"אנשים שמשבחים את הטכנולוגיה טוענים כי היא העלתה את רמת החיים, והדבר מתבטא במהירות גבוהה יותר, במבחר גדול יותר, בפנאי רב יותר וכן בתפנוקים ובמותרות רבים יותר. אך כל היתרונות הללו אינם מלמדים אותנו דבר על סיפוק, על אושר, על ביטחון או על יכולת לקיים חיים עלי אדמות".
ג'רי מנדר
המחצית האחרונה של המאה העשרים היתה אולי התקופה המדהימה ביותר בהיסטוריה האנושית. פענחנו מבחינה מדעית סודות רבים של החומר, החלל והביולוגיה. היינו לשליטי הפלנטה במספרנו, וכן בטכנולוגיה ובארגון המתוחכמים שלנו. חצינו את גבולות כדור הארץ, טסנו לירח והגענו עד הכוכבים. לפני חמישים שנה בלבד, בזמנם של בני דורי, רבים מהדברים שנתפסים כיום בעינינו כמובנים מאליהם, דברים שנראים לנו הכרחיים לחיים טובים ומוצלחים - לא היו בנמצא, לא היו קיימים, ואולי אף לא עלו על הדעת. למשל מטוסי סילון וטיסות מסחריות ברחבי העולם, מחשבים, תנורי מיקרו-גל, מכונות כתיבה חשמליות, מכונות צילום, טלוויזיה, מייבשי כביסה, מיזוג אוויר, אוטוסטרדות, מרכזי קניות, מכשירי פקס, גלולות למניעת היריון, איברים מלאכותיים, פרברי ערים וחומרי הדברה כימיים - הם רק מקצת הפריטים שברשימה. בתקופה זו הוקמו גם המוסדות הראשונים של השלטון הגלובלי: האו"ם, קרן המטבע הבינלאומית, הבנק העולמי וההסכם הכללי לתעריפים ולסחר (GATT). אירופה המערבית נהפכה מיבשת של מדינות הנלחמות זו בזו לאיחוד מדיני וכלכלי שלו ומשגשג. העימות בין המעצמות ובין מזרח למערב והצל האפל של שואה גרעינית שעימות זה הטיל, נראים כיום כזיכרון היסטורי מרוחק, שהתעמעם בהמולתם של עסקים ועסקאות, סיוע פיננסי וחילופי מדע ותרבות. הדמוקרטיה התפשטה באופן דרמתי למדינות שנשלטו בעבר על ידי ממשלות רודניות. ניצחנו בקרב נגד מחלות קטלניות בעבר, ובהן אבעבועות שחורות ושיתוק ילדים, תוחלת החיים במדינות המתפתחות עלתה ביותר משליש בשלושים השנים האחרונות, ושיעור התמותה של תינוקות וילדים עד גיל חמש ירד בהן ביותר ממחצית. אחד היעדים האנושיים החשובים ביותר בחצי השני של המאה העשרים היה צמיחה כלכלית והתפשטות המסחר. ההצלחה בשתי המשימות האלה היתה מסחררת: התוצר הכלכלי העולמי עלה מ- 6,400 מיליארד דולר ב- 1950, ל- 35,500 מיליארד ב- 1995 (במונחי הדולר של 1997) - עלייה בשיעור של פי 5.5. משמעות הדבר היא שתרמנו בממוצע לתוצר העולמי בכל אחד מארבעת העשורים האחרונים, יותר ממה שנוסף לו מהרגע שבו שוכן המערות יצר לעצמו כלי עבודה מאבן עד אמצע המאה העשרים. במשך תקופה זו זינק הסחר העולמי מיְצוא כולל של 400 מיליארד דולר ל- 5,000 מיליארד דולר (במונחי הדולר של 1997). זה גידול בשיעור של פי 11.5, הרבה יותר מכפליים הגידול של סך כל הצמיחה הכלכלית. יותר ממיליארד בני אדם נהנים כיום משפע כלכלי. וכל זה הנו רק מקצת ההישגים המדהימים של חצי המאה העשרים. הגענו לרגע בהיסטוריה שבו נראה כי יש לנו באמת הידע, הטכנולוגיה, והיכולת הארגונית לכבוש יעדים נועזים, ובהם חיסול העוני, המלחמות והמחלות. רגע היסטורי זה צריך להיות רגע רווי תקווה לאלף חדש, שבו תשוחרר החברה האנושית לעד מדאגות של קיום בסיסי וביטחון ותתפנה לפרוץ אל גבולות חדשים של קִדמה חברתית, אינטלקטואלית ורוחנית.
משבר אנושי בן שלושה רבדים
המנהיגים והמוסדות שהבטיחו עידן זהב אינם עומדים בהבטחתם. הם מציפים אותנו בפטנטים טכנולוגיים מופלאים חדשים, כמו מושבי מטוס עם מסכי טלוויזיה אישיים ואוטוסטרדת מידע שמאפשרת להתחבר לאינטרנט בזמן ההשתזפות על החוף. אך הדברים שרובֵנו רוצים בהם באמת, הכנסה בטוחה, מקום מחיה נאות, מזון בריא ולא מזוהם, חינוך טוב וטיפולים רפואיים לילדינו וסביבה נקייה ושוקקת חיים - נראים כמתרחקים מִדי יום ביומו מהישג ידם של רוב תושבי העולם. פחות ופחות אנשים מאמינים שעתידם בטוח מבחינה כלכלית. יחידות משפחתיות וקהילתיות מתפוררות, ויחד עמן - הביטחון שהעניקו. הסביבה הטבעית, שבה אנו תלויים לצרכינו החומריים, נמצאת בלחץ גובר. האמון במוסדות המרכזיים שלנו מתפוגג, ובקֶרב אנשים חושבים רבים מתעוררים חשדות עמוקים כי משהו בעולם השתבש מאוד; חשדות אלה הולכים וגדלים. אלה הם התנאים הרווחים כמעט בכל פינה בעולם, והם מצביעים על כישלון בסדר גודל גלובלי של מוסדותינו.
אפילו במדינות העשירות ביותר בעולם, שיעורי האבטלה הגבוהים, הקיצוצים בתאגידים, הירידה בשכר הרֵאלי, התלות הגדֵלה במשרות חלקיות וזמניות שאין עמן הטבות – גורמים להיחלשות איגודי העובדים, לתחושת חוסר ביטחון כלכלי שהולכת וגוברת ולצמצום המעמד הבינוני. העובדים מוצאים את עצמם עובדים יותר שעות, מחזיקים בכמה משרות חלקיות, והשכר הרֵאלי שלהם קטן. לרבים מהצעירים – בייחוד מקרב המיעוטים - אין כמעט תקווה למצוא עבודה שתספק את צורכיהם הבסיסיים ביותר, קל וחומר עבודה שתעניק להם ביטחון כלכלי. רבים מאלה שאיבדו את מקום עבודתם, ובשל כך גם את משכורתם ואת ביטחונם הכלכלי, הם בעלי תארים אקדמיים גבוהים ומיומנויות טכניות גבוהות, דבר שמעמיד באור מגוחך את הטענה כי די בשיפור החינוך כדי לחסל את האבטלה. עם התגברות ההתחרות על האדמה ועל המשאבים הטבעיים במדינות עשירות ועניות כאחד, המשאבים מופקעים מידיהם של אנשים שהתקיימו בעבר בצניעות מחקלאות, מדיג ומעבודות אחרות התלויות במשאבים; הדבר נעשה על מנת לשרת מספר מצומצם של אנשים בעוד הם מופקרים לגורלם. שכונותיהם של החלשים מבחינה כלכלית נהפכות לאתרי פסולת או לארובות עשן מזהמות. יצרנים זעירים - חקלאים ואוּמנים - שהיו קודם לכן עמוד השִדרה של קהילות –עניות אך יציבות, נעקרים משורשיהם ונעשים לעובדים נודדים חסרי אדמה, מופרדים ממשפחה וממקום. מאות אלפי ילדים צעירים, רבים מהם חסרי משפחה, מתקיימים מקיבוץ נדבות, מגנֵבה, מניקוי רחובות, משירותי מין ומעבודות שונות ומשונות ברחובות ערים באסיה, באפריקה ובאמריקה הלטינית. מספר הילדים העוסקים בזנות בתאילנד, בסרי-לנקה ובפיליפינים בלבד מוערך ב- 500,000. מיליוני בני אדם מהגרים מבתיהם ומשפחותיהם בחיפוש אחר הזדמנויות ואמצעי מחייה. בין 25 ל- 30 מיליון בני אדם עובדים מחוץ למדינותיהם במעמד של מהגרים חוקיים, ונוספים עליהם בין 20 ל- 40 מיליון עובדים שהם מהגרים לא-רשומים, פליטים כלכליים חסרי זכויות חוקיות ובעלי גישה מועטת לשירותים בסיסיים. מקצתם, בעיקר נשים, נמצאים בתנאי כליאה וסובלים מצורות איומות של התעללות מינית, גופנית ופסיכולוגית. העולם מתחלק יותר ויותר בין אלה שנהנים משפע מופלג ובין אלה שחיים בעוני לא אנושי, בתנאים של שִעבוד ואי-ודאות כלכלית. מנהלי תאגידים בכירים, בנקאי השקעות, ספקולנטים, אתלטים וידוענים למיניהם מקבלים מיליוני דולרים לשנה, ואילו כ- 1.2 מיליארד בני אדם בעולם נאבקים נואשות כדי להתקיים מהכנסה של פחות מדולר אחד ליום. אין צורך לנסוע לפינות נידחות של אפריקה כדי להיווכח בהבדלים האלה. אני יכול לראות זאת יום-יום בטווח של גוש בניינים אחד מדירתי שבלב ניו יורק סיטי. נהגי לימוזינות נוצצות, שבהן מותקנים בָר משקאות וטלוויזיה, מורידים את נוסעיהם האלגנטיים במסעדות אופנתיות ויקרות, בעוד קבצנים חסרי בית מתכרבלים על המדרכות עטופים בשמיכות דקות כדי להגן על עצמם מהקור.
בכל מקום אפשר לראות את סימני המשבר החברתי: בעלייה בשיעור הפשיעה, בשימוש בסמים, בשיעורי הגירושין, בהתאבדות בני נוער ובאלימות במשפחה; במספר ההולך וגדל של פליטים מדיניים, כלכליים ונפגעי סביבה; ואפילו באופיים המשתנה של העימותים המזוינים המאורגנים. שיעור הפשעים האלימים גדל באופן מדאיג ברחבי העולם. חלומם של מיליוני צעירים בארצות הברית – ובייחוד של המיעוטים הצבעוניים - חלום הנראה כבלתי אפשרי, הוא פשוט להיות בעלי משפחות יציבות ולהגיע לבגרות. יותר ממחצית הילדים בארצות הברית גדלים במשפחות חד-הוריות. ביום ממוצע בארצות הברית , מביאים עמם 100,000 ילדים אקדחים לבתי הספר, ו- 40 בהם נפצעים או נהרגים. ערים, או אפילו יישובים קטנים, שבהם חשים התושבים ביטחון לעצמם ולרכושם, נהפכים לנדירים יותר ויותר. חברות שמירה פרטיות ומערכות בטיחות נהיו לתעשייה משגשגת ברחבי העולם. כשליש מהנשים הנשואות במדינות המתפתחות הן נשים מוכות. אחת מכל 2,000 נשים בעולם היא קורבן אונס מדוּוח. בהודו יש כל שנה כ- 9,000 מקרי מוות של נשים שקשורים למוהר. בעידן ה"שלום" שהחל ב- 1945 עם סיום מלחמת העולם השנייה, מתו יותר מ- 20 מיליון בני אדם בעימותים מזוינים. רק שלושה מעימותים אלה בשנים שבין 1989 ל- 1992 היו עימותים בין מדינות. השאר היו מלחמות שבהן הרגו הלוחמים את בני עמם שלהם. 90% מקורבנות המלחמות בתחילת המאה העשרים היו חיילים. עם תום המאה, 90% מהקורבנות הם אזרחים. העלייה במספר המלחמות הפנימיות היא הגורם העיקרי לגידול המסוכן במספרם של הפליטים בעולם. ב- 1960 היו רשומים באו"ם 1.4 מיליון פליטים שעברו מארץ לארץ. עד 1992 גדל המספר ל- 18.2 מיליון; מספר בני האדם שנאלצו לעבור מקום בתוך גבולות מדינותיהם הוא כ- 24 מיליון. מבחינה סביבתית, למרות ההתקדמות החשובה שחלה באזורים מסוימים בהפחתת זיהום האוויר ובניקוי נהרות מזוהמים - המציאות הבסיסית היא של משבר אקולוגי הולך ומחמיר. האיום הקבוע של שואה גרעינית פינה את מקומו לאיום של חשיפה מוגברת לקרינה אולטרא-סגולה קטלנית, עם התדלדלותה של שכבת האוזון. הדור הצעיר יותר חושש שהוא עתיד להיעשות דור של פליטים סביבתיים בעטיים של שינויי האקלים המאיימים להמס את כיפות הקרח שבקטבים, להציף אזורי חוף נרחבים ולהפוך אזורים פוריים לשממה. אפילו בקרב האוכלוסייה כיום, יש כמיליארד בני אדם שהולכים לישון רעבים כל לילה. עם זאת, ניצול מופרז של האדמות, שאנו תלויים בהן ליצירת מזוננו, הולך ומדלל אותן בקצב מהיר יותר מיכולתו של הטבע לחדש אותן, ואזורי הדיג העשירים בעולם נשחתים אחד אחרי השני בעטיו של ניצול יתר. המחסור במים הולך ומתפשט, לא רק מחמת בצורת זמנית, אלא בשל התרוקנות מאגרי המים התת-קרקעיים והנהרות שנוצלו גם הם יותר מיכולת ההתאוששות שלהם. אנו שומעים על קהילות שנחרבו בשל ניצול עד תום של היערות ואזורי הדיג שלהן, ועל אנשים כמוך וכמוני שמגלים כי המזון שהם וילדיהם אוכלים, המים שהם שותים, האוויר שהם נושמים והאדמה שעליה הם חיים, משחקים ופועלים - מזוהמים מפסולת כימית ורדיואקטיבית. בעוד אנו ממתינים לנס טכנולוגי שיפתור את בעיית החסָמים לצמיחה כלכלית מתמשכת, נוספו לאוכלוסיית העולם מאז 1999 77 מיליון בני אדם מדי שנה. כל חבר חדש כזה במשפחת האדם מקווה להשיג לעצמו נתח בטוח ונכבד מעושרה המתדלדל של הפלָנטה. ב- 1950, השנה שבה נכנסתי לתיכון, היו בעולם 2.5 מיליארד בני אדם. ב- 12 באוקטובר 1999, הגיעה רשמית אוכלוסיית העולם ל- 6 מיליארד. האו"ם מעריך כי מספר זה יגיע לכמעט 9 מיליארד עד 2050. חשוב לזכור כי תחזיותיהם של הדמוגרפים מחושבות באמצעות מודלים מתמטיים המתבססים על הנחות הנוגעות לשיעורי הפריון בלבד. מודלים אלה אינם מתחשבים ביכולת הפלנטה לקיים אוכלוסייה זו. נוכח הלחצים הסביבתיים והחברתיים שיוצרות רמות האוכלוסין העכשוויות, קרוב לוודאי שאם לא נגביל את מספרֵנו מתוך רצון - יעשו זאת עבורנו רעב, מחלות ומשברים חברתיים.
גילויי הכשל המערכתי והממסדי הזה בכללותו מהווים משבר גלובלי שלו שלושה מֵמדים - עוני הולך ומעמיק, התפוררות חברתית והרס סביבתי. המשותף לרוב מרכיבי המשבר הוא מאפיין חשוב: הפתרונות מצריכים פעולה מקומית - בכל בית ובכל קהילה. פעולות כאלה יכולות להתבצע אך ורק כאשר המשאבים המקומיים נמצאים בידיים מקומיות. הצרכים הבוערים ביותר של בני האדם בעולם – צרכים שאינם מסופקים -הם ביטחון במזון, מחסה ראוי, ביגוד, טיפולים רפואיים וחינוך. אי-סיפוק הצרכים הבסיסיים האלה משמעותו חסך אמִתי. המשאבים והיכולות הדרושים לסיפוק צרכים אלה קיימים כמעט בכל מדינה. הנטייה הטבעית של אנשים ברמה המקומית היא בדרך כלל לתת קדימות לצרכים אלה. אך אם השליטה נמצאת במקום אחר, נכנסים בדרך כלל למשחק סדרי קדימויות אחרים. לרוע המזל, השליטה נשארת בידי האנשים ברמה המקומית לעִתים נדירות בלבד. בדרך כלל היא נשארת בידי ביורוקרטיות ממשלתיות מרכזיות או בידי תאגידים מרוחקים, שאין להם יכולת ומניע לטפל בצרכים מקומיים. התוצאה היא משבר אמון במוסדות המרכזיים שלנו.
אבדן הלגיטימיות הממסדית
סקרים מגלים כי בכל רחבי העולם רווחת תחושת חוסר הביטחון האישי ואבדן האמון במוסדות המרכזיים. דעת הקהל בארצות הברית, המדינה המשקפת עבור רבים בעולם את חזון הרווחה, הדמוקרטיה, וצרכנות הטכנולוגיה העילית, היא אולי החשובה ביותר. הסקרים מראים כי החלום האמִתי של הרוב המוחלט באמריקה אינו מכוניות ספורט, בגדים מהודרים, קוויאר, טלוויזיות בעלוֹת מסכי ענק ואחוזות בכפר - אלא חיים הגונים ובטוחים - חיים שהמוסדות האמריקניים אינם מצליחים להעניק לאזרחיהם. הפחד היחיד והחזק ביותר של אמריקנים ב- 1994 היה אבדן מקום העבודה. רק 51% מהעובדים במשרות שאינן ניהוליות בארצות הברית חשו שמשרותיהם בטוחות – וזו ירידה משיעור של 75% שנמדד עשר שנים קודם לכן. ירידה דומה התרחשה גם בתחושת הביטחון במשרה בקרב עובדים במשרות ניהוליות. 55% מהאמריקנים המבוגרים אינם מאמינים עוד כי אפשר ליצור חיים טובים יותר לעצמם ולמשפחתם על ידי עבודה קשה וציות לכללים. שוק המשרות האמריקני אמנם השתפר, אך המגמה ארוכת הטווח מצביעה על חוסר ביטחון ואי-יציבות הולכים וגוברים. האינדקס השנתי של ארגון הסקרים של לואיס האריס, המודד את רמת האמון במנהיגים של 12 מוסדות אמריקניים מרכזיים, צנח מרמה של 100 ב- 1966, ל- 39 ב- 1994. בתחתית הדירוג הופיעו הקונגרס האמריקני, (8% מהמשיבים בלבד הביעו בו אמון רב), הרשות המבצעת של הממשלה (12%), העיתונות (13%), וחברות גדולות (19%). בינתיים עלה אינדקס הניכור של לואיס האריס, המבטא תחושות של אי-שקט כלכלי, בוז לאנשים בעלי עצמה וחוסר אונים - משיעור של 29% ב- 1969 ל- 65% ב- 1993. דוּח של קרן קטרינג (The Kettering Foundation) ביטא את מצב רוחו של הבוחר האמריקני: "האמריקנים … מתארים את המערכת הפוליטית העכשווית כאטומה כלפי הציבור, מערכת המנוהלת על ידי קבוצה פוליטית מקצועית ונשלטת על ידי כסף ולא על ידי קולות בוחרים". סקרים בינלאומיים מעידים בדרך כלל על תוצאות דומות בארצות מתועשות אחרות.
האמון במוסדות המרכזיים שלנו ובמנהיגיהם ירד במידה כזו, עד כי הלגיטימיות שלהם נמצאת בסכנה - ומסיבות טובות. על סף עידן הזהב, מוסדות אלה עובדים רק לטובת מעטים שמזלם שפר עליהם. עבור הרבים הם מאכזבים ונכשלים במילוי ההבטחה שנראתה פעם כאילו בהישג יד.
מה משותף לתופעות מרכזיות של תרבות הצריכה בישראל: ההצלחה האדירה של חנות רהיטים שוודית אחת בשם איקאה; אופנת נעלי קרוקס שסחפה את החברה הישראלית על כל שדרותיה; תעשיית המים המינרליים ששינתה מן היסוד את הרגלי השתייה של ישראלים והולדתו של מקצוע חדש, "נציג שירות
>>>
ג'ולי, בתם היחידה והמרדנית של בנקאי לבן ועשיר מיוהנסבורג ושל בעלת בתי קזינו מקליפורניה, פוגשת בעבּדו, מכונאי במוסך. עבדו הוא מהגר לא חוקי החי תחת זהות בדויה מפחד שלטונות ההגירה.
ג'ולי מתאהבת בעבדו. הוא עובר לגור אצלה. היא מראה לו את העולם השבע שלה.
>>>
תוצאת המאבק האכזרי בין ג'יהאד ומק-עולם תהיה תלויה ביכולתם של אנשי הקידמה להפוך את העולם לבטוח לנשים ולגברים המבקשים צדק ואמונה כאחד, וניתנת להשגה רק אם הדמוקרטיה תנצח.
>>>
