בית

בבל , הודפס ב, 13/11/2019

יוסף אליהו שלוש פרשת חיי: 1870 - 1930
shelush1.jpg

ספרו האוטוביוגרפי של יוסף אליהו שלוש "פרשת חיי" התפרסם בתל אביב בשנת 1931, ראה אור בשנית בהוצאה פרטית ב- 1973 אך מעולם למעשה לא הופץ לקהל הרחב. ספר זה מציג מבט אחר לגמרי על ההיסטוריה המוקדמת של תל אביב וזווית יחודית, אוהדת וביקורתית כאחת, על המפעל הציוני. למהדורה המחודשת של הספר נוספו הערות ומפתח. "בפרשת חיי השתדלתי במילים פשוטות ומובנות לכל למסור את תולדות חיי, המאורעות והחילופים הכי חשובים שחלפו ועברו עלי. (...) בזיכרונותי השתדלתי לא להופיע כמוכיח בשער, כי אינני מרגיש את עצמי מוכשר ומתאים לכך. רק אהבת ותחיית עמי וארצי, שיקדו בלבי, הביאוני לספר לדור הבא מאשר קרה לדור העבר, מהעבר הקרוב שלנו שיש ממנו הרבה ללמוד, להסתכל ולהתבונן, הן בשאלת השאלות ביישוב ארצנו, בהיחסים בין היהודים והערבים המסובכים היום, והן בעניינים יישוביים אחרים בחיי העם והארץ ובחיי הפרט. (...) ומי שבקיא קצת בתולדות יישובנו מבראשיתו יודע זאת, ששאלת ההתקרבות אל שכנינו וחיי השלום איתם זאת היתה חובתנו הראשונה של ילידי המקום ואותה מילאנו כהשקפתנו, ואם אנו הצלחנו בעבודתנו הצלחתנו היתה בהרבה, שאנו הערכנו והתחשבנו גם עם שכנינו שבשכנותם אנו היינו צריכים לבנות את בנייננו. אבל - ונגיד פה את האמת המרה והאיומה, אבל האמת - שמנהלינו והרבה מבוני היישוב שבאו מן הגולה על-מנת לנהלנו לא עמדו כלל וכלל על הערך הגדול של יחסי השכנים, על הכלל היסודי והפשוט הזה. הם אולי לא הבינו או לא חפצו לעמוד עליו ובאי-עמידתם בשאלה זו יש עכשיו הרבה להאשים ששאלה זו נסתבכה כל-כך ושנעשתה להשאלה המכאיבה מאוד ביישוב, וכבר כתבו, עמדו והעירו על זה ברבים, שמיום הופעתו של הרצל עם הרעיון של הציונות הפוליטית תיארה התעמולה הציונית בכל הארצות ובכל השפות את הארץ אשר בה אנו הולכים לבנות את יישובנו הלאומי כארץ מדבר שממה ועזובה רבה בה ואין יושב בה, ואחרי תיאור כזה את הארץ בכתב ובעל-פה אך ורק בתור קרקע בתולה, אז, על-סמך ויסוד ודאות זו, הועמדו כל השיטות הציוניות בבניין הארץ, שהכל יש בהן חוץ מדבר אחד ששכחו והוא, תשומת הלב לאותם התושבים אשר יושבים כבר בארץ זו."

פרטים, קרדיטים

© בבל, 2005
דאנאקוד: 462-313
שם מקורי: Reminiscences of my Life (1870 - 1930)
מס' עמודים: 380
מחיר קטלוגי: 98
סדר: מכונת קריאה - אנקטי
בית

בבל , הודפס ב, 13/11/2019

אנקטי
ישראל

קישורים

ואריאציות על ברוש

"אולי ארבע וריאציות על הישראליות."
שירלי אגוזי על עטיפות עם ברושים בספריהם של יהושוע קנז "התגנבות יחידים" ודרור בורשטיין "הרוצחים". >>>

לעצב את שקספיר מחדש

"אבל נדמה לי שכוחה של העטיפה, מעבר ליופיה, מעבר לעיצוב המעודן (הכיתוב בפרנקריהל לבן על רקע ורוד, המשתלב ברכות בציור, גם הוא כמין שקע, מין שריטה, או הטבעה בדף), הוא בכך שהיא חומקת מקישור מדויק לעלילת המחזה או לתקופתו; במקום זה, היא מרחפת בחופשיות בין רובדי המשמעות והדמיון שהמחזה הזה מלא בהם - ואנחנו איתה."
שירלי אגוזי על הציור של יאן ראוכוורגר והעיצוב של אנקטי לעטיפת ספרו של וילאם שקספיר "סימבלין" בתרגומו של מאיר ויזלטיר. הארץ, ספרים >>>

 

http://readingmachine.co.il/home/contribs/1114445664


עורך: מכונת קריאה - אור אלכסנדרוביץ'
בית

בבל , הודפס ב, 13/11/2019

אור אלכסנדרוביץ'
Or Aleksandrowicz
ישראל

דברים

הדבר הזה שחיים בתוכו

הסביבה הישראלית, כפי שתיארה, הסבירה ופירשה אותה אסתר זנדברג לאורך השנים, היא גיבורת הספר הזה. זוהי סביבה שתשתיתה כמעט תמיד מחושבת, מהונדסת ונשלטת, אך למשתמשים בה נדמה לא פעם שאינה אלא גזרת גורל מרפת ידיים, ממש כמו חום יולי-אוגוסט-ספטמבר. >>>

בשבח הפינטוז

מנהטן של ה"מנהטניזם" היא אוסף של אוטופיות מוגשמות, של חיים ממשיים בתוך פנטזיה רבת-פנים, תוצר של נסיבות היסטוריות וגיאוגרפיות שהמציאו את אורח החיים המטרופוליני כמגרש משחקים דחוס של הזיות שמתקיימות זו לצד זו ועוד יותר מכך - זו מעל זו. >>>

 

קישורים

עברי וערבי, ציוני ופלסטיני, תל אביבי ויפואי. פעם היה אדם כזה

עפרה ישועה-ליית על ספרו של יוסף אליהו שלוש "פרשת חיי", הארץ, מוסף ספרים >>>

תפוח הזהב

"יכולתו של האדריכל רם קולהאס להאניש בניינים, הפכה את 'הזיית ניו יורק' שלו לספר פולחן."
זיוה שטרנהל על ספרו של רם קולהאס "הזיית ניו יורק", הארץ ספרים >>>

המדריך לעתיד תל אביב

"הספר הטוב שקראתי בשנה החולפת היה 'הזיית ניו יורק' של רם קולהאס (בבל, מאנגלית: אור אלכסנדרוביץ'). זהו דיוקן של עיר, פסיכואנליזה פואטית מבריקה של הרחוב, של גורד השחקים, של הבלוק. מלון וולדורף-אסטוריה נהפך ל'סלון קולקטיבי עצום להצגה לראווה של מנהגים עירוניים חדשים'; 'גורד השחקים מעניק לעסקים מערב פרוע של שטחים נרחבים מעשה ידי אדם'; 'גורד השחקים כמכשיר אוטופי לייצור מספר בלתי מוגבל של אתרים בתוליים בנקודה מטרופולינית אחת', בעזרת המעלית, 'המשחררת הגדולה של כל המשטחים האופקיים שמעל קומת הקרקע'.

זהו ספר שמלמד לחיות בעיר. מכיוון שתל אביב, כלשונו של דוד אבידן, היא 'נמר קטן' ביחס למנהטן, הספר הזה, שעברו 33 שנה מאז הופעתו במקור, יכול להיקרא גם כמדריך לעתידה של תל אביב."
דרור בורשטיין על ספרו של רם קולהאס "הזיית ניו יורק", מוסף הספרים של הארץ, הגיליון השנתי >>>

הרבה רוח, מעט תבונה

"רדידותו של השיח האדריכלי בנוגע לנושאים של סביבה מביא ליצירתה של ארכיטקטורה בזבזנית ומשוללת תבונה. ההיסטוריון השנוי במחלוקת ריינר בנהאם הצביע מזמן על הפער ההולך וגדל בין האדריכלות לטכנולוגיה. מדוע לא הקשבנו לו?"
אור אלכסנדרוביץ' על ריינר בנהאם וספרו "ארכיטקטורת הסביבה המתכווננת", אלכסון >>>

 

http://readingmachine.co.il/home/contribs/1116844915


עיצוב עטיפה: מכונת קריאה - אנקטי
בית

בבל , הודפס ב, 13/11/2019

אנקטי
ישראל

קישורים

ואריאציות על ברוש

"אולי ארבע וריאציות על הישראליות."
שירלי אגוזי על עטיפות עם ברושים בספריהם של יהושוע קנז "התגנבות יחידים" ודרור בורשטיין "הרוצחים". >>>

לעצב את שקספיר מחדש

"אבל נדמה לי שכוחה של העטיפה, מעבר ליופיה, מעבר לעיצוב המעודן (הכיתוב בפרנקריהל לבן על רקע ורוד, המשתלב ברכות בציור, גם הוא כמין שקע, מין שריטה, או הטבעה בדף), הוא בכך שהיא חומקת מקישור מדויק לעלילת המחזה או לתקופתו; במקום זה, היא מרחפת בחופשיות בין רובדי המשמעות והדמיון שהמחזה הזה מלא בהם - ואנחנו איתה."
שירלי אגוזי על הציור של יאן ראוכוורגר והעיצוב של אנקטי לעטיפת ספרו של וילאם שקספיר "סימבלין" בתרגומו של מאיר ויזלטיר. הארץ, ספרים >>>

 

http://readingmachine.co.il/home/contribs/1114445664

 

מתוך "פרשת חיי"

פתח דבר

"התאמצתי כפי יכולתי לרשום את זיכרונותי למען יישארו לבני משפחתי אחרי, וגם להמעוניינים בתולדות ובהתפתחות היישוב העברי ביפו, ועל היחסים הטובים ששררו בינינו ובין שכנינו הערבים במשך תקופה של עשרות שנים עד בואם של 'גואלי' ארצנו האנגלים. >>>

 

חומרים מאת יוסף אליהו שלוש

אל הערביים

"הלא אחים אנו, לא רק לגזע ולמולדת כי אם גם אחים לצרה: כמונו כמוכם הננו עמים של עבר מזהיר, של תרבות ומסורת עתיקה ושל שאיפות לאומיות נעלות, וגורלנו אינו ניתן בידינו אנו. >>>

הציוניות והסוכנות

"חלק מהציוניים שבארץ מבליטים לנו בזמן האחרון, על-ידי נאומיהם באספות ומאמריהם בעיתונות, כי יש בעולם שני מיני יהודים, חלק מהם ציוניים וחלק אחר יהודים סתם. >>>

הרצל ויהודי יפו

עדותו של יוסף אליהו שלוש על ביקורו של הרצל ביפו בשנת 1898 ועל מפגש חטוף איתו בתחנת הרכבת של יפו. >>>

קול קורא להספרדים ולעדות המזרח בארץ ישראל

"חי נפשי שתמיד לא הייתי מבדיל אפילו במצפוני בין יהודי זה ליהודי אחר, אלא אחרי שנוכחתי לדעת בהזדמנויות שונות הוא בזה שבני המזרח בכללם מסתפקים במועט וענייהם ויתומיהם וזקניהם וחוליהם אינם דורשים עזרה אלא ברגע האחרון עד שידם אינה משגת ועד שבאים מים עד נפש. >>>

"על כן לכל הפחות הכתבן הזה היה צריך לחתום שמו הפעם לא מזג טוב אלא מזג רע" (טוק-בק של אחרי פורים)

מכתב למערכת עיתון דואר היום מיוסף אליהו שלוש בעניין דיווח העיתון על בחירת בת אחיו רקטה שלוש לאסתר המלכה של שנת 1927.
(מהארכיון הציוני) >>>

 

קישורים

"פרשת חיי" של אחד ממייסדי אחוזת בית

ספרו האוטוביוגרפי של יוסף אליהו שלוּש הוצא מחדש על ידי בן-נינו. הספר, שנכתב על ידי אחד מהבנים הידועים בשבט השלוּשים של נוה צדק, פורסם לראשונה ב-1931. דוד הכהן, YNET >>>

עברי וערבי, ציוני ופלסטיני, תל אביבי ויפואי. פעם היה אדם כזה

עפרה ישועה-ליית על ספרו של יוסף אליהו שלוש "פרשת חיי", הארץ, מוסף ספרים >>>

זיכרונותיו של בנאי

"ספרו האוטוביוגרפי של יוסף אליהו שלוש התפרסם לראשונה בראשית שנות השלושים, כשלוש שנים לפני מותו. הוא שב וראה אור בתחילת שנות השבעים, אך נותר ספון בהוצאה פרטית בלא שיגיע לתודעת הציבור הרחב. זהו חיבור מרגש. יש בו רטט של מגע בחומרי ההיסטוריה המוחשית של העיר ובפרטים הגינקולוגיים מחדר הלידה של אותו תינוק אורבני המכונה תל אביב", אלי שי על ספרו של יוסף אליהו שלוש "פרשת חיי". העיר, 2005 >>>

השכונות מהצד השני של הדף

" מדוע אין לומדים את סיפרו של שלוש במערכות החינוך במדינת ישראל? מדוע אין משתמשים בו כחלק מן השיח המקרב בין יהודים-ישראלים ובין פלסטינים-ישראלים? מדוע בית שלוש או רחוב שלוש בנוה צדק הם מקומות ידועים לכל,וידוע חלקם בייסוד תל-אביב (יוסף אליהו שלוש היה רע קרוב של מאיר דיזינגוף, לימים ראש העיר הראשון של תל אביב; הם שיתפו פעולה בפעולות הצלה רבות),אבל אין יודעים כמעט דבר על הגותו המדינית של שלוש ועל קריאתו לחיים יהודים-ערביים משותפים, ולכינון חברה משותפת, שכלל אזרחיה בונים אותה, מבלי שהדברים יינגדו את חזונו הציוני? נהיר כי הביקורת הנוקבת שהשמיע שלוש באחרית סיפרו כנגד כזבהּ של התעמולה ההרצליאנית וממשיכיה שגרסו כי הארץ היתה ריקה ושוממת עד התחדשות העליות הציוניות אליה, ואשר גרמה לדידו לכך שהעולים החדשים כלל לא האירו את פניהם לתרבותם של בני הארץ הותיקים (ערבים ויהודים שחיו בצוותא דורות על גבי דורות) ובאו ארצה מתוך עמדה לפיה באו ליצור יש מאין,וכל היש שכבר עמד כאן היה בעיניהם כאין— לא עלתה בקנה אחד אף עם הציונות המדינית הבן-גוריונית,שעל פיה נוסדה לבסוף מדינת ישראל."
שועי רז על ספרו של יוסף אליהו שלוש "פרשת חיי", בלוג פרא אדם חושב >>>

 

http://readingmachine.co.il/home/books/1116843939