בית

בבל , , 19/10/2017

                           

 

יוסף אליהו שלוש פתח דבר

מתוך פרשת חיי

פרשת חיי וזיכרונותי בתור יליד הארץ, לפני שישים שנה עד היום, אשר מלבד שהם קשורים בתולדותי, מעלים גם את השלשלת החיה של היישוב העברי ביפו מראשיתו, את ייסוד ובניין השכונות העבריות הראשונות ביפו לפני יובל שנים, שאבי ז"ל היה בין ראשוני המייסדים והבונים, את נווהֿ-שלום, נווהֿ-צדק ועוד שכונות, וגם את ייסוד החברה "אחוזת-בית" לפני חצי יובל שנים לשם ייסוד ובניין תל-אביב, שגם אני זכיתי להיות בין ראשוני המייסדים והבונים.
התאמצתי כפי יכולתי לרשום את זיכרונותי למען יישארו לבני משפחתי אחרי, וגם להמעוניינים בתולדות ובהתפתחות היישוב העברי ביפו, ועל היחסים הטובים ששררו בינינו ובין שכנינו הערבים במשך תקופה של עשרות שנים עד בואם של "גואלי" ארצנו האנגלים. לא כסופר שמלאכתו בכך ניגשתי אל העבודה הזו, אלא כאיש היישוב, כאחד מהעם, כיליד הארץ, שזכה בילדותו להיות עד ראייה לתולדות היישוב העברי ביפו בייסודו, וכמשתתף אקטיבי בבניינו ובהתפתחותו במשך תקופה ארוכה של כמה עשרות שנים.
ניגשתי אל עבודתי זו - כאמור - לא כבקיא ורגיל בעניינים של ספרות, ובטח ובוודאי שפה ושם במקום שהיה עלי להאריך קיצרתי ובמקום שהיה עלי לקצר הארכתי, בפרק זה או אחר לא הזכרתי עובדה זו או אחרת, והקורא, אם יהיה מקפיד ומדקדק עם הכותב כחוט השערה, בוודאי שימצא בהם הרבה שיש בו כדי לתת מקום לביקורת. הדבר היחידי שיכול ללמד עלי זכות הוא כוונתי, וזו, ודאי שהיתה טובה, לספר עד כמה שאפשר רק באופן אובייקטיבי ובלתי מפלגתי את האמת על פרשת חיי וזיכרונותי הנאמנים, על החברות ועל האנשים שנפגשתי איתם בדרך חיי ושהיו לי עסקים ועניינים איתם, ועל כל זה סיפרתי בנאמנות ובהרגשת כל האחריות.
בכוחי הדל בביטוי ספרותי, השתדלתי לתת ניב כל שהוא, אם גם לא באמנות, אלא רק כפי יכולתי ומהלך מחשבותי והרגשותי על-דבר עמי בארצי ועתידו, כי דאגה בלב איש ישיחנה.
בזיכרונותי פרק אחרי פרק שמתי את מאמצי חיי שבהם יצקתי בדם לבי את שכלול החיים – חיי ותיקונם בעבודה, בעמל, ביצירה ובבניין, שלמענם התאמצתי לעבוד ולעמול תחת השמש במשך כל ימי חיי על האדמות לטובת עמנו וארצנו, כפי השקפתי והבנתי.
בזיכרונותי השתדלתי לא להופיע כמוכיח בשער, כי אינני מרגיש את עצמי מוכשר ומתאים לכך. רק אהבת ותחיית עמי וארצי, שיקדו בלבי, הביאוני לספר לדור הבא מאשר קרה לדור העבר, מהעבר הקרוב שלנו שיש ממנו הרבה ללמוד, להסתכל ולהתבונן, הן בשאלת השאלות ביישוב ארצנו בהיחסים בין היהודים והערבים המסובכים היום, והן בעניינים יישוביים אחרים בחיי העם והארץ ובחיי הפרט.
פרשת חיי בני אדם היא שלשלת אחת של מאורעות וחליפות. יש הבדל, אמנם, בין תקופה לתקופה, כשבא שינוי במעבר הימים הן לטוב או לרע, אך העיקר שהחיים הם אותם החיים על אדמות כאז כן עתה.
כל אחד ואחד אשר עבר לו בחיים, אשר פעל דבר מה, אם הוא בן ערך ותקומה לו, רצוי הוא, ראוי הוא, וכדאי מאוד הדבר, שעברו לא ילך לתהום הנשייה ושיירשם בספר, אם רק פרשת חייו קשורה קשר חזק בחיי עמו וארצו, ושיש לה שייכות להציבור ולהכלל.
בפרשת חיי השתדלתי במילים פשוטות ומובנות לכל למסור את תולדות חיי, המאורעות והחילופים הכי חשובים שחלפו ועברו עלי. יותר מהכל אדיר חפצי בזה היה להתוות מסילה לבני אחרי שלא ישכחו מפעולות אביהם וגם ידעו למלא חובתם הלאומית לעמם ולארצם. גם עצם הקריאה בספר זיכרונותיו של כל אדם מימי שחרותו עד זקנותו מביא לנו תועלת חינוכית.
בספר ממין זה משתקפת לפנינו תקופה שחלפה, תקופה של חלומות וגעגועים, תקוות גדולות ויפות, חלק מהן שנתגשמו ונהיו למציאות בחיים, חלק לא נתגשמו, וכמה מהן שיקח עוד כמה זמן עד שיכו שורשים בקרקע המציאות.
לב הקורא הנאמן, שילווה את כותב הזיכרונות בכל מהלך חייו, פרק אחרי פרק, ירטט גם הוא עם כל מאורע של יגון ועצב שעבר על כותב הזיכרונות, ויצהל, יתעלה ויתרומם איתו עם כל מאורע של שמחה וגיל. תמורות אלו של הרגשות בחיי הפרט והכלל אומרות הרבה ללב כולנו על-פי ההתרשמות. וכשמעבירים לפני הקורא תקופת חלוף של אדם, אחד מהעם, חייו ופעולותיו במשפחה ובציבור, מביא זה את הקורא הטוב גם לידי הרהורים וחשבון הנפש. הנה עברו ימים, חלפו שנים, בא קיץ, הלך חורף, יום ולילה לא ישבתו, ולבסוף, סוף כל אדם למות. אם גם עשה טוב בכל ימיו, השתדל להעפיל אל הנעלה והמועיל והיפה, לא נוקה גם מהרעות שסובבוהו ומיררהו תמרורות. אבל אם לאדם שאר רוח, יבוא לידי החלטה, שכך הוא גורל האדם בחיים, גורל החיים ואין לעמוד ולשנות בו כי "אדם לעמל יולד". זה הוא צו הדורות ועלינו להיכנע. אבל כל עוד זיק חיים בנפשנו, כל עוד לא תם כוחנו, עלינו לחתור בכל לבבנו ונפשנו ומאמצינו אל השלמות התכליתית בחיים, והיא, לעבוד ולבנות, לפעול וליצור ערכין בשביל הלאום ובשביל האנושיות, כל אחד כפי יכולתו, כפי מידת היכולת וכישרונותיו של כל איש ואיש לשכלול חייו הוא וחיי הציבור והכלל. כי בעל-כורחך אתה נולד, בעל-כורחך אתה חי, ובעל-כורחך אתה צריך למות, ואי-אפשר לך בן אדם להימלט לשום עיר מקלט בעולם הגדול מצו דורי נצחי זה.
ועל-כן במעברו של בן אדם על האדמות, במספר שנות חייו מיום היוולדו עד ערוב יומו ומותו, עליו לעבוד בלי לאות, לעשות, לפעול, ליצור, לבנות, לשכלל ולהרבות במעשים טובים בחיי העם והארץ ולטובת החברה האנושית כולה.
וזאת היא צוואת חיי, צוואתי האישית לבני משפחתי ולכל קרובי וידידי: על האדם לנהל את חייו במתינות וביושר, בהתנהגות טובה ובהסברת פנים יפות לכל אדם באשר הוא אדם, לבוא לעזרת מוכי גורל, קשי ימים ומרי נפש, לתמוך בהם כפי יכולתו וכוחותיו, ולעשות ולהרבות במעשים טובים לכל בני אדם. ותזכרו דברי נעים זמירות ישראל: מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב, סור מרע ועשה טוב, בקש שלום ורדפהו!
ואת זה שמתי לי לקו ולמסילה בחיי הדלים והקשים בעבודת הציבור באמונה ושלא על-מנת לקבל פרס. וזכות אבותי ומעשי עזרוני לזכות ולראות בעיני את תחיית עמי וארצי ובניין העיר העברית הראשונה בארצנו ובעולם כולו, תל-אביב. ומי ייתן לי ושאראה עוד את בניין הבית הלאומי העברי כולו על תלו במהרה ובימינו, ואראה בנחמת ציון וירושלים.
sluscover20.jpg

אל הערביים

"הלא אחים אנו, לא רק לגזע ולמולדת כי אם גם אחים לצרה: כמונו כמוכם הננו עמים של עבר מזהיר, של תרבות ומסורת עתיקה ושל שאיפות לאומיות נעלות, וגורלנו אינו ניתן בידינו אנו. >>>

הציוניות והסוכנות

"חלק מהציוניים שבארץ מבליטים לנו בזמן האחרון, על-ידי נאומיהם באספות ומאמריהם בעיתונות, כי יש בעולם שני מיני יהודים, חלק מהם ציוניים וחלק אחר יהודים סתם. >>>

הרצל ויהודי יפו

עדותו של יוסף אליהו שלוש על ביקורו של הרצל ביפו בשנת 1898 ועל מפגש חטוף איתו בתחנת הרכבת של יפו. >>>

קול קורא להספרדים ולעדות המזרח בארץ ישראל

"חי נפשי שתמיד לא הייתי מבדיל אפילו במצפוני בין יהודי זה ליהודי אחר, אלא אחרי שנוכחתי לדעת בהזדמנויות שונות הוא בזה שבני המזרח בכללם מסתפקים במועט וענייהם ויתומיהם וזקניהם וחוליהם אינם דורשים עזרה אלא ברגע האחרון עד שידם אינה משגת ועד שבאים מים עד נפש. >>>

"על כן לכל הפחות הכתבן הזה היה צריך לחתום שמו הפעם לא מזג טוב אלא מזג רע" (טוק-בק של אחרי פורים)

מכתב למערכת עיתון דואר היום מיוסף אליהו שלוש בעניין דיווח העיתון על בחירת בת אחיו רקטה שלוש לאסתר המלכה של שנת 1927.
(מהארכיון הציוני) >>>

 

הרולד ברודקי באפלה פראית זו

יומן מחלה של ברודקי, שמגלה בגיל 65 , כי נדבק באיידס בעקבות יחסים הומוסקסואליים בהם התנסה כ- 20 שנים קודם לכן וכי המחלה משתוללת כעת בגופו. בכנות מרשימה מתאר ברודקי את שתי שנות חייו האחרונות לצד אשתו, אלן, וחושף בדקדקנות את מצבי הגוף והנפש של חולה איידס. >>>

חנה ארנדט אייכמן בירושלים

בספר "אייכמן בירושלים: דין וחשבון על הבנאליות של הרוע" מכונסות רשימותיה של ארנדט ממשפט אייכמן, שאותו סיקרה כשליחה מטעם ה"ניו יורקר". >>>

שמעון קורבמן רקטה שלוש

הזוכה בתואר המלכה אסתר בעדלאידע בתל אביב, 1927. >>>

צבי אלחייני "קו" וההיסטוריה של הכתיבה על אדריכלות בישראל (טיוטה לקראת מחקר)

באמצע המיתון של שנות ה- 1960, אולי בגללו, התרחבה באופן משמעותי זירת השיח על אדריכלות בישראל. בתוך שנה הופיעו בסמיכות שלושה כתבי-עת חדשים – קו, ארכיטקטורה, תוי – שעסקו, כל אחד בדרכו, באדריכלות, אמנות ומה שביניהן. >>>

 

גירסה להדפסה

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved

בית