בית

בבל , , 31/3/2017

                           

 

ז'ורז' פרק הפרק ה-נא: ולן (חדרי משרתות, 9)

מתוך החיים הוראות שימוש

הוא עצמו יהיה בתוך התמונה, כדרכם של ציירי הרנסנס שהיו שומרים לעצמם תמיד איזה מקום זעיר בתוך המון וסאלים, חיילים, הגמונים או סוחרים; לא מקום מרכזי, לא מקום מיוחס ומשמעותי בנקודת חיתוך נבחרת, לאורכו של ציר מיוחד, בהתאם לפרספקטיבה מאירה כזאת או אחרת, תוך הארכה של מבט מסוים כבד משמעות שעל בסיסו ניתן יהיה לבנות פרשנות מחודשת של התמונה, אלא מקום שלכאורה אינו מעלה ואינו מוריד, משל נעשה הדבר סתם כך, כבדרך אגב, במקרה פחות או יותר, משום שהרעיון לעשות זאת התעורר כביכול בלי דעת על מה ולמה, כאילו כמעט לא רצו כל כך שהדבר יורגש, כאילו לא היה אמור הדבר להיות אלא חתימה ליודעי ח"ן, משהו כמין סימן שמזמין התמונה עשוי בדוחק לסבול כחתימת הצייר על יצירתו, משהו שאינו אמור להיות ידוע אלא למתי מעט ולהישכח במהרה: משאך ימות הצייר יהפוך הדבר למעשייה שתעבור מדור לדור, מסטודיו לסטודיו, אגדה שאיש לא יאמין בה עוד, עד שיום אחד יגלו את ההוכחה לה, הודות לאיזו הצטלבות מקורות מקרית או אגב השוואת התמונה עם מִתווי הכנה שנמצאו במחסני איזה מוזיאון, או אפילו באופן אגבי לגמרי, כמו שקורה תוך כדי קריאת ספר כשנתקלים במשפטים שכבר נקראו במקום אחר: ואולי אז יתנו את הדעת למה שהיה תמיד מיוחד במקצת בדמות הקטנה הזאת, לא רק הקפדה גדולה יותר שהושקעה בפרטי הפנים, אלא נייטרליות גדולה יותר, או איזו דרך משלהּ להטות את הראש באופן בלתי מורגש כמעט, משהו שיש בו מן ההבנה, רוך מסוים, שמחה שאולי טבועה בגעגוע.

הוא עצמו יהיה בתוך התמונה שלו, בתוך חדרו, כמעט בסוף למעלה מימין, כמין עכביש קטן דָרוך הטווה את קוריו המרצדים, עומד, לצד תמונתו, הפאלֶטה שלו בידו, עם חולצתו האפורה הארוכה מוכתמת בצבע וצעיפו הסגול.

הוא יעמוד לצד התמונה שלו שכמעט נשלמה, ובדיוק יהיה מצייר את עצמו, מַתווה בקצה מכחולו את הצדודית הזעירה של צייר בחולצה אפורה ארוכה ולצווארו צעיף סגול, הפאלֶטה שלו בידו, והוא מצייר דמויונת קטנטנה של צייר שמצייר, שוב אחד מאותם דימויי עומק שרוצה היה להמשיך בהם עד אינסוף, כאילו לא ידעה עוד יכולת עיניו וידו כל גבולות.

הוא יצייר את עצמו מצייר את עצמו, וסביבו, על הבד הגדול הרבוע, יהיה כבר הכול על מקומו: תא המעלית, גרמי המדרגות, מישורות הקומה, שטיחי הרגליים, החדרים והסלונים, המטבחים, חדרי האמבטיה, תא השוערת, חדר הכניסה ובו מחַברת הרומנים האמריקאית המעיינת ברשימת הדיירים, חנותה הקטנה של מדאם מרסיה, המרתפים, חדר ההסקה, מנגנון המעלית.

הוא יצייר את עצמו מצייר את עצמו, והִנֵה יִראו את התרוודים ואת הסכינים, את הכְּברות, את ידיות הדלתות, את הספרים, את העיתונים, את השטיחים, את הקנקנים, את בסיסי הכירות, את מִתלי המטריות, את מעמדי הצָלחות, את מכשירי הרדיו, את מנורות הלילה, את מכשירי הטלפון, את המראות, את מברשות השיניים, את מייבשי הכביסה, את קלפי המשחק, את בדלי הסיגריות במאפרות, את התצלומים המשפחתיים במסגרות דוחות–חרקים, את הפרחים באגרטלים, את לוחיות הרדיאטורים, את המַמעֵכים, את הסמרטוטים להגנת הרצפה, את צרורות המפתחות בספלונים לפכים קטנים, את המערבלים לגזוז, את הקופסאות המשמשות בתים לחתולים, את כונני המים המינרליים, את העריסות, את הקומקומים, את השעונים המעוררים, את מנורות הפיז'ון, את מפתחות הברגים. ואת שני מחזיקי העציצים הגליליים מרפיה קלועה של הדוקטור דנטוויל, ואת ארבעת לוחות השנה של Cinoc, את תמונת הנוף של מפרץ טונקין בדירת ברז'ה, את השידה המגולפת בדירת גספר וינקלר, את כן התווים של מדאם אורלובסקה, את כפכפי העור התוניסאיים שבאטריס ברֶדֵל הביאה למדאם קרספי, את השולחן דמוי–כִּליה של מנהל הבניין, את הצעצועים המכניים של מדאם מרסיה ואת מפת נָמור של בנה דויד, את הדפים עמוסי המשוואות של אן ברדל, את תיבת התבלינים של טבחיתה של מדאם מרסיה, את האדמירל נלסון של דנטוויל, את הכיסאות הסיניים של האלטמונים ואת הטפטים המצוירים יקרי הערך שלהם שבהם נראים הישישים המאוהבים, את המצית של נייטו, את מעיל הגשם של ג'יין סַטון, את ארגז האונייה הגדול של סמוטף, את הנייר המכוכב לעיטוף הקיר של הפלסארים, את קונכיית הצדף של ז'נבייב פולרו, את כיסוי המיטה המודפס של Cinoc עם ציורי העלים הגדולים המשולשים שעליו ואת מיטתו של רֶאול העשויה עור סינתטי - דמוי עור יחמור גימור אוכפאי עם חגורה ואבזם מצופה כרום, את התֶאורבָּה של גרסיולה, את קופסאות הקפה המוזרות בחדר האוכל של ברטלבות' ואת האור של נורתו האל–צִלית, את השטיח האקזוטי של משפחת לובה ואת זה של מרקיזו, את הדואר על השולחן בתא השוערת, את נברשת הבדולח הגדולה של אוליביה רורשאש, את חפצי הנוי הארוזים בקפידה של מדאם אלבֵּן, את אריה האבן העתיק שמצא הטינג בת'וּבּוּרבוֹ מיוּס,

וסביב כל אלה, השורה הארוכה של הדמויות שלו, הסיפורים שלהן, העבר שלהן, האהבות שלהן:

להמשך הקריאה ולהורדת האקרוסטיכון, לחצו כאן 

הערה על "הקומפנדיום" (האקרוסטיכון הגדול) 

בקטע זה, המהווה מעין מרכז של הספר (עד כמה שלספר כהחיים הוראות שימוש, שהוא חסר מרכז בהגדרתו, יכול להיות מרכז), מובאים בזה אחר זה 179 תקצירי סיפורים מתוך הרומן. כל סיפור מתומצת במשפט המורכב מ–60 סימני דפוס כולל רווחים. הסיפורים מחולקים לשלושה "ריבועים" בני 60, 60 ו–59 פסוקים (החלק השלישי חסר שורה) כשכל חלק כזה בתורו מחולק ל–6 בתים (למעשה, "פגם" שכזה קיים גם בממד האופקי, שכן מבין 179 השורות, שורה אחת היא בעלת 59 סימני דפוס ולא 60. המקום של הסימן הריק מסומן כאן באדום). על מבנה זה, הרכיב פרק אקרוסטיכון אלכסוני המתחיל בסוף השורה הראשונה של כל חלק (פסוקים 1, 61, 121). בכל חלק ישנה אות אחת שיורדת מהפינה השמאלית העליונה אל הפינה הימנית התחתונה שלו, ובסך הכול 3 אותיות. במקור הצרפתי, נעשה שימוש באותיות A M E (צרפתית: נפש או נשמה). בתרגום האמריקאי באותיות E G O (אנגלית: אגו), בתרגום הגרמני (שנעשה בעצה אחת עם ז'ורז' פרק בחייו) I C H (גרמנית: אני). גם אם החתימה (אותיות א נ י למשל) עשויה להיות בין המשמעויות האפשריות של האקרוסטיכון, נראה שיש כאן בראש ובראשונה התייחסות ישירה למסורת היהודית של עילוי נשמות באמצעות קריאת מזמורי תהילים על פי אותיות נ ש מ ה. אולם, שימוש באותיות נ ש מ ה לאקרוסטיכון כאן עשוי היה לשנות בצורה דרמטית את הצורה באופן שאולי חורג ממעשה של תרגום - הוא היה מחייב להוסיף בית נוסף או לחלופין לחלק את מספר המשפטים ב–4 ולהקטין את מספר סימני הדפוס בשורה ל–45 (וליצור כך ארבעה ריבועים קטנים של 45X45 במקום שלושה גדולים של 60X60). לפיכך נבחרו בסופו של דבר האותיות נ פ ש שמובנן קרוב יותר אל המקור הצרפתי (ועל אף שאין בהן תנועות שעשויות היו להקל את המלאכה, למשל כמו במילה א נ י ). בשל דלותה היחסית של העברית בתנועות, היה צורך להגדיל מעט את "הנפח המילולי" של המשפטים ביחס לנוסח המקורי של הקומפנדיום (ולעמוד כך בדרישות שלוֿ, כלומר לשמור את מבנה הריבוע של 60 סימני דפוס על 60 שורות), אך תוך הסתמכות על הפרטים המופיעים בסיפורים הרלוונטיים.

(שרון רוטברד)

תרגום מצרפתית: עידו בסוק
תרגום האקרוסטיכון: שרון רוטברד

 

compendium.jpg

ז'ורז' פרק הסיפור על האיש שצייר אקוורלים והורה לעשות מהם פאזלים

"נדמה לעצמנו אדם שהדבר היחיד המשתווה להונו הוא אדישותו כלפי מה שההון הזה מאפשר בדרך כלל לעשות, ושמשאלתו, רבת-הרַהב עוד הרבה יותר, תהיה לתפוס, לתאר, למצות – לא את כוליות העולם – פרויקט שעצם ביטויו במילים די בו להחריבו – אלא קטע מוגדר שלו: לנוכח האין-פשר >>>

ז'ורז' פרק הסיפור על השופט ואשתו שהפכו לפורצים

"לא מתוך תאוות בצע גנבו הדנגלרים, אלא דווקא, כבכל אותם מקרים המתוארים בשפעת פרטים בספרות הפסיכופתולוגית, משום שהסכנות שהיה עליהם להתמודד איתן עוררו אצלם התעלות והתרגשות בעלות אופי מיני ממש, ובעוצמה יוצאת דופן. >>>

ז'ורז' פרק הסיפור על הגברת והשעועית שלה

"מסיבות שלא הובהרו כל צורכן, אך הקשורות קרוב לוודאי בהעדרויותיו הממושכות של בעלה, לא יכלה מדאם אלטמון לנסוע בשעה שנקבעה תחילה ונאלצה להישאר בביתה יממה נוספת. >>>

ז'ורז' פרק הסיפור על המתנות של הנגר-אומן מוורונה

"...וכך התגלתה ההתענפות הפנטסטית הזאת, עקבות מדויקים של מה שהיו חיי התולעת בחתיכת העץ הזאת, התערמות קפואה, מינרלית, של כל התנועות שהיוו את קיומה העיוור..."
מתוך: רורשאש 3, החיים הוראות שימוש. >>>

 

איש ישן

אחרי "הדברים" וזוג גיבורים שהוא אולי לא יותר מהשתקפות בחלון הראווה, ואחרי "איזה טוסטוס קטן עם כידון מצופה כרום בקצה החצר?" וגיבור אלמוני שאפילו המחבר אינו זוכר את שמו, ב"איש ישן", הרומן השלישי שלו, מתמודד ז'ורז' פרק לראשונה עם דמות אמיתית, שאין לה שם אבל >>>

איזה טוסטוס קטן עם כידון מצופה כרום בקצה החצר?

התנ"ך של הסרבנות האפורה: ספרו השני של פרק הוא אפופיאה המתארת את עלילותיה הטריוויאליות של חבורת צעירים פריזאית המנסה לסייע לאנטי-גיבור שהמספר לא מצליח בשום אופן להיזכר בשמו, להתחמק מהשרות הצבאי במלחמת אלג'יריה. >>>

חלל וכו' : מבחר מרחבים

"דומה שהמרחב יותר מאולף מהזמן, או פחות מסוכן ממנו: בכל מקום אפשר לראות אנשים שיש להם שעונים, ורק לעיתים רחוקות מאוד אנשים שיש להם מצפן. יש לנו תמיד צורך לדעת מה השעה, אבל אנחנו לא שואלים את עצמנו איפה אנחנו". >>>

הדברים

סילבי וז'רום הם צעירים בני המעמד הזעיר- בורגני. הם חדורים תשוקה בלתי נלאית לרכוש לעצמם שורשים, זהות ואושר באמצעות קנייה וצבירה של חפצים. מבעד למשאלותיהם הבלתי אפשריות, מצטייר דיוקנה של חברת-צריכה נרקסיסטית, שבה הפרט יכול לאהוב רק את השתקפות עצמו. >>>

 

הערות על מה שאני מחפש

"בעיני, אני דומה יותר לאיכר שמעבד חלקות שונות; באחת הוא מגדל סלק, באחרת אספסת, בשלישית תירס, וכו'." >>>

העין תחליק, ראשית כל, על פני השטיח האפור של מסדרון ארוך, גבוה וצר.

הפתיחה של "הדברים" בתרגומו של דן דאור >>>

איש ישן (ההתחלה)

"תחילה זו רק מין לאות, עייפות, כאילו שמת לב פתאום שזה זמן רב, זה כמה שעות, אתה אחוז אי-נוחות זדונית, משתקת, בקושי מכאיבה ועם זאת בלתי נסבלת, התחושה המבחילה והחונקת שאתה נטול שרירים ועצמות, שאתה שק מלט המצוי בין שקי מלט. >>>

חלל וכו' : מבחר מרחבים : הקדמה

לחיות, פירושו לעבור ממרחב אחד למשנהו, תוך השתדלות מרבית שלא להתנגש. >>>

על הקושי לדמיין את העיר האידיאלית

לא הייתי רוצה לחיות באמריקה אבל לפעמים כן... >>>

גישות למה ?

ז'ורז' פרק מתוך "האינפרא רגיל" 1989 הוצאת Seuil מצרפתית - לנה שילוני. >>>

חמישים דברים שהייתי רוצה לעשות לפני מותי

רשימה שנוצרה עבור תוכנית רדיו בהשתתפות פרק. היא קיימת בשתי גירסאות: כתמליל ההקלטה ובגרסה כתובה שנערכה על ידו, והיא מופיעה כאן. פחות משנה לאחר השידור חלה פרק בסרטן ריאות, שהכריע אותו תוך חודשים ספורים. >>>

סיפורים מאליס איילנד

אליס איילנד הוא בשבילי המקום בה"א הידיעה של הגלות, כלומר המקום של העדר המקום, של הלא מקום, של השום-מקום. >>>

הערות קצרות על אמנות ואופן סידור הספרים

הבעיה של הספריות היא בעיה כפולה: בעיה של חלל בתחילה ואחר כך בעיה של סדר. ז'ורז' פרק על אמנות סידור הספרייה. >>>

נעלם

תרגום לעברית של פתיחת הרומן "נעלם" DISPARITION. "רומן בלשי המתרחש בעולם שבו אינה קיימת E, האות הצרפתית הנפוצה ביותר. >>>

איש ישן

מתוך "איש ישן" הוצאת "דנואל", 1966. מצרפתית - אביבה ברק >>>

 

גירסה להדפסה

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved

בית