בית

בבל , , 21/9/2017

                           

 

דניאל סטברו הנרטיב מאחור שתוי

מתוך ציון אהובתי

1.

לוקח הרף עין לזהות עולם. לזהות את העולם עם הסיפור שהוא חייך, כשאומרים את זה באמונה. עדיין חשוך בחוץ, ואני בחלק הטוב של הסיפור. אני בגלות. גלות אמיתית, פוליטית, מטאפיזית, אני חייל של הנרטיב. וכן, הרחקתי את עצמי ממנה. החימום נדלק בשעה שש. החדר שלי, המפקדה, קטן מאוד, ובשש ורבע כבר חמים. אני יוצא מהמיטה, מחפש תחנה ברדיו, קלאסיק אף-אם, מכין לי קפה שחור ופרוסת לחם ופורס את המפות. אני קורא מדי-גז בצפון-מערב לונדון, ואני צריך לתכנן  את המסלול שלי לפני שאני יוצא. אני מקווה למזג אוויר טוב ולשכונה שתהיה טובה אלי.
כשאני מגיע לאזור שלי, אני מחפש שלוש תחנות מילוט. בית קפה להפסקת צהריים, הכרחי שיהיה זול. הכרחי שיגיש ארוחת בוקר אנגלית: ביצים, בייקון, נקניקיות, עגבנייה מטוגנת וטוסט. אני לא אוכל שעועית כי זה מכביד על ההליכה. מחויב המציאות שיֵשבו בקפה הזה פועלים. קל לזהות אותם כי הם לובשים גופיות, בצהוב זרחני, מעל הבגדים. הם אוכלים הרבה וברעש, וסופסוף נוח לי בין אנשים. הם מלוכלכים, ואני חושב שקשה להם כמו שלפעמים קשה לי. תחנה שנייה, ספסל בפינה שקטה כדי לעשן אצלו ממקטרת השלום. הכרחי שיהיה מבודד מספיק כדי לא לחשוש מהפתעות. חיוני שישקיף על נוף סביר, אבל זה קל, כי לרוב אני מתהלך בשכונות של עשירים וסתיו עכשיו, השלכת אדומה והגגות רעפים. תחנה שלישית, בר לשתות בו את כוסית סיום העבודה. אין לי תנאים מוקדמים בעניין הזה.
האנשים שנשארו בציון, ארצי-מולדתי, מאוכזבים לפעמים. אולי זה לא חשוב מספיק בעיניהם העיסוק הזה, קריאת הגז מיטרס. אבל אני, אני גאה לחיות ככה, אם מישהו באמת רוצה לדעת. וזה לא שתגובתם עוברת על פני בלי קושי. אפילו היא, שהרחקתי את עצמי ממנה, שאלה: "בשביל זה נסעת?" אבל כן, היא עוד לא אישה, היא רק ילדה שאני אוהב ואני נאמן לסיפור הגדול ולפרק הגלות. היא רחוקה ממני עכשיו, ורק המחשבות שלי פוגשות אותה, מתבשמות, ויוצאות לשתות ליד הבית שלה. שם מחכים כל החברים שלי, מדברים על חומר החיים. הם מתכוונים לחומר החיים שיושב שתוי במושב האחורי, הזמן והדיאלקטיקה יושבים מלפנים.
 

zion1.jpg

מבט מהמטוס על קו החוף של תל אביב מעט לפני הנחיתה בנמל התעופה בן גוריון / רועי עילם

דניאל סטברו קולות מן המשתה הבודד

אולי עמדתְּ שם מחוץ לחדרי, עיניים-חומות, הרי את רחוקה עד כדי כך. שמעת את קולות המשתה הבודד ושמעת גם שהצחוק שלך חסר לי, את מוכרחה לאהוב אותי, אני פרי, והריקבון שלי יפה לעין. >>>

 

היינריך פון קלייסט מיכאל קולהאס

על גדות נהר ההאבל חי, באמצע המאה השש עשרה, סוחר סוסים ושמו מיכאל קולהאס. הוא היה בן של מורה, ונודע כאחד האנשים הישרים ובה בעת האיומים ביותר בזמנו.

עד הגיעו לשנתו השלושים היה אדם יוצא דופן זה יכול להיחשב אזרח למופת. >>>

שרי ריינולדס האושר השמימי של כנען

ב"כנסיית האש והגופרית ורוחו הכל -יכולה של האל" קובע סבא הרמן החוקים לכולם, וכולם מצייתים או משלמים את המחיר. אך הפיתוי נוגע גם בקהילה מבודדת זו. אצל נינה הפיתוי מופיע בדמותו של ג'יימס והיא מוצאת עצמה בהריון. >>>

איימי בלום בדיוק כפי שאני

לא הופתעתי למצוא את עצמי בירכתי חנותו של מר קליין, לבושה רק בגופיה ותחתונים, מוקפת בפרוות צובל.
"צובל ממש מתאים לך, ליזבט," אמר מר קליין לאחר שהניח עלי מקטורן בעל צווארון-צעיף. "מתאים בדיוק לעור שלך ולעיניים שלך. הבחורים בטח אומרים לך את זה אלף פעמים ביום. >>>

דיויד בורוז דיוקן עצמי כמלך הנרי השמיני

צילום שחור לבן מתוך התערוכה I Hate You In June משכן לאמנות עין-חרוד. >>>

 

גירסה להדפסה

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved

בית