בית

בבל , , 18/1/2018

                           

 

סטאדס טרקל ענקי הג'אז
ענקי הג'אז

לואי ארמסטרונג / רוברט גלסטר

 

© 1957, 1975 Studs Terkel
© בבל, 2006
דאנאקוד: 462-303
שם מקורי: Giants of Jazz
מס' עמודים: 290
מחיר קטלוגי: 88
תרגום מאנגלית: דניאל פרידמן
עיצוב עטיפה: אנקטי
עריכה מדעית: שלומי גולדנברג

 

סטאדס טרקל גילה את מוזיקת הג'אז כילד בשיקגו של תחילת המאה העשרים.
המוזיקה הזאת, ששילבה מנגינות שמוצאן מאירופה וקצבים שמוצאם ממערב אפריקה, מעולם לא נשמעה לפני כן. היא היתה משוחררת, חופשייה וקלה.
סטאדס טרקל נשבה בקסמה, והחל משנות הארבעים הגיש תוכניות ג'אז ברדיו, ובמשך השנים היה בעל טור קבוע על ג'אז ב"שיקגו סאנדיי טיימס".
"ענקי הג'אז" הוא עדות ממקור ראשון על הרגעים ההיסטוריים שבהם התגבשה מוזיקת הג'אז, ופסיפס דיוקנאות מרגשים של יוצריה המיתולוגיים. הספר, שהפך מאז יציאתו לקלאסיקה, מבוסס על שיחותיו של טרקל עם הנשים והגברים שמאחורי תופעת הג'אז, אמנים כדיוק אלינגטון, בילי הולידיי, צ'רלי פרקר, ג'ון קולטריין ואחרים.
"ענקי הג'אז" מאפשר מבט נדיר אל תוך חייהם של מוזיקאים אלו. סטאדס טרקל מספר באהבה את סיפורי החיים שלהם, אורג אותם להיסטוריה של מוזיקת הג'אז, ועוקב אחרי התפתחותה המטאורית מהמועדונים הקטנים של אמריקה לאולמות הקונצרטים החשובים בעולם.

המהדורה העברית של "ענקי הג'אז" מבוססת על המהדורה המעודכנת על ידי המחבר מ- 1975. היא כוללת את האיורים המקוריים של רוברט גלסטר, דיסקוגרפיה וכן הערות ואינדקס.

 

ג'ו אוליבר, המלך

האיש כבד הגוף שר בשקט לעצמו בזמן שסידר את שולחנות הביליארד באולם המשחקים שבו עבד כשרת. היו לו פנים עצובות וצלקת עיטרה את עינו השמאלית. היתה זו שעת ערב של חודש אפריל בסוואנה, ג'ורג'יה, ב-1938. >>>

 

עונג מדף: ענקי הג'אז

"מדובר בספר שיעניין חובבי ג’אז באותה המידה שיעניין אדם שמעולם לא שמע חיצרוץ ג’אזיסטי אחד בימיו...זהו ספר בלוזי על ג’אז. אין פה מבנה מורכב או וירטואוזיות או השתחררות שלוחת רסן. כמו הבלוז, מדובר פה פשוט ב'לספר את הדברים כמו שהם', במילים הכי פשוטות, שמעבירות הכי הרבה אמת."
גיאחה על ספרו של סטאדס טרקל "ענקי הג'אז", בלוג עונג שבת >>>

ממועדון הכותנה לאקדמיה

"בדומה לכל דת חדשה, הג'ז צימח מיתוסים לרוב - אבות מייסדים, מעשיות גבורה וסיפורי קדושים - בפרק זמן היסטורי מצומצם. סטאדס טרקל חוזר שוב ושוב בספרו לדיבור הבטוח על הג'ז, כלומר למיסטיפיקציה שלו."
אורי הולנדר על ספרו של טאדס טרקל "ענקי הג'אז", הארץ תרבות וספרות >>>

ענקי הג'אז

""ענקי הג'ז" הוא בשום פנים ואופן לא סקירה של תולדות הג'ז. אין בו ולו רמז לניתוח מוסיקלי רציני. טרקל לא היה היסטוריון, וגם לא מוסיקולוג או מבקר; הוא היה מספר סיפורים. מה שעניין אותו בראש ובראשונה היו בני אדם."
בן שלו ממליץ על ספרו של סטאדס טרקל "ענקי הג'אז", הארץ גלריה. >>>

שלוש דקות מושלמות

"הניסיון לשכתב את ההיסטוריה של הג'ז ולהפקיע מהאפרו-אמריקאים את זכויות היוצרים עליו מלווה את המוסיקה הזאת עוד מראשיתה. כבר ב-1917, בשנה שראתה אור הקלטת הג'ז הראשונה, הכריז נגן הקורנט ניק לה-רוקה, שהשתתף באותה הקלטה היסטורית, כי הג'ז הומצא על ידי מוסיקאים לבנים בניו אורלינס ו'נגנב' על ידי מוסיקאים שחורים. בעשורים הבאים הוקעה הטענה של לה-רוקה כמופרכת וגזענית, וההכרה בכך שהג'ז הוא ביסודו מוסיקה שחורה היתה להנחת יסוד בלתי מעורערת, שאף הולידה גילויים של גזענות 'הפוכה' בנוסח 'רק שחורים יכולים לנגן ג'ז אמיתי'.
לכן היה כל כך מפתיע, כמעט בלתי ייאמן, לחזות מעל דפי מוסף 'תרבות וספרות', במאמרו של אורי הולנדר "ממועדון הכותנה לאקדמיה", בטענה שהכל פיקציה."
בן שלו משיב למאמרו של אורי הולנדר "ממועדון הכותנה לאקדמיה", שנכתב על ספרו של סטאדס טרקל "ענקי הג'אז", הארץ, תרבות וספרות >>>

 

בן ורד כלבי קיץ

קיץ אחד באמצע שנות התשעים. עולם קטן בשולי הכרך, תחום בין כבישים סואנים, לרגלי הר זבל, בצל מטוסים שממריאים ונוחתים.
סְקַרְזִ'יסְקוֹ קַמְיַאנָה ערירי תמהוני, כבר חמישים שנה בארץ, אבל העברית בפיו עדיין שבורה. ילדי הרחוב העניקו לו את הכינוי "מַסֵּכוֹנֶת". >>>

דורית אברמוביץ' המלך עירום

כל אישה שלישית וכל גבר שביעי הם קורבנות של תקיפה מינית.
אחת משש ואחד מעשרה הם קורבנות של גילוי עריות.
אלה הנתונים. לגודל הזוועה, מרבית הקורבנות חוו אימים אלה בחיק במשפחה הגרעינית. >>>

סם שפרד האיש שהצליח בכוחות עצמו

בשבילו, זה התחיל ברגע של דממה מחרישת אזניים. משהו התנתק ונפל. אינסטינקטיבית הבין לבו שה"משהו" הזה היה הראייה, שטופחה זה זמן רב, של עצמו כיחיד מובדל; יישות אמריקנית בשם "האיש שהצליח בכוחות עצמו". >>>

לורי מור נותנת

בסרט האחרון שלה המצלמה התעכבה על האגן, אגן הירכיים החשוף, ולמרות שזה לא היה האגן שלה, יצא לה שם של אחת שנותנת.
"יש לך את הגוף לזה," אמרו לה מנהלי הסטודיו בארוחת צהריים בצ'ייסנס. היא הפנתה את מבטה. "הביאס קורפוס," אמרה, בלי לחייך. >>>

 

גירסה להדפסה

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved

בית