פרנץ פאנון / ארכיון IMEC

על האלימות

"האלימות שמשלה בהשלטת סדרי העולם הקולוניאלי, שהניעה ללא לאות את הריסתן של צורות חברתיות ילידיות, שהחריבה ללא סייג את נקודות הציון של הכלכלה, את החזות, את הלבוש, אלימות זו תהפוך לתביעתו ולחלקו של המיושב כאשר, בבואו להניע את גלגלי ההיסטוריה, יפרוץ ההמון >>>

אליס שרקי "הו גופי, עשני תמיד אדם שואל!" - על פרנץ פאנון ו"מקוללים עלי אדמות"

אליס שרקי, פסיכיאטרית יהודיה אלג'ירית, שעבדה לצידו של פרנץ פאנון בבתי חולים פסיכיאטריים באלג'יריה ובתוניסיה, ושהיתה גם היא פעילה ב-NFL, בהקדמה למהדורת 2002 של ספרו של פרנץ פאנון "מקוללים עלי אדמות" (1961). >>>

ז'אן-פול סארטר הקדמה למהדורת 1961 של ספרו של פרנץ פאנון "מקוללים עלי אדמות"

"...אירופים, פִתחו את הספר, בואו בשעריו. אחרי כמה צעדים בחשכה תגלו אנשים זרים מקובצים סביב מדורה, התקרבו, הקשיבו: הם מדברים על הגורל שהם מייעדים לדוכנים שלכם, לשכירי החרב המגוננים עליהם. >>>

דמוקרטיה במצב חירום

"הדיון של פאנון באלימות, שנכתב לאור הכיבוש הצרפתי באלג'יר, מאפשר לנו לאתר חוליה חסרה בדיון האירופי העכשווי על "מצב החירום". אירונית היא העובדה שמצב החירום שהוכרז בימים אלה בצרפת, לנוכח ההתקוממות של דור הבנים מצפון אפריקה, נחקק במקור ב-1955 כדי להתמודד עם אלימות דור ההורים באלג'יר."
יהודה שנהב, הארץ ספרים >>>

ארכיון פרנץ פאנון

טקסטים מאת פרנץ פאנון בתרגום לאנגלית.
marxists.org >>>

מלחמה קולוניאלית והפרעות נפשיות

קטע מתוך ספרו של פרנץ פאנון "מקוללים עלי אדמות".
NRG. >>>

איך אומרים דקולוניזציה בעברית?

ארבעים שנה אחרי פרסום ספרו של פרנץ פאנון, הקהילה ה"פוסט-קולוניאלית" עודה מיעוט קטן מדי, וכיוון שהיא אקדמית, היא סתגלנית, ובנשוב הרוח, היא נעה בכיוון ה"חדש".
יצחק לאור על ספרו של פרנץ פאנון "מקוללים עלי אדמות", הארץ, תרבות וספרות >>>

אלימות - בין הפילוסופיה לפרקטיקה

ערב לרגל צאת ספרו של פרנץ פאנון "מקוללים עלי אדמות"
משתתפים:
- חגי רם - מחבר הספר "לקרוא איראן בישראל" (הקבוץ המאוחד/מכון ואן-ליר)
- ראאף זרייק - פעיל פוליטי וחוקר בתחום הפילוסופיה של המשפט
- דרור משעני - עורך מוסף הספרים של "הארץ", מחבר הספר "בכל העניין המזרחי יש איזה אבסורד" (עם עובד).
יום שבת 20/5 בשעה 8:00 בערב.
יאפא / חנות ספרים בערבית ועברית ובית קפה / יהודה מרגוזה 33, יפו / 6815746 >>>

"ספר חובה לכל מי שרוצה להבין את העולם מנקודת מבט של "האחר""

דן לחמן על ספרו של פרנץ פאנון "מקוללים עלי אדמות", אתר אימגו >>>

העולם בשחור לבן

" שנה אחרי שהרגיז את הצרפתים על רגע מלחמת אלג'יר, תורגם לעברית "מקוללים עלי אדמות" של פרנץ פאנון. פרופסור אלה שוחט מקווה שגם פה הוא יזכה לרעש שמגיע לו."
מרב יודלביץ' משוחחת עם אלה שוחט על ספרו של פרנץ פאנון "מקוללים עלי אדמות" >>>

"הוא כל כך נאיבי, הפאנון הזה"

"בספרו 'מקוללים עלי אדמות' מסביר פרנץ פאנון מדוע רק אלימות מהפכנית תתקן את עיוותיה הפסיכולוגיים של השליטה הקולוניאלית. עמנואל סיון מסכים עם הטענה שפאנון לא חזה את מחירי אותה אלימות, אך סבור שאין חשוב ממנו להבנת המנטליות הקולוניאלית."
הארץ, מוסף ספרים >>>

הכוח לשנות את ההיסטוריה

האם רעיונותיו פרנץ פאנון על פגעי הקולוניזציה וההשתחררות ממנה רלוונטיים גם היום? גם כאן? אמל ג'מאל, דליה מרקוביץ ודרור משעני סבורים שכן. השיחה המתפרסמת כאן התקיימה במסגרת תוכנית הרדיו של קול ישראל, "מילים שמנסות לגעת", שערכה והנחתה יעל צדוק.
הארץ, מוסף ספרים >>>

שנת הבומרנג? פרנץ פאנון וההתקוממויות הערביות

50 שנה לצאתו של הספר "מקוללים עלי אדמות", האינטלקטואלית הסודאנית פאטין עבאס חוזרת למשנתו של פרנץ פאנון ובוחנת את הרלוונטיות שלה בהקשר הנוכחי של ההתקוממויות העממיות בתוניסיה, מצרים, לוב, תימן ובחריין.
opendemocracy.net >>>

אסף שור עמרם

אתה צריך שמישהו יאהב אותך כדי שתוכל להיות מי שאתה.

ברומן אחר יכלו עמרם ואביחי להיות חברים. ברומן הזה הם מכסים את פניהם ויוצאים אל הלילה.
עמרם שבוי באהבתו לתקוה, בתו היחידה, המתאהבת בצעיר בן גילה. >>>

נתן ויינשטוק נוכחות כה ארוכה

הנה עובדה שאין עליה עוררין: ב-1948, שנת הקמתה של מדינת ישראל, חיו בכל רחבי העולם הערבי והמוסלמי כ-900,000 יהודים. כיום, יותר מחצי מאה אחר כך, חיים בו כ-4,500 יהודים. >>>

אריאלה אזולאי שפת אם, שפת אב

למיטב זיכרוני אבי מעולם לא דיבר על אלג'יר‮. ‬ובכלל מיעט לדבר‮. ‬אולי משום כך לא אותו שאלתי לפשר ההפרש בין צרפת לאלג'יר‮. ‬אמי השיבה כי בשעה שאבי הגיע לישראל ב–‮ 8491, ‬והדגישה במסגרת מח"ל‮ (‬מתנדבי חו"ל‮), ‬הוא נשאל למקום הולדתו‮. >>>

ר.ק. נראיין לחכות למהאטמה - פרק ראשון

אמו, שמתה בשעה שילדה אותו, ואביו, שנהרג במסופוטמיה, יכולים היו להיות מבחינת שְרִירַאם דמויות מן האגדות. מכל מקום, לקיומה של אמו היתה לו ראיה מוחשית בדמות תצלום נתון במסגרת, שבמשך שנים התנוסס על הקיר במקום גבוה מדי, כך שנבצר ממנו לראותו. >>>

גירסה להדפסה