג: "בסופו של דבר", היה אומר, "מה מצחיק יותר מלהיקרא תת-מושל מחוזי רק על שום שסבא-רבא שלך היה תת-מושל מחוזי? זה פשוט מגוחך!" כדי להיות מגוחך פחות, החליף את התואר הוספודאר-תת-מושל מחוזי בתואר נסיך. "הנה", קרא, "תואר שאפשר להעבירו בירושה. הוספודאר אינו אלא תפקיד מנהלי, אך מי שהצטיינו בתחום המנהלי, ראוי שתינתן להם הזכות לשאת תואר אצולה. אהיה אפוא אציל מִתוקף עצמי. אחרי ככלות הכל, אני ראש של שושלת. בנַי ובני-בני יכירו לי טובה".

הנסיך ויבסקו קשור היה בידידות אמיצה עם סגן-הציר של סרביה, בַּאנְדִי פוֹרְנוֹסְקִי, שהשמועות המתהלכות בעיר סיפרו שהוא נוהג לדפוק את מוני המקסים בתחת. יום אחד התלבש הנסיך בקפידה ושם פעמיו אל סגן-הציר הסרבי. ברחוב הביטו בו כולם, והנשים שהתבוננו בו אמרו: "כמה שהוא נראה פאריסאי!"

לאמיתו של דבר, צעד הנסיך ויבסקו באופן שמדמים להם בני בוקרשט את הילוכם של הפאריסאים, כלומר בצעדים זעירים ומהירים ותוך כדי נדנוד התחת. הו, כמה מעודן! ולמראה של גבר הצועד כך, אין אשה שלא תיפול בקסמיו, גם אם היא רעייתו של ראש הממשלה.

בהגיעו אל פתח ביתו של סגן-הציר של סרביה, השתין מוני ארוכות כנגד החזית ואחר-כך צילצל בדלת. אלבני בחצאית לבנה פתח לו, והנסיך ויבסקו חש לעלות לקומה הראשונה. סגן-הציר באנדי פורנוסקי שכב עירום בטרקלין, שרוע על ספה רכה באבר זקור כיאה, ועל ידו מירה, שחרחורת בת-מוֹנְטֶנֶגְרוֹ, שדיגדגה לו בביצים. גם היא היתה עירומה, ומִשרכנה לפנים, הבליטה עמידתה את התחת היפה, המוצק להפליא, תחת שחום ופלומתי, שעורו מתוח עד להתפקע. בין שתי העגבות נמתח פס מחורץ היטב וזרוע בשיער חום, שהחוֹר האסור נתגלה בעדו, עגול כסוכרייה. מלמטה יצאו שתי ירכיים חטובות וארוכות, שתנוחת הָרכינה אילצה אותה לפשקן, וכך נתגלה הקוס, בשרני ועבה, מחורץ כהלכה בצִלה של רעמת-שיער שָחור מִשְּחור. היא לא נתנה את דעתה לכניסתו של מוני. בפינה אחרת התמזמזו שתי נערות יפות וכבדות-אחוריים על כיסא-מרגוע ומילטו מפיהן קריאות "אה!" קצרות של תשוקה. מוני פשט את בגדיו במהירות, ובזין זקור, זקוף כדבעי, התנפל על שתי המתמזמזות וניסה להפריד ביניהן. אך ידיו החליקו על גופן הלחלוחי והמשוח, שהתפתל כנחש. או אז, בראותו שהן מהבילות מתשוקה שאין לו חלק בה, החל להכות בחמת-זעם בכף יד פתוחה את התחת השמן, הלבן, שהיה בהישג ידו. ובראותו שהמכות אך מגבירות את תשוקתה של בעלת התחת, החל להפליא את מכותיו עד אשר גברו הכאבים על התשוקה, והנערה היפה, שישבנה היפה, הלבן, הִוְריד תחת מכותיו, הזדקפה בזעם וקראה:

"חתיכת מלוכלך, אלוף המזדיינים בתחת, אל תפריע לנו, לא רוצות את הזין הגדול שלך. לך תִתן את הסוכריה על מקל שלך לְמירה. תן לנו לעשות אהבה. נכון או לא, זוּלְמֶה?"

"נכון מאוד, טונֶה!" השיבה חברתה.

הניף הנסיך את אברו המגודל וצעק:

"מה יהיה, זונות מלוכלכות, עד מתי תכניסו זו לזו את היד לתחת?"

ותיכף תפס אחת מהן וניסה לנשק לה על פיה. זאת היתה טונה, יפהפייה שחורת שיער שגופה הלבן מנוקד במקומות הנכונים בנקודות חן יפות שהבליטו את לובנו; גם פרצופה היה לבן, ונקודת חן על לחיה השמאלית שיוותה לו סבר מתגרה. שתי פטמות נחמדות ומוצקות כשיש עיטרו את שדיה: עטרות כחולות ועליהן שני תותי-שדה ורודים וענוגים, ואת הימני שבהם מכתימה נקודת חן חמודה היושבת עליו כזבוב, זבוב קטלני.

כשאחז בה מוני ויבסקו, העביר את ידיו תחת ישבנה הכבד הדומה למלון שצמח תחת שמש חצוֹת, מרוב שהיה לבן ומלא עד להתפקע. שתי העגבות כמו נחצבו מגוש של שיש-קָרָארה ומום אין בהן, והירכיים הצומחות מתחתן גליליות כעמודים של מקדש יווני. אבל איזה הבדל! הירכיים היו חמימות ואילו העגבות צוננות, מה שנחשב סגולה לבריאות טובה. המכות שיוו להן סומק ורדרד, עד כי דומה שהן עשויות תערובת של קצפת ופטל. המראה עורר את תאוותו של ויבסקו האומלל עד ללא נשוא. בפיו מצץ בזו אחר זו את פטמותיה הקשויות של טונה, או שעבר אל שדיה וכתפיה, בעודו מותיר אחריו סימני מציצה. ידיו אחזו בחוזקה בתחת הכבד והמוצק כאבטיח קשה ועסיסי. לאחר שמישש את העגבות המלכותיות, החדיר את אצבעו אל חור התחת הצר להפליא. אברו הגדול, המתקשה והולך, פתח במתקפה על הקוס האלמוגי המוקף רעמת שיער שחור בוהק. והיא צועקת לו ברומנית: "לא, אתה לא תכניס לי אותו!" ובד בבד מנענעת את ירכיה היפות, העגלגלות והבשרניות. אברו המגודל של מוני כבר נגח בראשו האדום והמלוהט על מאורתה הלחה של טונה. תוך כדי ניסיונותיה להתנער ממנו, ברח לה פְלוֹץ - לא פלוץ המוני, אלא פלוץ מצלצל כבדולח, שבגינו פרצה בצחוק אדיר ועצבני. וכבר התרופפה התנגדותה וירכיה נפשקו ואברו המגודל של מוני כבר הסתיר את ראשו במאורתה, והנה באה זולמה, חברתה של טונה ובת-זוגה למזמוזים, ותפסה בכוח את מוני בביצים, מעכה אותן בידה הקטנה והכאיבה לו כל כך, שהזין המהביל יצא ממחבואו לרוב אכזבתה של טונה, שהחלה כבר להניע את ישבנה הכבד תחת מותניה הצרים.

זולמה היתה בלונדית ושערה העבות צונח עד עקביה. קומתה היתה נמוכה משל טונה, אך היא לא נפלה ממנה בתמירות ובחינניות, ועיניה השחורות היו מוקפות עיגולים כהים. לאחר ששיחררה את אחיזתה מן הביצים, התנפל עליה הנסיך וקרא: "טוב ויפה! את תשלמי בשביל טונה". מיד תפס שד נאה להתכבד והחל למצוץ את פטמתו. זולמה התפוצצה מצחוק. כדי ללגלג על מוני, נידנדה וזיעזעה את בטנה, שבתחתיתה התנדנד זקן זהוב ומתולתל כל כולו. תוך כדי כך הבליטה את גבעת הקוס המצודדת החרוצה באמצעיתה. בין שפתותיו של הקוס פירכס דגדגן ארכני, המלמד על נוהגיה הלסביים. לשווא ניסה אברו של הנסיך לחדור אל המחבוא. לבסוף חפן את עגבותיה ועמד לחדור, אך אז החלה טונה, הכועסת שלא היא תזכה בפליטה של זין גדול שכזה, לדגדג את עקביו של הבחור בנוצת טווס. הלה פרץ בצחוק והתפתל, אך הנוצה המשיכה לדגדג אותו; מן העקבים היא עלתה אל הירכיים, אל המפשעה, ואל הזין שחדל מיד מזקפתו.

שתי הבנות השובבות, טונה וזולמה, לא ידעו את נפשן משמחה על תעלוליהן, וגעו בצחוק שעה ארוכה. אחר חזרו, סמוקות ומתנשפות, אל מזמוזיהן, נושקות ולוקקות זו את זו לעיני הנסיך הנבוך והנדהם. ישבניהן עלו וירדו בקצב, שערות הערווה התערבבו, שיניהן נקשו אלה כנגד אלה. שדיהן הקטיפתיים, המוצקים והמפרכסים התחככו אלה באלה. לבסוף, מפותלות כל כולן ונאנקות בתאווה, הרטיבו זו את זו, מול אברו הנזקף והולך של הנסיך. אך הוא, בראותו שהתייגעו ממזמוזיהן, פנה אל מירה המטפלת עדיין באברו של סגן-הציר. ויבסקו קרב אט אט, השחיל את אברו בין עגבותיה הבשרניות של מירה, והחדיר אותו אל הקוס הנפער והלח של היפהפייה, וזו משחשה את ראש הקשר נכנס לתוכה, הדפה את אחוריה באחת וכך קלטה את הזין במלואו. אחר כך המשיכה בתנועותיה הפראיות, ובה בשעה שיפשף לה הנסיך בידו האחת את הדגדגן, ובידו האחרת דיגדג את פטמותיה.

נראה שתנועת רצוא-ושוב זו בתוך הקוס המהודק היטב גרמה למירה הנאה רבה, כפי שהוכיחו קריאות התאווה שהתמלטו מפיה. בטנו של ויבסקו התחבטה באחוריה של מירה, וצינת אחוריה של מירה מילאה את הנסיך בעונג כמידת העונג ששאבה הנערה מחום בטנו. עד מהרה התעצמו התנועות ונעשו קצובות יותר, הנסיך נצמד אל מירה המתנשפת והמהדקת את אחוריה. הנסיך נשך אותה בכתפה ולא הרפה ממנה. והיא צועקת:

"אה! זה טוב… עוד… יותר חזק… יותר חזק… קח, קח, קח הכל. תן לי אותו, את השפיך… תן לי הכל… קח… קח!… קח!"

ותוך כדי הפליטה המשותפת, התמוטטו רגע באפיסת כוחות. טונה וזולמה, החבוקות על כיסא המרגוע, הביטו בהם וצחקו. סגן הציר הסרבי הצית סיגריה דקיקה של טבק מזרחי. לאחר שקם מוני על רגליו, אמר לו:

"עכשיו, נסיך יקר, הגיע תורי; חיכיתי שתבוא, וחוץ מהמשחקים שמירה שיחקה לי בזין לא עשיתי כלום, כי את התענוג שמרתי לך. בוא מותק שלי, מזדיין בתחת שלי, בוא! שאני אכניס לך אותו".

רגע שלח בו ויבסקו מבט, ואז ירק על הזין שהציג לפניו סגן-הציר ונשא את דברו:

"נמאס לי שאתה דופק אותי, כל העיר מדברת על כך".

אך סגן-הציר הִקְדים ועמד על רגליו, ובזין עומד אחז באקדח.

הוא הצמיד את הקנה אל מוני הרועד, שהפנה אליו את אחוריו ומילמל:

"באנדי, באנדי יקירי, אתה הרי יודע שאני אוהב אותך, דפוק אותי, דפוק אותי בתחת".

באנדי, בחיוך על שפתיו, החדיר את אברו אל החור הגמיש שבין שתי עגבותיו של הנסיך. לאחר שחדר, השתולל כמטורף לעיני שלוש הנשים המתבוננות במחזה, וקילל:

"אלוהים! אני גומר, תהדק את התחת, חמוד שלי, תהדק, אני גומר. תהדק את התחת היפה שלך".

בעיניים מפלבלות, וכשידיו צובטות על כתפיו העדינות של הנסיך, שפך סגן-הציר את זרעו. אחר כך הלך מוני להתרחץ, התלבש ואמר בצאתו שהוא חוזר אחרי ארוחת הערב. אך משהגיע לביתו כתב את המכתב הבא:

באנדי יקירי,

נמאס לי שאתה דופק אותי, נמאס לי מהנשים של בוקרשט, נמאס לי לבזבז כאן את כספי, שאפשר לחיות אתו טוב כל כך בפאריס. בעוד פחות משעתיים כבר לא אהיה כאן. אני מקווה לעשות שם חיים משוגעים ואני נפרד ממך לשלום.

מוני, הנסיך ויבסקו,
"הוֹסְפּוֹדָאר תורשתי".


הנסיך חתם את המכתב, כתב מכתב נוסף לפרקליטו וביקש ממנו למכור את כל רכושו ולשלוח לו את התמורה לפאריס אחרי שתהיה לו כתובת משלו.

עם כל המזומנים שברשותו, שהסתכמו בחמישים אלף פראנקים, הלך מוני אל תחנת הרכבת. בדרך שילשל את המכתבים לתיבת הדואר, ועלה על האוריינט-אקספרס הנוסע לפאריס.

guillaum.jpg

אנטונן ארטו הליוגבלוס

ביצירה פסבדו-היסטורית זו, שראתה אור ב- 1934, בחר ארטו להתעמק באחת האפיזודות השוליות והדקדנטיות בתולדות הקיסרות הרומית. הליוגבלוס היה כוהן פגני מן המזרח שנעשה קיסר רומא בגיל 14 ונשחט במחראות ארמונו 5 שנים אחר כך. >>>

ז'ורז' בטאיי סיפור העין

סיפורה של העין הוא לכאורה מסעם גדוש המעללים האירוטיים והאלימים של צמד מתבגרים. הסיפור שנפתח בעיירת-חוף צרפתית, ממשיך במדריד ובסביליה ומסתיים בגיברלטר, הוא גם מסע בעקבותיה של העין - מהעין ועד לתחת . >>>

אולגה הנדלמן בורוזינה תצלומים מ'פתוחה'

א. וא. בתצלומי משפחה אופייניים. אולגה הנדלמן בורוזינה מתוך הספר "פתוחה". >>>

 

גירסה להדפסה

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved

בית