מתוך החיים הוראות שימוש

אמיליו היה כה מרוצה מעבודתו של ולן, שהוא עמד על כך שלא רק ישלם לו אלא גם ייתן לו במתנה שני חפצים שהיו בעלי משמעות מיוחדת בשבילו: הוא הביא את הדייר לדירתו והניח על השולחן תיבת תכשיטים מוארכת עשויה עור ירוק.

לאחר שהדליק את המנורה החזקה התלויה בתקרה כדי להאיר את התיבה, הוא פתח אותה: חרב נחה שם על ריפוד אדום זוהר, ניצבה החלק עשוי עץ מילה, להבהּ השטוח, דמוי החרמש, עשוי זהב. "אתה יודע מה זה?" שאל. ולן הרים את גביניו לאות שאינו יודע. "זוהי חרמשית הזהב, החרמשית שהדרואידים הגאלים השתמשו בה לקציר הדִבקון".  ולן הסתכל בגריפלקוני בארשת פקפוק, אך הנגר-האומן לא נראה נבוך. "את הקת אני עשיתי, זה ברור, אבל הלהב הוא אותנטי; הוא נמצא בקבר בסביבות אֶקס; נראה שהוא אופייני לדרך עבודתם של הסַליֶינים".  ולן בחן את הלהב ביתר קפידה; שבע חריתות זערערות  היו חקוקות על אחת מפני החרב, אך אפילו בעזרת זכוכית מגדלת חזקה לא עלה בידו  להבחין מה נראה בהן; הוא הבחין רק שבאחדות מהן משורטטת קרוב לוודאי דמותה של אישה בעלת שיער ארוך מאוד.

 החפץ השני היה מוזר עוד יותר. כאשר הוציא אותו גריפלקוני מן התיבה המרופדת שלו, סבור היה ולן תחילה שמדובר בזר אלמוגים. אך גריפלקוני הניד בראשו לשלילה: באחת מעליות הגג של טירת לה מואט הוא מצא שרידים של שולחן; משטחו העליון, הסגלגל, שהיה משובץ צדפים להרהיב עין, השתמר להפליא, אך מבנה הרגליים המרכזי, עמוד כבד דמוי-פלך עשוי עץ מגויד, נראה אכול תולעים כולו; פעולת התולעים היתה מחתרתית, פנימית, ויצרה אין-סוף תעלות ותעלונות מלאות שׁחַק עץ. מבחוץ לא נראה דבר מעבודת החתרנות הזאת וגריפלקוני הבין שלא ניתן לשמר את הרגל  המקורית, שמאחר שרוּקנה כמעט לגמרי, לא היתה מסוגלת לשאת את משא המשטח העליון, אלא אם תחוזק מבפנים; עקב זאת, לאחר שניקה בשאיבת אוויר את התעלות  מכל המִתלעת שלהן, החל להזריק לתוכן תערובת כמעט נוזלית של עופרת, אלום וסיבי אסבסט לבן. הפעולה עצמה הצליחה, אך התברר עד מהרה שגם משחוזקה כך, נותרה הרגל רופפת מדי, והיה על גריפלקוני לבוא לכלל החלטה להחליף אותה לגמרי. או אז עלה בדעתו הרעיון להמיס את העץ שנותר, וכך התגלתה ההתענפות הפנטסטית הזאת, עקבות מדויקים של מה שהיו חיי התולעת בחתיכת העץ הזאת, התערמות קפואה, מינרלית, של כל התנועות שהיוו את קיומה העיוור, עקשנותה שאין כיוצא בה, מסלולה קשה העורף, המימוש הנאמן של כל מה שהיא אכלה ועיכלה, תולשת מתוך דחיסותו של העולם סביבה את היסודות הלא נראים החיוניים להישרדותה – תמונה מעורטלת, גלויה, מסעירה מאין-כמותה של ההתקדמות האינסופית הזאת שהפכה את העץ הקשה ביותר לרשת אוורירית של מחילות שוקקות שַׁחַק עץ.

תרגום מצרפתית: עידו בסוק

ז'ורז' פרק, 6 בפברואר 1975 (פרט) / מוריס אנרי

ז'ורז' פרק הסיפור על האיש שצייר אקוורלים והורה לעשות מהם פאזלים

"נדמה לעצמנו אדם שהדבר היחיד המשתווה להונו הוא אדישותו כלפי מה שההון הזה מאפשר בדרך כלל לעשות, ושמשאלתו, רבת-הרַהב עוד הרבה יותר, תהיה לתפוס, לתאר, למצות – לא את כוליות העולם – פרויקט שעצם ביטויו במילים די בו להחריבו – אלא קטע מוגדר שלו: לנוכח האין-פשר >>>

ז'ורז' פרק הסיפור על השופט ואשתו שהפכו לפורצים

"לא מתוך תאוות בצע גנבו הדנגלרים, אלא דווקא, כבכל אותם מקרים המתוארים בשפעת פרטים בספרות הפסיכופתולוגית, משום שהסכנות שהיה עליהם להתמודד איתן עוררו אצלם התעלות והתרגשות בעלות אופי מיני ממש, ובעוצמה יוצאת דופן. >>>

ז'ורז' פרק הסיפור על הגברת והשעועית שלה

"מסיבות שלא הובהרו כל צורכן, אך הקשורות קרוב לוודאי בהעדרויותיו הממושכות של בעלה, לא יכלה מדאם אלטמון לנסוע בשעה שנקבעה תחילה ונאלצה להישאר בביתה יממה נוספת. >>>

ז'ורז' פרק הפרק ה-נא: ולן (חדרי משרתות, 9)

"הוא יצייר את עצמו מצייר את עצמו"...
הפרק ה-נא הוא הפרק האמצעי של הרומן "החיים הוראות שימוש".
במרכזו של פרק זה, המתאר את תכניותיו של ולן, ממוקם טקסט בן 179 פסוקים המחולקים ל-3 בתים. >>>

איש ישן

אחרי "הדברים" וזוג גיבורים שהוא אולי לא יותר מהשתקפות בחלון הראווה, ואחרי "איזה טוסטוס קטן עם כידון מצופה כרום בקצה החצר?" וגיבור אלמוני שאפילו המחבר אינו זוכר את שמו, ב"איש ישן", הרומן השלישי שלו, מתמודד ז'ורז' פרק לראשונה עם דמות אמיתית, שאין לה שם אבל >>>

איזה טוסטוס קטן עם כידון מצופה כרום בקצה החצר?

התנ"ך של הסרבנות האפורה: ספרו השני של פרק הוא אפופיאה המתארת את עלילותיה הטריוויאליות של חבורת צעירים פריזאית המנסה לסייע לאנטי-גיבור שהמספר לא מצליח בשום אופן להיזכר בשמו, להתחמק מהשרות הצבאי במלחמת אלג'יריה. >>>

חלל וכו' : מבחר מרחבים

"דומה שהמרחב יותר מאולף מהזמן, או פחות מסוכן ממנו: בכל מקום אפשר לראות אנשים שיש להם שעונים, ורק לעיתים רחוקות מאוד אנשים שיש להם מצפן. יש לנו תמיד צורך לדעת מה השעה, אבל אנחנו לא שואלים את עצמנו איפה אנחנו". >>>

הדברים

סילבי וז'רום הם צעירים בני המעמד הזעיר- בורגני. הם חדורים תשוקה בלתי נלאית לרכוש לעצמם שורשים, זהות ואושר באמצעות קנייה וצבירה של חפצים. מבעד למשאלותיהם הבלתי אפשריות, מצטייר דיוקנה של חברת-צריכה נרקסיסטית, שבה הפרט יכול לאהוב רק את השתקפות עצמו. >>>

העין תחליק, ראשית כל, על פני השטיח האפור של מסדרון ארוך, גבוה וצר.

הפתיחה של "הדברים" בתרגומו של דן דאור >>>

איש ישן (ההתחלה)

"תחילה זו רק מין לאות, עייפות, כאילו שמת לב פתאום שזה זמן רב, זה כמה שעות, אתה אחוז אי-נוחות זדונית, משתקת, בקושי מכאיבה ועם זאת בלתי נסבלת, התחושה המבחילה והחונקת שאתה נטול שרירים ועצמות, שאתה שק מלט המצוי בין שקי מלט. >>>

על הקושי לדמיין את העיר האידיאלית

לא הייתי רוצה לחיות באמריקה אבל לפעמים כן... >>>

גישות למה ?

ז'ורז' פרק מתוך "האינפרא רגיל" 1989 הוצאת Seuil מצרפתית - לנה שילוני. >>>

חמישים דברים שהייתי רוצה לעשות לפני מותי

רשימה שנוצרה עבור תוכנית רדיו בהשתתפות פרק. היא קיימת בשתי גירסאות: כתמליל ההקלטה ובגרסה כתובה שנערכה על ידו, והיא מופיעה כאן. פחות משנה לאחר השידור חלה פרק בסרטן ריאות, שהכריע אותו תוך חודשים ספורים. >>>

סיפורים מאליס איילנד

אליס איילנד הוא בשבילי המקום בה"א הידיעה של הגלות, כלומר המקום של העדר המקום, של הלא מקום, של השום-מקום. >>>

הערות קצרות על אמנות ואופן סידור הספרים

הבעיה של הספריות היא בעיה כפולה: בעיה של חלל בתחילה ואחר כך בעיה של סדר. ז'ורז' פרק על אמנות סידור הספרייה. >>>

נעלם

תרגום לעברית של פתיחת הרומן "נעלם" DISPARITION. "רומן בלשי המתרחש בעולם שבו אינה קיימת E, האות הצרפתית הנפוצה ביותר. >>>

איש ישן

מתוך "איש ישן" הוצאת "דנואל", 1966. מצרפתית - אביבה ברק >>>

דוד אבידן ברזים ערופי שפתיים

מהדורה מחודשת לספרו הראשון של דוד אבידן, שראה אור ב- 1954. למהדורה המחודשת נוספו גרסאות מאוחרות יותר של השירים "חלום רע" ו"בעניין אהבתו האומללה של אלפרד פרופרוק" שהתפרסמו בקובץ "סיכום ביניים" (עכשיו, 1960). >>>

הארי מאת'יוס חיי בְסי-איי-אי

בעקבות שרשרת של צירופי מקרים ואי-הבנות, הסתובבה בפריז בתחילת שנות השבעים שמועה עיקשת שהסופר והמשורר האמריקאי הארי מאת'יוס, שחי אז בעיר, הוא סוכן סי-איי-אי. >>>

היה אחד, קראו לו...

היה אחד. קראו לו קאראמאנליס, או משהו כזה: קאראמה? קאראמי? קאראכמה? טוב, בקיצור, קאראמשהו. בכל מקרה, שם לא כל-כך שכיח, שם שאומר לכם משהו, שלא שוכחים בקלות. >>>

ז'ורז' פרק , כרונולוגיה

ז'ורז' פרק (1936 - 1982) נולד בפאריס והתייתם בילדותו המוקדמת מהוריו, מהגרים יהודים מפולין. חבר בקבוצת OULIPO, התפרנס בין השאר מכתיבת תשבצים. פרסם רומנים, ספרי הגות, תסריטים, מחזות ותסכיתי רדיו. בשנת 1984 הוענק לפלנטה מספר 2817 השם "פרק". >>>

גירסה להדפסה