אנדי וורהול על רקע המרילין שלו / סוזאן וולאמיס

ב' ואני: איך אנדי לובש את הוורהול שלו

אני מתעורר ומצלצל לב'. ב' זה מישהו שעוזר לי להרוג זמן. ב' זה מישהו ואני אף-אחד. ב' ואני. אני זקוק לב' כי אני לא יכול להיות לבד. אלא אם אני ישן. אז אני לא יכול להיות עם אף אחד. אני מתעורר ומצלצל לב'. >>>

כלכלה

אנשים עשירים לא מחזיקים את הכסף שלהם בארנקים או בכל מיני גוצ'י או ולנטינו. הם מחזיקים את הכסף שלהם במעטפות של בנקים. מעטפות צרות כאלה. וכל העשיריות כרוכות בסרט נייר, וכך גם כל החמישיות וכל השטרות של עשרים דולר. והכסף בדרך כלל חדש. >>>

אנדי וורהול על אהבה

"לאנשים יש כל כך הרבה בעיות באהבה, כי הם תמיד מחפשים מישהו שיהיה הוויה-ונטו שלהם, הסופלה שלעולם לא ייפול. צריך להנהיג שיעורים על אהבה כבר בכיתה א' - שיעורים על יופי ועל אהבה ועל סקס, כשאהבה היא הנושא המרכזי."
פרק מהפילוסופיה של אנדי וורהול. YNET. >>>

B THERE - מסיבת אנדי וורהול ב"בצלאל"

"הפעמים היחידות שאני כן רוצה להיות משהו או מישהו הן כשאני עומד מחוץ למסיבה, כדי שיתנו לי להיכנס." >>>

על שכלים פועלים וסכלים פועלים

"מיהו אנדי וורהול - ציפוי הקצפת ה"פופולרי" של עוגת האוונגרד, או רמברנדט לאנשים עיוורים?".
אורי הולנדר על ספרו של אנדי וורהול "מא' לב' ובחזרה: הפילוסופיה של אנדי וורהול". הארץ, תרבות וספרות >>>

ז'אן-פרנסואה וילאר זה תמיד האחרים שמתים

פריס ערב בחירות. צלם העיתונות ויקטור בלנוויל, שהוא (שילוב של מרלו ודני האדום), מגלה גופת אישה בתוך ויטרינה. העלילה לוקחת אותו למסע בין יצירותיו האניגמטיות של מרסל דושאן, מההאנגאובר של מהפכת הסטודנטים, לפריס ההזויה של הסוריאליסטים. >>>

שולמית הראבן ימים רבים, אוטוביוגרפיה

הספר ימים רבים, אוטוביוגרפיה הוא רטרוספקטיבה של יצירות המספרות על חיי המחברת. האוטוביוגרפיה של הראבן היא מופת הן לחיים בלתי-שגרתיים והן למעשה אמנות. >>>

נקודת היעלמות

למצוא מחדש את קסם האוטוסטרדה והמרחק, והאלכוהול הקפוא במדבר והמהירות, לחיות את כל זה מחדש בווידיאו בבית, בזמן אמת - לא למען העונג הפשוט של הזיכרון, של ההיזכרות, אלא מפני שההיקסמות מחזרתיות אווילית כבר נמצאת כאן, בהפשטה של המסע. >>>

צבי אלחייני הראשון בצמצום

האדריכלות הישראלית של העשורים האחרונים יכולה, אם לא חייבת, להיעזר בלוס כדי לנסח ואולי לתקן כמה מהבעיות העקרוניות של הפטפטת החזותית העודפת שלה. צבי אלחייני על אדולף לוס. >>>

גירסה להדפסה