בית

בבל , , 18/10/2017

                           

 

ז'ורז' פרק הסיפור על השופט ואשתו שהפכו לפורצים

מתוך החיים הוראות שימוש

בשלושה בינואר אלף תשע מאות עשרים ושש, כעשרה ימים לאחר הדליקה שחוללה שַמות בחדר האירוח של מדאם דנגלר, מצאה סליה קרֵספי, בבואה למשמרת השירות שלה בסביבות שבע בבוקר, את הדירה ריקה. הדנגלרים, כך נראה היה, הטילו כמה חפצים חיוניים ביותר אל תוך שלוש מזוודות ויצאו את העיר ללא הודעה מוקדמת.
היעלמותו של סגן הנשיא של בית הדין לערעורים לא יכלה להוות אירוע של מה בכך, וכבר למחרת החלו להתרוצץ שמועות על מה שעד מהרה נקרא "פרשת דנגלר": הנכון הדבר שהשופט היה מטרה לאיומים? הנכון הדבר ששוטרים בבגדים אזרחיים עקבו אחריו זה חודשיים? הנכון הדבר שנערך חיפוש בלשכתו בהיכל המשפט, על אף איסור מפורש ששלח בעניין שר המשפטים בכבודו ובעצמו לראש המשטרה הפריזאית? כאלה היו השאלות שהעלתה העיתונות בעלת התפוצה הרחבה, והעיתונים הסאטיריים בראשה, במלוא כושרה הידוע לעורר שערוריות ולבחוש בפרשיות מרעישות.

התשובה התקבלה שבוע לאחר מכן: שר הפנים פרסם הודעה האומרת שבֶּרט ומקסימיליאן דנגלר נעצרו בחמישה בינואר בעת שניסו לחצות בחשאי את הגבול לשווייץ. והתברר לתדהמת הכול שהשופט רם הדרג ואשתו ביצעו, מאז סוף המלחמה, כשלושים פריצות המתחרות זו בזו בנועזותן.
לא מתוך תאוות בצע גנבו הדנגלרים, אלא דווקא, כבכל אותם מקרים המתוארים בשפעת פרטים בספרות הפסיכופתולוגית, משום שהסכנות שהיה עליהם להתמודד איתן עוררו אצלם התעלות והתרגשות בעלות אופי מיני ממש, ובעוצמה יוצאת דופן. הזוג הזה, יליד אליטה בורגנית מחמירה וקשוחת מוסר, שקיים תמיד יחסים א-לה גותיֶה שַנדי (פעם בשבוע, אחרי שכונן את שעון המטוטלת, היה מקסימיליאן דנגלר מקיים את חובתו כבעל), גילה כי פעולת הגניבה בפומבי של חפץ יקר ערך מעוררת אצלו ואצלה כאחד מין שיכרון ליבידינלי, ושיכרון זה הפך עד מהרה לטעם חייהם.

גילויו של הדחף המשותף הזה התרחש אצלם באופן מקרי לגמרי; יום אחד, כשליוותה את בעלה אל "קלֶרֶה" כדי שיבחר שם לעצמו נרתיק לסיגריות, העלימה מדאם דנגלר, אחוזת ריגוש ואימה שאינם בני כיבוש ומתבוננת היישר אל עיניה של המוכרת שטיפלה בהם, אבזם חגורה  עשוי שריון צב. היתה זו סחיבונת סתמית, אך כאשר באותו ערב הודתה במעשה באוזני בעלה, שלא הבחין בדבר, עורר אצלו ואצלה גם יחד הסיפור על מעלל הגבורה הלא חוקי מין פרץ חושני שנעדר בדרך כלל ממֶחבקיהם.

מהר למדי השתכללו כללי המשחק שלהם. מה שהיה משמעותי, במקרה זה, הוא שאחד מהם יבצע בנוכחות השני גניבה כזאת או אחרת שהוא תכנן. מערכת שלמה של ערובות אהבה, בדרך כלל בעלות אופי ארוטי, תגמלה או הענישה את הגנב בהתאם להצלחתו או כישלונו.
מאחר שהרבו לארח אצלם, ותכופות ביותר היו מוזמנים לבתי אחרים, בחרו הדנגלרים את קורבנותיהם מבין המסתופפים בסלונים של השגרירויות או בנשפיות הגדולות של החברה הגבוהה בפריז. למשל, בֶּרט דנגלר אתגרה את בעלה להביא לה את סודר פרוות המינק שהדוכסית דה בופוּר היתה לבושה בו באותו ערב, ומקסימיליאן, שנענה לאתגר, דרש בתמורה שאשתו תשיג את הרישום של פרנן קורמון (ציד הביזון) שקישט את אחד הסלונים של מארחיהם. על פי מידת הקושי שבגישה לאובייקט הנחשק, יכול היה המתמודד ליהנות מארכה כלשהי או אפילו, במקרים מסוימים מורכבים יותר, לזכות בשיתוף פעולה או בהגנה של בן הזוג.

מבין ארבעים וארבעה האתגרים שהציבו זה לזה, שלושים ושניים צלחו. הם גנבו, בין השאר, סמובר כסף גדול מהרוזנת דה מֶלַן, אטיוד של פֶּרוּג'ינוֹ מנציג האפיפיור בפריז, סיכת עניבה מן המנהל הכללי של בנק דה אֶנוֹ, ואת כתב-היד הכמעט שלם של זיכרונות על חיי ז'ן רסין, מאת בנו לואי, ממנהל לשכתו של שר החינוך הממלכתי.
כל אדם אחר היה מאותר ונעצר מיד, אך גם כאשר קרה שהם נתפסו בשעת מעשה, היה לאל ידם להתנער מאשמה ללא קושי: כל כך נראה היה הדבר בלתי אפשרי ששופט רם דרג ואשתו ייחשדו בפריצה, עד שהנוכחים העדיפו שלא להאמין למראה עיניהם ובלבד שלא ייאלצו להכיר באשמת השופט.
וכך, משנתפסו בחדר המדרגות של בית המידות המפואר של סוחר האמנות ד'אוליבֶה, בעת שנשאו בכליהם שלושה צווי מאסר חתומים בידי לואי ה-16 בנוגע לכליאתו של המרקיז דה סאד בוונסן ובבסטיל, הסביר מקסימיליאן דנגלר בשלווה מופתית שהוא ביקש זה עתה את הרשות לשאול אותם לארבעים ושמונה שעות מאדם שהוא סבור היה שהוא המארח,  הצטדקות משוללת כל סבירות, אך שד'אוליבה קיבל ללא הנד עפעף.
אי-האפשרות הכמעט מוחלטת שיזוהו כפושעים נסכה בהם תעוזה מטורפת, שעליה תעיד הפרשה שהביאה עליהם את אובדנם. במהלך נשף מסכות שערך טימותי קלוֹבּוֹני – מבעלי בנק המסחר מרקואר, מרקואר, קלובוני את שנדון, אנגלו-סקסי ישיש עטור קרחת, גנדרן ומתרומם, שהיה מחופש לקונפוציוס, מנדרין חבוש משקפיים וארך גלימה, העלימה ברט דנגלר עטרת כוהנים סקיתית. הגניבה התגלתה במהלך הערב. המשטרה, שהוזמנה לאלתָר, עשתה חיפוש על כל האורחים וגילתה את התכשיט המפואר בתוך חמת החלילים המפוברקת של אשת סגן הנשיא, שהיתה מחופשת לסקוטית.
ברט דנגלר הודתה בשלווה גמורה שהיא פרצה את חלון התצוגה שבו היתה נעולה עטרת הכוהנים משום שבעלה ביקש ממנה לעשות זאת; בשלווה מופתית לא פחות אישר מקסימיליאן את ההודאה הזאת והציג בו במקום איגרת ממושל הכלא לה סַנטֶה שביקשו –  בדרגת סודיות עליונה – להשגיח בשבע עיניים על כתר זהב מסוים, שנודע לו מפי אחד מטובי המודיעים שלו שהוא אמור להיגנב במהלך נשף המסכות הזה על ידי שַליָה פינצֶטה: כך כונה באותה עת פורץ נועז שביצע את מעללו הראשון באופרה הפריזאית בעת העלאת בוריס גודונוב; למעשה נותר תמיד שליה פינצטה בגדר מיתוס; לימים התברר שמבין שלושים ושלוש מכות שיוחסו לו, שמונה-עשרה היו מעשי ידי הדנגלרים.
גם הפעם התקבל ההסבר, בלתי סביר ככל שייראה, על דעת כל הנוכחים, ובכלל זה המשטרה. עם זאת, משנכנס המפקח הצעיר רולן בלנשֶה, תפוס בהרהוריו, לקֶה דזאורפוור, הוא הורה להביא אליו את כל תיקי הגניבות שבוצעו בפריז במהלך נשפי פאר בחברה הגבוהה וטרם פוענחו; כל גופו פרפר משהתברר לו שהנדגלַרים הופיעו בעשרים ותשע מתוך שלושים וארבע רשימות המוזמנים שבידו. לדידו היה הדבר הזה בגדר הוכחה שאין מוחצת ממנה; אך מפקד המשטרה שעִמו חלק את חשדותיו, תוך בקשה להטיל עליו את חקירת העניין, סירב לראות בכך יותר מזימון מקרים פשוט. ולאחר שדיווח על העניין מתוך זהירות למשרד המשפטים ונתקל בתגובה של כעס על כך שאיש משטרה מהין להטיל ספק במילתו וביושרתו של שופט מכובד ומוערך על כל עמיתיו, אסר מפקד המשטרה הפריזאית על המפקח שלו להיות מעורב בחקירה הזאת, ונוכח התעקשותו איים עליו אפילו בהעברה לאלג'יריה.

משתולל מכעס, הגיש בלַנשֶה את התפטרותו ונשבע להביא את ההוכחות לאשמתם של הדנגלרים.
לשווא עקב בלנשה או שלח אחרים לעקוב אחר הדנגלרים במשך שבועות אחדים ולשווא חדר בהיחבא אל הלשכה שבה ישב מקסימיליאן בהיכל המשפט. ברור היה שההוכחות שחיפש אחריהן, אם היו קיימות, לא נמצאו כאן, והסיכוי היחיד שנותר לבלנשה  להוכיח את חשדו היה איתור חפצים גנובים כלשהם שהדנגלרים עשויים היו לשמור בביתם. בערב חג המולד 1925, על סמך מידע שהדנגלרים יצאו לסעוד בעיר, שהזוג אונורה עלה על יצועו ושהחדרנית הצעירה סועדת את סעודת חג המולד בחברת שלושה ידידים (סרז' ולֵן, פרנסואה גרסיולֶה ופלורָה שַׁמפיני) במסעדה של פרֶנֵל, הצליח סוף-סוף בלנשה לפלוש אל הדירה שבקומה השלישית משמאל. הוא לא מצא שם לא את המניפה המשובצת באבני ספיר של פאני מוֹסקָה, לא את דיוקנו של אמברואז ווֹלָר מעשה ידיו של פליקס וָלוֹטוֹן שנסחב מביתו של לורד סמרהיל ממש למחרת היום שבו קנה אותו, אלא רק ענק פנינים שהיה אולי ענק הפנינים שהוחמק מביתה של הנסיכה זֶ'בוּסקָה זמן-מה לאחר הכרזת שביתת הנשק, וביצת פָבֵּרזֶ'ה שתאמה למדי לביצה שנגנבה מבית מדאם דה גיטוֹ. אך בלנשה הניח ידו על  מוצג מרשיע מעורר חשד הרבה יותר לגבי הדנגלרים מן ההוכחות האלה שמפקדיו לשעבר היו עלולים להוסיף ולחלוק על מבוססותן: מחברת משבצות גדולה, שכללה תיאור תמציתי אך מדויק של כל אחד מהמלקוחים שהדנגלרים ביצעו או ניסו לבצע, מלווה בטור הנגדי במניית "ערובות האהבה" שבני הזוג הטילו זה על זה לממש.

בלנשה עמד לצאת את החדר ובידו המחברת החושפנית עת שמע, מקצה הפרוזדור ממש, את דלת הדירה נפתחת: היתה זו סליה קרספי ששכחה להדליק את האש באָח בסלון הקטן של גבירתה כפי שביקש ממנה אונורה לעשות בטרם עלה על יצועו, וששבה באיחור למלא את משימתה, תוך ניצול ההזדמנות להציע קצת משקה חריף לרֵעיה לסעודת חג המולד ולהטעימם מן הערמונים המסוכרים שאיזה עומד למשפט אסיר תודה שלח אל אדונה. מוסתר מאחורי וילון, הציץ בלַנשֶה בשעונו וראה שהשעה קרוב לאחת. הדנגלרים היו צפויים מן הסתם לחזור מאוחר, אך כל רגע שעבר הגדיל את הסיכון להיתקלות לא מוצלחת, ובלנשה לא יכול היה לצאת מבלי לעבור בדלת הזכוכית הגדולה של חדר האוכל שבו דישנה סליה את חכם של אורחיה. מראהו של זר הפרחים המלאכותיים עורר בו את הרעיון להצית אש בטרם יילך ויתחבא בחדר השינה של הדנגלרים. האש התפשטה במהירות עצומה, ובלנשה החל לתהות אם אין הוא עומד ליפול בעצמו בבור שכרה, עד שסליה ושאר בני החבורה הבחינו לבסוף שכל חלקה האחורי של הדירה עולה בלהבות. הושמעה אזעקה, ומעתה קל היה לשוטר לשעבר להימלט תוך שהוא מתערב בהמון המצילים והשכנים.

במשך כמה ימים כאילו בלעה האדמה את בלנשה, וכמתעתע הניח לדנגלרים להאמין שהמחברת המרשיעה אותם – שהם חיפשו אחריה כמטורפים בהיכנסם לדירה שהיתה חציה למאכולת אש – נשרפה יחד עם שאר החפצים שהיו בסלון הקטן של הגברת. אחר כך צלצל השוטר לשעבר לדנגלרים: ניצחון הצדק וחשיפת האמת לא היו עוד המניעים היחידים לפעילותו: אילו היו דרישותיו מוגזמות פחות, ייתכן מאוד שהפרשה לא היתה מתפרסמת לעולם וסגן הנשיא של בית הדין לערעורים ורעייתו היו נותנים דרור עוד זמן רב לסטיותיהם הליבידינליות. אך הסכום שבלנשה דרש – חמש מאות אלף פרנק – היה מעבר ליכולותיהם הפיננסיות. "אז תגנבו אותו," היתה תגובתו הצינית של בלנשה בטרם טרק את שפופרת הטלפון. הדנגלרים חשו בלתי מסוגלים לגנוב בשביל כסף והם העדיפו להמר על כל הקופה ולהימלט.
 מערכת הצדק איננה רואה בעין יפה את מי שנחשבים מגיניה ושמים אותה ללעג, וחבר השופטים הכביד מאוד את ידו עליהם: שלושים שנות מאסר לברט דנגלר, ומאסר עולם עם עבודת פרך למקסימיליאן. הוא נשלח לסן לורָן דו מָרוֹני ושם מת תוך זמן קצר.
לפני כמה שנים, אגב שיטוט בפריז, זיהתה מדאם קרספי את אדוניתה לשעבר;  יושבת על ספסל, ברחוב לה פוֹלי רֶניוֹ, התגלתה לה קלושרית נטולת שיניים, לבושה חלוק בית בצבע קקה של אווז והודפת לפניה עגלת ילדים מלאה סמרטוטים מסמרטוטים שונים, וכינויה בפי מכיריה הברונית.

 

 

 


תרגום מצרפתית: עידו בסוק

 

vme9.jpg

ז'ורז' פרק, 6 בפברואר 1975 (פרט) / מוריס אנרי

ז'ורז' פרק הסיפור על האיש שצייר אקוורלים והורה לעשות מהם פאזלים

"נדמה לעצמנו אדם שהדבר היחיד המשתווה להונו הוא אדישותו כלפי מה שההון הזה מאפשר בדרך כלל לעשות, ושמשאלתו, רבת-הרַהב עוד הרבה יותר, תהיה לתפוס, לתאר, למצות – לא את כוליות העולם – פרויקט שעצם ביטויו במילים די בו להחריבו – אלא קטע מוגדר שלו: לנוכח האין-פשר >>>

ז'ורז' פרק הסיפור על הגברת והשעועית שלה

"מסיבות שלא הובהרו כל צורכן, אך הקשורות קרוב לוודאי בהעדרויותיו הממושכות של בעלה, לא יכלה מדאם אלטמון לנסוע בשעה שנקבעה תחילה ונאלצה להישאר בביתה יממה נוספת. >>>

ז'ורז' פרק הסיפור על המתנות של הנגר-אומן מוורונה

"...וכך התגלתה ההתענפות הפנטסטית הזאת, עקבות מדויקים של מה שהיו חיי התולעת בחתיכת העץ הזאת, התערמות קפואה, מינרלית, של כל התנועות שהיוו את קיומה העיוור..."
מתוך: רורשאש 3, החיים הוראות שימוש. >>>

ז'ורז' פרק הפרק ה-נא: ולן (חדרי משרתות, 9)

"הוא יצייר את עצמו מצייר את עצמו"...
הפרק ה-נא הוא הפרק האמצעי של הרומן "החיים הוראות שימוש".
במרכזו של פרק זה, המתאר את תכניותיו של ולן, ממוקם טקסט בן 179 פסוקים המחולקים ל-3 בתים. >>>

 

איש ישן

אחרי "הדברים" וזוג גיבורים שהוא אולי לא יותר מהשתקפות בחלון הראווה, ואחרי "איזה טוסטוס קטן עם כידון מצופה כרום בקצה החצר?" וגיבור אלמוני שאפילו המחבר אינו זוכר את שמו, ב"איש ישן", הרומן השלישי שלו, מתמודד ז'ורז' פרק לראשונה עם דמות אמיתית, שאין לה שם אבל >>>

איזה טוסטוס קטן עם כידון מצופה כרום בקצה החצר?

התנ"ך של הסרבנות האפורה: ספרו השני של פרק הוא אפופיאה המתארת את עלילותיה הטריוויאליות של חבורת צעירים פריזאית המנסה לסייע לאנטי-גיבור שהמספר לא מצליח בשום אופן להיזכר בשמו, להתחמק מהשרות הצבאי במלחמת אלג'יריה. >>>

חלל וכו' : מבחר מרחבים

"דומה שהמרחב יותר מאולף מהזמן, או פחות מסוכן ממנו: בכל מקום אפשר לראות אנשים שיש להם שעונים, ורק לעיתים רחוקות מאוד אנשים שיש להם מצפן. יש לנו תמיד צורך לדעת מה השעה, אבל אנחנו לא שואלים את עצמנו איפה אנחנו". >>>

הדברים

סילבי וז'רום הם צעירים בני המעמד הזעיר- בורגני. הם חדורים תשוקה בלתי נלאית לרכוש לעצמם שורשים, זהות ואושר באמצעות קנייה וצבירה של חפצים. מבעד למשאלותיהם הבלתי אפשריות, מצטייר דיוקנה של חברת-צריכה נרקסיסטית, שבה הפרט יכול לאהוב רק את השתקפות עצמו. >>>

 

הערות על מה שאני מחפש

"בעיני, אני דומה יותר לאיכר שמעבד חלקות שונות; באחת הוא מגדל סלק, באחרת אספסת, בשלישית תירס, וכו'." >>>

העין תחליק, ראשית כל, על פני השטיח האפור של מסדרון ארוך, גבוה וצר.

הפתיחה של "הדברים" בתרגומו של דן דאור >>>

איש ישן (ההתחלה)

"תחילה זו רק מין לאות, עייפות, כאילו שמת לב פתאום שזה זמן רב, זה כמה שעות, אתה אחוז אי-נוחות זדונית, משתקת, בקושי מכאיבה ועם זאת בלתי נסבלת, התחושה המבחילה והחונקת שאתה נטול שרירים ועצמות, שאתה שק מלט המצוי בין שקי מלט. >>>

חלל וכו' : מבחר מרחבים : הקדמה

לחיות, פירושו לעבור ממרחב אחד למשנהו, תוך השתדלות מרבית שלא להתנגש. >>>

על הקושי לדמיין את העיר האידיאלית

לא הייתי רוצה לחיות באמריקה אבל לפעמים כן... >>>

גישות למה ?

ז'ורז' פרק מתוך "האינפרא רגיל" 1989 הוצאת Seuil מצרפתית - לנה שילוני. >>>

חמישים דברים שהייתי רוצה לעשות לפני מותי

רשימה שנוצרה עבור תוכנית רדיו בהשתתפות פרק. היא קיימת בשתי גירסאות: כתמליל ההקלטה ובגרסה כתובה שנערכה על ידו, והיא מופיעה כאן. פחות משנה לאחר השידור חלה פרק בסרטן ריאות, שהכריע אותו תוך חודשים ספורים. >>>

סיפורים מאליס איילנד

אליס איילנד הוא בשבילי המקום בה"א הידיעה של הגלות, כלומר המקום של העדר המקום, של הלא מקום, של השום-מקום. >>>

הערות קצרות על אמנות ואופן סידור הספרים

הבעיה של הספריות היא בעיה כפולה: בעיה של חלל בתחילה ואחר כך בעיה של סדר. ז'ורז' פרק על אמנות סידור הספרייה. >>>

נעלם

תרגום לעברית של פתיחת הרומן "נעלם" DISPARITION. "רומן בלשי המתרחש בעולם שבו אינה קיימת E, האות הצרפתית הנפוצה ביותר. >>>

איש ישן

מתוך "איש ישן" הוצאת "דנואל", 1966. מצרפתית - אביבה ברק >>>

 

אלי אשד מטרזן ועד זבנג

הסיפור של הספרות הפופולרית העברית. מטרזן ועד זבנג מציג תיאור מלא, מפורט ומקיף של כל הגיבורים המופיעים בחוברות ובספרים רבים, מימי המנדט והבלש העברי הראשון דוד תדהר ועד סדרת הקומיקס המודרנית "זבנג". >>>

דוד אבידן ברזים ערופי שפתיים

מהדורה מחודשת לספרו הראשון של דוד אבידן, שראה אור ב- 1954. למהדורה המחודשת נוספו גרסאות מאוחרות יותר של השירים "חלום רע" ו"בעניין אהבתו האומללה של אלפרד פרופרוק" שהתפרסמו בקובץ "סיכום ביניים" (עכשיו, 1960). >>>

אייל סיון אייכמן: מי המזייף - ההיסטוריה או הזיכרון?

מעבר לשאלות הקשורות בחוסר הבנה באשר למהות העבודה הקולנועית, המסע המתנהל נגד סיון וסרטו "הספציאליסט" הוא המשך של המסע שהתנהל בזמנו בארץ נגד ארנדט, ושל הפולמוס אודות אופיו של הפושע הנאצי ואופיו של פשע המדינה המודרני. >>>

יניב חג'בי הגמל המעופף

את אחינו האתיופים הביאו לישראל כדי שיהיו להם חלקי חילוף לתימנים, פתח מארי צברי ונשען בגבו אל גזע עץ האגוז, היטיב את הברט השחור שלראשו, הקיש בקרקע במקל שבידו השמאלית וכיווץ את עיניו בחיוכו הזעיר. >>>

 

גירסה להדפסה

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved

בית