בית

בבל , , 20/11/2019

                           

 

ההתחלה

מתוך וירז'יני דפנט בֶּז-מוּאָה (זיין אותי)

נדין יושבת מול המסך ישיבה מזרחית, ולוחצת על "הרצה מהירה" כדי להעביר את הכותרות. זה וידיאו מדגם ישן, בלי שלט.
על המסך, בלונדינית שמנה קשורה לגלגל עם הראש למטה. פניה שטופי הדם מצולמים מקרוב, היא מזיעה בכבדות מתחת למייק אפ. בחור ממושקף מאונן לה במרץ בעזרת ידית השוט שלו. הוא קורא לה כלבה שמנה ומיוחמת, היא מצחקקת.
לכל שחקני הסרט הזה יש פרצוף של סוחרים פשוטים מהשכונה. קסמו המביך של קולנוע גרמני מסוים. ברקע שואג קול אישה: "ועכשיו, שרמוטה, תשתיני את כל מה שיש לך." השתן מגיח בזיקוקין די נור עליזים. הקול ברקע מאפשר לגבר לנצל את זה, הוא עט על קילוח השתן בתאוותנות. הוא מעיף כמה מבטים מהירים אל המצלמה, מתענג על השתן וחושף את גופו בהתלהבות. בסצנה הבאה, אותה נערה כורעת על ארבע ומפשקת בקפידה את שני הפלחים הלבנים של התחת השמן שלה. בחור דומה לראשון חורש אותה מאחור בשתיקה.
הבלונדינית מתחנחנת כמו בתולה חסודה. היא מלקקת את שפתיה בתאוותנות, מעקמת את אפה ומתנשמת בחביבות. הצלוליטיס נע גושים גושים במרומי שוקיה. היא הזילה מעט ריר על סנטרה ורואים בבירור את הפצעונים מתחת לאיפור. התנהגות של בחורה צעירה בגוף זקן ורופס.
מרוב שהיא מניעה את התחת שלה בצורה הכי משכנעת שהיא יכולה, היא אפילו מצליחה להשכיח את בטנה, את קפליה ואת פרצופה המכוער. מעשה נסים. נדין מדליקה סיגריה בלי להתיק את מבטה מהמסך. היא מתפעלת.
שינוי תפאורה, נערה שחורה בעלת תווים  מעודנים ומודגשים בשמלת עור אדומה נכנסת לשביל הבניין. עוצר אותה בחור עוטה ברדס שקושר אותה חיש מהר באזיקים למעקה המדרגות. לאחר מכן הוא מאגרף את שערה בידו ומכריח אותה למצוץ לו.
דלת הכניסה נטרקת, נדין ממלמלת משהו בעניין "המפגרת הזאת שלא היתה אמורה לחזור הביתה לאכול". באותו רגע אומר הבחור בסרט: "את עוד תראי, בסוף תאהבי את הזין שלי, בסוף כולן אוהבות אותו."
סברין צורחת עוד לפני שהיא נפרדת מהז'קט שלה:
"עוד פעם את רואה את החרא הזה שלך."
נדין עונה בלי להסתובב:
"את מגיעה בול ברגע הנכון, ההתחלה היתה מביכה אותך, אבל הכושית הזאת חייבת למצוא חן אפילו בעינייך."
"תכבי את זה כבר, את יודעת בדיוק כמה זה מגעיל אותי."
"וחוץ מזה, אזיקים זה תמיד טוב, אני מתה על זה."
"תכבי את הטלוויזיה. עכשיו."
זאת אותה בעיה כמו עם החרקים שמתרגלים לקוטל החרקים: צריך כל הזמן לחדש כדי לחסל אותם.
כשסברין מצאה בפעם הראשונה קלטת פורנו על שולחן הסלון, היא חטפה כזה הלם שהיא לא מחתה. אבל היא התקשחה מאוד מאז וכל הזמן צריך יותר כדי לנטרל אותה.
לדעת נדין, הפורנו מעניק לה תרפיה אמיתית. התחת משתחרר לה, בהדרגה.
באותו זמן, השחורה אכן החלה ליהנות מהזין של הבחור. היא תופסת אותו בגרגרנות ומראה היטב את לשונה. בסוף הוא משפיך באמצע הפרצוף שלה והיא מתחננת לפניו שיזיין אותה בתחת. סברין נעמדת לידה, מקפידה להימנע מלהציץ במסך ועוברת לטונים חדים וצווחים:
"את פשוט חולה ובסוף את תהפכי גם אותי לחולה."
נדין שואלת:
"את יכולה ללכת למטבח בבקשה? אני מעדיפה לאונן מול הטלוויזיה, זה מבאס אותי לעשות את זה תמיד בחדר שלי. תראי, אם את רוצה את יכולה להישאר."
השנייה קופאת על מקומה. היא מנסה להבין מה קורה ולמצוא תשובה. לא קל לה.  
נדין מרוצה שהביכה אותה ומכבה את הווידיאו: "סתם." או "אני צוחקת."
השנייה, שנראה שהוקל לה, מעקמת את פניה בלי הרבה שכנוע ואחר כך מתחילה לדבר. היא מספרת כמה שטויות מיום העבודה שלה ורצה לחדר האמבטיה לראות איך היא נראית. היא בוחנת את גופה בשקדנות מלחמתית, נחושה בדעתה לכפות על שערה ובשרה את נורמות העונה, יהיה המחיר אשר יהיה. היא צורחת:
"אף אחד לא חיפש אותי?"
היא מתעקשת להאמין שהבחור שטיפס עליה בשבוע שעבר עומד להופיע. אבל הבחור הזה לא נראה טיפש ולא סביר שיופיע.
סברין שואלת כל יום אותה שאלה. ובכל יום משתפכת בקינות כעוסות ונרגנות:
"בחיים לא הייתי מאמינה שהוא כזה. היה לנו כזה כיף לדבר, אני לא מבינה איך הוא לא מתקשר. כל כך מגעיל, איך שהוא השתמש בי."
השתמש בה. כאילו שהכוס שלה מעודן מדי כדי להתענג על זין. 
בכל הנוגע לסקס היא אומרת שטויות מהסוג הזה בהשתפכות מביכה, נאום מורכב וגדוש סתירות שאין עליהן אחריות. כרגע היא חוזרת וטוענת בתוקף "שהיא לא בחורה כזאת". לגבי סברין, ההכללה "בחורה כזאת" מסכמת היטב את הגרוע ביותר שבקרב המין האנושי. בנקודה מדויקת זו, מגיע לה להירגע: היא מטומטמת, מדהימה ביומרתה, מכוערת באנוכיותה ובבנאליות המבחילה של כל אחד מהדברים שהיא אומרת. אבל היא לא אחת שנותנת. לכן, רק לעתים רחוקות היא נטחנת, ודווקא לא היה מזיק לה.
נדין נועצת בה מבט מהצד, מבט של אדם שנכנע לתפקיד האשת אמונים. היא מציעה:
"בפעם הבאה תכתבי חוזה שמחייב את הבחור להיות בחברתך למחרת או להתקשר אלייך במהלך השבוע. עד שהוא לא חותם, את לא פותחת."
סברין זקוקה עדיין למעט זמן כדי להבין אם מדובר במתקפה, בהלצה או בעצה חכמה. לבסוף היא בוחרת בצחקוק מעודן. ערמומיות מעושה שטומנת בחובה המוניות נוראית. לאחר מכן היא ממשיכה ללא רחמים:
"מה שאני לא מבינה, זה שהוא לא מסוג הבחורים שיקפצו על כל אחת, אחרת לא הייתי מסכימה על הערב הראשון. באמת היה בינינו משהו. נראה לי שפשוט הפחדתי אותו, ככה זה: בנים תמיד מפחדים מבנות עם אישיות חזקה."
היא מפתחת בהתלהבות את נושא "האישיות החזקה" שלה. ומזכירה בקלילות את האינטליגנציה החריפה שלה או את רוחב היריעה של השכלתה. מי יֵדע נפש אדם, רק אלוהים יודע איך היא הכניסה את זה לעצמה לראש.
האמת היא שהיא מטפחת את אמנות השיחה שלה. היא משבצת בה מוזרויות שקיבלו אישור מהסביבה החברתית שבה היא מסתובבת. היא גם מרכיבה לעצמה שורה של מקורות תרבותיים שאותם היא בוחרת כמו את אביזרי הלבוש שלה: לפי העונה, ובכישרון רב להידמות לשכנתה.
היא אם כן מטפחת את האישיות כשם שהיא מטפחת את מריטת הכוס, שכן היא יודעת שיש לשחק בכל הקלפים כדי לפתות בחור. המטרה הסופית היא להפוך לאשתו של מישהו, ועם כל הטירחה שהיא טורחת, היא מתכננת להפוך לאשתו של בן טובים.
בעזרת האינטואיציה הגברית, הבחורים ישמרו על מרחק הגון מצמח ננסי שכזה. בסופו של דבר בכל זאת היא תקשור לעצמה אחד. ואז תעשה את הצרכים שלה על ראשו.
נדין מתמתחת, צר לה בכנות על המסכן שיעלה בחכתה. היא קמה והולכת להביא בירה. סברין הולכת אחריה למטבח בלי להפסיק לדבר. היא כבר סיימה עם המניאק שלא מתקשר, היא תחזור לזה מחר. היא מתנפלת בלהט על מלאי הרכילויות האחרונות.  
נדין נשענת על המקרר, מביטה בה כשהיא לועסת את הסלט שלה.
הן עברו לגור יחד מסיבות מעשיות לחלוטין. לאט לאט נהיו המגורים המשותפים פתולוגיים, אבל אף אחת מהן לא יכלה להרשות לעצמה לגור לבד. מכל מקום, נדין לא יכולה להתייצב במשרדי הרשויות בלי שום תלוש משכורת. וסברין סובלת אותה טוב מכפי שנדמה. בהיותה מזוכיסטית מבטן ומלידה, היא חשה הנאה מסוימת מכך שמטלטלים אותה. סוטה בלי שמץ של חברותיות.
נדין מסיימת את הבירה שלה, מחטטת במאפרה בחיפוש אחר בדל סביר מפני שהיא מתעצלת לרדת לקיוסק. היא מוצאת ג'וינט חצי מעושן שהניחו אותו כבוי. נשאר מספיק כדי להתמסטל והתגלית הזאת מרוממת את רוחה.
היא מחכה בסבלנות שסברין תחזור לעבודה, מאחלת לה בנימוס יום נעים. היא מחטטת בחדר שלה משום שהיא יודעת שהחביאה בו ויסקי. ואחר כך ממלאת לעצמה כוס גדולה ומתמקמת לפני מכשיר הטלוויזיה.
היא מדליקה את הבדל, משתדלת לאצור בריאות את העשן זמן רב ככל האפשר. מדליקה את הסטריאו בפול ווליום ומפעילה את הווידיאו בלי סאונד.
  I' m tired of doing as I' m told, your shit is starting to grow old  ,I' m sick of dealing with all your crap, you pushed me too hard now watch me snap.
היא מרגישה שהמרחק בינה לבין העולם נרגע פתאום, שום דבר לא מדאיג אותה והכול משעשע אותה. היא מזהה בשמחה את הסימנים של סוטול מטורף.
היא מחליקה למעמקי הכורסה, מורידה את מכנסיה ומשחקת בכף ידה מעל לבד תחתוניה. היא מביטה בידה המתנועעת בין ירכיה במעגלים סדירים, מאיצה את התנועה ומותחת את האגן.
היא לוטשת את עיניה אל המסך, הנערה הרכונה על מעקה המדרגות מניעה את הראש לימין ולשמאל והתחת שלה מתנועע בגלים כדי לבלוע את איבר המין של הבחור.
   There' s an emotion in me, there' s an emotion in me. Emotion number 13 blows my mind away, it blows me away.


karen Bach.jpg

השחקנית קארן באך בסצינה מתוך הסרט "Baise-Moi (זיין אותי)" צרפת, 2000), בבימוין של וירז'יני דפנט וקורלי טרין טי

אנדריאה דבורקין משגל

מה קורה כשגבר חודר אל המרחב הפרטי של גוף האישה?
"משגל" דן בעולם המיניות הרווי שליטה וכניעה, ובמורכבות הפוליטית של מעשה המשגל.
נשים רבות חוות את השליטה הגברית כסוג של אלימות. לכן נשים מנמיכות את קולותיהן. נשים לוחשות. נשים מתנצלות. נשים סותמות את הפה. >>>

אסף שור עמרם

אתה צריך שמישהו יאהב אותך כדי שתוכל להיות מי שאתה.

ברומן אחר יכלו עמרם ואביחי להיות חברים. ברומן הזה הם מכסים את פניהם ויוצאים אל הלילה.
עמרם שבוי באהבתו לתקוה, בתו היחידה, המתאהבת בצעיר בן גילה. >>>

רולאן בארת עולם ה-catch

על עולם ה-catch, ההקשרים התרבותיים שלו הטקסים המוקצנים שלו והגיבורים ההזויים שלו. >>>

אנדריאה דבורקין סלידה

הפרק הראשון מתוך "משגל", ספרה של אנדריאה דבורקין.
"בשנת 1905, כשהיתה אלמה מאהלר בת עשרים וחמש, אם לשני ילדים חולים, עייפה, דחויה ואומללה בנישואיה, פרץ ויכוח בינה לבין בעלה גוסטב, ובמהלכו אמרה לו שהריח שלו מעורר בה סלידה. >>>

 

גירסה להדפסה

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved

בית