בית

בבל , , 21/9/2017

                           

 

וירז'יני דפנט בֶּז-מוּאָה (זיין אותי)
baise-moi.jpg

על הכריכה: השחקנית קארן באך בכרזה האנגלית של הסרט Baise-Moi (צרפת, 2000), בבימוין של וירז'יני דפנט וקורלי טרין טי

 

© בבל
© Grasset 1993, 2006
דאנאקוד: 462-197
שם מקורי: Baise-Moi
מס' עמודים: 240
מחיר קטלוגי: 88
תרגום מצרפתית: מיכה פרנקל
עריכת תרגום: לנה אטינגר
הספרייה של בבל - עורך הסדרה: שרון רוטברד
סדר: נדב שלו
עיצוב עטיפה: אנקטי

 

נדין ומנו, שתי צעירות מהפריפריה הצרפתית, נפגשות במקרה ומגלות שיש להן הרבה במשותף: שתיהן פליטות של החברה התעשייתית, ניצולות של העיר המנוכרת, ובעיקר פצועות מהאלימות הגברית. לשתיהן צמאון אינסופי לוויסקי ולבירה, לזרע ולדם.
הן יוצאות למסע נקמה רצחני ברחבי צרפת שבמהלכו הן פורעות כל חוק ומוסכמה ומפקיעות מהגברים את המונופול על אלימות, וולגריות ופורנוגרפיה.

"Baise-Moi (זיין אותי)", ספרה הראשון והשערורייתי של וירז'יני דפנט, היה רב מכר, הפך לספר פולחן ונחשב נקודת ציון בספרות הצרפתית העכשווית. הספר, שהתקבל כמעין "תלמה ולואיז למתקדמות", הציג נשים ואת בעיית האלימות נגד נשים באופן חדש. הכתיבה הדינמית, האינטנסיבית והישירה של דפנט בהשראת סופרים אמריקאים כצ'נדלר ובוקובסקי, כמו המראה האקס-פאנקיסטי והרקע העממי שלה, הציבו אותה כנציגה הבולטת של דור "ספרות הווידאו" והקנו לה את התואר "המדונה של הטראש".

 

ההתחלה

נדין יושבת מול המסך ישיבה מזרחית, ולוחצת על "הרצה מהירה" כדי להעביר את הכותרות. זה וידיאו מדגם ישן, בלי שלט.
על המסך, בלונדינית שמנה קשורה לגלגל עם הראש למטה. פניה שטופי הדם מצולמים מקרוב, היא מזיעה בכבדות מתחת למייק אפ. >>>

 

Baise-moi, הסרט

אתר הסרט בז-מואה (זיין אותי). >>>

גירל פאוור

"הרומן הזה יכול להיקרא כמשל חריף על החברה שאנו חיים בה ויכול גם להיקרא כהזיה משולחת רסן של כותבת פנקיסטית. כך או כך, "בז מואה" הוא מסוג הספרים שאני הייתי רוצה להיות המוציא לאור שלהם."
איתמר הנדלמן בן כנען על ספרה של וירז'יני דפנט "בז-מואה (זיין אותי)", טיים אאוט >>>

לא יותר משיר ראפ בינוני או עוד חיקוי של טרנטינו

"האם ספרה השערורייתי של הסופרת הצרפתייה וירז'יני דפנט, "זיין אותי", שתורגם עכשיו לראשונה לעברית, הוא אמנם רומן-מחאה נגד "האורבניות, הבדידות, הניכור והאלימות הגברית"? לדעת ניר רצ'קובסקי, הוא בדיוק תוצר משעמם של כל אלה."
ניר רצ'קובסקי על ספרה של וירז'יני דפנט "בז-מואה", הארץ ספרים >>>

מהדפדפת

"הן לא המצילות של העולם, אלא רק עושות מהעולם כאוס יותר גדול ממה שהוא, ומה יותר כאוטי מרצח בלי סיבה, בלי אידיאולוגיה ובלי תכנון. ככה בשליפה של הרגע להפוך את מה שמסודר כביכול למערב הפרוע, להפחיד."
מיה סלע על ספרה של וירז'יני דפנט "בז-מואה", עיתון תל אביב >>>

"זו הספרות שמשתנה? או אולי אלו החיים וכל מה שקשור אליהם"

"יתכן מאוד ש-וירז´יני דפנט הצרפתייה רוצה לבעוט בבורגנות החדשה בעיטה ארוכת טווח יותר מאלו שבעטו בה בסוף המאה התשע עשרה. אך אחרי ה"זעזוע" הראשוני מעמוד הפתיחה הפסקתי להזדעזע מה "איך" היא מדברת ונכנסתי עמוק לתוך ה"מה" היא אומרת. הרגשתי שהיא מיטיבה לייצג דור שאני מכיר אותו פחות מהמציאות,
אך הקולנוע ומעט בעיתונים מדברים עליו מזה זמן מה. הדור הצעיר המתוסכל והבועט, הריקני."
דן לחמן על ספרה של וירד'יני דפנו "בז-מואה (זיין אותי)". אתר אימגו >>>

לאן נעלמה הרומנטיקה הצרפתית

"וירז'יני דפנט קיוותה שהמבקרים בצרפת יתייחסו לרבדים האינטלקטואליים בספרה 'זיין אותי'. כעת, אחרי 14 שנה, הספר השערורייתי רואה אור בעברית."
גואל פינטו מראיין את וירז'יני דפנט, מחברת הספר "בז-מואה (זיין אותי)", גלריה, הארץ >>>

Mybody

לא היה לך נעים לאמר "לא"? הוטרדת או הותקפת מינית ולא התלוננת? התלוננת והעולם המשיך כאילו כלום??? אל תשמרי בלב! ספרי לי ואני אספר לכולם. בלי שמות, בלי פרטים מזהים, רק ה"אירועים". כל מקרה לגופה (*הפניה לנשים מטעמי נוחות אך מכוונת לכל סוגי המינים).
הבלוג של Any, ישראבלוג >>>

 

בן ורד כלבי קיץ

קיץ אחד באמצע שנות התשעים. עולם קטן בשולי הכרך, תחום בין כבישים סואנים, לרגלי הר זבל, בצל מטוסים שממריאים ונוחתים.
סְקַרְזִ'יסְקוֹ קַמְיַאנָה ערירי תמהוני, כבר חמישים שנה בארץ, אבל העברית בפיו עדיין שבורה. ילדי הרחוב העניקו לו את הכינוי "מַסֵּכוֹנֶת". >>>

סימון דה-בובואר המין השני

"המין השני" הוא אחד המחקרים החשובים ביותר שנכתבו מעולם על תפקידה ומקומה של האישה בחברה, וללא ספק ציון דרך בחשיבה הפמיניסטית המודרנית. "המין השני" הוא קריאה אמיצה ומלומדת לשחרורן של הנשים, לשוויון מקצועי וחברתי, ולביטול מיתוס "הנשי הנצחי". >>>

רז יובן מעשה מגונה

ראיון עם אנדריאה דבורקין, מהגליון האחרון של "העיר".
דבורקין: "מבחינתי, שוויון הוא נושא חשוב ביותר במיניות. אני חושבת שזה בלתי אפשרי שנשים גם יהוו את הצד הפסיבי, המקבל, בסקס, וגם יזכו בשוויון זכויות אזרחי. >>>

מאירה שמש בובה מפורקת

חלקי בובות מפלסטיק, 1991. >>>

 

גירסה להדפסה

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved

בית